1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.4.12.

2. לטענת התובעת, החלה בנסיעה לאחור ממקום חנייתו לכיוון היציאה מחניון הבית. במהלך היציאה נעצרה על מנת לוודא שאין רכבים נוספים היוצאים מהחניה. בעודה מסובבת את ראשה לאחור, לפתע הבחינה כי הנתבע 1 החל בנסיעה לאחור בחניה. התובעת צפרה, אך צד ג' לא עצר, מאחר ועפ"י הודאתו, דיבר בטלפון הסלולרי ולא שם ליבו לנעשה מאחוריו.

3. לטענת הנתבע 1, רכב הנתבע נסע בנסיעה זהירה לאחור, לאחר שווידא כי אין כל רכב המגיע במטרה להיכנס לחניה. לפתע, הגיח רכב התובעת בנסיעה מהירה לאחור במטרה לצאת מהחניה, ומבלי לתת דעתו על רכב הנתבע, פגעה התובעת עם חלקה האחורי ברכב הנתבע.

4. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה באיטיות בנסיעה לאחור מהחניון, כשהיא נעצרת מידי פעם בפעם על מנת לוודא שהדרך פנויה ושאף רכב אינו יוצא מהחניה. התובעת טענה כי עצרה את רכבה על מנת לוודא שהרכב שצמוד לחניה איננו יוצא, לפתע הבחינה בנתבע יוצא עם רכבו מהחניה בנסיעה לאחור מבלי לשים ליבו לרכבה. התובעת צפרה, אך הנתבע לא שם לב והמשיך בנסיעה לאחור עד שפגע ברכבה. התובעת טענה כי לאחר התאונה הודה בפניה הנתבע כי שוחח בטלפון.

עד מטעם התובעת, טען כי הבחין בקרות התאונה ממרפסת חלונו. העד טען כי הבחין בתובעת נוסעת לאחור ואז רכב התובעת נעצר. העד שמע העד צפירה ומכה והבחין ברכב התובעת מתנדנד.

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין נכנס לחניה ואז לצורך כניסה למקום החניה שלו, היה עליו לנסוע שוב לאחור ולהתיישר. בעת שנסע לאחור חלפה מאחוריו התובעת בנסיעה מהירה ורכבו פגע ברכבה. הנתבע הודה כי שדה ראייתו חסום ע"י קיר החניה וכי לא הבחין בתובעת נוסעת לאחור.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותה נתמכה בעדותו של העד מטעמה, השכן שהבחין בתאונה מהמרפסת. כמו כן, הנתבע עצמו הודה כי לא יכול היה להבחין בתובעת, מאחר ושדה ראייתו היה חסום ע"י קיר.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע נסע לאחור, הרי שהיתה מוטלת עליו החובה שלא להיכנס לשביל המוביל לחניה, בטרם ווידא כי השביל פנוי מרכבים. בפרט, לאור כך שקיים קיר החוסם את שדה ראייתו.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. התובעת אף היא נסעה לאחור, והבחינה בתובע נוסע לאחור ממקום החניה. לפיכך היה עליה להימנע מנסיעה לאחור או לפנות את הדרך במהירות, תחת עצירת רכבה במקום, ובכך למנוע את התאונה. בפרט, כאשר אין חולק שמדובר בחניה בעייתית ושדה הראייה של שני הצדדים מוגבל.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב המע"מ ולהפחיתו מהטעם שהרכב טרם תוקן.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 8,119 ₪ (המהווים 90%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 10.5.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.