ב"כ המאשימה: מר יוסי קטש, מתמחה

ב"כ הנאשם: עו"ד אלי כהן

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות:
2. חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335(א)(1) ו- 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק")
3. ניסיון חבלה חמורה, לפי סעיפים 333 ו- 25 לחוק.
4. איומים, לפי סעיף 192 לחוק.
5. החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק.
6. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 5.5.13 בשעה 08:00 או בסמוך לכך, ניגש הנאשם אל המתלונן שעבד בדוכן בשוק בפ"ת וביקש ממנו 500 ₪. המתלונן סירב לבקשת הנאשם וביקש ממנו שיעזוב את המקום. בתגובה איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו "זה יהיה היום האחרון שלך", ולאחר מכן עזב את המקום.
7. לאחר מספר דקות, שב הנאשם אל הדוכן בשוק, כאשר הוא אוחז סכין מאחורי גבו והתנצל בפני המתלונן. לאחר מכן, הניף הנאשם את הסכין לעבר המתלונן ודקר אותו בחזה. בתגובה הושיט המתלונן את ידו השמאלית כדי להגן על גופו ועקב כך נחתך באזור כף ידו. המתלונן נפל על גבו, ובעודו שכוב על הקרקע, הנאשם המשיך לדקור אותו בזרוע יד ימין ובפניו, מאזור הסנטר, בין השפתיים ועד האף.
8. כתוצאה מן הדקירות, נגרמו למתלונן חתך בחזה, מספר חתכים בכף היד, חתך בפנים, בזרוע יד ימין ושריטה מאזור הסנטר, בין השפתיים ועד לאף.
9. הנאשם הודה באשמה לאחר שהמתלונן העיד בבית-המשפט בעדות מוקדמת. לאחר מכן, חזר בו מהודאתו, ובהמשך שב והודה באשמה.

ראיות לעונש

1. ב"כ המאשימה הגיש תקליטור תמונות (ת/3) ותצלומים מתוך התקליטור (ת/4).
2. עוד הגיש ב"כ המאשימה חוות דעת של פסיכיאטרית (ת/5). על פי חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה בתאריך 9.5.13, הנאשם מוכר למערכת הפסיכיאטרית. בשנתיים האחרונות הרבה להתאשפז לתקופות קצרות לאחר החמרות הנובעות משימוש בסמים. נראה כי הנאשם פעל ביום האירוע ממניעים שאינם קשורים למחלה נפשית, אלא להפרעת אישיות אנטי סוציאלית ושימוש בסמים, וזאת לצד כעס על המתלונן בשל חוב של 500 ₪ אשר לטענת הנאשם לא שילם לו המתלונן, לאחר שלן בביתו.
3. ב"כ הנאשם הגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו (נ/1). על פי חוות דעת הפסיכיאטרית שנערכה בתאריך 27.1.14 מטעם ההגנה, הנאשם בן 43, רווק ועובד כמוכר בשוק. מהבדיקה הפסיכיאטרית עולה כי הנאשם אובחן מגיל צעיר כסובל מהפרעת התנהגות ובהמשך מהפרעת אישיות עם שימוש בסמים. הנאשם תיאר את הסכסוך עם המתלונן על רקע חוב שנבע מכך שהמתלונן לן בביתו. הנאשם השתמש בחומרים פסיכו-אקטיביים. אובחן כסובל מהפרעה אפקטיבית דו-קוטבית עם החמרות על רקע שימוש בסמים.
4. בבדיקתו לא היו סימנים פסיכוטיים. לעניין האחריות הפלילית, בעת ביצוע העבירה הנאשם היה במצב מאני פסיכוטי על רקע שימוש בסמים, ולפיכך הינו בעל אחריות פלילית. מספר ימים לפני אירוע הדקירה שוחרר מאשפוז קודם. הנאשם התקשה לצאת ממעגל הסמים ופנה מספר פעמים לקבלת עזרה, אך שוחרר לאחר התערבויות קצרות.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן, מעשי הנאשם הובילו לפגיעה בערך החברתי של הגנה על בטחונו, שלומו ושלמות גופו של אדם. מתחם העונש הראוי נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר. מעשי הנאשם קשים ומצויים ברף העליון בכל אחת מן העבירות אותן ביצע ביום האירוע. פציעותיו של המתלונן אמנם קלות, אולם זאת באורח נס. רק במזל לא נגרם נזק חמור הרבה יותר, ואף מוות. הנאשם הגיע לאירוע כשהוא מצויד בסכין, הניף את ידו בעוצמה ודקר את המתלונן לכיוון החזה. גם אם היה סכסוך כספי בין הנאשם למתלונן, הדבר אינו מצדיק את מעשי הנאשם. מחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי עולה כי לא מחלת הנפש הובילה את הנאשם לבצע את העבירה, כי אם השימוש בסמים. לנאשם עבר פלילי מכביד שכולל עבירות אלימות קשות. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף העליון של המתחם, פיצוי למתלונן וקנס כספי.
2. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אלי כהן, הנאשם עבר שינוי מהותי מיום ביצוע העבירה ועד כה. אין מחלוקת כי הנאשם סובל ממחלת נפש, והיה במצב פסיכוטי בשעת ביצוע העבירה, עקב שימוש בסמים. אף בעת חקירתו במשטרה היה הנאשם במצב נפשי קשה. הנאשם היה מודע למצבו, ואף ביקש להתאשפז בבית-חולים גהה, אך שוחרר קודם לביצוע העבירה. הפסיכיאטר הבהיר כי יש להתייחס לעובדה זו בעת גזירת דינו של הנאשם. כיום הנאשם מאוזן, מבין את חומרת מעשיו, מביע חרטה ונוטל אחריות מעשיו. מצבו הכלכלי של הנאשם קשה, הוא ישן בשוק ואנשי השוק דואגים לו למזון. למתלונן לא נגרם נזק חמור, והוא שוחרר באותו יום מבית-החולים ללא אשפוז. לעניין הענישה, מחלת הנפש אמורה להוביל להקלה בעונשו. מתחם העונש ההולם נע בין 24-6 חודשי מאסר. ב"כ הנאשם עתר לענישה שנעה בין 20-14 חודשי מאסר.
3. הנאשם הביע חרטה על מעשיו.

דיון

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, לצד עונשים נלווים.

קביעת מתחם העונש ההולם

1. קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו ההגנה על ביטחונו, שלומו ושלמות גופו של אדם.
3. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן. הנאשם תקף את המתלונן באמצעות דקירות סכין, ולא חדל גם כאשר המתלונן נפל אל הקרקע. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן מספר חתכים בחזה, ביד ובפניו.
4. על מידת הפגיעה בערך המוגן ניתן ללמוד אף מסעיפי החוק שבהם הורשע הנאשם, קרי: חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, שעונשה המרבי שש שנות מאסר, וניסיון חבלה חמורה שעונשה המרבי שבע שנות מאסר. בקביעת עונשים מרבים אלה ביקש המחוקק ליתן ביטוי לחומרת העבירות, ולצורך להשית בגינן עונשי מאסר משמעותיים.
5. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, כמפורט להלן:
6. בע"פ 6384/12 גינון נ' מדינת ישראל (6.5.13), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע חבלה בנסיבות מחמירות. הנאשם דקר את המתלונן באמצעות אולר, על רקע ויכוח סרק. הוא נידון ל- 3 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 50,000 ₪ ועונשים נוספים. הנאשם נעדר עבר פלילי.
7. בע"פ (מח' מרכז) 1249-11-07 יעקובי נ' מדינת ישראל (16.7.09), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות איומים ובפציעה בנסיבות מחמירות, כאשר דקר את המתלונן. הוא נידון ל- 43 חודשי מאסר בפועל.
8. בת"פ (מח' נצ') 101/08 מדינת ישראל נ' סלאח (7.1.09), הורשע נאשם בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ועוד. הנאשם דקר את המתלונן במהלך אירוע משפחתי מספר פעמים, וגרם לו לחבלות קשות. הוא נידון ל- 30 חודשי מאסר בפועל. לנאשם עבר פלילי.
9. בעפ"ג (מח' ב"ש) 6638/09 נחום נ' מדינת ישראל (9.2.10), נדחה ערעור הנאשם שהורשע לפי הודאתו בביצוע עבירות של החזקת סכין, פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפת קטין. הוא נידון לעונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ולעונשים נוספים. לחובת הנאשם הרשעות קודמות.
10. בעפ"ג (מח' מרכז) 32793-05-10 שמואל נ' מדינת ישראל (14.7.10) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ובעבירות נלוות, ונדון לשנתיים מאסר בפועל. הנאשם פצע את אחיו ואת אמו באמצעות סכין יפנית. בית-המשפט המחוזי, דחה את הערעור, תוך שקבע כי אין להתעלם ממצבו הנפשי המיוחד של המערער, ואשפוזיו הקודמים וכן נתן דעתו לכך שזמן לא רב לפני האירועים שוחרר מבית חולים לחולי נפש לאחר שאושפז בו בגין מצב פסיכוטי פעיל.
11. בעפ"ג (מח' מרכז) 47112-06-11 פינקו נ' מדינת ישראל (1.8.11) נדחה ערעור נאשם אשר הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, ונדון ל- 18 חודשי מאסר בפועל, בגין דקירה באמצעות סכין (לגזר הדין ר' ת"פ (רמ') 2535-04-10 מדינת ישראל נ' חכמון (25.5.11)).
12. בת"פ (מרכז) 10662-08-09 מדינת ישראל נ' מכלוף (2.5.10), הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. הנאשם פוטר מעבודתו על-ידי המתלונן. הנאשם בתגובה הלך לבית המתלונן, חבט בפניו ודקר אותו באמצעות סכין 3 דקירות. לנאשם הרשעה קודמת אחת. כמו כן, הוא אובחן כחולה במחלת נפש וכמכור לסמים. נידון ל- 14 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 12,500 ועונשים נוספים.
13. בת"פ (י-ם) 53261-07-12 מדינת ישראל נ' מנוח (5.3.13), הורשע הנאשם בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בשל כך שדקר את המתלונן באמצעות סכין מספר פעמים בחלקים שונים של גופו, ונגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל.
14. בת"פ (חי') 42881-12-11 מדינת ישראל נ' חרמאן (28.4.13), הורשע נאשם בביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. על רקע עימות וירטואלי נפגשו הנאשם והמתלונן, כאשר הנאשם שלף סכין ודקר את המתלונן מספר פעמים. הוא נידון ל- 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 ₪. הנאשם נעדר עבר פלילי.
15. בת"פ (פ"ת) 3457-06-13 מדינת ישראל נ' יודייב (25.12.13) הורשע נאשם לפי הודאתו בביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין והיזק במזיד. הנאשם, ללא עבר פלילי, פצע את המתלונן בצווארו באמצעות סכין. נקבע מתחם שבין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל.
16. בת"פ (פ"ת) 10066-04-09 מדינת ישראל נ' ברוך (1.9.09), הורשע נאשם לפי הודאתו, בביצוע עבירות של החזקת סכין ופציעה בנסיבות מחמירות. הנאשם דקר את המתלונן באמצעות סכין 8 פעמים בגופו. הוא נידון, בהסדר טיעון, ל- 14 חודשי מאסר בפועל. הנאשם נעדר עבר פלילי.
17. בנושא רמת הענישה המקובלת בעבירה של דקירה באמצעות סכין, קבע כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 607/07 סאלם נ' מדינת ישראל (10.5.07), כי הענישה המקובלת היא של כשנתיים מאסר בפועל, כדבריו:

"אשר לעונש, אין צורך להכביר מלים על החומרה שבשליפת סכין לפתרון סכסוכים, ועל אותה "תת-תרבות הסכין" שהפסיקה הרבתה ומרבה להידרש אליה. המורשעים במריבות הקשורות בכך, דינם ככלל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. סקירה חטופה של פסיקה מגלה סדרי גודל של עונשים בעבירות דקירה מעין זו שבפנינו הנעים סביב שתי שנות מאסר בפועל, בצירוף ענישה על תנאי – פעמים מעלה ופעמים מטה. מובן כי יש משמעות לסעיף ההרשעה, לנסיבות המעשה- כגון יחיד או חבורה, להכנה או היעדרה, למספר הדקירות, לתוצאות הדקירות, לנסיבות האישיות וכדומה".

1. על מדיניות ההחמרה בעבירות של דקירה באמצעות סכין חזר בית-המשפט העליון אף בשורה של פסקי-דין נוספים. ראו למשל, ע"פ 3220/09 מוחמד נ' מדינת ישראל (11.10.09), שם דחה בית-המשפט העליון ערעור על גזר-דין שהטיל על הנאשם שנתיים מאסר בפועל, על אף נסיבות לקולא, ובהקשר זה ציין כב' השופט א' רובינשטיין:

"אין שופט בבית משפט זה שלא נחשף לריבוי תיקי הדקירה, אותה "מכת מדינת סכינאית", הבאים לפתחנו. חלקם מסתיימים גם במוות חלילה. אין בידינו כלים להתמודדות עמה אלא – ככלל – מאסר משמעותי, המרחיק את העבריין האינדיבידואלי לתקופת המאסר מן הציבור, אך אולי גם מרתיע, ככל שיוצא הקול בדבר ענישה כזו".

1. דברים דומים כתב כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 8597/07 זועבי נ' מדינת ישראל (15.1.08), תוך דחיית ערעור על עונש של שלוש שנות מאסר:

"אכן, ניתן למצוא פסיקה מגוונים שונים בעבירות דקירה, והדבר מעוגן בנסיבות המקרה, בחומרת הפגיעה, בגילו ובעברו של הנאשם וכיוצא באלה. לא נתיימר לומר כי הושגה "אחידות"; אחידות של ממש אינה אפשרית כמובן, שהרי אין תיק דומה למשנהו. ואולם, יש בסופו של יום מגמה ברורה בפסיקתו של בית משפט זה, והיא נובעת מצרכי הזמן והמקום: לתרום אותה תרומה שיכול בית המשפט להרים למאבק בתופעת הסכינאות, מעין מכת "מדינה", על ידי יחס מחמיר. אכן, גם נשק חם כנראה אין קושי עצום להשיג בארצנו למודת המילואים והאבטחה (ולהבדיל הטרור), הגם שהוא טעון רישוי. אך סכין היא נשק קר השוה לכל נפש, המצוי בכל מטבח, וככל שייחם המזג כך יונף הנשק הקר, בקלות ובקלות דעת... כגון דא עמלים אנו לשרש. במעשי דקירה שנסתיימו בפציעה של ממש שלוש שנות מאסר בפועל, אף אם אינן עונש קל, אינו עונש חמור שיש להתערב בו".

1. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
2. התכנון שקדם לביצוע העבירה; הנאשם טען כלפי המתלונן שהוא חייב לו 500 ₪. כאשר המתלונן אמר לו לעזוב את המקום הנאשם אכן עזב, אולם שב לאחר מספר דקות כשהוא מצויד בסכין מוסתרת מאחורי גבו. לפיכך, ניכר כי היה תכנון מקדים לאירוע, כאשר הנאשם עזב את המקום, ושב לאחר שהצטייד בנשק קר.
3. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; התקיפה היתה עלולה לגרום למתלונן לחבלות קשות בהרבה מכפי שנגרמו בפועל. צפייה בתקליטור אשר מתעד את התקיפה ממחישה היטב את החשש מפני נזק חמור הרבה יותר אשר היה עשוי להיגרם, בפרט אם לא היה עולה בידי המתלונן להתגונן במהלך התקיפה.
4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה; כתוצאה מן הדקירות, נגרמו למתלונן חתך בחזה, מספר חתכים בכף היד, חתך בפנים זרוע יד ימין ושריטה בפנים. יחד עם זאת, כפי שאף הסכימה המאשימה, מדובר בנזק שאינו חמור בסופו של דבר. לא נגרמה למתלונן פגיעה באיברים פנימיים. המתלונן שוחרר מבית החולים לאחר טיפול ראשוני, כשעתיים לאחר הדקירה, ללא צורך באשפוז (ת/1).
5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הנאשם בעל עבר של מחלת נפש ושימוש בסמים, אם כי לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית הנאשם פעל ממניעים שאינם קשורים למחלת הנפש. לפי דברי הנאשם לפסיכיאטר בבדיקה, הוא היה "בקריז" לאחר שהפסיק נטילת סמים, וכעס על המתלונן בשל חוב של 500 ₪ לאחר שהאחרון לן בביתו מבלי לשלם לו. השילוב בין מצבו הנפשי של הנאשם, הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, השימוש בסמים, והכעס על המתלונן, הם שהובילו לביצוע העבירות על-ידי הנאשם.
6. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו; הנאשם סובל מהפרעת אישיות דו-קוטבית ומקשיים נפשיים בלתי מבוטלים אשר מתגברים עקב שימוש בסמים, וללא ספק מקשים על תפקודו ועל ויכולתו לשלוט בהתנהגותו. לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם ההגנה, הנאשם היה אף במצב מאני - פסיכוטי עקב שימוש בסמים, ומכאן מובן שמידת השליטה שלו על מעשיו הייתה מוגבלת.
7. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

סוגיית הסטייה מן מהמתחם

1. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור מצדיק החמרה בענישה, אולם זאת במסגרת המתחם. לנאשם עבר פלילי משמעותי, אשר כולל הרשעות קודמות שבגינן אף נידון לעונשי מאסר. יתרה מכך, הנאשם מודע לסיכון שבנטילת סמים, בייחוד לאור מצבו הנפשי, ברם לא נמנע מלעשות כן. ניכר כי אף כיום קיימת מסוכנות מצדו של הנאשם לשלום הציבור, וזאת בפרט כל עוד לא נגמל הנאשם מסמים, ולאור הקשר שבין השימוש בסמים לבין ביצוע העבירות במקרה דנן. לעומת זאת, השיקול השיקומי מצדיק התחשבות לאור מצבו הנפשי של הנאשם ורצונו להתאשפז מספר פעמים, טרם ביצוע העבירה. בהקשר זה יש ליתן משקל לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם ההגנה לפיה בחודשים שקדמו לביצוע העבירה פנה מספר רב של פעמים לקבלת עזרה, אך שוחרר לאחר התערבויות קצרות, ומבלי שהצליח "לפרוץ המעגל" (נ/5). לכן, יש להתחשב בשיקול השיקומי, אולם זאת במסגרת המתחם ולא בחריגה ממנו.

גזירת העונש המתאים לנאשם

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
2. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; מובן הדבר כי הטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה תפגע בנאשם. יחד עם זאת, הנאשם כבר נשא בעברו עונשים מאחורי סורג ובריח.
3. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע חרטה (זאת לאחר שחזר בו מהודאתו הקודמת).
4. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; הנאשם סובל מילדותו מהפרעה נפשית, ואף אושפז בבתי חולים לחולי נפש. כמו כן, בעבר הופסקו ההליכים המשפטיים נגדו מספר פעמים, בשל אי כשירות נפשית.
5. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו; לנאשם עבר פלילי משמעותי הכולל, בין היתר, הרשעות בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה סתם, החזקת סכין למטרה לא כשרה, תקיפה כדי לגנוב, חבלה כשעבריין מזוין, פציעה, התפרצות לבניין וגניבה, ניסיון לקבלת דבר במרמה, שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועוד. הנאשם אף נשא במספר עונשי מאסר של 20 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר בפועל ו-11 חודשי מאסר בפועל. הליכים נוספים בעניינו של הנאשם הופסקו תוך קביעה שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין בשל מחלת נפש. עברו של הנאשם משתרע משנת 1998 בהליך שהסתיים באי-הרשעה בבית-המשפט לנוער ועד לשנת 2006 שאז הופסקו נגדו ההליכים בפעם האחרונה. מנגד יש לציין כי הרשעתו האחרונה הינה משנת 2002.
6. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לשכיחותן של העבירות ולחומרתן. על הצורך להרתיע מפני פתרון סכסוכים, לעתים על דברים של מה בכך, באמצעות שימוש בסכין עמדו בתי-המשפט שוב ושוב. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דנציגר בע"פ 3573/08 עוואדרה נ' מדינת ישראל (13.4.10):
7. "...קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו... נגע האלימות הינו רעה חולה שיש לבערה מן היסוד, ומן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים מאחורי סורג ובריח."
8. וראו גם ע"פ 8912/13 מדינת ישראל נ' טל (13.2.14).
9. דברים דומים נקבעו בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל (27.10.11):
10. "בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות.
11. ...
12. המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית משפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער".
13. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, לתקופה משמעותית בחלקו האמצעי של מתחם העונש ההולם, וזאת לצד מאסר על תנאי. עוד יש לפסוק פיצוי משמעותי כספי למתלונן, לנוכח הנזק שנגרם לו.
14. סוף דבר
15. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
16. 26 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו 5.5.13.
17. 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.
18. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה.
19. פיצוי למתלונן, עד תביעה 1, בסך של 5,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית-המשפט לא יאוחר מיום 1.1.15. הפיצוי יועבר למתלונן בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה.
20. תשומת לב השב"ס לצורך לשלב את הנאשם בטיפול לאור הרקע הנפשי של הנאשם, והרקע של שימוש בסמים.
21. המוצגים יושמדו.
22. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.