1. לפניי בקשה שהגיש הנתבע ( להלן: המבקש), שבגדרה הוא עתר לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית, ולחילופין, להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בבאר-שבע.
2. התובע ( להלן: המשיב), תושב העיר מעלות, הגיש נגד המבקש תביעה כספית על סך 100,000 ₪, בגין פרסום המהווה לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. התביעה מתייחסת למכתב, שכנטען, מכיל הוצאת דיבה ולשון הרע, שנכתב ע"י המבקש ושוגר בפקסימיליה, בין היתר, ללשכת ראש עיריית מעלות וליועץ המשפטי שלה.
3. המבקש הגיש את בקשתו דנן, בה הוא עותר לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית. לטענתו, מאחר שמקום ביצוע העוולה ומקום מגוריו ועסקיו של המבקש הם בעיר באר- שבע, כן, בהתאם לתקנה 3(א)(1) ו- (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), אין לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה.
4. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המקום בו בוצעה העוולה הינו בעיר מעלות, שכן המכתב נשוא התביעה נשלח ע"י המבקש, בין היתר, ללשכת ראש עיריית מעלות וליועץ המשפטי של העירייה. משכך, לטענת המשיב, מכוח החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(5) לתקנות, הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה.
5. במסגרת התשובה לתגובה חזר המבקש על טענותיו המועלות בבקשה.
6. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל המסמכים הרלבנטיים נחה דעתי כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה, ולפיכך, דין הבקשה להידחות.
7. תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי:

" תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אחד מאלה :

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים " .

כאמור, העוולה שבגינה הוגשה התביעה היא פרסום לשון הרע. לפי חוק איסור לשון הרע, עוולת פרסום לשון הרע מוגדרת בחוק, כדלקמן:

"7. לשון הרע- עוולה אזרחית

פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית...".

סעיף 2 לחוק הנ"ל מגדיר מהו פרסום:

"2. פרסום מהו

1. פרסום, לעניין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
2. רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות-
3. אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
4. אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".
5. אין ספק בענייננו כי אחד המקומות אליהם הגיע המכתב הוא בעיר מעלות, הן ללשכת ראש עיריית מעלות והן ליועץ המשפטי שלה (סעיף 15 ו- 24 לכתב ההגנה). מכאן, עם פרסומו בעיר מעלות השתכללה והושלמה, לכאורה, עוולת פרסום לשון הרע, דבר המקנה לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה, מכוח הוראת תקנה 3(א)(5) לתקנות. שעה שיסוד מהותי מיסודותיה של העוולה התקיים במעלות הדבר מקנה סמכות מקומית לבית משפט זה.
6. במסקנתי זו התחזקתי נוכח פסיקתו של בית משפט העליון בבש"א 5997/96 חנה קים נ' אייל ארד ( פורסם במאגרים) , שם נקבע כי הסמכות המקומית לדון בתביעת לשון הרע עקב כתבה בעיתון היא במקום בו התפרסם העיתון, וזאת בהתבסס על תקנה 3(א)(5) לתקנות. כן , בדונו בנושא הסמכות המקומית ביחס לפרסום לשון הרע שבוצע באינטרנט, בית המשפט העליון ברע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ נ' יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס (פורסם במאגרים), הקיש מהפסיקה בעניין "קים" וקבע, משפורסמו הדברים ברשת האינטרנט, המעשה שבבסיס התביעה בוצע בכל מקום, ולפיכך כל בית משפט בארץ קונה סמכות לדון בתביעה ( פסקה 14 לפסק הדין). הווי אומר, כאשר ביסוד העוולה עומד פרסום הרי סמכותו המקומית של בית המשפט נקבעת, בין היתר, בהתאם למקום בו נעשה הפרסום, ובמילים אחרות במקום אליו הגיע הפרסום לעיניו של אדם זולת השולח.
7. מעבר לכך , ראיתי להזכיר כי בתי המשפט קבעו רבות, שאין ליחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית. בימינו אלו המרחקים, שהם בלאו הכי קצרים , הפכו לעניין שולי, שאין זה ראוי להתלות בהם תוך השקעת מאמצים וזמן שיפוטי, שניתן וראוי לנצל לבירור הסכסוך לגופו ( רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן , פ"ד נז(4) 473).
8. בנסיבות אלה, אני קובע כי לבית משפט זה נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה.
9. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
10. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' תשרי תשע"ד, 05 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.