ב"כ התובע: עו"ד אלון גלבוע

ב"כ הנתבעת: עו"ד שלומי אביטן

בפני תביעה כספית על סך 39,000 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי מוסכם בהתאם להפרת הסכם רכישת רכב, וכן בנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהפסד במכירת הרכב, והוצאות עקיפות.

טענות הצדדים

לטענת התובע - ביום 27.06.2102 נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת רכב, במסגרתו רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג מיצובישי פג'ארו, מספר רישוי 4290066 שמועד עלייתו לכביש 01.09 (להלן: "הרכב"). בין הצדדין הוסכם כי הרכב יימכר תמורת סך של 160,000 ₪, אשר שולמו בשיק אחד (להלן: "הסכם המכר").

במסגרת הסכם המכר, התחייבה הנתבעת כי שלדת הרכב נקייה מתאונות, כמו גם כי הרכב מטופל בחברת מיצובישי. התחייבויותיה של הנתבעת שימשו לתובע בסיס לקבלת החלטה לקניית הרכב, ובפרט שהנתבעת חתמה על הסכם המאמת את דבריה. לאור הנתונים אשר נראו לעין, לרבות הגילוי הנאות כביכול אשר נמסר לתובע, החליט לרכוש את הרכב נשוא תביעה זו.

לאחר שהצדדים חתמו על ההסכם, התובע, שהינו סוחר רכב מורשה בעל תו סחר, העמיד את הרכב למכירה.

ביום 12.09.2012 הרכב נבדק על ידי קונה פוטנציאלי במכון קומפיוטסט ולאור מכלול הבדיקה נתגלו ממצאים שהרכב עבר תאונת שלדה בעלת משמעות גבוהה בחזית דופן ימין, קורת רוחב קדמית הוחלפה, תיקון בקורה האורכית קדמית, והוחלף פח חזית חלקי. התובע מבקש לציין כי בהערות הכלליות של הבוחן, ניתן להבחין "מקרא קורה שווה שלדה", ודי בכך בכדי להצביע על אי גילוי נאות של התובעת. לכתב התביעה צורף העתק מבדיקת הרכב, סומן כנספח ב'.

עם הבדיקה במכון, פנה התובע אל הנתבעת באשר לממצאי הרכב, אך עד להגשת כתב התביעה לא נתקבלה תשובה. התובע סבור כי מכירת הרכב הייתה בחוסר תום לב, טעות חוזית עקב הטעייה הנוגדת את חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח 2008. משכך המדובר בהטעיה מהותית.

העובדה כי הנתבעת לא גילתה את הליקויים ברכב, גרמה לתובע להפסד כספי, תוך כישלון מלא של התמורה, אשר נחזתה להיות חוקית אך למסתבר מצג שווא תוך ניצול מצוקתו ותמימותו והסתמכות של התובע על אמונתה ויושרה של הנתבעת. מכאן, לתובע זכות חוזית לקבלת פיצוי מאת הנתבעת בגין הפרת ההסכם, על פי סעיף 7 להסכם המכר.

עוד סבור התובע כי הנתבעת הפרה את חובותיה בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, ותוך ניסיון להתעשר על חשבונו שלא כדין בניגוד לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979. עוד הפרה התובעת את חובותיה בהתאם לסעיף 12 ב' לחוק החוזים, ומכאן יש לחייבה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לתובע עקב כריתת החוזה.

מכל האמור לעיל, סבור התובע כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 39,000 ₪ מהתמורה שנתקבלה בגין מכירת הרכב, לפי פירוט כדלקמן:

א. 16,000 ₪ פיצוי בגין הפרת ההסכם בהתאם לסעיף 7 להסכם המכר

ב. 22,000 ₪ הפסד ממכירת הרכב

ג. 1,000 ₪ הוצאות עבור החזר בדיקת הרכב

טענות הנתבעת - בחודש יוני 2012 ביקשה למכור את הרכב במחיר של 185,000 ₪. האדם אשר היה אחראי מטעמה למכירת הרכב היה מר בני מזרחי. באותו מועד או בסמוך לכך, התקשר התובע או מי מטעמו למר מזרחי, וביקש לברר פרטים אודות הרכב. התובע נשאל האם הינו סוחר רכב ותשובתו הייתה שלא, וכי הוא מעוניין לרכוש את הרכב בעבור אשתו. לאחר מכן התברר כי מדובר בסוחר רכב מנוסה.

בשיחה הטלפונית שאל התובע את מר מזרחי האם הרכב עבר תאונות, וזה השיב לו כי הרכב עבר תאונה ותוקן במוסך מורשה ובחלפים מקוריים, ובכל מקרה מוזמן הוא להגיע ולבדוק את הרכב בכל מכון בדיקה או מוסך שיבחר. בהמשך השיחה נקבע כי התובע יגיע לחיפה לבדוק את הרכב, תוך שנמסר לו מספר רישוי והמוסך אשר הרכב מטופל בו.

כל המידע ניתן לתובע, בטרם אף הגיע לבדוק את הרכב, תוך שהאחרון ציין כי הוא מגיע עם חבר "מומחה לרכב" אשר יבדוק את הרכב מטעמו. באותה השיחה, התובע אמר למר מזרחי כי יש לו כוונות רציניות לרכישת הרכב, והוא מוכן לשלם בעבורו סך של 160,000 ₪ אשר מהווים 25,000 ₪ פחות ממחיר הרכב באותה העת. מר מזרחי השיב לו "תבוא ונסתדר", תוך שקיבל את אישורה של הנתבעת למכור את הרכב במחיר זה.

התובע הגיע עם מי מטעמו לבדוק את הרכב, ולבקשתו מר מזרחי הגיע לתחנת חוף הכרמל ושם בדקו התובע וחברו את הרכב. לאחר שכל המידע שביקשו עמד בפניהם, ולאחר שבדקו את הרכב ומצאו אותו תואם לדרישתם, הודיעו למר מזרחי כי התובע מעוניין לרכוש את הרכב ב-160,000 ₪. במעמד העברת הבעלות התובע הציג בפני רשות הרישוי "תו סוחר", ורק לאחר שכבר שילם התובע את מחיר העברת הבעלות הנמוך, והבעלות הועברה אליו, הבין מר מזרחי כי התובע הונה אותו ולא חשף בפניו את האמת לאישורה.

פעולותיו של התובע נעשו בחוסר תום לב מובהק, תוך שנתחוור לנתבעת כי התובע הינו בעל ניסיון וקשרים בענף.

להוכחת הטענה ולפיה לא נגרמה לרכב כל פגיעה בשלדה אשר בגינה יש להפחית משוויו של הרכב כנטען על ידי הנתבעת, צורפה חוות דעתו של המומחה, השמאי מר שמעון בן שמול, אשר בחן את רכבה לאחר תאונה, ונתן חוות דעתו מיום 22.01.10, ולאחר מכן ערך תוספת לחוות הדעת מיום 12.02.14.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות מהנימוקים שלהלן:

1. התביעה מבוססת בעיקרה על עדותו של התובע בעצמו, כאשר היא נתמכת בדוח בדיקה לרכב שנערך ביום 12.09.2013 במכון קומפיוטסט.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם המכירה נערך ביום 27.06.12, ובמועד זה הועבר הרכב לחזקתו של התובע.

לאור פרק הזמן שחלף ממועד קבלת הרכב בידי התובע, ועד למועד עריכת הבדיקה לרכב, יכול והרכב עבר אירוע נוסף אשר גרם לנזק הנטען (וזאת מבלי להתייחס לנזק לגופו) תוך שהתובע לא הוכיח כי בפרק זמן זה הרכב לא עבר כל אירוע תאונתי, ואף אישר כי נעשה בו שימוש על ידו וחלק מהתקופה שהה הרכב במגרש היכל מוטורס בחולון (ר' לעניין זה עמ' 8 ש' 15 לפרוטוקול).

2. לאור פרק הזמן שחלף, בצירוף העובדה שהתובע לא הוכיח כי בתקופה זו לא נגרם כל אירוע תאונתי לרכב, מתנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין המכירה, ומטעם זה דין התביעה להידחות לגופה כבר בשלב זה.

3. מבלי לפגוע בתוקף האמור לעיל, כאמור, להוכחת התביעה התובע נסמך על דוח הבדיקה מטעם מכון קומפיוטסט. בטרם אתייחס לדוח לגופו, יודגש כי הדוח איננו ערוך כחוות דעת, תוך שחסרים בו הפרטים הנדרשים לרבות פרטי הכשרתו של הבוחן וחתימתו.

זאת ועוד, עורך חוות הדעת לא התייצב לחקירה על הדוח לגופו, ומשכך בהתאם לדין אין להתייחס לדוח זה בהעדר חקירת עורכו.

4. חרף זאת, ואף באם ייבחן את הדוח לגופו, הרי שבהתאם לסעיף 2 מצוין ברחל בתך הקטנה כי: "למען הסר ספק, מובהר כי בדיקת הרכב המבוצעת על ידי מכון הבדיקה הינה בדיקה מכאנית בדבר מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו בלבד".

מכאן, דוח זה אינו מהווה חוות דעת מומחה לעניין הנזק הנטען, היינו, פגיעה בשלדה, תוך שכל שמצוין בו הוא כי קיים ליקוי בעל משמעות גבוהה בשלדת הרכב תוך שאין כל אסמכתא לכך כי המדובר בפגיעה בשלדת הרכב אלא בליקוי בלבד.

5. בניגוד לדוח הבדיקה שצורף מטעם התובע, צורפה על ידי הנתבעת חוות דעתו של שמאי הביטוח, מר שמעון בן שימול, אשר ערך את דוח הבדיקה בסמוך לתאונה אותה עבר הרכב, וערך תוספת לחוות הדעת מיום 12.02.14 וממנה עולה כי לא נגרמה כל פגיעת שלדה לרכב. במעמד הדיון נחקר מר בן שימול על חוות דעתו, תוך שהסביר את המונחים האמורים בדוח הבדיקה מטעם התובע, וקבע כי הפגיעה אשר אירעה לרכב כתוצאה מהתאונה איננה פגיעת שלדה. המומחה העיד עדות מהימנה ורציפה, אשר נתתי בה אמון מוחלט , וגרסתו לעניין העדר פגיעה בשלדה לא נסתרה (ר' לעניין זה עמ' 9 ש' 22 ו-24, עמ' 10 ש' 7, 8, 11-13 לפרוטוקול).

כמו כן מחקירתו של השמאי הובררו המונחים האמורים בדוח הבדיקה מטעם התובעת, והוסבר כי הייתה אי הבנה ביחס למונחים המתייחסים לגשר הרכב ואת הסיבה בגינה נקבע בדוח הבדיקה כי המדובר בליקוי שלדה (ר' לעניין זה עמ' 9 ש' 20, עמ' 10 ש' 1-5 לפרוטוקול).

עוד הצהיר השמאי כי בגין התאונה נגרמה לרכב ירידת ערך אשר הוערכה בשיעור של 4.5% משוויו של הרכב, המשקפת את כלל הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

6. כאמור לעיל, חוות דעתו של השמאי לא נסתרה, תוך שמצאתי את עדותו כעדות מהימנה, נהירה ומפורטת לעניין מבנה הרכב והנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה שעבר.

חוות הדעת לא נסתרה על ידי חוות דעת נגדית ו/או כל מסמך אחר מטעם התובע, ומכאן הנני מקבלת אותה במלואה, ואת קביעתה שלרכב לא נגרמה כל פגיעת שלדה, ומשכך הרי שגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

7. בנוסף לכל האמור לעיל, מצאתי כי דין טענות התובע לעניין הטעיה ואי גילוי נאות בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח 2008 – להידחות.

מעדותו של מר בני מזרחי, אשר ניהל את המשא ומתן עם התובע למכירת הרכב, עולה כי כלל הפרטים הרלוונטיים למכירה ובכלל זה היסטורית הטיפולים של הרכב, היסטורית התאונות וכל פרט אחר הקשור עם המכירה נמסרו לתובע בטרם הרכישה. זאת ועוד, ניתנה לתובע האפשרות לבדוק את הרכב בטרם חתימתו על הסכם המכר, אולם התובע, מסיבותיו, בחר שלא לעשות כן.

עדותו של מר בני מזרחי הייתה עדות מהימנה, והנני נותנת בה אמון מלא לעניין כל האמור לעיל.

יחד עם זאת, לא נעלמה מעיני הסתירה בעדותו לעניין בדיקות קודמות אשר עבר הרכב בטרם מכירתו לתובע, אולם וחרף זאת לא הוכח כי מבדיקות אלו הייתה למר מזרחי ידיעה פוזיטיבית בדבר נזק לשלדה לכאורה. עובדה זו, בצירוף עדותו של השמאי, יש בה בכדי לדחות את טענת התובע בדבר הטעיה.

8. חיזוק לטענת הנתבעת ולפיה העובדה כי התובע ידע על עניין התאונה אותה עבר הרכב, מצאתי גם מעדותה של התובעת, אשר גם בה נתתי אמון, וממנה עולה כי לאחר שיצאו מסניף הדואר הראתה לתובע את המקום בו נפגע הרכב לאחר התאונה, ומכאן ובצירוף לעדותו של מר בני מזרחי, מצאתי כי התובע ידע כי הרכב עבר תאונה בטרם רכישתו, וחרף זאת ומשיקוליו בחר שלא לערוך בדיקה מקיפה בטרם רכישתו.

9. תמוהה בעיני גרסתו של התובע, אשר הינו סוחר רכב, העוסק במקצוע מעל ל-10 שנים, ולפיה בחר שלא לערוך בדיקה לרכב מאחר ונתן אמון במר מזרחי, ולאחר סריקת הרכב מצא שאין לעשות כן מפאת האמון שנתן במר מזרחי.

זאת ועוד, מעדותו של התובע עולה כי במעמד הרכישה נכח עמו מר ציון, אשר לטענתו "מתעסק ברכבים ויודע לבדוק רכבים", ואשר מבחינתו היה הגורם עליו נסמך בשיקול האם לקחת את הבדיקה או לאו. משכך, לכשבחר התובע לוותר על בדיקה לרכב, תוך שכאמור לעיל נמסרה לו כל האינפורמציה הדרושה לעניין מצבו של הרכב והתאונות אותן עבר, הרי תביעתו כיום הינה תביעה בדבר כדאיות העסקה אשר יש מקום לדחותה.

10. אציין כי לא נתתי אמון בגרסתו של התובע ולפיה לא נמסרה לו כל האינפורמציה הדרושה לרכישת הרכב, וזאת לאור כל האמור לעיל, ובכלל זה העובדה כי אין מחלוקת שמספר הרכב נמסרו מבעוד מועד, והיה באפשרותו לפנות למוסך המטפל (אשר הינו מוסך מורשה) לקבלת היסטורית הטיפולים של הרכב.

11. כמו כן, לא הוכחה טענתו של התובע ולפיה העובדה כי קיימת פגיעה בשלדה הייתה ידועה למר מזרחי מבדיקות נוספות אשר נערכו על ידי צד ג' בטרם רכש אותו, שכן על אף שהבדיקות נערכו לבקשת קולגה של התובע, לא צורף כל דוח בדיקה המעיד על האמור, דבר המתבקש להוכחת הטענה.

זאת ועוד, התובע לא צירף כל מסמך המעיד כי לרכב נערכו 3 בדיקות נוספות על ידי לקוחות פוטנציאליים אשר התעניינו ברכישת הרכב, ומהם עולה כי לרכב אכן הייתה פגיעה בשלדה.

12. מבלי לפגוע בתוקף כל האמור לעיל, ואף באם הייתי מוצאת כי יש ממש בטענות התובע, לא הוכחשה טענת הנתבעת ולפיה ערכו של הרכב ביום המכירה היה כ-185,000 ₪, בעוד הרכב נמכר בסך של 160,000 ₪.

מכאן הרי שבסך זה יש בכדי לגלם כל נזק אשר לכאורה נתבע במסגרת תביעה זו, ויש לקזזו מן הנזקים הנתבעים.

13. זאת ועוד, התובע עותר לקבלת פיצוי בסך 22,000 ₪ בגין הפסד במכירת הרכב, תוך שנזק זה לא הוכח כלל ועיקר, ולתביעה לא צורף כל מסמך המלמד על שווי מכירת הרכב ביחס לסכום הרכישה, ומכאן הרי שדין הטענה לעניין הפסדים בגין המכירה להידחות גם מטעם זה.

14. זאת ועוד, בתביעה עותר התובע לקבלת כפל סעדים, תוך שנתבע פיצוי לקבלת 16,000 ₪ אשר הינו הפיצוי המוסכם בהתאם להסכם למכירת הרכב שנחתם בין הצדדים, וזאת בתוספת לנזק אשר לכאורה נגרם כתוצאה מהמכירה, והכול בנוסף לתקבול המופחת אשר שילם בגין רכישת הרכב.

סוף דבר

מכל האמור לעיל מצאתי כי התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין רכישת הרכב לבין הנזק הנטען.

לא הוכח כי לרכב הייתה פגיעת שלדה כנטען, תוך שטענה זו נסתרה מחוות דעתו ומעדותו של השמאי.

זאת ועוד, לא הוכח כי הנתבעת הפרה את חובותיה בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח 2008, תוך שמצאתי כי כלל המידע הדרוש נמסר לתובע מבעוד מועד.

עוד לא עמד התובע בנטל ההוכחה לעניין הנזקים אשר לכאורה נגרמו לו כתוצאה מרכישת הרכב או הפסד ממכירתו.

משכך, מצאתי כי דין התביעה להידחות במלואה.

בהתאמה, הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 750 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך 3,000 ₪.

התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התנצלותי לצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, אשר נבע משינוי בסדרי עבודתי.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.