<#1#>

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

1. הנאשם 4 הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו שתי עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, עבירות לפי סעיף 406(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם 4 שני אישומים. יתר הנאשמים בתיק זה הורשעו ונגזר דינם.

בהתאם לעובדות החלק הכללי של כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המתוקן, שימש א.א כסוכן משטרתי (להלן: "הסוכן") ללא ידיעת הנאשמים. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן, חברו יחדיו הנאשמים ביחד עם הסוכן, למטרות פליליות להתפרץ לדירות, ביעדים שונים ברחבי הארץ.

הנאשם 1 עמד בראש הכנופיה, כך שעובר לכל אירוע הנאשם 1 אסף מידע אודות יעדי ההתפרצויות, תיאם את המפגשים עם הנאשמים דאג להצטיידות בכלי עבודה לביצוע העבירות שלהלן וכן חילק את העבודה בין הנאשמים.

3. בהתאם לאישום המכותר בכתב האישום המתוקן כאישום שלישי, במועד אשר אינו ידוע למאשימה, ולפני יום 15.4.2013, סיכם הנאשם 1 עם נאשם 4 והנאשמים האחרים לעשות פשע, להתפרץ לדירה באשקלון.

בתאריך 15.4.2013 הגיעו לשכונתו של הסוכן הנאשם 4 והנאשמים האחרים בשני כלי רכב נהוגים על ידי הנאשמים 1 ו-2. הנאשם 4 ואחרים נפגשו עם הסוכן. הסוכן נכנס לרכב משטרתי ויחד עם שוטר אחר, הוביל את הנאשם 4 והנאשמים האחרים אל היעד, דירה באשקלון.

בהגיעם אל אותו רחוב, הצביע הסוכן לנאשם 1 על הדירה, והודיע לו כי הוא ממתין ברכב עד לסיום ההתפרצות.

במסגרת הסיכום, מסר הנאשם 1 לנאשם 4 ולנאשמים האחרים פרטים אודות הדירה.

מיד לאחר מכן הנאשם 4 והנאשמים האחרים (למעט הנאשם 1 שנשאר בתצפית) התפרצו אל הדירה בכך שפרצו את דלת הכניסה לדירה והחלו לערוך חיפוש בדירה.

נאשם 4 והנאשמים האחרים נטלו מהדירה ללא אישור מבעליהם מחשב נייד ומדלייה. שווי הרכוש שנגנב נאמד בכ-5,000 ₪.

בהתאם לאישום המכותר בכתב האישום המתוקן כאישום החמישי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לפני יום 29.4.2013, סיכם הנאשם 1 עם הנאשם 4 והנאשמים האחרים לעשות פשע ולהתפרץ לדירה באשקלון. ביום 29.4.2013 בשעה 08:30, הגיע הנאשם 4 והנאשמים האחרים לחניית ביתו של הסוכן בשני כלי רכב ונפגשו עם הסוכן.

במהלך הדברים האלה, שוחח הסוכן עם נאשמים 1 ו-2 מסר להם את כתובת הדירה באשקלון וכן את מפתח הדירה.

מיד לאחר מכן, הסוכן נכנס לרכב המשטרתי שנהג בו שוטר אחר והוביל את נאשם 4 והנאשמים האחרים אל הדירה.

בהגעתם אל הדירה, הצביע הסוכן לנאשמים 1 ו-2 על הדירה והודיע להם כי הוא ממתין ברכב המשטרתי עד לסיום ההתפרצות.

במסגרת הסיכום האמור ולשם קידומו, הנאשם 4 והנאשמים האחרים הצטיידו בכלי עבודה.

מיד לאחר מכן, הנאשם 4 והנאשמים האחרים התפרצו אל הדירה בכך שפתחו הדירה באמצעות המפתח והחלו לערוך חיפוש בדירה.

הנאשם 4 ואחרים נטלו מהדירה כספת, ללא אישור הבעלים.

4. בין הצדדים לא הושגה הסכמה עונשית אך הוסכם כי הנאשם 4 ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן ולקבלת חוות דעת ממונה על עבודות השירות.

כן הוסכם במסגרת הליך גישור שהתנהל בפני כב' הנשיא, השופט א. דורון בין באי כוחם של כלל הנאשמים למאשימה כי הנאשמים יוכלו לטעון לקיומן של עובדות נוספות, שלא בא זכרן בעובדות כתב האישום המתוקן וכן לעלות טענות מבלי שהמאשימה תוכל להתנגד לעניין זה ומבלי שב"כ הנאשמים יצטרכו להוכיח טענות אלו. בין היתר, הוסכם כי ב"כ הנאשמים יוכלו לטעון כי הדירות בהן בוצעו העבירות היו בבעלות המשטרה, כי למעשה מדובר ב"ביום" ומשכך אין מתלוננים בפועל. עוד הוסכם כי ב"כ הנאשמים יוכלו לטעון שלסוכן ולמשטרה היה חלק פעיל בקיום האירועים לרבות הכנתם והוצאתם לפועל.

כן הוסכם כי ב"כ הנאשמים יוכלו לטעון כי הסוכן, בחסות המשטרה, מסר לנאשם 1 מפתח לדירה ופיתה אותו בכך שבאותה דירה יש סכומים ורכוש רב בשווי של מיליון ₪. כן הוסכם, כי מבלי שהדבר יפגע בעצם שאלת ההרשעה, יוכלו ב"כ הנאשמים לטעון כי הסוכן פעל כ"סוכן מדיח".

5. כאמור, הנאשמים 1,2,3,5 שבכתב האישום המתוקן, נדונו ונגזרו עליהם העונשים הבאים:

על הנאשם 1 שהורשע ב- 3 אישומים בעבירה של סיוע לכניסה התפרצות למקום מגורים וב- 2 עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, נגזר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, קנס והתחייבות שלא לבצע עבירה.

על הנאשמים 2 ו- 5 שהורשעו ב-2 אישומים בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים נגזר עונש של 16 חודשי מאסר, מאסרים מותנים, קנס והתחייבות שלא לבצע עבירה.

נאשם 3 שבכתב האישום המתוקן, הגיע להסדר טיעון עם המאשימה במסגרתו הוא צירף תיק נוסף שעניינו בהחזקת נכס חשוד כגנוב (מכשיר טלפון נייד ושעון), והצדדים עתרו במשותף להטלת עונשים של 20 חודשי מאסר, הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים, מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף כך שסך הכול הוטלו על הנאשם 23 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך של 2,000 שקלים.

6. המאשימה הפנתה לטיעוניה הכלליים ביחס לערכים המוגנים ולמתחמי הענישה שהוגשו בכתב בעניינם של הנאשמים האחרים.

המאשימה טענה כי יש לקבוע מתחם עונש נפרד לכל אירוע ולהתחשב במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בכל אחד משני האישומים נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל. המאשימה טענה כי הענישה צריכה להיות מצטברת ביחס לשני האישומים ובנוסף יש להטיל עונשים של מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

המאשימה טענה כי במעשיו פגע הנאשם 4 בערכים המוגנים של הזכות לחרות אישית, לקניין, לפרטיות וכן הזכות לביטחון האישי ולרווחה האישית.

המאשימה טענה כי אין בטענה שהדירות היו בבעלות המשטרה, כדי למזער את הפגיעה בערכים המוגנים שכן עצם הפריצות פוגעות בזכויות וברווחת כלל תושבי האזור.

המאשימה טענה כי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מלמדות על הלימות המתחם אותו הציעה. בעניין זה הפנתה לכך שמדובר בעבירות שבוצעו על ידי חבורות אנשים בתחכום ותוך תכנון מוקדם. המאשימה הדגישה כי נגרמו נזקים כתוצאה מביצוע העבירות וכי היו צפויים להיגרם נזקים גבוהים יותר. המאשימה הוסיפה כי קיים אינטרס של הרתעת הרבים, במיוחד בעבירות רכוש. המאשימה הפנתה לסרטונים וכן לפסיקה לתמיכה בטענותיה.

המאשימה הפנתה לתסקיר המשלים של שירות המבחן ממנו עולים ספקות לעניין גמילתו של הנאשם 4 מסמים ולעניין מסוכנותו.

לעניין העונש טענה המאשימה כי יש לתת את הדעת לעונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים, בתיק דנן, בנסיבות דומות.

7. בא-כוח הנאשם 4 טען כי מתחם העונש שלו טענה המאשימה לא מביא בחשבון את מתחמי העונש אותם קבע בית המשפט בעניינם של הנאשמים האחרים בנסיבות דומות. ב"כ הנאשם 4 טען למתחם עונש של 8 ל- 16 חודשי מאסר. ב"כ הנאשם 4 עתר לעונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ולעונשים נלווים.

ב"כ הנאשם 4 טען כי במקרה דנן מדובר ב"סוכן מדיח", שהיה עד מדינה, אשר נטל חלק פעיל באירועים עצמם ואשר פעל בידיעת מפעיליו באופן שונה מדרך הפעלת סוכנים על ידי המשטרה. ב"כ הנאשם 4 ציין כי מותב זה הקל בעונשם של נאשמים 1, 2 ו-5 בשל שיקול זה.

בא-כוח הנאשם 4 הוסיף כי נאשם 4 הודה והורשע בכתב אישום אשר עבר תיקון מהותי.

ב"כ נאשם 4 טען כי נאשם 4 גדל בנסיבות חיים קשות והוסיף כי הנאשם 4 שהה זמן ממושך במעצר בית בלי שהפר את התנאים ובלי ששב להסתבך בפלילים. ב"כ הנאשם 4 טען כי הנאשם 4 עובד למחייתו, נישא, מצפה לילד ועבר כברת דרך בהליך שיקומו אף שלא עמד לו הכח לסיים את ההליך הטיפולי. ב"כ הנאשם 4 הפנה לתסקיר שירות המבחן הראשון ממנו עולה כי עונש של מאסר בפועל יפגע בשיקומו של הנאשם 4. ב"כ הנאשם 4 טען כי יש לתת את הדעת גם לעובדה כי הנאשם 4 היה 3.5 חודשים במעצר בגין תיק זה.

8. בעניינו של הנאשם 4 הוגשו 3 תסקירים של שירות המבחן.

מתסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש עלה כי הנאשם 4 גדל בנסיבות חיים מורכבות וקשות. הוריו של הנאשם 4 התגרשו בהיותו בן 9, אביו היה מכור לסמים והוא מאושפז בבית חולים סיעודי לאחר שעבר אירוע מוחי. עוד עולה מהתסקיר כי בשל הקשיים הכלכליים נאלץ הנאשם 4 לעבור באופן תכוף בין כתובות מגורים ומסגרות לימוד שונות שהשפיעו על יכולתו לגלות יציבות והתמדה.

הנאשם 4 סיים 10 שנות לימוד ובגיל 15 חבר לשוליים חברתיים וביצע עבירות רכוש וסמים.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם 4 מתקשה להתמודד מול מצבי לחץ והוא בעל נטייה לסיפוק צרכים מיידי אם כי גילה יציבות ביחס לשינוי במצבו, לרבות סביב הטיפול בשימוש בסמים. שירות המבחן המליץ בתסקיר זה להמשיך ולבחון את השתלבותו של הנאשם 4 במסגרת הטיפולית.

מהתסקיר השני שהגיש שירות המבחן עלה כי הנאשם 4 המשיך לשמור על קשר רציף עם שירות המבחן ועם גורמי הטיפול ביחידה להתמכרויות אך לאחרונה חלה התרופפות בשיתוף הפעולה שהתבטאה באי הגעה סדירה למפגשים ולבדיקות שתן. שירות המבחן הוסיף כי בדיקותיו האחרונות נמצאו נקיות משרידי סם. מדבריו של הנאשם 4 עלה שהוא התקשה להגיע באופן סדיר להליך הטיפולי, בתקופה האחרונה, בשל העובדה כי החל לעבוד ובשל ההכנות לחתונתו. שירות המבחן התרשם כי קשייו של הנאשם 4 לגלות יציבות עם גורמי הטיפול נובעים מחוסר היציבות שחווה במהלך חייו. שירות המבחן המליץ כי נוכח העובדה כי נאשם 4 מגלה כוחות להתמודדות באופן עצמאי שבאים לידי ביטוי בכך שהוא משתף פעולה עם השירות, שומר על תנאיו המגבילים, מתרחק מגורמי שוליים, נמנע להסתבך בפלילים ושומר על מסגרת תעסוקתית להימנע מעונש מאסר שיכול לפגוע בהליך השיקומי ולחשוף אותו למפגש עם חברה עבריינית ולהעמידו בצו מבחן למשך שנה. עוד עולה כי הנאשם נישא בשנה האחרונה ומצפה לילד.

מהתסקיר המשלים של שירות המבחן עלה כי מגורמי הטיפול ביחידה להתמכרויות נמסר כי הוחלט להפסיק את הטיפול בנאשם 4 עקב חוסר המוטיבציה שהוא גילה ונוכח אי הגעתו למפגשים ולמתן שתן. עוד עלה מהתסקיר כי הנאשם 4 התקשה גם להגיע למפגשים עם שירות המבחן ואף התגלה קושי לאתרו בתקופות מסוימות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 4 חסר מוטיבציה פנימית להמשך מעמיק של ההליך הטיפולי, מתקשה לקחת אחריות ולהפנים את חומרת מצבו. שירות המבחן הביע ספק ביחס לגמילתו מסמים כיום וציין כי קיים סיכון להתדרדרות במצבו. יחד עם האמור, הדגיש שירות המבחן כי הנאשם 4 מתמיד במסגרת התעסוקתית ונמנע לשוב ולהסתבך בפלילים.

נוכח האמור לעיל, חזר בו שירות המבחן מהמלצתו הקודמת להעמיד את הנאשם 4 תחת צו מבחן ונמנע ממתן המלצה טיפולית.

9. הנאשם 4 מסר כי לא הגיע לבדיקות השתן בשל העובדה כי בשלושה החודשים האחרונים הוא נמצא בלחצים עקב בעיות בבית. נאשם 4 ציין כי הוא מתגורר יחד עם אשתו בבית הסבתא והם מצפים לילדה. הנאשם 4 מסר כי עשה ועושה מאמצים ל"עלות למעלה" ולא לחזור למקום שבו היה.

דיון

10. סבורני כי מתחם העונש ההולם כל אחד מן האישומים (המכותרים בכתב האישום המתוקן כאישום שלישי וחמישי) צריך לנוע בין 8 חודשי מאסר ל- 20 חודשי מאסר בפועל.

בקביעת מתחמים אלה, התחשבתי בערכים המוגנים, במידת הפגיעה בהם, בפסיקה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כפי שיפורט להלן. בהתאם לסעיף 40 לחוק העונשין מצאתי לגזור עונש כולל על הנאשם 4 תוך שנתתי דעתי למספר האירועים, תכיפותם ויתר הנתונים הרלוונטיים.

11. הערכים המוגנים בעבירות רכוש, וודאי בעבירת פריצה לבית מגורים, הם ההגנה על הקניין, הפרטיות, הסדר הציבורי ובמידת מה גם בטחון הציבור.

בעניין זה ראו ע"פ 3297/10 וולקוב נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), פסקה 8:

"בעבירות ההתפרצות יש כדי לערער על הביטחון האישי של הציבור ואת התחושה של 'ביתי הוא מבצרי'. קם אדם בבוקרו של יום וכשחוזר לביתו בסוף עמל יומו הוא מוצא כי חדרו לפרטיותו ונטלו את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס הנגרמים לציבור שנפגע מאותן עבירות גניבה והתפרצות. ובכלל, בעבירת התפרצות טמון פוטנציאל להתפתחות אלימה, והיא יכולה להתגלגל בנקל לעבירת שוד ואלימות, והמקרה שבפנינו אך יוכח. בעבירות מעין אלה, שומה על בתי המשפט להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של המערער ושכמותו".

12. הנאשם 4 היה חלק מקבוצה מאורגנת ששמה לה למטרה לפרוץ לבתי מגורים ולגנוב מהם רכוש. מידת הפגיעה בענייננו היא לא מבוטלת וזאת נוכח התכנון, השיטתיות ואופן ביצוע העבירות. הפגיעה היא לא מבוטלת גם נוכח העובדה שההתפרצויות היו לבתי מגורים. יחד עם זאת, יש לתת הדעת גם להסכמות הדיוניות אודות טענות ב"כ הנאשמים לעניין כך שהדירות לא היו דירות של אזרחים שבאופן ממשי נפגעו וכי למעשה היה מדובר בפעילות "מנוטרת" על ידי המשטרה. הדברים עולים גם מעובדות כתב האישום המתוקן.

13. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לתת את הדעת, בכל אישום ואישום, לתכנון שקדם לביצוע העבירה; לנזק שנגרם מביצוע העבירה ולנזק שהיה צפוי להיגרם, שהוא מוגבל, נוכח ה"ליווי" המשטרתי הצמוד בעת ביצוע העבירות. כן יש לתת את הדעת למידת ההשפעה של הסוכן על הנאשמים בביצוע העבירות - הן לעצם ההקלה בביצוע עת מסר מידע על הדירות, מסר מפתח, הוביל ברכב וכו' והן לעניין הפיתוי באשר לשווי הרכוש הנמצא בדירות, כפי שנטען על ידי כלל באי-כוח הנאשמים.

עוד יש לתת את הדעת, לעניין חלקו היחסי ותפקידו הלא מרכזי של הנאשם 4 בביצוע העבירות כפי שעולה מכתב האישום המתוקן.

14. באשר לפסיקה הנוהגת, הרי שעל דרך כלל, בגין עבירת פריצה "רגילה" לבית מגורים, נגזר עונש מאסר שנע בין מספר חודשים לכשנה.

ברע"פ 3063/11 אפרים כהן נ' מדינת ישראל:

"עבירות ההתפרצות למעונו של אדם וגניבה או ניסיון לגנוב את תכולתו, מתרחשות בחלק ניכר מידי יום בלא שעולה בידיהן של רשויות האכיפה לאתר את העבריינים. והנה בינתיים בא אדם לביתו, מוצא מהפכת סדום ועמורה, ומי שלא עמל ולא טרח בו עמד עליו לגזול יגיע של הזולת ולגרום לו חסרון כיס, מפח נפש ואימה. על כן לא יתכן, אלא בהתקיים נסיבות חריגות במיוחד, כי כאשר נלכד עבריין בעבירה מסוג זה, ייגזר עליו עונש שאינו מאסר בפועל, ואין בכך חידוש, קל וחומר, כאשר למבצע העבירה עבר פלילי עשיר".

לעניין מדיניות הענישה ראו גם: רע"פ 1068/13 מלסה נ' מדינת ישראל. רע"פ 1063/12 חרזאללה נ' מדינת ישראל. רע"פ 6285/12 וקנין נ' מדינת ישראל. רע"פ 244/10 קרופניק נ' מדינת ישראל. רע"פ 9497/09 יפרח נ' מדינת ישראל. רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל. רע"פ 509/11 אבו עדיה נ' מדינת ישראל. רע"פ 2037/08 באזוב נ' מדינת ישראל. רע"פ 547/08 טוקראס נ' מדינת ישראל.

יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לשוני בנסיבות בין הפריצות שבמקרים שבפנינו, שאינן "רגילות" בשל ההובלה ו"הסיוע" של הסוכן, שאין פסיקה נוהגת לגביהן.

15. בענייננו, נאשם 4 השתתף והיה חלק באותם אירועים בהם השתתפו יתר הנאשמים. עקרון אחידות הענישה, הינו עיקרון לפיו על מעשי עבירה זהים או דומים יש להטיל עונשים זהים.

לעניין זה ראו ע"פ 5195/11 גיאורגי קרינאן נגד מדינת ישראל (להלן: "פרשת קרינאן"), (פורסם בנבו):

"השתתפותם של נאשמים שונים באותו סיפור מקרה מניחה את התשתית לתחולת עקרון אחידות הענישה אולם אין זה אומר שכל השחקנים בסיפור אמורים לקבל את אותו עונש. יש לבחון את נסיבות העושה והמעשה."

16. באשר לעונשים שהוטלו על יתר הנאשמים, סבורני כי אין לגזור גזירה שווה מעונשם ביחס לנאשם 4.

בעניינו של נאשם 3 (23 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים), מדובר על עונש במסגרת אימוץ הסדר טיעון אשר במסגרתו עתרו הצדדים במשותף להטלת אותו עונש וכידוע, השיקולים לאימוץ הסדר טיעון לא חופפים במלואם את השיקולים שעה שבית המשפט גוזר את הדין שלא במסגרת הסדר, בהתאם לעקרונות הענישה שהותוו בתיקון 113 לחוק העונשין.

לא זו אף זו, הנאשם 3 צירף תיק נוסף ובעניינו היה תלוי ועומד מאסר מותנה שהופעל, נתונים שלא מתקיימים בעניינו של הנאשם 4.

בעניינו של נאשם 1 (24 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים), מדובר על עבירות נוספות מעבר לעבירות המיוחסות לנאשם 4 ועל מי שהיה ראש הכנופיה, שהיה בקשר עם הסוכן המשטרתי והיה היוזם, המתכנן והמפעיל של הכנופיה.

הנאשמים 2 ו-5 (16 חודשי מאסר בצירוף עונשים נלווים), הורשעו באותם אישומים ובעבירות זהות לעבירות שבהן הורשע הנאשם 4 יחד עם זאת גם במקרה זה סבורני כי אין לגזור גזירה שווה מעונשם ביחס לעונשו של הנאשם 4 שכן עיקרון אחידות בענישה מביא בשיקוליו לא רק את בחינת ה"מעשה" אלא גם את בחינת ה"עושה". לעניין זה ראו:

"עקרון אחידות הענישה איננו כלל הכרעה סופי ומוחלט, מין 'סרגל מכאני' שממנו אין לסטות ... אין לבצע פעולת 'העתק-הדבק' מנאשם בתיק אחיד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה. שומה על בית המשפט לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם, על מנת לחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה המקובלות במשפטנו הסתייגות זו מפני אחידות נוּקשה ועיוורת הודגשה פעמים רבות בפסיקות שיצאו מלפני בית משפט זה ...השתתפותם של נאשמים שונים באותו סיפור מקרה מניחה את התשתית לתחולת עיקרון אחידות הענישה. אך יש לזכור שכפי שאפליה ללא הצדקה בתוצאת גזר הדין פוגעת בעיקרון אחידות הענישה, כך גם שוויון מלאכותי בין נאשמים." (פרשת קרינאן).

17. הנאשם 4, להבדיל מיתר הנאשמים ובכלל זה מהנאשמים 2 ו- 5 שביצעו את אותן עבירות, השתלב משך תקופה ארוכה בהליך שיקומי.

שירות המבחן שעקב אחר התהליך הטיפולי שעבר הנאשם 4 נמנע בסיכומו של יום מהמלצה טיפולית אך יחד עם זאת התרשם שירות המבחן וחזר והדגיש כי לנאשם 4 יש הכוחות לנתב לעצמו את הדרך לשיקום וכי למרות שלא שיתף פעולה בתקופה האחרונה עם שירות המבחן ועם היחידה להתמכרויות נמנע הנאשם 4 ליצור קשר עם החברה השולית אליה היה קשור ונמנע מלהסתבך בפלילים. בנוסף סבורני כי אין להתעלם מהדרך אותה עשה נאשם 4 במסגרת ההליך הטיפולי שיקומי אותו עבר אף שהתהליך הטיפולי לא צלח באופן מלא. נאשם 4 הביע את רצונו להשתקם, שיתף פעולה בתקופה הראשונה של ההליך הטיפולי ועובד ושומר על המסגרת התעסוקתית בה הוא נמצא.

בע"פ 217/13 אלמוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו), קיבל בית המשפט את ערעורו של נאשם, שההליך השיקומי שהשתתף בו לא צלח, באופן חלקי והפחית במעט את עונשו וזאת בכדי לאפשר לנאשם אופק שיקומי:

"הגעתי למסקנה לאחר התלבטות לא קלה - כי יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי ולהפחית במעט את אורך תקופת המאסר בפועל ... הרי שמדובר במידה רבה בניסיון להעניק למערער "פתח של תקווה" ולעודדו בכל זאת לפסוע באפיק הטיפול והשיקום בין כותלי בית הכלא... יש לקוות כי המערער ישכיל לנצל את תקופת מאסרו כראוי, ישתלב בתוכניות טיפוליות וייעזר בגורמי המקצוע והטיפול על מנת לפסוע באפיק השיקום"

18. בנוסף לאמור לעיל, מצאתי להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם 4; בנסיבות חייו הקשות והמורכבות; בפגיעה בנאשם ובמשפחתו כתוצאה מהענישה; בנטילת האחריות ובהודאה שחסכה זמן שיפוטי; בעברו הפלילי שאינו כולל עבירות רכוש; בתקופת שהייתו במעצר (3.5 חודשים) וכאמור בהליך הטיפולי בו החל הנאשם 4 ולעובדה כי לא שב להסתבך בפלילים. כן נתתי משקל לעובדה שהנאשם 4 היה נתון תחת מגבלות חירותיות (מעצר ו"מעצר בית" מלא וחלקי) משך תקופה ארוכה.

19. יש מקום לדעתי לתת גם משקל להתנהגות רשויות אכיפת החוק אשר גם אם לא מגיעה כדי "הגנה מן הצדק", אף בדרך של הקלה בעונש, יש בה כדי להשליך על העונש ההולם.

כזכור, הסוכן המשטרתי מסר לנאשמים את כתובות הדירות אליהן פרצו; הסוכן המשטרתי הסיע אותם; הסוכן המשטרתי מסר מפתח וכו'. אכן, השימוש בסוכן משטרתי הוא לא פעם בגדר הכרח לצורך מלחמה בפשיעה ואולם במקרה דנן, המעורבות האקטיבית של הסוכן מצדיקה, לטעמי, הקלה בענישה. בעניין זה ראו עמוד 449 לדברי ההסבר של הצעת חוק העונשין (תיקון מספר 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו – 2006.

20. עיינתי בפסיקה שב"כ הצדדים הפנו אליה.

באשר לפסיקת המאשימה אציין כי נסיבות ה"עושה" באותם מקרים, שונים המה, לרבות בהיקף העבר הפלילי וכמובן שנסיבות ה"מעשים" היו שונות באשר שם לא דובר בסוכן משטרתי שסייע באופן אקטיבי בביצוע העבירות. אף פסיקת ההגנה הייתה שונה ונועדה בעיקר להציג ענישה מקובלת במקרים מרובי עבירות ואישומים ולגזור את העונש באופן יחסי ומותאם לנאשמים.

21. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, צפיתי בדיסקים ועיינתי בפסיקה, החלטתי לגזור את העונשים הבאים:

א. 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מיום שחרור הנאשם 4 ממאסרו, שהנאשם 4 לא יעברו עבירת רכוש מסוג פשע.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מיום שחרור הנאשם 4 ממאסרו, שהנאשם לא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

ד. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 01.12.14 .

ה. הנאשם 4 יחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ שלא יעבור עבירת רכוש וזאת לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר. אם לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים, ייאסר הנאשם 4, ליומיים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"ה, 23/10/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע למשך 45 ימים לצורך הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות בכפוף למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ והשארת יתר תנאי השחרור על כנם.

<#4#>

החלטה

מעכב את ביצוע רכיב המאסר בפועל למשך 45 ימים מהיום. ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. על הנאשם להפקיד הדרכון במזכירות בית המשפט עד ליום 24.10.14 בשעה 12:00.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"ה, 23/10/2014 במעמד הנוכחים.