<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד דורונשטרוך

הנאשם וב"כ עו"ד ארז רופא ועו"ד הדר מלכה

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: בהסכמה יוגשו ראיות התביעה ואלו הן:

הודעת הנאשם – ת/1

הודעת המעורב – ת/2

טופס שימוע הנאשם – ת/3

ב"כ המאשימה: אלו הם עדיי. אבקש לפסוק הוצאות לעד רס"ב מומי ביטון, כיום הוא אזרח.

<#5#>

החלטה

פוסקת את שכרו של העד בסך 200 ש"ח.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ד, 08/09/2013 במעמד הנוכחים.

הנאשם לאחר שהוזהר כדין:

חקירה ראשית:

ש.ת. מה שקרה הוא ביום 27.12.12 יצאתי מהבית שלי בהר אדם בשעה 07:21, ירדתי דרך מחלף אבו גוש לכיוון ירושלים, רכבתי על האופנוע שלי שהיה תקין, בנתיב הימני. היה שם פקק, המהירות לא עלתה על 80 קמ"ש, לפתע רכב לבן בלם בפתאומיות, אני כן שמרתי מרחק, שמרתי מספיק מרחק שאוכל לברוח, אם לא הייתי שומר מספיק מרחק הייתי מתנגש בו. בנתיב האמצעי היתה משאית עם נגרר ולי היו שלוש אפשרויות, או שאני מנסה להשתחל מה שהיה בלתי אפשרי, או שאני מתנגש ברכב שלפניי או שאני יורד לשוליים. הייתי חייב לרדת לשוליים. אני כן שמרתי מרחק, מרחק סביר אפילו. ברגע שירדתי לשוליים הבחנתי בטיוטה והתנגשתי בה, לא היתה לי אפשרות אחרת, השתדלתי לבלום כמה שיותר בחוכמה. אני זוכר את זה ממש טוב. אני זוכר כי בלמתי, נעלתי את הגלגלים ואחרי זה שחררתי את הבלמים והבנתי שאני צריך לבלום יותר במתינות. זו סיטואציה בה לא היתה לי אפשרות אחרת.

ש. מה היה מצב כלי הרכב בסביבתך?

ת. אני קורא לזה גודש תנועה בתנועה. יש פקק אבל הרכבים נוסעים מהר. כשאני אומר אני מתכוון למשהו לא יותר משבעים 80 קמ"ש מכסימום. כמובן שמאחוריי היו גם מכוניות. יש את החוקים היבשים, אבל יש גם את חוקי ההשרדות, אני צריך להסתכל מה קורה סביבי.

ש. אמרת במשטרה שהיו מאחוריך כלי רכב, מה היה קורה אם היית בולם בכדי לא לפגוע ברכב שלפניך?

ת. לא הייתי פה היום, אני קטן, פגיע ושביר זה לא היה נגמר טוב. לא היתה לי אופציה אחרת מלבד לרדת לשוליים. בגלל שהיה מצב חירום. אני בד"כ שומר על חוקי התנועה ומבין את הסכנה, התאונה לא חידשה לי משהו אני מבין את הסכנה של הכלי שלי.

חקירה נגדית:

ש. אמרת בחקירה וגם פה כי נסעת במהירות של 80 קמ"ש עוד אמרת כי תוך כדי הנסיעה הבחנת בפקק, לא ברור כי כבר בשלב הזה היית צריך להאט?

ת. אני קורא לזה פקק תנועה, הרבה מכוניות צפופות נוסעות במהירות של 70-80 קמ"ש מבחינתי זה פקק. אני צריך לשמור מרחק ולראות מה קורה מסביבי.

ש. יש פה את המעורב שהודעתו הוגשה בהסכמה, הוא אומר בתחילת הודעתו כי הוא עצמו היה במהירות נסיעה איטית בגלל פקק והוא עצר ונסע לסירוגין, זה שונה ממה שאתה אומר כאן, אם אתה מגיע במהירות של 80 קמ"ש, אתה אמור לראות שאנשים בולמים מדוע לא עשית זאת?

ת. כשאני אומר 80 קמ"ש זה הערכה גסה. היו כיסי תנועה שאפשר להאיץ ולהאט אבל 80 קמ"ש זה לא נכון להיתפס לזה, אני מסתכל רחוק...היה סיטואציה לא הגיונית, רכב בלם בלי סיבה והשאירו אותי בלי פתרון.

ש. חוץ מאותו רכב היו עוד רכבים שבלמו?

ת. לא, אני גם לא הבנתי למה בלם.

ש. כי היה פקק?

ת. לא, היה משהו אחר.

ש. אותו רכב שלטענתך בלם לפניך, הבחנת אם לפניו היו עוד רכבים?

ת. כן, היו עוד רכבים.

ש. אז זה אומר שהוא לא בלם סתם, הוא האט?

ת. הוא נבהל ממשהו.

ש. דיברת איתו על מנת להבין שהוא נבהל או שזו הערכתך?

ת. זו הערכתי, אני רואה למרחוק את הפניה לקסטל, לא היתה לו סיבה לבלום בצורה פתאומית בנתיב הימני.

ש. אני אומר כי הבחנת בפקק ובמקום להאט אמרת כי תעקוף את הרכבים בנתיב הימני...

ת. יש מישהו בשם גידי פרדר, הוא מעביר קורסים של רכיבות מתקדמות, לעולם בהשראתו ובעצותיו לא נסעתי בשוליים אם הפקק היה יותר מ 60 קמ"ש. אם התנועה זורמת אין לי סיבה לרדת לשולים, בכל מקרה אם ארד לשוליים המהירות לא תעלה על 60 קמ"ש.

ש. אתה מסכים איתי כי לו היית שומר מרחק כמו שצריך התאונה היתה נמנעת?

ת. לא

חקירה חוזרת:

ש. מי נפגע בתאונה?

ת. אני

ש. מה הפגיעות?

ת. נפגעתי בעמוד שדרה צווארי, בחוליות C5-C7, איבדתי תחושות בידיים ונותחתי.

ב"כ הנאשם: אלו הם עדיי.

סיכומים:

ב"כ המאשימה: מהודעת הנאשם בחקירתו במשטרה וגם היום הוא חוזר ומודה כי היה פקק תנועה, מודה כי נסע במהירות של פלוס מינוס 80 קמ"ש ואומר כי מבחינתו לא היתה ברירה אלא לסטות ימינה. המאשימה תטען כי תמיד יש ברירה והברירה היא אם אתה מבחין בפקק תנועה, אתה צריך להאט את מהירות נסיעתך ו/או לבלום ובטח לא לרדת לשול ימין, כתוצאה מכך נגרמה התאונה. התאונה היתה זו אם היה הנאשם שומר מרחק כמו שהיה צריך הוא לא היה עומד בפנינו כאן היום וזה ברור. גם מהודעת המעורב שהוגשה בהסכמה נטען כי היה פקק תנועה ובשונה ממה שאומר הנאשם, אומר המעורב כי הפקק היה בנסיעה איטית מאוד דבר שהצריך את כלי הרכב להאט נסיעתם ואף לעצור. לכן גרסתו של הנאשם לפיה הרכב שלפניו עצר כי נבהל או כל סיבה אחרת, אין לה לדעת המאשימה על מה שתעמוד. אותו רכב שלכאורה בלם בשל מצב התנועה שהיה בכביש דהיינו פקק התנועה והנאשם היה צריך לצפות זאת. כמו שטען הוא אורח בכביש בין כלי רכב אחרים וכאורח הוא צריך לצפות התנהגות של כלי הרכב הסובבים אותו.

לכן אנו סבורים כי הנאשם אחראי לתנועה ונבקש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ב"כ הנאשם: כתב האישום בתיק הזה מבוסס בעיקר על העובדה כי נהג צריך לשמור מרחק ולא לפגוע ולהיות מסוגל להאט ולא לפגוע ברכב שנמצא לפניו. ישנה סיטואציה מאוד חריגה ומיוחדת בנסיבות, בפרטים ובכל המצב של כלי הרכב שהיו במקום שהיו כפי שהעד תיאר גם במשטרה וגם בבית המשפט, סיטואציה כזו מעין למעשה פזאל שאם מצליחים לראות את כל התמונה ולהיכנס לסיטואציה אבקש להראות לבית המשפט כי הנאשם לא יכל למנוע את התאונה למרות שבלם והאט. לא הגיע לבלימה מוחלטת, כן ניסה למנוע התאונה אך לא הצליח. הנאשם מסר במשטרה לחוקר מומי ביטון, לפני שהיה מיוצג בהודעה האוטנטית כפי שמסר עולה תמונה כי באותו היום ובאותה שעה רכב על האופנוע מכיוון בית נקופה לכיוון ירושלים בנתיב הימני, באמצע הנתיב מבין שלושה נתיבים, במהירות המותרת, בשלב נסיעה הרכב שלפניו.. ציין כי שמר מרחק סביר, בשלב מסוים אותו רכב שלפניו בלם בפתאומיות באופן לא מובן מבלי סיבה שנראתה לו ובאותה אינסטינקט של שניה בחן גם לצד שמאל וראה שיש משאית עם נגרר שלא יכול לפנות לנתיב השמאלי, הבחין כי מאחוריו יש כלי רכב שנוסעים במהירות שאם הוא בולם ונשאר בנתיב שלו, הוא לא היה פה היום כי אותו רכב שמאחוריו היה נכנס בו, ולכן האופציה היחידה שהיתה היא להאט האטה משמעותית ולהסיט את הרכב לצד ימין הדרך. מה שקרה באותן שניות שבצד ימין היו מס' כלי רכב ורק כשהחל בסטייה ימינה יכל לראות חלקיקי שניה לפני התאונה את אותו רכב שעמד בשול ימין עמד סטטי וגרם לו למעשה להיכשל. הוא לא הצליח להגיע למצב שהוא בולם לפניו מבלי לפגוע בו ולכן פגע בו וקרה את שקרה.

בית משפט הנכבד, חוקי התעבורה מדברים על אי שמירת מרחק, אבל כפי שאני מנסה, הגענו הבוקר ונסענו במקום והתעכבנו שם בקילומטר ה-51, את אותם דברים שאמר במשטרה אומר הנאשם לבית המשפט, הסיטואציה היא שהוא לא יכול היה לעצור כמו מקרים בהם הרמזור מתחלף ולא ניתן לעצור ויש צורך לפנות הצומת. הנאשם הבין וראה כי אם עוצר עצירה מוחלטת זה מצב שהוא לא יכול להתקיים. הרכב היה עולה עליו.

בית משפט שמע את הנאשם והדברים שאמר לא נסתרו, גם הקצין במשטרה לא החליט על סמך עדותו לפסול את רישיונו. לאור כל אלו, אבקש כי בית משפט יפעיל את שיקול דעתו הרחב בסיטואציה ובנסיבות החריגות והיוצאות דופן ולקבוע כי לא יכול היה למנוע את התאונה ולכן לזכותו.

<#9#>

הכרעת דין

הנאשם הועמד לדין בגין אי שמירת מרחק, נהיגה בלא זהירות, גרם תאונה וחבלה של ממש. הנאשם טען להגנתו כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת בשל רכב בנתיב הימני שבלם באופן פתאומי, ואשר אילץ אותו לסטות ימינה לשול הדרך, שם עמד רכב שלטענת הנהג עואד ראמז שעדותו הוגשה בהסכמה, כי התגלתה בו תקלה.

הטענה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת מטבע הדברים ועל פי ההלכה הפסוקה, דרושה הוכחה מצד הנאשם ברמה של משפט אזרחי.

ברע"פ 1713/09 בוקובזה נ' מ"י נאמרו הדברים הבאים:

"נהיגה כדין ובזהירות הראויה הינה בצידו הימני של הכביש, ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר בעיה לכאורה בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל כפי שאירע כאן, נוצרת חזקה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת ראיות, מעתה חובת ההוכחה לנאשם. הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה שלנהיגה בלתי זהירה בניגוד לכל כיוון ואופן מותרים".

ראה גם ע"א 506/04 גל נ' שוטרפ, ע"א 446/82 בלגשוילי נ' אל ג'ברין, ע"א 411/70 פינס נ' עמירה.

במקרה שלפנינו מדובר בסטייה לשול, אך אין הדבר משנה את ההלכה הפסוקה.

עדותו של הנאשם לבדה אין בה די כדי להרים את נטל הראיה. הנאשם אינו יודע מדוע הרכב שלפניו בלם, יחד עם זאת הוא לא טען כי נהג הרכב שבלם אחראי לקרות התאונה וכי בלם ללא סיבה סבירה, נהפוך הוא, הוא מסכים כי היה פקק תנועה, אם כי התנועה זרמה ועוד שיער כי הנהג ברכב שלפניו נבהל מסיבה כלשהי.

צודק ב"כ המאשימה כי לצורך שמירת מרחק סביר העומד בדרישת החוק, היה על הנאשם לשמור מרחק כזה שיאפשר לו בלימה מבלי לפגוע ברכב שלפניו.

הנאשם אמנם לא פגע ברכב שלפניו, אולם פגע ברכב שעמד על השול הימני, כאמור בשל תקלה שהיתה ברכבו.

לטענת הסנגור מדובר בסיטואציה מאוד חריגה, איני מסכימה עמו כלל ועיקר. הצורך בשמירת מרחק ובתשומת לב לנעשה בכביש הוא אבני היסוד בנהיגה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באופנוע שרוכבו מטבע הדברים חשוף יותר לפגיעה גופנית חמורה, כפי שארע במקרה זה.

העובדה שהנאשם פעל באופן סביר, לאחר שהבחין כי מהירות נסיעתו לא תאפשר לו להישאר בנתיבו מבלי לפגוע ברכב שלפניו, אינה פוטרת אותו מאחריות לקרות התאונה. הנאשם מתבלבל בין פעילותו לאחר מחדלו ובין עצם מחדלו הבא לידי ביטוי באי שמירת מרחק מספיק מהרכב שלפניו.

גם העובדה שהנאשם היה עקבי בעדותו ושכנועו העצמי בהעדר האחריות אינה מהווה טעם לזיכוי, נהפוך הוא, על בית המשפט להבהיר "ברחל בתך הקטנה" כי שמירת מרחק סביר משמעה מתן האפשרות לנהג לבלום מבלי לפגוע ברכב אחר ומבלי לסטות ימינה או שמאלה ולגרום לסכנה לרכבים הנוסעים בנתיבם.

מכל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. יצוין כי גם החבלה של ממש שנגרמה לנאשם היתה מוסכמת על הצדדים ועל כן לא נדרשה להוכחה.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ד, 08/09/2013 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה: הנאשם נוהג משנת 2002 לחובתו 2 הרשעות, אין דומות. בשים לב כי בכתב האישום ישנו סעיף של חבלה של ממש שנושא בחובה פסילה של שלושה חודשים נבקש להטילה וכן פסילה על תנאי, וקנס. את אורך התקופה משאיר לשיקול דעת בית משפט. מגיש גיליון.

ב"כ הנאשם: כפי שעולה מגיליון ההרשעות, עברו תקין, לחובתו 2 ברירות קנס. מדובר בנהג חיובי, אזרח חיובי, שירת שירות צבאי מלא, חובש קרבי. מראה את תעודת השחרור מהצבא. מדובר באזרח שעובד קשה למחייתו, כסאונד מן בטלוויזיה, הרכב משמש אותו לפרנסתו. הוא גם יוצא למקומות בשטח והרישיון הוא חלק בלתי נפרד מפרנסתו. נוכח הסיטואציה אני מבקש מבית המשפט לקחת זאת בחשבון שהוא מבחינתו לא יכול היה למנוע, נוכח העבר התקין ונוכח תפקודו בחיים ונוכח זה שהוא היחיד שנפגע ופגיעותיו לא היו קלות, נבקש מבית המשפט להפעיל שיקול דעת ולהפחית מפסילת המינימום ולהשית פסילה קצרה ככל האפשר. אני סבור כי גם רכיבי הענישה האחרים יגרמו לו להרתעה ולהיזהר.

<#11#>

גזר דין

הנאשם בפני הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות, גרם נזק וחבלה של ממש שאירעה לנאשם עצמו אשר נפגע בעמוד השדרה ונאלץ לעבור ניתוח.

כפי שטען ב"כ המאשימה עבירה על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה שעניינה חבלה של ממש מחייבת פסילת מינימום של שלושה חודשים, אלא בנסיבות מיוחדות שעל הנאשם להוכיחן ועל בית המשפט לפרטן.

לא הוכחו כל נסיבות מיוחדות, העובדה שהנאשם נהג זהיר אשר נוהג מ 2002 ולחובתו רק 2 הרשעות ברירת קנס, אין בה כדי להוות טעם לסטייה מעונש המינימום ועל כך הביע בית המשפט את עמדתו לא אחת.

זאת ועוד אם נאשם שמודה בהזדמנות הראשונה נפסל פסילת מינימום של שלושה חודשים, הרי ההגינות וההיגיון מחייבים כי נאשם שלא הפנים את אחריותו גם לא בעת שהעיד, שכן המשיך לדבוק בהשקפתו לפיה מדובר בתאונה בלתי נמנעת, תושת עליו פסילה לתקופה ארוכה מתקופת המינימום.

הצדדים לא הציגו אסמכתאות לעניין מתחם הענישה הראוי כדוגמת הנאשם אשר בפניי, אולם מתחם הענישה נע בין פסילה בת ארבעה חודשים לפסילה עד שנה כאשר חומרת החבלה, עברו של הנאשם מהווים שיקולים רלוונטים לחומרא או לקולא בתוך מתחם הענישה.

לאחר ששקללתי את טענות הצדדים ונסיבות הנאשם, אני מוצאת לנכון לפסול את רישיונו לתקופה בת חמישה חודשים וכן פסילה על תנאי וקנס כמפורט להלן.

אני דנה איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1. לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.11.13.

2. לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים. הוצע לנאשם להמיר חלק מתקופת הפסילה בשל"צ, אך הוא סירב וזו זכותו.

הנאשם יפקיד רישיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 1.11.13.

הוסבר לנאשם כי חובתו להפקיד רישיונו במזכירות ביהמ"ש שאם לא כן, מחד יהא פסול מלנהוג ומאידך תקופת הפסילה לא תיחשב אלא מיום הפקדת הרישיון.

הנאשם מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

3. לפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

<#12#>

ניתן והודע היום ד' תשרי תשע"ד, 08/09/2013 במעמד הנוכחים.