הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל זאת לנוכח מסקנתי כי התאונה אירעה כגרסת נהג התובעות בעת פגיעת משאית הנתבעים ברכב שבו נהג בעת שזה היה מלפני המשאית קודם לתאונה, לא עקף אותה מימין כנטען ולמעשה הנתבע 1 שנהג בה, לא שם ליבו אליו טרם שחלף על פניו. האמור עולה מעדותם של העדים ובפרט מעדותו של הנתבע 1 המלמדת כי לא היה ער דיו לרכבים שמלפניו עובר לתאונה, ועל כן לא יכל לשלול או לאשר את גרסת נהג התובעות בעניין זה. העד גם הודה כי התאונה אירעה בעת שהמשאית שבה נהג היתה מצויה בנתיב הימני שהינו צר מלהכיל שני רכבים, כך שממילא אין בסיס לטענתו כי נהג התובעות עקף אותו מימין.

מסקנת פסק הדין גם עולה בקנה אחד עם הנזקים ברכב התובעות המצויים בחלקו האחורי- שמאלי של הרכב בלבד. אילו רכב זה היה עוקף את המשאית מימין במהירות וחוזר לנתיב השמאלי ותוך כדי כך פוגע בה, כגרסתו הכתובה של הנתבע 1, אזי סביר כי היינו צפויים לגלות נזקים לכל אורך הרכב שמשמאל ולא רק באיזור האחורי- שמאלי. בהקשר לאמור יצויין כי ממילא כל עדות בעניין זה מצד הנתבע 1 הינה עדות שבסברה שכן הלה הודה כי לא ראה את רכב התובעות לפני התאונה [עמ' 4 שורות 18-19 לפר' הדיון]. זאת ועוד, הנתבע 1 העיד כי צילם תמונות של הרכבים לאחר התאונה [שם, בשורה 3] אלא שדבר לא נעשה עם תמונות אלו מהפן הראייתי. חזקה היא כי הללו עשויות היו לשפוך אור מסויים על גרסת הנתבעים והעדר השימוש בהן, בהקשר לכך, פועל לרעתם.

סוף דבר, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 20,315 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 11.10.12 (מועד חוו"ד), שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעות כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ד, 10 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.