1. לפניי בקשה למתן צווי מניעה זמניים וצווי עשה זמניים.
2. המבקשים 1 ו- 2 והמשיב חתמו ביום 14.3.2013 על הסכם שותפות לפיו שכרו במשותף נכס ברח' אידלסון 13 בתל אביב לשם הקמה והפעלה של מסעדה בשם גראפה (להלן: "המסעדה"). מדובר בשותפות בלתי רשומה, שכן השותפים שנרשמו במסגרת השותפות גראפה (להלן: "השותפות") הם המבקשים 1 ו- 2 לבד, ואילו המשיב הינו שותף בלתי רשום בשותפות.
3. על פי הסכם השותפות נקבע כי המבקשים 1 ו- 2 ישקיעו כל אחד סך של 50,000 ש"ח בהקמת המסעדה וכי המשיב הוא שינהל את המסעדה באופן בלעדי. עוד נקבע כי בחלוף שלושה חודשים תוקם חברה בע"מ שתבוא במקום השותפות.
4. המסעדה נפתחה ביום 15.3.2013. זמן קצר ביותר לאחר תחילת הפעלתה של המסעדה, עלו יחסי השותפים על שרטון. המבקשים טוענים כי המשיב ניצל לרעה את האמון שניתן בו ופיזר שיקים בחתימתם בסכומי עתק, כולל לצרכיו האישיים, ואגב כך יצר חובות לשותפות בסכום של כ- 500,000 ש"ח. לטענתם, עוד היד נטוייה, שכן המשיב מחזיק בפנקסי שיקים של המבקשים, הנושאים את חתימות המבקשים "על החלק".
5. בעקבות המחלוקות שנתגלעו בין השותפים, נכנסו המבקשים למסעדה ביום 2.5.2013 או בסמוך לכך, לפנות בוקר, ונטלו ממנה מלאי עסקי על מנת להשיבו לספקים. המשיב פנה לבית משפט השלום בבקשה לסעד זמני (ת.א. 13 – 05- 5503). ביום 5.5.2013 הושג הסדר דיוני בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה, לפיו נאסר על המבקשים להפריע לניהול העסק בדרך של נטילת מלאי ממנו, הפסקת עבודתם של מלצרים, או הודעה לספקים על כך שהמסעדה אינה פועלת עוד, או כל דרך פעולה דומה לסיכול פעולתה של המסעדה.
6. ההליך שלפניי הוגש ביום 9.5.2013, במסגרת תובענה לפירוק השותפות.
7. ביום 9.5.2013 ניתן צו מניעה ארעי האוסר על המשיב להשתמש בפנקסי השיקים של המבקשים או מי מהם אשר מצויים בידיו, וכן ליטול התחייבות כלשהן בשמם של המבקשים או מי מהם. הצו הותנה בבטוחות שונות, בהן הפקדת ערבון בסך 25,000 ש"ח. בפועל, הערבון לא הופקד עד היום ולכן הצו לא נכנס לתוקף.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים.

1. למעט הודעה כללית בה ביקש לדחות את מועד הדיון ואת המועד להגשת תשובה, ובה גם טען כי המבקשים נהגו בחוסר נקיון כפיים, המבקש לא הגיש תשובה לבקשה וגם לא הגיש תצהיר, למרות שהדיון במעמד הצדדים נערך רק ביום 13.5.2013.
2. המבקש 1 נחקר על תצהירו ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
3. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה באופן חלקי, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.
4. כידוע, השאלה הראשונה ששומה על בית המשפט לשאול את עצמו בטרם ייתן צו מניעה זמני, היא האם עלה בידי מבקש הצו להוכיח זכות לכאורה, ולכל הפחות, שהתביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. השאלה השניה היא להיכן נוטה מאזן הנוחות, קרי, אי הנוחות שתיגרם למבקש אם לא יינתן הצו, אל מול אי הנוחות שתיגרם למשיב אם יינתן. בהקשר זה מתעוררת השאלה האם הנזק שייגרם למבקש ניתן לפיצוי כספי. לבסוף, מתעוררת השאלה האם קיימים שיקולי יושר שלא ליתן סעד למבקש, כגון, האם המבקש בא לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים, העלים עובדות חשובות או השהה את פנייתו יתר על המידה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) ע' 616 - 618).
5. בעניננו, עלה בידי המבקשים להצביע על זכות לכאורה לבקש את פירוק השותפות, וממילא, גם על זכות לכאורה למנוע יצירת חובות חדשים לשותפות. טעמו של דבר הוא שלא נסתרה טענתם של המבקשים לפיה המשיב עשה שימוש חורג בשיקים החתומים שנמסרו לידו ולא למטרה לשמה נועדו. כך למשל, המבקשים טענו כי המשיב שילם באמצעות השיקים עבור קניות במכולת, וילונות לדירתו, כביסה, לינה במלונות, רכישת דוד שמש לדירתו, נכיון שיקים ופרעון הלוואה אישית שנטל מחברתו. במהלך הדיון באולם טען ב"כ המשיב כי רכישת דוד השמש נעשתה בהסכמתו של המבקש 2, שותפו לדירה של המשיב, אלא שטענה זו לא נתמכה בתצהיר ולכן לא ניתן לייחס לה משקל. בנוסף, אף אם אניח כי התשלום המסויים נעשה על דעתו של המבקש 2, אין פירושו של דבר שגם המבקש 1 נתן לכך את הסכמתו. מכל מקום, לא ניתן כל הסבר מדוע נעשה שימוש בשיקים של המבקשים לצרכים פרטיים של המשיב, מעבר לתשלום עבור דוד השמש, כמפורט לעיל.
6. בנוסף, לא נסתרה טענת המבקשים לפיה המשיב ניסה לשנות את פרטי חשבון הבנק אליו מעבירה חברת סליקת האשראי את הכספים שמשלמים לקוחות המסעדה, ובכך למנוע מקופת השותפות כספים המגיעים לה.
7. זאת ועוד, לפי הסכם השותפות, הוגבלה השקעתם של המבקשים לסך של 50,000 ש"ח כל אחד. בפועל, נוצרו לשותפות עד היום חובות בהיקף של כ- 350,000 ש"ח (50,000 ש"ח בבנק ועוד 300,000 ש"ח שיקים בידי ספקים). הואיל והמשיב איננו משקיע מכספו בשותפות, וכל הוצאותיה חלות על המבקשים 1 ו- 2, יש להם אינטרס ראוי להגנה לפרק את השותפות, ובדרך להשגת תוצאה זו, להקטין את חשיפתם האישית לחובות השותפות, שכבר עתה חורגת מעל ומעבר למוסכם בין השותפים.
8. נתתי דעתי לטענת המשיב לפיה מסירת פנקסי שיקים חתומים של המבקשים לידיו מעידה על האמון שניתן בו מלכתחילה. טענה זו אינה מועילה למשיב. אין חולק כי המבקשים נתנו בו אמון מלא שעה שמסרו לו פנקסי שיקים שלהם חתומים על החלק. השאלה היא האם המשיב מעל באמון זה, וזו הרי בדיוק טענתם של המבקשים, שלעת הזו טרם נסתרה.
9. לא מצאתי ממש בטענת המשיב לפיה הסכם השותפות מונע מהשותפים לבקש את פירוק השותפות וכי תרופתו היחידה של מי שמבקש לצאת מן השותפות היא למכור את חלקו. קיומו של הסדר מכירת זכויות בשותפות לפי הסכם השותפות, אין בו כדי לשלול את הזכות המוקנית על פי דין לכל שותף, לבקש את פירוקה של השותפות (ראה ס' 45 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה- 1975).
10. סיכומו של דבר, המבקשים הצביעו על זכות לכאורה לקבלת חלק מהסעדים המבוקשים.
11. השאלה השניה היא להיכן נוטה מאזן הנוחות, קרי, אי הנוחות שתיגרם למבקשים אם לא יינתן הצו, אל מול אי הנוחות שתיגרם למשיב אם יינתן. בהקשר זה מתעוררת השאלה האם הנזק שייגרם למבקשים ניתן לפיצוי כספי. בעניננו, מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים. הם אלה שנושאים לבדם בחיוביה הכספיים של השותפות והם אלה שחשיפתם הכספית גדלה והולכת מדי יום. הם אלה שצפויים להגבלת חשבון הבנק שלהם שעה שיאזלו המקורות הכספיים של השותפות. ברי כי שיתוקה של השותפות יגרום בסופו של דבר לקריסתה של המסעדה, אלא שהמבקשים שותפים במסעדה בדיוק כמו המשיב (ולמעשה, הם יחדיו מהווים רוב של 66% בשותפות), ולכן כל נזק שייגרם למסעדה מחמת שיתוק עסקיה, ייגרם בראש ובראשונה להם עצמם. יצויין כי לפי הסכם השותפות אמור היה המשיב לערוב אישית לחובות השותפות כלפי הבנק והספקים, אך על פי הטענה שלא נסתרה, הוא לא עשה כן עד היום, כך שהמבקשים לבדם הם שנושאים במלוא הסיכון הכספי מול צדדים שלישיים (למעט חובות כלפי משכיר הנכס, בהם נושא המשיב באופן אישי יחד עם המבקשים). מכאן שמאזן הנוחות נוטה לטובתם.
12. השאלה האחרונה שיש לברר היא האם קיימים שיקולי יושר שלא ליתן סעד למבקשים, כגון, האם המבקשים באו לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים, העלימו עובדות חשובות או השהו את פנייתם יתר על המידה. בהקשר זה טען המשיב כי המבקשים העלימו מבית המשפט את דבר קיומו של הסעד הזמני שניתן לטובת המשיב בבית משפט השלום, וכי ההליך שנקטו כעת עומד בסתירה לאותו סעד זמני. אינני מקבל טענה זו. המבקשים ציינו בס' 40 לבקשה את דבר פנייתו של המשיב לבית משפט השלום ואת העובדה שבקשתו התקבלה חלקית. הם אף צירפו לבקשה את פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום. בכך יצאו ידי חובת הגילוי המוטלת עליהם. לגופו של ענין, לא מצאתי שישנה סתירה בין הסעד הזמני שניתן למשיב בבית משפט השלום, לבין הסעד בהליך שלפניי. בית משפט השלום אסר על המבקשים להפריע לניהול העסק בדרך של נטילת מלאי ממנו, הפסקת עבודתם של מלצרים או הודעה לספקים על כך שהמסעדה אינה פועלת עוד, או כל דרך פעולה דומה לסיכול פעולתה של המסעדה. ההליך שלפניי הוא הליך מסוג אחר, והוא נועד להביא לפירוק השותפות בין הצדדים תוך מניעת יצירתם של חובות חדשים לשותפות ולשותפים.
13. יחד עם זאת, אין מקום לסעד זמני של העברת כספי הפדיון לידי המבקשים ושל חיוב המשיב לחתום על ערבות אישית. סעדים אלה עניינם התחשבנות כספית שצריכה להעשות במסגרת ההליך העיקרי של פירוק השותפות, ולא במסגרת סעד של צו עשה זמני.
14. סוף דבר, ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להשתמש בפנקסי השיקים של המבקשים או מי מהם אשר מצויים בידיו וכן ליטול התחייבויות כלשהן בשמם של המבקשים או מי מהם, כלפי צד שלישי כלשהו. אין בכך כדי למנוע מהמשיב ליטול על עצמו התחייבויות אישיות בשמו שלו כלפי צדדים שלישיים. בנוסף, ניתן צו עשה זמני המורה למשיב למסור למבקשים עותק מסרטי הקופה של המסעדה, וכן עותק של חשבוניות ותעודות משלוח של ספקים וטפסי 101 של עובדי המסעדה, וזאת יעשה במרוכז אחת לשבעה ימים.
15. כניסתם של הצווים הזמניים לתוקף מותנית בהפקדת ערבון, במזומן או בערבות בנקאית, בסך של 25,000 ש"ח, וזאת בנוסף להתחייבויות אישיות של המבקשים 1 ו- 2. נתתי דעתי לטענתם של המבקשים בדבר המצוקה הכלכלית אליה נקלעו, אך לא שוכנעתי שיש בכך כדי להצדיק מתן פטור מהפקדת ערבון להבטחת נזקי המשיב, שהרי ברור כי שיתוקה של המסעדה יגרום נזק גם למשיב.
16. המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך 7,500 ש"ח.
17. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.