לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 15.12.12 באזור מחסום קלנדיה.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת הבעלים של רכב מ.ר. 8140317 (להלן: "רכב התובעת").
2. הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מ.ר. 6048974 (להלן: "רכב הנתבעים") ומעבידתו של הנתבע 3. הנתבעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת רכב הנתבעים. הנתבע 3 והצד השלישי היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב הנתבעים.

טענות התובעת

1. גרסת נהג רכב התובעת הינה כי ביום 15.12.12 בסביבות השעה 15:00 כאשר נסע ליד מחסום קלנדיה בירושלים, רכב הנתבעים אשר נסע בפקק תנועה מאחוריו, החל בעקיפה. אז הגיע רכב מהנתיב הנגדי ובשל כך סטה רכב הנתבעים חזרה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בצדו השמאלי של רכב התובעת.
2. בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: נזק לרכב התובעת בסכום של 5,000 ₪ וירידת ערך בסכום של 700 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי וחשבונית התיקון שצורפו לכתב התביעה. בנוסף, נשאה התובעת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 550 ₪. כן טוענת התובעת כי נגרם לה נזק בגין השבתת הרכב בסכום של 1,000 ₪.

טענות הנתבעים

1. הנתבעת 1 טוענת כי הנתבע 3 לא היה בעבודתו במועד התאונה. לטענתה, ביום האירוע הוצב הנתבע 3 ככונן בבסיס מחנה עופר בירושלים. הנתבע 3 אף לא דיווח לנתבעת 1 על התאונה, ככל הנראה משום שלא היה רשאי להוציא את הרכב מהבסיס.
2. הנתבעת 1 אף הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 3 בגדרה טענה כי יש לחייב את הצד השלישי בכל סכום בו תחויב, שכן הצד השלישי לא מסר לחברת הביטוח הודעה על התאונה ועל כן מסרבת חברת הביטוח להעניק כיסוי ביטוחי. עוד נטען כי על-פי ההסכם בין הצדדים, חייב הנתבע 3 בתשלום השתתפות עצמית בסכום של 5,000 ₪.
3. הנתבעת 2 טוענת כי אין כיסוי ביטוחי, שכן לא נמסרה לה הודעה על התאונה.
4. יצוין, כי הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה בפני התביעה או בפני ההודעה לצד שלישי ולא מסר גרסה באשר לאופן התרחשות תאונה. ביום 3.11.14 ניתן נגד הנתבע 3 פסק דין בהעדר הגנה, בו חויב הנתבע 3 לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה.

דיון והכרעה

1. אדון תחילה בשאלת האחריות.
2. בעניין נסיבות התאונה העיד נהג רכב התובעת, מר סמיר אבו אלוהא, כי נסע באזור עטרות לפני המחסום בפקק תנועה, כאשר מאחור נסע רכב הנתבעים. רכב הנתבעים יצא לעקיפה, והואיל והגיע רכב מהנתיב הנגדי סטה רכב הנתבעים חזרה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו בצדו שמאלי.
3. גרסת נהג רכב התובעת לא נסתרה בחקירתו הנגדית והיא אף מתיישבת עם הנזקים בחוות דעת השמאי. על כן אני מקבלת את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3, אשר ביצע עקיפה בחוסר זהירות, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו בצדו השמאלי.
4. אעבור כעת לדון בשאלת אחריותה של הנתבעת 1, שהינה מעבידתו של הנתבע 3.
5. סעיף 13 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע את חבות המעביד למעשה עובדו אם המעביד הרשה או אישרר את המעשה או אם העובדה עשה את המעשה תוך כדי עבודתו. סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין קובע כי רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד אם עשה כעובד כשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לעניין המעביד.
6. כאמור, הנתבעת 1 טוענת כי במועד ביצוע התאונה לא נהג הנתבע 3 ברכב במסגרת עבודתו, שכן לא הנסיעה נשוא התביעה לא דווחה.
7. בעניין זה העיד מר אלירן נח, מנהל התפעול של הנתבעת 1. מנהל התפעול העיד כי הנתבע 3 לא דיווח על התאונה, וכי ביום התאונה היה הנתבע 3 כונן בבסיס צה"ל והיה אמור לבצע נסיעות בהתאם לקריאה. כן העיד מנהל התפעול כי אין באפשרות הנתבעת 1 לדעת אם רכב הנתבעים יצא בנסיעה מבצעית או במסגרת אחרת, שכן לא קיבל הודעה כי הרכב יצא מהבסיס.
8. אין מחלוקת כי הנתבע 3 היה עובד של הנתבעת 1 במועד התאונה. אין גם מחלוקת כי ביום האירוע היה משובץ הנתבע 3 לעבודתו אצל הנתבעת 1. מכאן, שעל הנתבעת 1 עובר הנטל להוכיח כי התאונה בוצעה במסגרת נסיעה פרטית של הנתבע 3 ולא במסגרת עבודתו. ואולם, הנתבעת 1 לא עמדה בנטל זה. מעדותו של מנהל התפעול עולה, כי לא ניתן לשלול את העובדה שהנסיעה בוצעה במסגרת עבודתו של הנתבע 3, אך הוא אינו יכול לדעת זאת, שכן לא דווח על התאונה או הנסיעה. הנתבעת 1 אף לא הגישה דו"ח או יומן המתעד את הקריאות או הנסיעות שבוצעו ביום התאונה מבסיס מחנה עופר, על מנת להוכיח את הטענה כי מדובר בנסיעה מחוץ למסגרת העבודה. גם העובדה שבמועד התאונה לא היו חיילים באוטובוס אינה מוכיחה דבר, שכן לא ניתן לשלול את העובדה שהנתבע 3 יצא על מנת לאסוף חיילים, ומכל מקום לא הובאה עדות להוכחת הטענה. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת 1 לא עמדה בנטל להוכיח כי הנסיעה בוצעה מחוץ למסגרת עבודתו של הנתבע 3, אצלה, ועל כן בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין היא אחראית למעשהו.
9. נותרה לדיון שאלת החבות הביטוחית של הנתבעת 2. הנתבעת 2 אינה מכחישה כי רכב הנתבעים היה מבוטח אצלה במועד התאונה, אלא שהיא טוענת כי היא פטורה מחבותה לנוכח העובדה כי לא נמסרה לה הודעה על התאונה ולא הוצג לה רישיון נהיגה תקף של הנתבע 3 במועד התאונה.
10. למעשה טוענת הנתבעת 2, כי לא מולאו הוראות סעיפים 22 – 24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), ועל כן יש לדחות את התביעה נגדה.
11. בנסיבות העניין, יש לדחות את טענת הנתבעת 2. הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מקימה יריבות ישירה בין חברת הביטוח לבין צד ג' אשר המבוטח אחראי לפצותו. עם זאת, קובע הסעיף, שטענות שיש למבטח נגד המבוטח עומדות לו גם כלפי צד שלישי. מבטח המבקש להפחית שיעור תגמולי הביטוח מכוח סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח , נדרש להוכיח שאילו קיים המבוטח חובותיו כאמור בסעיפים 22 ו-23(ב) לחוק, המבטח היה חייב שיעור נמוך יותר של תגמולי ביטוח, וכן עליו להוכיח את שיעור התגמולים שהיו נחסכים לו קיים המבוטח חובותיו.
12. בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי בבר"ע 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר איי די איי (פורסם בנבו)) כי: "משהמשיבה ביטחה את אחריות מבוטחיה כלפי המבקשים, לאחרונים עומדת זכות תביעה ישירה נגדה (סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח). עם זאת, נקבע באותו סעיף כי טענות שיש למבטח נגד המבוטח עומדות לו גם כנגד צד שלישי. סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח מוסיפים וקובעים שמקום בו המבוטח הכשיל את בירור חבותו של המבטח על ידי אי מתן הודעה על אירוע מקרה הביטוח (סעיף 22) או אי מסירת מידע ומסמכים הדרושים לשם בירור חבותו של המבטח, וקיומן של חובות אלה במועדן היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, "אין הוא [המבטח] חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה". כפי שקובע המלומד ש' ולר בספרו חוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981, סעיפים אלה נועדו "...לאזן בין האינטרס של המבטחת לקבל מידע אמין ומלא על מקרה הביטוח לבין האינטרס של המבוטח לזכות בתגמולי ביטוח... אף אם המבוטח אינו מקיים את נטל שיתוף הפעולה עדיין אין למבטחת זכות שלא לשלם את תגמולי הביטוח, אלא אך זכות הפחתה בהתאם לנזק שנגרם לה" (שם, כרך א עמ' 531). במסגרת איזון זה, נדרש על פי סעיפים אלה, כי תגמולי הביטוח "לא ישללו מהמבוטח אלא אם כן יש קשר סיבתי בין התנהגותו הפסולה לבין החבות של המבטחת". לפיכך, כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה."
13. מכאן שעל הנתבעת 2 להוכיח כי שיתוף הפעולה מצד המבוטח היה מאפשר לה לפטור אותה מחבותה או להקטינה וכן מה הוא שיעור הנזק אשר נגרם לה בשל אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח. יצוין, כי נטל ההוכחה להראות שאילו קוימה חובת ההודעה היתה חבות המבטח פחותה הוא על המבטח. על המבטח להוכיח קיומו של נזק ממשי עקב אי מתן ההודעה ולא די בהוכחת אפשרות תאורטית שיגרם נזק. אין זה נטל קל של הוכחה (ראו: ת.א. (ת"א) 104/95 אלטק בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו); ע"א 215/91 הסנה נ' אסולין (פורסם בנבו)).
14. האם עמדה בנטל זה? התשובה לכך היא שלילית. ראשית, הנתבעת 2 לא הוכיחה כי ננקטו על ידיה מאמצעים כלשהם לקבלת הודעה על נסיבות התאונה או להצגת רשיון נהיגה תקף במועד התאונה. שנית, הנתבעת 2 לא הוכיחה כי אילו היתה נמסרת הודעה על התאונה היה בכך להביא לשלילת חבותה, או להקטנת תגמולי הביטוח. גרסת נהג רכב התובעת לא הופרכה בחקירתו הנגדית וכאמור, אין די בעובדה שלא נמסרה למבטחת הודעה על מקרה הביטוח על מנת להוכיח כי מסירת הודעה כאמור היתה פוטרת את הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח או מקטינה את סכום התשלום. לפיכך, אני דוחה את טענת העדר החבות הביטוחית שהעלתה הנתבעת 2.
15. אעבור עתה לדון בנזקי התובע. כאמור, בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובע בסכום של 5,000 ₪ וירידת ערך בסכום של 700 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי וחשבונית התיקון שצורפו לכתב התביעה. בנוסף, נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 550 ₪. כן טוען התובע כי נגרם לו נזק בגין השבתת הרכב בסכום של 1,000 ₪, ואולם נזק זה לא הוכח ולא נתמך בראיות, וכן לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין עגמת נפש.
16. לפיכך, אני קובעת כי סכום נזקיו של התובע בגין התאונה עומד על סך של 6,250 ₪.
17. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 6,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.1.13 ועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעות 1 ו-2 בהוצאות התובעת בסכום של 751 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. מובהר כי חיובם של הנתבעות 1 ו-2 הוא ביחד ולחוד עם חיובו של הנתבע 3 שכנגדו ניתן פסק דין ביום 3.11.14.
18. כן אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת 1 כנגד הנתבע 3, וזאת מהטעם שהנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה כנגד הודעה זו, ומחייבת את הנתבע 3 -הוא הצד השלישי - לשלם לנתבעת 1 את הסכומים שחויבה לשלם לתובעת על-פי פסק דין זה, לרבות הוצאות המשפט, וכן לשאת בהוצאות הנתבעת 1 בסכום של 379 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ש"ח .