לפניי תביעה כספית על סך 14,248₪ שעניינה נזקי רכוש לרכב שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 2.8.2012.

להלן בקליפת אגוז טענות הצדדים;

לטענת נהגת התובעת, התאונה ארעה עת נסעה בכביש הראשי בבית ג'אן כאשר לפתע הגיח הנתבע 1 מצד שמאל, תוך שאינו מציית לתמרור עצור, ופגע בה לאורך כל צידו השמאלי של רכבה.

כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבה בנזק ישיר שהוערך בהתאם לחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה בסך של 16,007₪. בגין נזק זה, שיפתה התובעת את מבוטחה, וזאת בסך 14,248 ₪ אשר הוא כאמור סכום התביעה שלעיל.

לטענת הנתבע 2, נסיבותיה של התאונה שונות. לדבריו, התאונה ארעה בעוד הוא נוסע בנתיבו ומבקש לבצע פנייה ימינה, כאשר לפתע הגיחה נהגת התובעת, עקפה אותו מימין וגרמה להתנגשות בין שני הרכבים . מכאן, בנסיבות אלה האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על כתפיי נהגת התובעת ואין לה אלא להלין על עצמה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בכתבי טענותיהם ובנספחיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים שלהלן;

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בעבור נזקי רכוש אשר נגרמו עקב תאונת דרכים, כאשר אל מול בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות ביחס לנסיבותיה. במקרים כגון דא, על בית המשפט להכריע בין גרסאות הנהגים המעורבים וזאת בהינתן סבירות גרסותיהם ביחס למוקדי הנזק ברכבים, וכמו כן על בסיס התרשמותו הישירה מאמינות עדותם.

1. במעמד הדיון הוגשו תמונות רכב התובעת, אך זאת יש לציין, באיכות אשר הקשתה על זיהוי ברור של מוקד הנזק. עם זאת, מעיון בתמונות רכב התובעת ובהשוואה לדו"ח השמאי שהגישה מטעמה, עולה כי בעקבות התאונה, נגרם נזק לחלקו השמאלי של רכבה, ובפרט ניתן היה להבחין בשתי פגיעות מעיכה , האחת במרכז הרכב מצד שמאל, והשנייה מאחוריי הדלת השמאלית אחורית של הרכב. (ולכך ראה הנספחים שצורפו לכתב התביעה).

לטענת הנתבעים לרכבם לא נגרם כל נזק ומשכך לא הגישו תמונות של המשאית.

כמו כן, הוצג לפניי שרטוט אותו ערך הנתבע ביחס למקום התאונה, ממנו עולה כי התאונה ארעה במקום בו ישנו צומת "מזלג" המאפשר המשך תנועה קדימה או פניה ימינה לכביש עוקף. לדבריי הנתבע 2 בעדותו, רוחב הכביש בנקודה זו הינו סביב 12 מטרים.

1. בדיון אשר התקיים לפניי ביום 14.6.2016 העידו שני הנהגים המעורבים. בשל חשיבותם להכרעת דיני, אביא על דיוקם את דבריי הנתבע 2 ביחס לנסיבות התאונה:

"[...]אני באתי מתוך הכפר ורציתי לפנות ימינה לעליות של בית ג'אן, שהגעתי לפני הצומת הכביש רחב, יש קיר תומך עם עץ גדול, עכשיו איננו, אני לקחתי את הקצה של הכביש שלי, שמאלה, רציתי לפנות ימינה, באמצע הצומת אני מסתכל בראי ורואה רכב מתחתי ורואה את הרכב של התובעת מימין מנסה לעקוף אותי ופגעה בי".

לו אתמצת את גרסת הנתבע 2, שהרי טענתו היא כי נהגת התובעת ביקשה לעקוף אותו מימין, ובעודו עושה כן , "נתקעה" בין משאיתו לבין הקיר התומך שמימין לצומת שעה שלא הצליחה להשלים את העקיפה , וכך נגרמה התאונה.

גרסה זו מתקשה אני לקבל, ולכך מספר סיבות;

1. ראשית דבר, אין זה סביר בעיניי כי שעה שמוקד הנזק ברכב התובעת הינו החל ממרכז הדלת הקדמית ועד לחלקו האחורי, התאונה נגרמה בנסיבות שתוארו על ידי הנתבע 2. לו הייתה כל היתכנות לגרסתו, נדרש היה כי ייגרם נזק בחזית רכב התובעת , או לכל הפחות בחלקו הצדי קדמי, שכן לכאורה המשאית החלה כבר את פנייתה ימינה .

ואולם , מחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה ואשר לא נסתרה, חלק זה של רכב התובעת לא נפגע כלל, ועובדה זו מעלה תהיות ביחס לגרסת הנתבע.

זאת ועוד, גרסתה של התובעת ולפיה מפאת עוצמת המכה רכב הסתובב במקמו , וזאת כפי שהעידה בפניי ובטופס ההודעה , לא נסתרה אף היא , ויש בה בכדי לתמוך בגרסתה , שכן ככל והיה ממש בגרסת הנתבע 2 , הרי שהמשאית חסמה את דרכה של התובעת , ומשכך לא הייתה היא יכולה לעבור, ובטח שרכבה לא יכול היה להסתובב על מקומו מעצמת המכה.

1. שנית, אין זה סביר בעיני כי התובעת, אשר נשמעה לפניי כאישה אחראית ומיושבת בדעתה, תיסע באופן כה חסר אחריות וזאת שעה שברכבה נמצאים ילדיה הרכים. רכב הנתבע 2 היה כאמור משאית מערבל בטון, אשר אין עוררין כי המודבר ברכב גדול וכבד אשר לא ניתן להתעלם מנוכחותו בכביש. במבחן האדם הסביר, אין זה דבר שבשגרה כי נהג רכב פרטי יבקש לעקוף מימין רכב כה כבד ומסוכן כדוגמת זה שבו נהג הנתבע 2 קל וחומר בתוואי הדרך כפי שאלו תוארו לעיל ובפרט כאשר המשאית כבר החלה את פנייתה ימינה.
2. להיעדר הסבירות שבטענת הנתבע 2, מתווספת גם עדותו של העד מטעם התובעת, מר זיאד, אשר נתתי אמון מלא גרסתו תוך שמצאתי את עדותו כמהימנה וקוהרנטית , וגרסתו כדלקמן:

"אני הושטתי עזרה לנהגת אחרי התאונה, ואני חבר של אבא שלה.

אני לא ראיתי את התאונה ממש. אחרי התאונה הגעתי 5-6 דקות, ראינו את הנהגת מחוץ לרכב בוכה צורחת, הוצאנו את שתי התינוקות, ניסתי לפתוח את הדלתות ולא הצליחה, נהג המערבל לא היה במקום הוא עסק בריקון המערבל ליד אתר בניה, הוצאנו את התינוקות וביקשתי ממנו לבוא, שאלתי אותו באופן כללי מה קרה, והוא אמר שהוא אשם שהוא טעה, הוא מתנצל. לקחתי ממנו את הפרטים הזמנתי אמבולנס ועדכנתי משטרה"

אציין, כי עדותו של מר זיאד נשמעה בעיני הגיונית ואמינה, וגם באם לא אקבל את טענתו של מר זיאד כי הנתבע 2 הודה בפניו באשמתו לגרימת התאונה, הרי יתר הנסיבות אשר תיאר בעדותו לעיל מהיימנות עליי ותומכות במסקנתי ולפיה אין היתכנות לגרסת הנתבע 2 בפרט לאור העובדה כי לא נשאר במקום התאונה לאחר שזו התרחשה.

יצויין, כי טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבע 2 אשר העיד:

"אחרי התאונה ראיתי שזו בחורה , לקחתי מים ורציתי שהיא תירגע, אני לא אמרתי סליחה לא אמרתי לה שאני אשם. אני לא מכיר את העד שלה. אחרי התאונה ב 5 דקות אנשים באו. אחרי שסיימנו החלפנו פרטים, לא היה לי מה לעשות הלכתי לאתר בניה (הדגשה ל.ד.ח)" .

מן האמור לעיל, ניתן ללמוד על התנהלות הצדדים לאחר התאונה ויש בה בכדי ללמד גם על התנהלותם טרם זו התרחשה. למען שלמות התמונה יצוין כי בעקבות התאונה פונתה נהגת התובעת וילדיה לטיפול רפואי, והעובדה כי הנתבע 2 בחר שלא להישאר במקום התאונה מעלה תהיות, וזאת למרות הסבריו לעיל.

במבחן הסבירות היה מצופה כי הנתבע יושיט ידו לתובעת וייסע לך עד אשר יגיע מי מקרוביה, ועובדה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי כאמור הסיעה ברכבה שני פעוטות רכים בגיל ולא ניתן היה לפתוח את דלת הרכב.

1. לבסוף, אציין כי אל מול טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי ישנה סתירה בין גרסת נהגת התובעת במשטרה למול הגרסה שמסרה בעדותה לפניי, וגם כאשר התובעת טענה בעדותה במשטרה כי לא ראתה את רכב הנתבע 2, ובגרסתה מולי כאמור טענה כי הבחינה בו מגיח משמאל, שהרי אין בכך מלשנות את קביעתי לעיל, וזאת שעה שלא מצאתי כל היתכנות וסבירות לגרסת הנתבע 2.

סוף דבר;

מכל האמור לעיל מצאתי כי מלוא האחריות לתאונה מונחת לפתחו של הנתבע 2 תוך שאין לנהגת התובעת כל אחריות בקרות התאונה.

בהתאמה, הנני מקבלת את התביעה במלואה , ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של כל טענותיה נשוא תביעה זו סך שך 14,248 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ .

התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ו, 26 יוני 2016, בהעדר הצדדים.