השופט י' נועם:

1. לפנינו ערעורים הדדיים של המדינה (להלן – המערערת) ושל הנאשם (להלן- המשיב) על גזר-דינו של בית-המשפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון), בת"פ 20408-12-10, אשר ניתן ביום 17.3.13, לפיו הוטלו על המשיב, בגין הרשעתו בעבירות מס, העונשים שלהלן: שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

2. נגד המשיב וחברה שבבעלותו, א. ליאור שירותי אנרגיה (2004) (להלן – החברה), הוגש לבית-משפט קמא כתב-אישום שבו יוחסו להם העבירות שלהלן: פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס (שש עבירות) – לפי סעיף 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן – החוק או חוק מע"מ), בשילוב עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק; הוצאת חשבוניות מס ללא זכאות לעשות כן – לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מע"מ; ורישום כוזב במסמכי תאגיד במטרה לרמות – לפי סעיף 423 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי הנטען בכתב-האישום, ביום 13.12.04 רשם המשיב את החברה כעוסק מורשה לצורך חוק מע"מ, והחל מיום 1.1.05 ובכל התקופה הרלבנטית לאישום, היה בעל המניות בה ושימש כמנהלה הפעיל. עוד נטען בכתב-האישום, כי בין החודשים ספטמבר לנובמבר 2005, הוציא המשיב לחברת א. אלעד אחזקות בע"מ, שישה מסמכים על שם החברה, הנחזים לחשבוניות מס, זאת מבלי שנעשו לגביהן עסקאות כלשהן (להלן – החשבוניות הפיקטיביות). סך החשבוניות הפיקטיביות עמד על 7,446,507 ₪, וסכום המס הגלום בהן היה 1,054,707 ₪. במעשיו האמורים, פעל המשיב במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שהיה חייב בו, זאת אגב הנפקת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן ותוך רישום פרטים כוזבים במסמכי תאגיד.

3. ביום 3.7.12 הורשע המשיב, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן, ולבקשתו נדחה הדיון לצורך הזמנת תסקיר משירות המבחן. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המשיב הוא בן 48, נשוי בשנית ואב לשישה ילדים, ובשנים האחרונות עובד כשף במסעדה. מדובר באדם שהיה מכור לסמים קשים קרוב לעשרים שנה, ומצוי בשש השנים האחרונות בתהליך של שיקום. עוד עולה מהתסקיר ומדו"ח של עובדת סוציאלית המטפלת במשיב במסגרת פרויקט של"ם (שירות למתמכרים) בעיריית ירושלים, כי מאז שנת 2007, שבמהלכה נגמל המשיב פיזית באופן עצמאי משימוש בסמים, שמר המשיב על קשר רצוף עם מטפליו והתמיד בעבודתו. כן צוין, כי המשיב מתמודד כיום עם קשיים כלכליים משמעותיים. שירות המבחן המליץ לבית-משפט קמא להסתפק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור, בצד מאסר על-תנאי וצו מבחן, זאת כדי שלא לקטוע את הרצף הטיפולי שבו נתון המשיב.

4. בגזר-הדין, שניתן ביום 17.3.13, הדגיש בית-המשפט קמא את חומרת העבירות שבוצעו על-ידי המשיב, אך סבר כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר, ובכללן: חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות בשנת 2005 עד למועד הגשת כתב-האישום בחודש דצמבר 2010, כאשר בתקופה זו חל שינוי משמעותי בהתנהלותו של המשיב – כאמור בתסקיר שירות המבחן ובדבריה של נציגת לשכת הרווחה בעיריית ירושלים, גב' הדס כהן, המטפלת במשיב. בית-משפט קמא סבר, כי למרות חומרת העבירות, ניתן להסתפק בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, זאת נוכח הליך השיקום שמצוי בו המשיב מאז חודש אוגוסט 2007, שבמסגרתו נגמל מסמים ועשה מאמץ לשיקום תעסוקתי. לפיכך, גזר בית-משפט קמא על המשיב את העונשים שצוינו לעיל; והשית על החברה קנס בסך מיליון ₪. יוער, כי על גזר-הדין לא חלים עקרונות הבניית הענישה שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, זאת הואיל והכרעת-הדין ניתנה לפני מועד כניסתו לתוקף של התיקון.

4. בערעור המדינה על קולת העונש, נטען כי גזר-הדין מופרז לקולא, בשני רכיביו – הן רכיב המאסר והן רכיב הקנס, וחורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. בהקשר זה טוענת המערערת, כי בית-משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנזק הכלכלי הניכר שהסב המשיב לקופה הציבורית כתוצאה מפעילותו העבריינית; לכך שמאז ביצוע העבירות בשנת 2005 ועד למועד מתן גזר-הדין, לא הסיר המשיב את המחדל, ולא שילם דבר על חשבון סכום החוב העומד על למעלה ממיליון ₪. המערערת מאשרת, כי המשיב שיתף פעולה עם רשויות החקירה, ואף הביא לחיסכון בזמן שיפוטי בהודאתו במיוחס לו, אך אין בעובדות אלו כדי להצדיק סטייה ממשית מרמת הענישה הנהוגה בנסיבות דומות. על-כן טוענת המערערת, כי טעה בית-משפט קמא בכך שהעדיף את האינטרס האישי של המשיב על-פני האינטרס הציבורי המחייב החמרה בענישה, וכי ראוי היה להטיל על המשיב מאסר בפועל לתקופה ממושכת וקנס כספי בסכום ניכר.

5. באת-כוח המשיב לא הקלה ראש בחומרת העבירות, ואף אישרה כי ככלל, הפסיקה מחייבת הטלת ענישה הולמת ומרתיעה בגינן. ואולם, לטענתה נסיבות ביצוע העבירות, ובפרט נסיבותיו האישיות של המשיב, מצדיקות סטייה ממדיניות עונשית זו. באשר לנסיבות ביצוע העבירות טענה ב"כ המשיב, כי למשיב לא צמחה כל תועלת כלכלית מהנפקת החשבוניות הפיקטיביות. בכל הנוגע לנסיבות האישיות, תיארה ב"כ המשיב את הליך השיקום המשמעותי שעבר המשיב מאז שנת 2007, וטענה כי היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בצו שירות לתועלת הציבור, זאת על-מנת שלא לקטוע את הרצף הטיפולי והתעסוקתי של המשיב, ובכלל זה בעבודתו הנוכחית כטבח בקיבוץ אלמוג (שזכתה להערכה במכתב מטעם הקיבוץ אשר הוגש במהלך הדיון בערעור). משכך, ביקשה בערעור על חומרת העונש, להקל בדינו של המשיב ולהמיר את רכיב המאסר בעבודות שירות לרכיב של שירות לתועלת הציבור. היא סברה, כי עונש זה ראוי והולם, הן בשל הנסיבות האישיות החריגות הנוגעות להליך השיקום, והן לנוכח השיהוי של כחמש שנים מאז ביצוע העבירות בשנת 2005 ועד להגשת כתב-האישום בשנת 2010. בכל הנוגע לערעור המדינה על קולת העונש, טענה ב"כ המשיב, כי אם לא תתקבל עמדת המשיב להטלת שירות לתועלת הציבור, יש להותיר את גזר-הדין של הערכאה הדיונית על כנו, ולא להטיל על המשיב מאסר בפועל – עונש אשר עלול לסכל באופן משמעותי את הליך השיקום שבו הוא נמצא. במהלך הדיון בערעור, תיאר המשיב את נסיבות חייו הקשות, ובכלל זה כיצד עלה בידו לאחר שנים רבות של התמכרות לסמים, להיגמל משימוש בסמים ולהשתקם.

6. למותר להכביר מילים על חומרת עבירות המס. העבריינות בתחום המיסים, ובכלל זה בעבירות הנדונות של הפצת חשבוניות מס פיקטיביות במטרה לסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס, היא חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. כבר נפסק, כי עבירות אלו שקולות לשליחת יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים (ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211 (1981); רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381 (2004); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (24.2.05); וע"פ 2636/12 עיזבון המנוח יהושע שלוש נ' מדינת ישראל (5.3.13)). כן נפסק, כי בעבירות כלכליות – בכלל, ובעבירות מס – בפרט, גובר משקלו של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 281/05 ציון יעקב נ' מדינת ישראל (20.4.05); רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (20.6.06); ורע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.10)). עוד מורה הפסיקה, כי שיקולי הענישה האמורים יטו את הכף, בדרך כלל, להטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת, אף אם מדובר בנאשמים ללא הרשעות קודמות ובמי שהתנהלו באופן נורמטיבי לאורך השנים (ע"פ 2919/02 אלוני נ' מדינת ישראל (1.10.02)). כן נפסק, כי הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בהפצת חשבוניות פיקטיביות, שהשימוש בהן הפך למכת מדינה (רע"פ 5823/09 בשיתי נ' מדינת ישראל (17.8.09)). העבירות של הנפקת חשבוניות מס פיקטיביות, בכדי לגרום לאחר להתחמק מתשלום מס, הִנן חמורות; שכן מפיץ החשבוניות יוצר את הפלטפורמה לביצוע העבירות של קיזוז מס תשומות שלא כדין. הצורך בהחמרה בענישה בעבירות אלו נובע מקלות ביצוען, מהקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן, וכן מהנזק הכלכלי החמור שהן מסבות למערך המיסים ולאוצר המדינה (רע"פ 4563/11 חברת קוסטה קבלנות בע"מ נ' מדינת ישראל (19.6.11)). על-כן, מן הראוי להשית בגין עבירות אלו עונשי מאסר ממושכים, זאת משיקולי גמול, הוקעת המעשים, וכן הרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית (ע"פ (י-ם) 4132/09 מדינת ישראל נ' עיסאם באשיתי (6.7.09); ורע"פ 5823/09 בעניין בשיתי, לעיל).

7. מן הכלל אל הפרט. סבורני, כי גזר-הדין שהושת על המשיב מופרז לקולא, ויש מקום להחמיר בעונשו של המשיב. העבירות שביצע המשיב חמורות בטיבן ובנסיבות ביצוען. על-רקע חומרת העבירות של העלמות מס, באמצעות חשבוניות פיקטיביות, המאפשרות לגזול מן הקופה הציבורית סכומי עתק, ולנוכח היותו של המשיב חלק מתכנית עבריינית בשרשרת זו, היה מקום להטיל על המשיב מאסר בפועל לתקופה ממושכת וקנס כספי בסכום ניכר, זאת בהתאם לתכליות הענישה ושיקולי הענישה שצוינו לעיל. באשר לטענת המשיב, לפיה לא הפיק רווח כלכלי ממשי מביצוע העבירות, הרי שכבר נפסק, כאמור, כי העבירות של הנפקת חשבוניות פיקטיביות מסבות נזקים כלכליים למשק המדינה, ואין נפקא מינה אם מנפיק החשבוניות השיא רווח כלכלי ממשי מביצוע העבירות או שמא רוכש החשבוניות הפיקטיביות היה זה שהפיק את התועלת הכספית, שכן מדובר בעבירות שהן חלק מתכנית עבריינית שהמשיב שימש בה כחוליה. במסגרת השיקולים לחומרה, יש להביא בחשבון את סכום המס הניכר הגלום בחשבוניות הפיקטיביות, וכן את העובדה שמאז ביצוע העבירות בשנת 2005 ועד למועד מתן גזר-הדין, לא הסיר המשיב את המחדל, ולא שילם ולוּ שקל אחד מסכום החוב העומד על למעלה ממיליון ₪. חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מצדיקות הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית וקנס בשיעור ניכר. עם זאת, לעניין משך המאסר יש להתחשב לקולא, בהודאתו של המשיב הן בחקירה והן בבית-המשפט, בשיהוי הממושך של כחמש שנים בהגשת כתב-האישום, ובנסיבותיו האישיות של המשיב אשר עבר הליך שיקום ממושך בפרק זמן זה. נסיבות אלו מצדיקות התחשבות בעניין משך המאסר, אך אין בהן כדי להצדיק הימנעות מהטלת מאסר של ממש. מן הראוי אף להגדיל את שיעור הקנס הנמוך בסך 3,000 ₪, בפרט כשמדובר בעבירות שבוצעו ממניע כלכלי אשר הסבו נזק כספי לאוצר המדינה. בהטלת קנס גבוה על החברה אין כדי לאזן את הקנס הסמלי שהושת על המשיב, זאת לאור העובדה שהחברה אינה פעילה ולא ניתן לגבות ממנה כספים.

8. על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב בכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשמים, דין ערעור המדינה להתקבל, באופן שרכיב המאסר בפועל יעמוד על שמונה חודשים (חלף שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות), ורכיב הקנס יעמוד על 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו (במקום 3,000 ₪). המאסר על-תנאי יוותר על כנו. יתרת הקנס שלא שולמה, תשולם בעשרה תשלומים שווים, חודשיים ורצופים, החל מיום 10.3.14 ובכל עשרה בחודשים שלאחר מכן. אם לא ישולם התשלום במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

השופט כ' מוסק:

אני מסכים.

השופט מ' בר-עם:

אני מסכים.

הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט י' נועם.

המשיב יתייצב לריצוי המאסר בפועל ביום 16.2.14 בשעה 8:30 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

בשולי גזר-הדין נסב תשומת לבו של שירות בתי הסוהר לכך שהמשיב נגמל משימוש בסמים, לאחר הליך שיקום ממושך, ונמליץ כי גורמי הכליאה יתחשבו בכך לצורך קביעת מקום המאסר.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לשירות המבחן, לממונה על עבודות השירות ולשירות בתי הסוהר.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, במעמד ב"כ המערערת, המשיב ובאי כוחו.