1. לפני תביעה כספית על סך 2,066 ₪ של שוכר דירה ברחוב אילת 19 בירושלים ( להלן: "המושכר") את המשכיר בגין חיוב יתרת חוב צריכת מים חברת הגיחון עבור תקופה מאוחרת לתקופת השכירות.

2. לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, בחודש נובמבר 2009 נכרת בין הצדדים הסכם שכירות לתקופת שכירות בת שנה. בשל נסיבות אישיות של התובע הוסכם, כי הסכם השכירות יסתיים בסוף חודש דצמבר 2009. עם תום תקופת השכירות המקוצרת, ערך התובע התחשבנות סופית עם בנו של הנתבע בגין חיובי החשמל והמים ובהוראת הנתבע, החיובים הנ"ל שולמו לבנו. התובע עזב את המושכר, כאמור, בסוף דצמבר 2009 והחל מחודש ינואר 2010 ואילך שכר התובע דירה אחרת בקיבוץ מעלה החמישה. בחלוף תקופה ארוכה, בחודש מרץ 2013, עוקל חשבונו של התובע על ידי חברת הגיחון, זאת, בגין יתרת חוב צריכת מים לתקופה שבין 22/3/10 ל-16/11/10. תקופה בה, כאמור, לא דר במושכר. בצר לו נאלץ התובע לשלם את סכום החוב בסך 766.37 ₪ לחברת הגיחון. לטענת התובע הואיל ולא דר בדירה לא ניתן להשית עליו את החיוב הנ"ל, אלא, על בעל הדירה. התובע צירף אסמכתא לתשלום החוב ולתקופת החוב הנטענת. כמו כן, צירף הסכם שכירות של המושכר החלופי במעלה החמישה. בנוסף התובע עותר לפסיקת הוצאות ועוגמת נפש בסך 1,300 ₪.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען, כי התובע או מי מטעמו התגוררו במושכר בתקופה הרלבנטית ומשכך, עליו לשאת בחיובי צריכת המים.

4. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 22/8/13 שבו הצדדים על טענותיהם. התובע ציין, כי התגורר במושכר תקופה בת שלושה חודשים בלבד.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות וטענות הצדדים נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל. ראשית, הנני נותן אמון מלא בעדות התובע. התובע הותיר בי רושם מהימן ועדותו אף נתמכה בהסכם שכירות של המושכר החלופי אליו עבר החל מחודש ינואר 2010. כמו כן, מקובלת עלי עדות התובע, כי הואיל וזו הייתה הפעם הראשונה בה שכר דירה בחייו, לא היה מודע לצורך בעדכון שם הנישום בחברת הגיחון ומתן הודעת עזיבה. לעומתו, לא נתתי אימון בעדות הנתבע. התרשמתי, כי עסקינן בבעל נכסים רבים העוסק בהשכרתם ומעורה בניהולם באופן שוטף. עדותו, כביכול, כי לא ידע על חילופי שוכרים במושכר איננה מתקבלת על הדעת ודינה להידחות. בנוסף, עדותו נמצאה בעיני מתחמקת ובלתי קוהורנטית. עדות אשר אינה מתיישבת עם תפקידו כמשכיר יחידות דיור. התחמקות הנתבע בעדותו באה לידי ביטוי אף בכך שלא ידע להשיב לשאלות רבות שניתן היה לצפות ממנו כמשכיר, כי ייתן עליהם תשובות ופטר עצמו בתשובות כגון "אני לא יודע" ו- " אני לא זוכר". סבורני, כי מלא המידע באשר להסכמי השכירות והדיירים השונים שפקדו את המושכר בזמנים הרלבנטיים מצוי בידי הנתבע ואולם זה האחרון בחר שלא להציג את המידע הנ"ל. אי הצגת מידע רלבנטי זה משמש כנגדו. כמו כן, השערת הנתבע בעדותו, כי ככל שהנראה התובע המשיך לשלם לו דמי שכירות איננה מתקבלת על הדעת שכן, התובע עזב את המושכר בהעדר יכולת כלכלית לעמוד בדמי השכירות ועבר לגור במושכר חלופי בדמי שכירות נמוכים יותר. משכך, לא סביר, כי התובע ישלם דמי שכירות כפולים.

6. נוכח האמור, הנני מקבל, איפוא, את גירסת התובע, כי בזמנים הרבלנטיים לחיובי צריכת המים לא החזיק או דר במושכר, אלא, הנתבע או מי מטעמו.

7. נוכח האמור, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 766 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.3.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 650 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' חשון תשע"ד, 05 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.