נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד גב' טל גרשון

הנאשם – נוכח

הסניגור – עו"ד מג'אדלה מוחמד (ס. ציבורית)

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הנאשם הורשע ביום 25.2.14. התיק קבוע היום לטיעונים לעונש.

הנאשם יליד 1991, נעדר הרשעות פליליות, בעל רשיון נהיגה משנת 2008, ולחובתו הרשעת תעבורה אחת משנת 2009 בגין עבירה של נהג חדש ללא תווית. מציג הרשעות קודמות.

לאחר ישיבת הוכחות אחת במהלכה העידו ארבעה עדים, הנאשם הודה והורשע בעבירה של הפקרה לפי סעיף 64(א)ב לפקודת התעבורה. מדובר באירוע מתאריך 19.1.11 הנאשם נהג ברכב בכביש כמון כרמיאל, עמו היה ברכב טארק סואעד. בשלב מסויים פגע הנאשם עם חזית צד שמאל של הרכב ביוסי רוזמברג אשר עמד ליד רכבו ומחוץ לו. הנאשם, אשר ידע שבנסיבות העניין נפגע אדם לא עצר במקום התאונה להגיש עזרה. כתוצאה מהתאונה נגרמו להולך הרגל פגיעות מרובות, פגיעה צווארית עם שבר ושברים נוספים. עמדתנו בתיק זה היא כי מתחם העונש מאסר בין 18 חודשים ל-30 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס. מבקשים כי על הנאשם יושת העונש ברף האמצעי. נכון שלנאשם לא מיוחסת אחריות לגרימת התאונה, ואולם הפקרתו של המתלונן אשר נעשתה מתוך מודעות וכוונה ללא כל התחשבות או אמפטיה לו ולנזקו האפשרי שכאמור היה נזק רב, מהווה התנהגות שאין הדעת סובלת, ואשר חורגת מכל אמת מידה נורמטיבית. המדובר בנאשם שפעל בקור רוח, דאג לצרכיו שלו על פני מי שנהיה לקורבן בשל התנהגותו. עוד יש לתת את הדעת כנסיבה לחומרא, שעה שמדובר בהפקרתו של מתלונן אשר נחבל בצורה קשה, נגרמו לו שברים וחבלות נוספות. הנאשם נשלח לתסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי בהתייחס לעבירה בה הואשם לקח אחריות לחלק מהעובדות בכתב האישום, חרג מההשלכות ההליך המשפטי על עתידו וממקום זה אינו פנוי רגשית לבוא במגע עם השלכות הפגיעה שגרם למתלונן. בתגובה להערת בית המשפט כי הנאשם הסגיר עצמו לאחר זמן קצר, אני אומרת שעם כל הכבוד אין לראות בכך נסיבה מרכזית לקולא, שכן זה הציפיה וההתנהגות הנורמטיבית שנדרשת מאנשים בכלל לא להפקיר אחרים, וזה שאח"כ נאשם מחליט ובא למשטרה, זה אולי לא מהווה נסיבה לחומרא, בוודאי לא לקולא. כפי שמתואר כאן לא הוא מתוך ליבו ומחשבותיו שלו עשה זאת, אלא התייעץ עם אדם אחר. אם זה המקום להעביר מסר ולבית המשפט יש את האמצעי לכך באמצעות גזר הדין כי הפקרה היא הפקרה שעה שהיא נעשית בו במקום. אני בטוחה שבית המשפט יתן לזה ביטוי כלשהי, גם אנחנו יכול להיות שבנסיבות שונות היינו מבקשים מתחם גבוה יותר. זו עמדתנו.

אני חוזרת להמלצות שירות המבחן, שקבע כי גם בעתיד קיימת סבירות להפעלת שיקול דעת מוטעה במצבים מורכבים. כמו כן הנאשם לא הסכים להתחייב לקשר טיפולי עם שירות המבחן בשל הקושי עם עבודתו והצורך לחזור ללימודים. ציין כי הוא מודע על חומרת מעשיו, אך מעדיף לעשות עבודות שירות. כל אלו אינם מלמדים כי מדובר במי שבאמת נרתם להליך טיפולי ושירות המבחן יכול לבוא בהמלצה, הוא עצמו אומר שהוא מעוניין בעונש מוחשי ואינו קובע מה הוא העונש המוחשי. שירות המבחן הוא כלי ואינו גוזר את הדין, כל מטרתו להמליץ לבית המשפט האם לגבי נאשם מסויים יש אפיק טיפולי או אין. מקום שאין אפיק כזה, אין מקום להזקק להמלצות אחרות של שירות המבחן.

אני אגיש לבית המשפט את פסק דינו של השופט כתילי בעניין סרחאן, שם נקבע מתחם של 3-7 שנות מאסר על הפקרה לפי הנוסח הישן, היה מדובר באירוע של נהיגה בקלות ראש, ללא ביטוח, אינו בו הנאשם פגע בהולך רגל על מעבר חציה, ראה שהולך הרגל נפגע וברח מהמקום. בהמשך הנפגע נכנס למצב של צמח ומנגד אני מפנה לפסק דין ברמץ של בית המשפט העליון שדוחה בר"ע על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתו נקבע כי מתחם הענישה בעבירה של הפקרה ברשלנות, לפי החלופה הראשונה, הינו בין 6 ל- 24 חודשי מאסר. אם אנחנו עושים איזה שהוא אמצע בין שני המתחמים של העבירה ברשלנות שהחוק קובע לצידה 3 שנות מאסר, לעומת העבירה החמורה שהחוק קובע לצידה 14 שנות מאסר ומשליכים על העבירה היום שהעונש לצידה 7 שנות מאסר, נגיע לכך שהמתחם הראוי 18-30 חודשי מאסר.

אשר לעבירה של הפקרה אחרי פגיעה – אני מפנה לעניין ימיני שכמובן מוכר לבית המשפט. אומר גם בפני מי שעומד היום בפני בית המשפט. תאונות פגע וברח הפכו למכת מדינה בארצנו. גם אם זה לא מתגבר, זה עדיין קיים. מדובר באחת מהתופעות היותר כעורות, בלתי מוסריות וחמורות. המחוקק היה ער לתופעה זו, הבין את חומרתה. לכן קבע עבירה פרטנית של הפקרה לאחר פגיעה, קבע רף גבוה.

לכן אנחנו מבקשים לקבל את עמדתנו ולגזור על הנאשם את העונשים המבוקשים.

ב"כ הנאשם:

ראשית אתייחס לדבריה של חברתי לגבי הנכונות של הנאשם בעתיד להתמודד עם מצבים מורכבים, לא מצאתי שום סימוכין למה שטענה. מה שכן צויין שבאותו מצב ועקב מצב משפחתי מסויים בו גדל הנאשם לא יכל להתמודד עם הסיטואציה הקשה. הנאשם החל בניהול הוכחות בתיק זה, בהתאם הודה בהזדמנות ראשונה, חסך זמן יקר. ביתה משפט הנכבד נחשף במהלך פרשת התביעה לנסיבות שגרמו לתאונה, לעובדה שלא יוחסה אחריות על הנאשם ושהתאונה נגרמה בעיקר עקב תנאי הכביש, הדרך בה עמד הנפגע. החושך הקשה עליו לראות למרות שהודאנו בכתב האישום. הנפגע עצר את רכבו באמצע הנתיב הנגדי בכביש, החשוך, ללא שוליים, והנאשם הגיע מהכיוון הנגדי באמצע סיבוב בכביש ולא יכול היה לראות את הנפגע עקב החושך המוחלט. בין היתר מכיוון שמדובר בכביש לא מואר. מפנה בעניין זה לדברי עד תביעה מס' 2 עמ' 6 לפרוט', שורות 13-15.

לדעתי הפרקליטות החמירה עם הנאשם, היה מקום להאשים בתקנה 144. מדובר בנסיבות לא קלות, הנאשם נקלע לסיטואציה של תאונה פתאומית, כביש חשוך ומרוחק, בדקות הראשונות בתנאי הכביש גורם ההפתעה, החרדה וההלם, הנאשם נכנס לפאניקה ולא ידע מה לעשות. אני מדגיש כי מדובר בסיטואציה לא קלה, במועד התאונה הנאשם היה בן 19 בלבד. מפנה לדברי עד תביעה מס' 2, לפיו הנאשם התקשר למשטרה כעבור 5 דקות בלבד. הנאשם לפי הנסיבות יישם את אשר נדרש ממנו על פי החוק, כאשר התקשר מיד למשטרה, הגיע ביוזמתו מיד לתחנה ומסר עדות ואף לא נעצר - דבר המעיד שהנאשם אינו מסוכן, וגם המשטרה לא ראתה אותו מסוכן בעת האירוע עצמו. לא פעם נאמר בפסיקה שישנה הפקרה וישנה הפקרה. מפנה בעניין זה לבשפ 7647/00 חינאוי, דברי השופט חשין.

לפי פסיקת בית המשפט העליון תכליתה של עבירת ההפקרה היא להגן על שלושה רכיבים חברתיים – מתן עזרה רפואית לנפגעי תאונת דרכים, מניעת המלטותם של אשמים, הקלת פעילותם של גורמי אכיפת החוק. במקרה זה הנאשם לא נמלט הסגיר עצמו והקל על פעילות גורמי אכיפת החוק וכפי שעלה מעדות עד התביעה מס' 2, בדקות הראשונות לא ידעו אם פגעו באדם או לא ובו זמנית בזירת התאונה עצמה נכחו עוד אנשים. זה לא המצב שפוגעים בבן אדם במקום נידח, עוזבים אותו מדמם ועוזבים אותו.

לגבי מדיניות הענישה – מדיניות הענישה בעבירת הפקרה משתנה ותלויה בנסיבות האירוע. מפנה ל-7374/11 מיום 1.6.14. מפי כב' השופט זילברטל, בה מתקבל בקשה לביצוע עונש... השופט בין היתר מתייחס לכך שלא במעט מקרים נגזרים עבודות שירות בעבירת הפקרה, במיוחד במקרים שאין אחריות לתאונה או עבירות נוספות כגון שיבוש ולכך יש להוסיף את השיקול שעניינו המצב הנפשי של הנאשם, שיתכן ותרם להתנהלות לאחר האירוע והשפעה קשה של העונש מאסר על מצבים כאלה. זה בדיוק המקרה פה. מדובר בעבירה שבוצעה מלפני כמעט 4 שנים, הנאשם אז היה בן 19, צעיר, בן למשפחה אשר מנתה זוג הורים ו-5 אחים ואחיות, כאשר הבא אחריו נפטרו כתוצאה ממחלה גנטית והוא הבן היחיד שנותר בחיים. אחתה אחיות נפטרה בגיל 27, בשנת 2008 ובאותה שנה נפטר אח נוסף של הנאשם בגיל 17. אביו של הנאשם בן 60, מובטל וחולה, סובל ממחלה אוטואמונית, כאשר בגללה נכרת לו טחול. מדובר במשפחה שמתנהלת והתנהלה בצל של מוות ואבדן, זה בדיוק המצב שהנאשם לא יכול להתמודד עם מצבים קשים כפי שטענה חברתי. מגיש סיכום מחלה של אביו של הנאשם.

אני מפנה לתסקיר שירות המבחן המאד חיובי לטעמנו, מתאר את הנאשם מגיל צעיר מתמודד עם אבדן, בד בבד יש לו אחריות גדולה כלפי הוריו, למד הנדסאי ונאלץ לעזוב את לימודיו כדי לפרנס את משפחתו. זו הסיבה שביקש משירות המבחן לא לשלבו בתוכנית טיפולית על מנת לא לפגוע בפרנסת משפחתו.

אין לחובת של הנאשם הרשעות קודמות. הנאשם נעדר עבר פלילי. חווה את התאונה כאירוע טראומתי, שירות המבחן גם קבע שהנאשם מגלה תפקוד חיובי במסגרת חייו, מגלה אחריות רבה כלפי הוריו, ושומר על אורח חיים נורמטיבי וכי אירוע התאונה התרחש בעקבות שיקול דעת מוטעה הקשור לנסיבות הקשות של חייו ונסיבות האירוע עצמו. שירות המבחן המליץ להמנע משליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח והמליץ על עבודות השירות עקב גילו הצעיר. קבע כי עונש מאסר עלול לגרום לפגיעה חמורה במצבו הרגשי והמערך התפקודי של הנאשם. לאור כל מה שנאמר עד כה, נסיבות המקרה ולאור תיקון 113 לחוק העונשין אשר קובע שבמסגרת השיקולים של קביעת העונש יש להתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בין היתר הפגיעה בנאשם לרבות גילו. מפנה לסעיף 40(יא)1 גם העובדה שמדובר בנאשם שנמנה בעת ביצוע העבירה על קבוצת בגירים צעירים ומפנה בעניין זה לעפ 7781/12, עמ' 14, בו מתייחס בית המשפט העליון לקבוצת הבגירים הצעירים, למאפיינים הפיזיולוגים והנפשיים או להשפעה ההרסנית של ענישה במאסר מאחורי סורג ובריח וקובע שבעת גזירת העונש נאשם בגיר-צעיר יש להתחשב בין היתר לקרבה לגיל 18, ההשפעה האפשרית של מאסר בפועל ועל תהליך שיקום הנאשם. נבקש מבית המשפט הנכבד לקבל את חוות דעת שירות המבחן ולשלוח את הנאשם לממונה על עבודות השירות להסתפק בתקופה קצרה. לעניין הפסילה נבקש שהפסילה תהא קצרה ככל האפשר, להתחשב בעובדה שהנאשם ללא עבירות תעבורה קודמות, בין היתר על מנת לא לפגוע בסיכוייו להשתקם, עקב מצב הכלכלי הקשה של המשפחה אבקש לא להטיל קנס כספי גבוה.

כשבית המשפט מפנה אותי לפסק הדין בעניין מוחמד סרחאן, אני טוען שמדובר בנסיבות שונות, שם הנאשם הבחין בנפגעת שרועה על הכביש ולא כמו במקרה שלנו.

<#2#>

החלטה

באי כח הצדדים טענו לעונש. בטרם גיבשתי עמדתי, ומאחר וקיימת אפשרות כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, הרי בטרם גזירת דינו, ומבלי שהדבר יהווה אינדיקציה כלשהי לעונש הצפוי לו אני מורה לממונה על עבודות השירות להגיש חוות דעת בעניינו של הנאשם.

הסנגור יפנה לממונה על עבודות השירות בתוך 10 ימים מהיום לכל היותר לתיאום מועד לראיון, וימסור לתיק הודעה על המועד בתואם בתוך 21 יום.

אי שיתוף פעולה של הנאשם עם הממונה, ייחשב כוויתור על האפשרות לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות ועלול להביא לגזירת דינו למאסר של ממש.

במידת הצורך יכול הממונה ליצור עם הנאשם קשר בטלפון: 054-6703522 ובאמצעות הסנגור:

054-7897820 פקס 04-6444210.

חוות הדעת תוגש עד יום 1.11.14.

התיק נקבע למתן גזר דין ליום 24.11.14 בשעה 9.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לממונה על עבודות השירות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ' אלול תשע"ד, 15/09/2014 במעמד הנוכחים.