בתאריך 24.7.11, במתחם תחנת דלק שבמפרץ חיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידו ובין משאית, הנהוגה על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") והמבוטחת על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

בביהמ"ש נשמעו עדויות הנהגים וטענותיהם וכן הוגשו תצלומי המקום שבו ארעה התאונה, כפי שצולמו זמן קצר לאחר התרחשותה ותצלומי הנזקים ברכב התובע.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי התאונה התרחשה בעת שהמשאית החלה בנסיעתה קדימה, כאשר בכוונתה לצאת ממתחם התחנה, לאחר תום תידלוקה.

בנסיעתה כך קדימה, וכאשר הינה נדרשת לסטות מעט ימינה כדי לצאת מהתחנה מבלי לפגוע באי תנועה בנוי, כמופיע בתצלום נק/2, פגעה בפינה האחורית ימנית של רכב התובע, שנמצא קודם לכן בעצירה, בצד ימין של חזית המשאית, כשהינו חוסם עם אותו חלק אחורי של רכבו את אפשרות נסיעתה של המשאית קדימה.

התאונה אכן ארעה כאשר התובע, לדבריו, החל כבר בנסיעתו קדימה, אל עבר משאבת התידלוק שהתפנתה וכאשר הינו נמצא, הן בעצירתו והן בנסיעתו, עם חזיתו בניגוד לכיוון התנועה.

ברם, אין לעובדות אלה משמעות לעניין קביעת האחראי לקרות התאונה, הואיל והתאונה היתה מתרחשת גם אם רכב התובע לא היה מתחיל עדיין בנסיעה וגם אם חזית רכבו היתה מופנית אל כיוון הנסיעה, אלא שבמקרה זה היתה נפגעת חזית רכבו של התובע ולא פינתו האחורית.

הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, לרבות אחריותו שלו לקרות התאונה.

כל זאת, כאשר החל בנסיעתו קדימה, כאשר אינו מוודא קודם להתחלת נסיעתו כי אין כל רכב אחר מימינו וכי הינו יכול לצאת בנסיעה קדימה מבלי לפגוע בכל רכב הנמצא לפני חזיתו ומימינו.

הנתבע העיד כי משעזב את המשאית לאחר שתודלקה, כדי לשלם עבור התידלוק, בדק את מצב כלי הרכב מימין למשאית ולא היה כל רכב מימינו או לפניו.

לאחר מכן, כשחזר למשאיתו, לא בדק קודם לכניסתו למשאית אם אכן המצב כפי שראה בעת שעזב את המקום ממשיך להתקיים גם משחזר אליו.

משמע, אם עדיין אין כל רכב מימינו ולפניו.

אם טרם עלייתו למשאית היה מקיף אותה מכל צידיה, היה רואה את רכב התובע הנמצא בעצירה לפניו ולא היה מתחיל בנסיעתו קדימה בטרם שאותו רכב יפנה את הדרך.

הנתבע לא עשה כן, עלה למשאית מבלי שבדק, וכנראה מבלי שיכול היה לראות מתוך המשאית את הנעשה מימינו, לפני חזית רכבו והתחיל בנסיעתו קדימה כשאינו רואה כלל את רכב התובע.

עם זאת, הנני קובעת כי אף התובע תרם ברשלנותו לקרות התאונה.

כל זאת, כאשר עצר את רכבו כשהינו, בחלקו, לפני חזית המשאית וכאשר היה עליו לצפות כי הנתבע לא יראה את רכבו, העוצר לפני חזית רכבו, כשהינו חוסם, בחלקו, את אפשרות נסיעתו הרצופה של הנתבע קדימה.

הנני קובעת את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 30%.

הנני קובעת כי הוכח שבגין התאונה חוייב התובע בהשתתפות עצמית בסך של 1,248 ₪.

כן הוכח כי לרכבו נגרמה ירידת ערך בסך של 1,652 ₪.

התובע נשא בשכ"ט השמאי בסך של 812 ₪, שלא פוצה בגינו.

לעניין הפסד הנחת העדר התביעות, כאשר התובע קיבל הצעה לביטוח בסך של 1,960 ₪ ובפועל שילם סך של 2,644 ₪, הרי שהינו זכאי לפיצוי בגין הפסד ההנחה בסך של 684 ₪.

התובע לא הוכיח כי בגין התאונה נגרם לו הפסד השתכרות כלשהו.

משמע, סה"כ נזקי התובע עומד על הסך של 4,396 ₪ ובניכוי של 30% בגין רשלנות תורמת – סך של 3,077.20 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 3,077.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בהתחשב בהתנהלותו הקשה כל כך של התובע, שהגיש בגין אותה תאונה תביעה קודמת ולאחר שזו נשמעה כולה הגיש בקשה לחזור בו הימנה, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט לתובע.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.