09 אוגוסט 2016

1. בפנינו תביעת התובע, כנגד החלטת הנתבע אשר דחתה את תביעתו להכרה בתאונה מיום 21/8/12 כתאונת עבודה, ועקב כך לא קיבל דמי פגיעה.

2. בתיק זה ישבו שני נציגי ציבור, מר אליעזר שמעוני ומר נוריאל ממליה. במועד מתן פסה"ד התברר כי מר ממליה אינו משמש עוד כנציג ציבור ומנוע מלחתום על פסה"ד. בית הדין ביקש את תגובת הצדדם לשאלה האם יסכימו למתן פס"ד במותב חסר או שמי מהם מבקש כי התיק יועבר לעיונו ולחתימתו של נציג ציבור אחר. משהצדדים הודיעו כי אינם מתנגדים למתן פס"ד בהרכב חסר – ניתן פס"ד זה בחתימתו של נציג ציבור (מ) אחד .

3. הרקע לתביעה:

א. התובע, מתגורר בכפר בידו שבנפת רמאללה, ועובד למחייתו בשיפוצים.

ב. ביום 21.2.2012 בעת שעבד על גג רעפים בביתו של יונתן אור בגבעת זאב, נפצע התובע מ"דיסק" לחיתוך אבן, שפגע בידו השמאלית וגרם לחתך בידו.

ג. התובע לא שילם עבור עצמו ולא שולמו עבורו דמי ביטוח לאומי בטרם התאונה,
וכתוצאה מכך, לא שולמו לו דמי פגיעה מהביטוח הלאומי אחרי התאונה.

ד. אישור העבודה שהונפק לתובע בזמן הרלוונטי לתביעה היה על שם מר יונתן אור.

ה. התובע הגיש טופס תביעה לביטוח לאומי, אולם תביעתו נדחתה מכיוון שאינו מבוטח כעובד שכיר ע"פ סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, וכי לא הוכח קיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין יונתן אור, אצלו טען שעבד.כמו כן התובע לא שילם עבור עצמו דמי ביטוח כעצמאי לפי ס' 77(א) לחוק.

ו. בית הדין אישר משלוח הודעת צדדי ג' למר יונתן אור (להלן גם: "יונתן" / "צד ג'"), שלטענת התובע עבד אצלו בבניית פרגולה ובשיפוצים .

4. עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת התובע (בכתב התביעה ובתצהיר) נשכר לעבוד ע"י יונתן אור בשכר יומי של 200 ₪ ליום, ועבד אצלו בשיפוצים. תחילה עבד בחלוקת הקומה השנייה בביתו לשתי יחידות דיור, ולאחר שהסתיים היתר ההעסקה על שם יונתן אור, יונתן חידש לו אותו. לאחר תקופה מסויימת עבד אצל יונתן בהקמת פרגולה ובצביעת סורג ומשקוף לדלת. התובע ציין כי בזמן שעבד אצל יונתן בבניית הפרגולה, לא יכול היה להרים את הרעפים למעלה לבד ולכן יונתן ושני בניו עזרו לו (כדי שלא ייאלץ להביא עובד נוסף שיעזור לו). התובע ציין כי לכל אורך תקופת ההעסקה שלו אצל יונתן אור, אישור הכניסה והעסקה היה על שמו של יונתן, מעולם לא עבד אצל מעסיק אחר באותו זמן; יונתן היה מכניס אותו כל בוקר ממחסום גבעת זאב, והתובע עבד אצלו 8 שעות ביום לפחות. התובע טען כי יונתן פיקח על עבודתו ונתן לו הוראות.
2. בחקירתו בביטוח הלאומי (עמ' 2 ב-נ/1) אמר התובע כי אין לו כלי עבודה משלו, וכי אצל כל אדם שעבד, היה לאותו מעסיק כלי עבודה שנתן לו. כך גם יונתן היה זה שקנה, לדבריו, את כל החומרים ואת הכלים (נ/1 עמ' 3). גם לגבי ה"דיסק" שממנו נפגע התובע, הצהיר התובע כי לא מדובר בדיסק שלו, אלא בדיסק השייך למשפחת ימיני שהשאילו אותו ליונתן.
3. לטענת הנתבע - משלא שולמו דמי ביטוח עבור התובע עובר לתאונה כשכיר, והוא עצמו לא נרשם כלל כעצמאי ולא שילם דמי ביטוח כעצמאי - לא היה מבוטח בענף נפגעי עבודה, וממילא לא זכאי לדמי פגיעה. כמו"כ לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין מזמין העבודה, אצלו טוען התובע כי עבד. בכל מקרה, וככל שייקבע כי הועסק על ידי צד ג' שלא שילם עבורו דמי ביטוח – הרי שיש לחייב את המעסיק בכל תשלום בו יידרש הביטוח הלאומי לשאת.
4. צד ג' טען כי לא העסיק את התובע כשכיר, ולא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. התובע עבד אצלו כקבלן עצמאי, במספר פרויקטים, כאשר היו הפרשי זמן בין פרויקט לפרויקט (תצהיר צד ג'). התובע הביא את הכלים שלו בעצמו. בנוסף עבד התובע במקביל אצל משפחות נוספות בגבעת זאב, והאישורים הוצאו לו משך הזמן על ידי מזמיני עבודה שונים.

3. השאלות שבמחלוקת:

1. מי היה המעסיק של התובע (ככל שעבד כשכיר), והאם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין צד ג'? אם ייקבע כי התובע היה במעמד של עובד, מה היה שכרו לצורך קבלת דמי פגיעה?
2. בכפוף לאמור לעיל, האם זכאי התובע לדמי פגיעה מאת הנתבע? וככל שכן -האם זכאי להיפרע מצד ג'.

4. המסגרת הנורמטיבית:

1. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עובד באופן הבא:

"עובד"- "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

1. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה לגבי "עובד" כדלקמן:

"'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

1. סעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי מורה כך:

"75. (א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:

(1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הביטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;

(2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לענין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה"

1. סעיף 77א לחוק הביטוח הלאומי, מורה:

"77. (א) לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם."

דהיינו, אם אכן ייקבע שצדדי ג' היו מעסיקיו של התובע, והתקיימו ביניהם יחסי עובד- מעביד, והם לא שילמו את דמי הביטוח עבור התובע- הביטוח הלאומי יהיה רשאי לתבוע מהם שיפוי בעד כל סכום שייקבע שעליו להעביר לתובע.

1. סעיף 369 לחוק קובע כך:

"369 (א) לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה".

1. סעיף 80 לחוק קובע חזקת תאונת עבודה, כדלקמן:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) ...

(2) אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח, במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר, בעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש;

(3) אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה;

...."

1. בהקשר להוראות אלה, נקבע בפסיקה כי:

"שאלת היותו של הנפגע מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בגדרו של סעיף 75 לחוק, היא שאלה פרלימינרית, הקודמת לבחינת התקיימותם של היסודות הנדרשים במסגרת סעיף 79 לחוק. לשון אחר: רק בבוא הנפגע בגדרי סעיף 75 לחוק, כאחד המבוטחים בענף נפגעי עבודה, יוכל לבוא בשערי מבחן ה"תוך כדי ועקב עבודתו" שבסעיף 79 לחוק" (עבל 1187/04 מסרי זייד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ 665).

1. כאשר הוכח כי לעובד היה מעסיק שאינו ישראלי, הוא אינו זכאי לדמי פגיעה מאת המוסד, אלא אם שילם בעצמו את דמי הביטוח. כך על פי תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 (להלן: "התקנות") בסעיף 1, מציינות כך:

" על אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק, ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה:

(1) עובד לשעה...(2) עובד לשעה ...(3) עובד בחופשה ללא תשלום ...(4) עובד שמעבידו אינו תושב ישראל, אם מתקיים אחד מאלה: (א) מקום מגוריו של המעביד אינו בישראל..."

1. הלכה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי מכלול הנסיבות.
2. על פי סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"):

"92. (א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה."

הגדרת מבוטח לפי סעיף זה הינה:

"עובד" - מבוטח כמשמעותו לפי סעיף 75(א), למעט עובד עצמאי ולמעט עובד במשק ביתו של המעביד שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעביד;

י. על פי סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"):

"92. (א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה."

הגדרת מבוטח לפי סעיף זה הינה:

"עובד" - מבוטח כמשמעותו לפי סעיף 75(א), למעט עובד עצמאי ולמעט עובד במשק ביתו של המעביד שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעביד;

"עובד עצמאי" או "שכיר"?

ע"פ הפסיקה, מהות ההעסקה נבחנת על פי כלל הגורמים וכן על פי המבחנים הקיימים בפסיקה: מקום העסקת העובד, המבחן ה"מעורב", מבחן הפיקוח והשליטה- מי פיקח על העובדים, ההשתלבות, מי הביא את כלי העבודה למקום, משך העסקה וכדומה (בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ,נ(4) 628 (ניתן ביום 17.11.96) וכן ע"ע 300021/98‏ טריינין- חריש‏, פ''ד לז(2002) 433 (ניתן ביום 7.3.02)). ההלכה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי מכלול הנסיבות.

5. דיון:

1. כפי שיפורט להלן, ולאחר בחינת טיב ואופי ההתקשרות שבין התובע ליונתן, לאור כל העדויות שנשמעו, שוכנענו כי מדובר בעובד עצמאי שעבד בקבלנות, ולא כשכיר אצל יונתן אור. העבודה נעשתה בכל פעם אצל מזמין עבודה אחר; ללא רציפות הכרחית בין העבודות השונות, ע"פ סיכום לתשלום גלובאלי על העבודה (תוך פריסת התשלומים בהתאם לקצב ההתקדמות), ומבלי שהתקיימו המבחנים השונים לעניין קיום יחסי עובד ומעביד.
2. בתיק זה נערכו שלוש ישיבות הוכחות. האחת ב 23.10.14 ,השנייה ב 15.1.15 והשלישית ב 26.11.15. בדיון ההוכחות הראשון נחקרו התובע ושלושה עדים מטעמו, ובדיון ההוכחות השני נחקרו צד ג' וארבעה עדים מטעמו. לדיון ההוכחות השני לא הגיעו תמר ימיני- עדה מטעם צד ג' איתן כחלון, גם הוא מטעם צד ג', ועל כן נשמעו אלו בדיון ההוכחות השלישי.
3. לבית הדין לא הומצאו מסמכים בכתב בעניין שאלת ההתקשרות – לא תלושים, ואף לא חוזה התקשרות או קבלנות על ביצוע תשלומים. התשלומים בוצעו במזומן, ומתוך אימון הדדי. התובע השיב בחקירתו למוסד (נ/1 עמ' 1 שורה 9), כי הוא עובד 15 שנים בתחום השיפוצים בגבעת זאב, ועובר מלקוח ללקוח: "...ואני עבדתי אצל כל אדם שרצה לעשות תוספת בניה וכך אנשים היו פונים אליי ולוקחים אותי לעבוד אצלם והייתי מסיים עבודה אצל מישהו ומישהו אחר לוקח אותי לעבוד אצלו" .
4. בעדותו בבית הדין (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.10.14) השיב כי עבד אצל מספר אנשים, מבלי שזכר כמה זמן עבד אצל כל אחד, אולם דובר בתקופות קצרות:
   "ש. אמרת לחוקר מטעם ביטוח לאומי שאתה עבדת אצל משפחת ימיני, נכון?
   ת. כן. ש. ביצעת שם שיפוץ כללי?
   ת. כן. ...
   ש. כמה זמן זה נמשך?
   ת. לא זוכר בדיוק, שבוע שבועיים...
   ש. אצל אבי יניב שינית את החלוקה של הבית?
   ת. נכון. אבל לא עבדתי אצלו הרבה, עבדתי אצלו 20 שעות בדיוק..."
   מעדותו עולה עוד כי משך עבודתו של התובע בעבודותיו השונות בגבעת זאב, נע בין מספר ימים לבין שבועות ספורים, לפי הפרויקט שנתבקש לעבוד בו (איטום, צביעה, ריצוף וכדומה). התובע סיים פרויקט בבית אחד, ועבר לשני, ולפעמים – כמו שהעידה גב' ימיני – היה עובד בו זמנית על שני פרוייקטים, כשהוא עובר מאחד לשני. מעדויות אלו – כולל של התובע עצמו - עולה בבירור תיאור של עובד עצמאי שקיבל הזמנות עבודה בבתים שונים, ללא כל מחוייבות מצדו לבעל נכס ספציפי או קשר ייחודי לאחד מבעלי הנכסים שאצלם עבד.
5. התובע נחקר בביה"ד בחקירתו הנגדית לגבי אישור ההעסקה שלו, והעיד כי אינו זוכר אצל מי עבד בדיוק בכל תקופה, ועל שם מי נרשם אישור ההעסקה שלו בכל תקופת עבודה. כך למשל (עמ' 7, שורות 26 ואילך לפרוטוקול מ 23.10.14) העיד:

"ש. רישיון העבודה שלך מתחדש כל כמה חודשים נכון?

ת. כן.

ש. לפני יונתן אור מי היה רשום כמעסיק ברישיון?

ת. לא זוכר בדיוק, אבל אולי בן חמו.

ש. אתה זוכר עוד אנשים שהיו רשומים לך ברישיון?

ת. כן, אלי דפנה, ועוד כמה אנשים שאני לא זוכר את השם שלהם."

עבודתו של התובע התאפיינה, אפוא, בארעיות ובהיעדר מחויבות כלפיי "מעסיק" ספציפי, כשהגיע ללקוחות על בסיס המלצות שהעבירו "מפה לאוזן".

1. מטעם התובע העידו שלושה עדים, אשר העידו כי התובע היה עובד "יומי" אצל יונתן. אולם, גם מעדויות אלה עולה כי העובדים עבדו במשך תקופות קצרות אצלו (ואצל אחרים). כך למשל בעדותו של מוחמד פואד רביע:
   " ש. אתה אמרת שהעבודה שלך בערך יומיים אצל כל אחד.
   ת. נכון.
   ש. ואז אתה עובד אצל הרבה אנשים אחרים עם הרישיון?
   ת. כן.
   ש. מי היה רשום ברישיון שלך כשעבדת אצל יוני?
   ת. לא יוני. לא זוכר מי...סיכמנו ביננו סכום מסוים הכולל את המדרגות כלומר הברזל...הבאתי את המדרגות מוכנות..." (עמ' 16, פרוטוקול מיום 23.10.14) .
2. צד ג', יונתן, העיד כי עבד אותה תקופה כשכיר בתחום אחזקות וניקיון וכי הזמין את התובע לביצוע עבודות בקבלנות לאחר ששמע על התובע משכנתו, גב' ימיני, שם עבד התובע בשיפוצים קודם לכן. וכך נשאל יונתן והשיב (עמ' 18 לפרוטוקול):
   "ש. לטענתך הוא עבד אצלך בכמה שלבים
   ת. בכל שלב אני סיכמתי איתו. אשתי בעבודה מ-7:00 עד 16:00. מגיעה הביתה אחרי 16:30.

ש. יש ביניכם הסכם כתוב

ת. לא. היה הסכם בעל פה. מוסא לא קורא עברית.

ש. כאשר הוא קיבל כסף, החתמת אותו

ת. לא.

ש. כל היחסים ביניכם היו בעל פה

ת. נכון.

ש. מי היה נותן למוסא את ההוראות מה לעשות בכל יום

ת. אף אחד. הוא ידע מה לעשות ואני ואשתי תפקידנו היה לקחת אותו מהמחסום הראשי לתחנת דלק.

ש. החומרים שעבד איתם, מי סיפק

ת. מוסא נתן לי רשימה של דברים שהוא צריך. סמוך לישוב יש חנות חומרי בניין של חסן. אני לקחתי את מוסא לשם, הוא הזמין, החומר הגיע עם משאית, מוסא פרק אותה. אני שילמתי על החומר. אבל כל הכמויות היו בהוראות של מוסא.

ש. יש לך בבית כלי עבודה

ת. כן. מעדר, מסור ידני. יש לי גינה. כלים ביתיים.

ש. היו מקרים שמוסא לא יכול היה לעשות את העבודה בעצמו ואתה או ילדיך עזרתם לו

ת. לא.

ש. מוסא אומר שאתה ושניים מילדיך, במקום להביא פועל, עזרתם לו עם הפרגולה.

ת. הוא משקר.

ש. מי שילם למוסא וכמה

ת. לפי התקדמות העבודה. סיכמנו מחיר כללי על כל העבודה ובהתאם לקצב העבודה שילמתי לו. הוא התקדם לפי הזמנים שלו.

ש. לעבודה שביצעת יש תוכנית בנייה?

ת. לא. מוסא הגיע לפני שבוצעה עבודה, לפני שסוכם מחיר, וראה מה יש לעשות. היה רק פתחים מחדר לחדר, הורדת מחיצה. זה קירות בלוקים. התייעצתי עם מוסא והוא ייעץ לי איך לעשות ומה לעשות, ואז סוכם מחיר והוא התחיל לעבוד.

1. גב' תמר ימיני הגישה תצהיר על פיו התובע עבד אצלה כקבלן עצמאי (סעיף 8 לתצהירה), וכך גם העידה בעדות שלא נסתרה. אמנם, אין בעניינו שאלה האם התקיימו יחסי עבודה בינה לבין התובע, אך אופי עבודתו אצלה ואצל בעלי נכסים נוספים שאצלם עבד התובע בשכונה, יש בו כדי לשפוך אור על אופי עבודתו של התובע בתקופה הרלבנטית גם אצל אנשים שונים, כולל אצל יונתן. גב' ימיני העידה כי העסיקה עובד אחר מהכפר בניקיון בגן הילדים שלה כשכיר משך 9 שנים, ולו אכן שילמה שכר חודשי כשכיר. זאת, בניגוד לתובע, איתו סיכמה על תשלום גלובאלי, עבור עבודה קבלנית ספציפית.
2. עד נוסף שהעיד בבית הדין מטעם צד ג' היה מר אבי יניב. גם בביתו ביצע התובע עבודות כעצמאי: "...הוא אמר לי שהוא לא יכול לעבוד באופן רצוף אצלי, אלא יעבוד לפי מה שנוח לו...ובזמנים אחרים הוא יעבוד אצל מישהו אחר" (עמ' 24 שורות 28-30 לפרוטוקול מיום 15.1.15). העד יניב הצהיר כי התובע הביא עמו את הכלים; לא נערך עמו חוזה ולא שולמו לו זכויות נלוות כשכיר.
3. גם העד מר צבי מזרחי, הצהיר כי התובע הציג עצמו בפניו כקבלן עצמאי "ממשפחה של קבלנים" בתחום השיפוצים, ועל יסוד זה הזמין את התובע לבצע אצלו עבודות שיפוצים בקבלנות (ס' 8 לתצהירו של מר מזרחי).
4. ממכלול העדויות עולה כי יונתן הזמין לביתו בעלי מקצוע שונים, עצמאיים, במסגרת פרויקט השיפוצים שערך בביתו, כך גם הזמין את התובע לעבודות בביתו.
5. אמנם, אשתו של יונתן העידה כי בביתם קיימים כלי עבודה כגון: "פטיש אולי. דברים שימושיים בבית" (שורה 7, עמ' 23 לפרוטוקול מ 15.1.15), אך לא התרשמנו מעדותה כי מדובר בכלי העבודה ה"רציניים" ששימשו לעבודה אלא בכלי עזר שונים שיש בכל בית ושאיפשרה לתובע להשתמש בהם. בכל מקרה, לטענת התובע לא היה רשאי להכניס כלים לעבודה בגבעת זאב. אם כך – וככל שאכן לא הביא עימו כלים כטענתו, הרי זוהי ככל הנראה הסיבה לכך שביקש שיביאו לו כלים שונים, ואין באי הבאת הכלים מהבית כדי ללמד על היותו שכיר.
6. התובע טען כי יונתן פיקח עליו. אלא שיונתן עצמו היה מעט בבית כיוון שעבד אותה עת כשכיר. יחד עם זאת נראה, כי כמזמין העבודה וכמי שרוצה שהעבודה תתבצע לשביעות רצונו, היה בקשר עם התובע, והורה לו באופן כללי מה לעשות, וכיצד רוצה לקבל את העבודה. אין כאן פיקוח צמוד מה לעשות כל שעה, מה סדר העבודה וכד', אלא הוראות כלליות של מזמין עבודה (כשהמומחיות הינה של התובע ולא של מזמין העבודה). מטבע הדברים, כל אדם שמזמין עבודה, מעורב במידה זו או אחרת במהלך העבודה על מנת לוודא כי אכן מבצעים אותה לשביעות רצונו. אין זה הופך את המעורבות לפיקוח. מכל מקום – לא שוכנענו במקרה זה כי היה פיקוח מעבר למעורבות רגילה של מזמין עבודה.
7. אין מחלוקת כי הכלי שממנו נפצע התובע בביתו של צד ג' - ה"דיסק" לחיתוך אבן - הושאל מהשכנים. כך עולה מתצהירו של מר חמדי מוחמד, מעדותה של גב' אהובה אור אשתו של יונתן וכן מעדותו של יונתן – שלדבריו לא שהה בבית באותה העת. אלא שכלל לא הוכח כי השאלת ה"דיסק" נעשתה בעקבות פניה של יונתן לשכניו (משפחת ימיני),כשאין חולק כי התובע הכיר את משפחת ימיני, לה עשה עבודות שיפוץ זמן מה קודם לכן. בנוסף, וכפי שהתובע עצמו העיד – לא יכול היה להכניס כלי עבודה לגבעת זאב. לכן, וכאמור, וככל שטענתו זו נכונה, ממילא אי הבאת הכלים במקרה זה, אשר נבע מכורח, לא אמור להשפיע ולהיות אחד הפרמטרים לשאלת קיום יחסי העבודה במקרה ספציפי זה.
8. לעניין התמורה שקיבל התובע- בחקירתו (נ/1) ציין כי שכרו היה 200 ₪ ליום, ללא קשר להיקף או לשעות העבודה:
   "ת.אני עבדתי כל יום מהשעה 7:00 ועד השעה 15:30 ואם היה צורך הייתי נשאר עד השעה 17:00 או 18:00.
   ש. האם התנהל רישום לימי ושעות עבודתך?
   ת. לא, לא התנהל רישום..." (עמ' 2 שורות 3 ואילך, לפרוטוקול).
   התובע העיד עוד כי בכל מקרה קיבל 200 ₪ ליום, ולא משנה באיזו שעה סיים לעבוד.
   התנהלות זו אומרת דרשני – לו אכן עבד כשכיר. מדובר באדם שעבד בגבעת זאב, כטענתו, כחמש עשרה שנה. וכי לא ידע שעל עבודה מעבר לשעות עבודה רגילות זכאי - לו עבד כשכיר – לקבלת שעות נוספות (ולכל הפחות שכר רגיל על שעות עבודה אלו)?!
   תשובת התובע לעניין זה הייתה (עמ' 8 שורה 28 לפרוטוקול):
   "אני הייתי עובד מהלב. לא הסתכלתי על כסף".
   התובע העיד עוד כי לא קיבל מעולם תלושים, מאף אדם אצלו עבד וכי "לא ידעתי שיש דבר כזה" (עמ' 9 שורה 5). התובע נשאל על כך שבחקירתו בביטוח לאומי אמר כי שאל חברים על תלושים ואמרו שאין דבר כזה בגבעת זאב, אלא שדווקא חברו חמדי קיבל תלושים כי עבד כשכיר. בעניין זה השיב התובע "אני לא יודע" (שם, שורה 15).
   תשובות אלו אינן משכנעות כלל.
   ולהיפך. הדבר מסתדר טוב יותר עם היותו עצמאי אשר חשוב לו להמשיך ולעבוד מעבר למכסת שעות יומית של 8-9 שעות, מבלי לדרוש על כך תמורה נוספת ממזמין העבודה. זאת מכיוון שבעבודה קבלנית לא חשוב לצדדים כמה שעות עובדים אלא מועד סיום השלב בפרוייקט המזכה בתשלום. ולעניין התלושים: התובע עבד 15 שנים בגבעת זאב, ומעולם לא קיבל תלושים ולא ביקש זאת, מאף אדם אצלו עבד. גם בעניין זה שוכנענו שלא ביקש תלושים - מן הטעם הפשוט שהעבודה בוצעה בקבלנות ולא כשכיר.
   לאור כל האמור לעיל, עדיפה עלינו עדותו של יונתן כי התשלום היה בהתאם להתקדמות הפרוייקט, וע"פ סכום גלובאלי שנקבע לעבודה כולה, ולא כתשלום יומי של 200 ₪.
9. מכל האמור - התובע לא הרים את הנטל כי התקיימו המבחנים שנקבעו בפסיקה (מבחן ההשתלבות, המבחן המעורב) להוכחת קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין יונתן. שוכנענו כי התובע הציג עצמו ועבד כקבלן עצמאי בהתאם להזמנות שונות שקיבל מפעם לפעם, ולעיתים תוך הפסקות ניכרות בין פרוייקט לפרוייקט (בהתאם לצרכי המזמינים). כך גם שוכנענו, כאמור, כי התשלום שקיבל עבור עבודתו נקבע כסכום גלובאלי על עבודתו כקבלן, ולא כשכיר, תוך קבלת תשלומים שונים במהלך העבודה, בהתאם לקצב ההתקדמות. אמנם ה"דיסק" לא היה שייך לתובע אלא לאח השכנים של יונתן, אך כאמור, לא ברור שההשאלה נעשתה לבקשת יונתן (כאשר התובע כבר הכיר את השכנים להם ביצע גם עבודות בעבר).
10. מסקנת הדברים היא כי התובע לא עבד כשכיר של יונתן אור ולכן לא חלה עליו חובה לבטחו בביטוח לאומי. לפיכך יש לדחות את תביעתו של התובע בדרשו דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בגין עבודתו כשכיר בכל מקרה, בהתאם לסעיף 1 לתקנות- היה על התובע לשלם את דמי הביטוח עבור עצמו, דבר שאין חולק כי לא עשה.
    

סוף דבר:
התובע לא עבד כשכיר אצל צד ג', ולא שילם עבור עצמו דמי ביטוח כעצמאי (בניגוד לתקנה 1 דלעיל). לפיכך צדק הנתבע כאשר דחה את תביעתו לדמי פגיעה.

לאור זאת התביעה שהוגשה לבית הדין – נדחית.

התובע יישא בהוצאות צד ג' בסך של 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ה' אב תשע"ו, (09 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.