ניתנה ביום 05 יוני 2013

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי; גז"ז 48512-09-12), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לערר עפ"י חוק לפיצוי נפגעי גזזת (להלן גם: הוועדה) מיום 12.8.12.

2. המבקשת הוכרה כנפגעת על פי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 22.2.12 קבעה למבקשת נכות משוקללת בשיעור של 32%, מתוכם 10% בגין ליקוי נפשי לפי סעיף 34ב לסעיפי הליקוי. ועדה רפואית לערר מיום 12.8.12 העלתה את נכותה הנפשית של המבקשת ל-20% לפי סעיף 34(א)(3) לסעיפי הליקוי, כך שנכותה המשוקללת הועמדה על 39%.

המבקשת הגישה ערעור לבית הדין האזורי נגד החלטת הוועדה בהתייחס לנכותה הנפשית. המבקשת טענה כי סעיפי הליקוי שנקבעו לה אינם תואמים את מצבה, וכי הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר גולדברגר שהוגשה מטעמה. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה התייחסה במפורש לממצאיו של ד"ר גולדברגר ונימקה מדוע היא אינה מקבלת את המלצתו. נקבע כי הוועדה נימקה כראוי את קביעתה ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית. כנגד קביעות אלה של בית הדין האזורי בפסק דינו הוגשה בקשת רשות הערעור מושא החלטה זו .

3. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית הדין האזורי לא בחן כראוי את טענות המבקשת. על פי הטענה, הוועדה לא התייחסה בפירוט הנדרש לתנאים הקבועים בסעיף 34(א)(3) בדבר הפגיעה התפקודית והפגיעה הסוציאלית, והחלטתה הינה שרירותית. עוד נטען כי הוועדה לא אזכרה את הגידולים של מהם סובלת המבקשת בהקשר למצבה הנפשי, ופרשנותה לחוות הדעת של ד"ר גולדברגר הינה חסרה ומוטעית. הוועדה לא נמקה מדוע היא סוטה מקביעתו לפיה יש לקבוע למבקשת נכות בשיעור 40%.

4. לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור.

5. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה רשמה לפניה את תלונות המבקשת ובא כוחה אשר הפנה לחוות הדעת בתחום הנפשי. בפרק המתייחס לבדיקת הפסיכיאטר נרשמו הרקע הרלוונטי של המבקשת וממצאי בדיקה שנערכה לה. הוועדה קבעה כי מצבה הנפשי מתאים ל-20% נכות תוך שהתייחסה לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר. על פי קביעת הוועדה, בחוות הדעת נכללו באבחנות גורמים אורגניים, אפקטיביים, דיכאוניים וחרדתיים וכן אמננזה של חרדה. ממצאים אלה אינם תואמים את קביעת הוועדה לפיה לא נמצאו גורמים אורגניים, אלא בעיקר גורמי חרדה ודיכאון. נמצא כי הוועדה התייחסה כנדרש לחוות הדעת ונימקה באופן מספק את החלטתה.

יצוין כי במסגרת חובת ההנמקה המוטלת עליה,אין הוועדה מחויבת לנמק מדוע מצבה של המבקשת על פי שיקול דעתה המקצועי-רפואי, אינו תואם לאמור בסעיפים 34(ב)(4)-(5), שעה שהיא קובעת כי הממצאים אליהם הגיעה מתאימים לסעיף ליקוי אחר. הוועדה פירטה את ממצאיה בדבר מצבה הנפשי של המבקש, נימקה מדוע ממצאיה שונים מממצאיו של ד"ר גולדברגר, והחלטתה ניתנה במסגרת שיקול דעתה הרפואי מקצועי בו אין בית הדין מתערב. יודגש, כי הוועדה הייתה קשובה לטענות המבקשת כפי שנפרשו לפניה, והעלתה את אחוזי הנכות שנקבעו בוועדה מדרג ראשון בגין הליקוי הנפשי מ-10% ל-20%.

6. סוף דבר –

בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג (5 ביוני, 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.