כללי

1. בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, העוסקות ביבוא אישי של ארבעה כלי רכב, אשר אברהם חזן ביצע עבור ארבעה רוכשים: יהודה זריהן, אבי שי, עמירם בית-הלחמי ודוד זריהן, בהתאם להסכמים שנכרתו בין הצדדים ביום 28.11.2011. הצדדים העלו טענות כספיות הדדיות.
2. הרוכשים (הם התובעים 5-2 בת.א. 27157-05-13 והנתבעים בת.א. 24650-01-14) טענו כי ארבעת כלי הרכב שיובאו ע"י מר חזן (הוא הנתבע בת.א. 27157-05-13 והתובע בת.א. 24650-01-14) -- "שונים מהותית מהרכבים שהוזמנו ע"י התובעים מבחינת הדגם, בשל מרחק הקמ' אותו עברו והיותם בבעלות קודמת של חברת השכרה" (ס' 44.1.1 לכתב התביעה המתוקן).

הרוכשים דרשו לחייב את הנתבע בהפרש הכספי שבין מחיר המכירה המוסכם לבין השווי של הרכבים שקיבלו, וזאת בהתבסס על חוות דעת של השמאי לוי מי-רון, ובסך כולל של 141,400 ש"ח (ס' 44.1.6 לכתב התביעה המתוקן).

כן דרשו לפצותם בגין איחורים באספקת כלי הרכב, שבעטיים נאלצו לפי הנטען לשכור כלי רכב חלופיים בעלות כוללת של 17,760 ש"ח (פרק 44.3 לכתב התביעה המתוקן).

בנוסף דרשו פיצויים בגין עוגמת נפש והוצאות בסך 10,000 ש"ח (ס' 44.4 לכתב התביעה המתוקן).

1. מר חזן דרש לחייב את הרוכשים לשלם לו תשלומים שונים שלטענתו מגיעים לו מכח העיסקאות:

(א) יתרת תשלום בסך 7,120$ המגיעה בגין העלויות לרכישת ארבעת הרכבים (ס' 20-19 לכתב התביעה המתוקן);

(ב) עמלה בסך 20,000 ₪, בניכוי 5,000 ₪ שכבר שולמו, וזאת עבור כ"א מארבעת כלי הרכב (ס' 28ב' לכתב התביעה המתוקן יחד עם ס' 57 לסיכומים);

(ג) הוצאות רישוי ותקינה ואישור מוסך בסך 4,000 ₪ כ"א (ס' 28ג' לכתב התביעה המתוקן).

1. במישור הדיוני: בהחלטת כב' הרשם י' ירמיהו מיום 1.9.2014, ניתנה לרוכשים הרשות להתגונן כנגד תביעתו של מר חזן, שהוגשה תחילה בסדר דין מקוצר. בשני התיקים, הצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים וצירפו להם מסמכים שונים. בנוסף, הרוכשים הגישו חוות דעת שמאיות של השמאי לוי מי-רון וכן חוו"ד של השמאי משה אקרמן. מר חזן הגיש את חוות הדעת של סוכן המכס עופר אטדגי.

ב"כ הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו לכלל הסכמה דיונית לפיה הם מוותרים על הגשת תצהירי עדות ראשית, יגישו סיכומים בכתב אליהם יצרפו מסמכים, וביקשו מבית המשפט ליתן פסק דין המנומק על יסוד החומר שהוגש לתיק. בית המשפט אישר את ההסדר הדיוני בהחלטה מיום 17.3.2016.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים וסיכומי תשובה. להלן אבחן את טענות הצדדים ואכריע בהן.

תביעת הרוכשים

(ת.א. 27157-05-13)

1. הרוכשים טענו כי בחודש נובמבר 2011 נכרת בינם לבין הנתבע הסכם בעל-פה שתוכנו כדלקמן (ס' 17 לכתב התביעה המתוקן):

"א. התובעים ירכשו באמצעות הנתבע רכבים מסוג ג'יפ קרייזלר שירוקי המפואר שנת ייצור 2011 אשר שוויו באותה עת בישראל היה כ- 210,000 ₪ (ביבוא אישי תמורת סך של 161,000 ₪).

ב. הנתבע יטפל עבור התובעים ברכישת הרכב וכל הכרוך בייבוא הרכבים לישראל.

ג. עוד סוכם בין הצדדים כי הרכבים יסופקו תוך 45 יום מיום קבלת התשלום עבורם.

ד. מספר הקילומטרים המקסימלי שעבר כל רכב שייובא לא יעלה על 9000 מייל.

ה. התמורה אשר ישלמו התובעים לנתבע בעבור כל מכונית תעמוד על הסך של 161,000 ₪ (כולל התשלום עבור הרכב בחו"ל, רשויות המכס, ורישוי בארץ) (להלן "הרכבים המוזמנים")".

1. הרוכשים צירפו לכתב התביעה מסמכי הזמנה מיום 28.11.2011, ואולם ציינו כי "מסמכים אלו אינם נאמנים למציאות ואינם משקפים לגמרי את ההתקשרות בין הצדדים הן לענין הרכב המוזמן והן לענין התמורה המוסכמת, אולם עדיין אפילו עיון בהם יש בו כדי להראות עד כמה רחוקים הרכבים שסופקו אפילו מאלו שלטענת הנתבע הוזמנו" (ס' 16 לכתב התביעה המתוקן). הרוכשים לא חלקו על עצם תוקפם של מסמכי ההזמנה כבסיס ההתקשרות, אם כי טענו כי ענינים שונים הוסכמו בעל-פה (וראו למשל ס' 10 לסיכומיהם).
2. מסמכי ההזמנה שהוגשו (נספחים ב'-ה' לכתב התביעה המתוקן), נושאים את הכותרת "טופס הזמנה" וכן "כרטיס לקוח/הצעת מחיר).

לגבי כל אחד מארבעת הלקוחות מופיעים בהזמנה: שם, כתובת ומס' טלפון, דגם רכב jeep compass נפח מנוע 2.4, שנת ייצור 1, צבע חיצוני וצבע פנים, סוג מנוע בנזין, תיבת הילוכים אוטומט, מחיר 162,500 ₪.

בתנאי התשלום צוין בכל הזמנה: "מקדמה עם ביצוע ההזמנה 23,100$ שמתוכם 5,000 ₪+מע"מ מקדמה עבור שירותי משרד שלא ניתנים להחזר".

בתנאי ההזמנה נרשם, בין השאר: "מועד הגעת הרכב לארץ: 45 יום ממועד התשלום וביצוע ההזמנה. איחור של עד 15 יום ממועד הגעת הרכב לארץ לא ייחשב לאיחור".

1. בסיכומיהם, הרוכשים תיקנו את טענתם בענין סוג הרכב המוזמן, וציינו כי בכתב התביעה נרשם בטעות שביקשו לרכוש ג'יפ גרנד שירוקי, ואילו למעשה הזמינו ג'יפ קומפאס – כמצוין בטופסי ההזמנה (ראו ס' 76 לסיכומים).
2. הרוכשים טענו כי לקראת סוף חודש נובמבר 2011 העבירו לנתבע את התשלום עבור כלי הרכב (ס' 18 לכתב התביעה המתוקן). לכתב התביעה המתוקן ולסיכומים צורפו אסמכתאות תשלום אלה:

ביום 30.11.2011 נרשמה העברה בנקאית מיעד ממתקים (התובעת 1) בסך 40,000$;

ביום 30.11.2011 נרשמה העברה בנקאית מיעד ממתקים בסך 52,400$;

ביום 30.11.2011 נמשך שיק ע"ס 5,000 ₪ מיעד ממתקים לאבי חזן "ע"ח הזמנת רכבים";

ביום 20.2.2012 הוציאה התובעת 1 הוראה לבנק להעביר 62,565 ₪ עבור מכס;

ביום 29.2.2012 – הוצאה חשבונית עבור דוד זריהן לתשלום מסים בסך 79,939.00 ₪;

ביום 6.3.2012 נמשך שיק של יעד ממתקים ע"ס 71,000 ₪ לטובת "שחרור רכב יהודה";

ביום 6.3.2012 נמשך שיק ע"ס 15,700 ₪ ל"שחרור רכב יהודה+אבי+עמירם+דוד";

ביום 16.3.2012 נמשך שיק בסך 71,000 ₪ ע"י יעד ממתקים ל"שחרור רכב מהנמל";

ביום 21.3.2012 – הוצאה חשבונית עבור יהודה זריהן לתשלום 68,677.16 ₪ עבור תשלומי מס;

ביום 29.3.2012 – הוצאה חשבונית לעמירם בית-הלחמי לתשלום 74,705.52 ₪ למיסים;

ביום 5.4.2012, יעד ממתקים משכה שיק ע"ס 69,000 ₪ לטובת "שחרור רכב אבי".

1. הרוכשים סיכמו את סכומי הרכישות בסך מצטבר של 644,000 ₪ "ואף מעט יותר מכך", כדלקמן (ס' 7 לתצהיר יהודה זריהן בבר"ל):

92,400$ שהם 350,089 ₪, שולמו ביום 30.11.2011;

5,000 ₪ - המחאה לנתבע ביום 30.11.2011;

סך כולל של 289,265 ₪ - למיסים.

על כן, ובחלוקה פרטנית, הרוכשים טענו שעבור כל רכב שולם כ- 161,000 ₪.

1. הנתבע מצידו טען כי סך עלויות הרכישה וההוצאות של ארבעת הרכבים עמד על 99,070$ בלבד, וכי החברה (יעד ממתקים) שילמה לו רק 91,950$ (ס' 20-19 לכתב תביעתו המתוקן). ואולם נתונים אלה אינם מעוגנים בתשתית הראייתית. ראשית, הנתבע הגיש דפי סיכום הוצאות ביחס לכל רכב (נספחים ז'-י' לכתב תביעתו), ואולם אלה הם מסמכים פנימיים של הנתבע עצמו. שנית, אין זה נכון שהחברה שילמה לו 91,950$ בלבד, שהרי לפי מסמכי הבנק שפורטו לעיל העברו 92,400$ ביום 30.11.2011, וכן נמשך שיק ע"ס 5,000 ₪ באותו יום. ולבסוף והעיקר, הנתבע לא התייחס לאסמכתאות התשלום שהתובעים הגישו כמפורט לעיל.
2. אשר על כן, אני מקבלת את טענת התובעים בראש זה. סכום הרכישה הכולל עבור ארבע המכוניות, לצרכי חישוב הנזק בהליך זה, יעמוד ע"ס 644,000 ₪.
3. הרוכשים טענו כי "עם הגעתם של הרכבים התברר כי הרכבים שהגיעו לא היו מן הדגם שהוזמן אלא מדגם שמחירו נמוך משמעותית. עוד התברר, כי הרכבים שהגיעו היו בבעלות קודמת של חברה השכרה, דבר שהוריד מערכם משמעותית" (ס' 28-27 לכתב התביעה המתוקן). "כן התברר כי למרות הסיכום לגבי מספר הקילומטרים המקסימלי, הגיעו הרכבים עם מספר קילומטרים גבוה יותר" (ס' 29 לכתב התביעה המתוקן).
4. הרוכשים טענו כי לפי דו"חות "קאר פקס" - "אשר בהתאם לנהוג בארה"ב מהווים מעין תעודת זהות של הרכב וההיסטוריה שלו" – התברר שהרכבים היו בבעלות קודמת של חב' השכרה (ס' 28 לכתב התביעה המתוקן). בדו"חות אלה צוין הנתון rental vehicle וזאת לגבי כל אחד מארבעת כלי הרכב. ב"כ הנתבע ציין בסיכומיו לכך שבדו"חות אלה צוין owner 1, אך התעלם מהרישום המלמד שהרכב שימש להשכרה (ס' 69 לסיכומי הנתבע).
5. הרוכשים דרשו לפצותם בגין הפרש השווי בין המחיר ששילמו לבין ערכם של כלי הרכב שקיבלו. לדבריהם, שילמו סך 161,000 ₪ עבור כל אחד מארבעת הרכבים שהגיעו (ס' 33 לכתב התביעה המתוקן). נטען כי בפועל, ולפי חוות הדעת השמאיות, נקבע ערך של 115,000 ₪ בלבד לגבי שלושה כלי רכב, וערך של 95,000 ₪ לגבי הרכב הרביעי (ס' 72-71 לסיכומים). הוגשו ארבע חוות דעת שמאיות:

בחוות הדעת השמאית לרכב שרכש יהודה זריהן (מס' 91-421-73) מיום 17.6.2012 נרשם: "ערכה של מכונית מהדגם הנ"ל ומשנת הייצור הנ"ל, בהתחשב בנתונים הנ"ל, לצורכי ביטוח, ללא התוספות המיוחדות הוא כ- 100,000 ₪, ערך התוספות המיוחדות הוא כ- 5,000 ₪, סה"כ ערך המכונית הוא כ- 105,000 ₪".

הוגשו "תוספת ותיקון" לחוות דעת זו, בו נרשם: "בתאריך 24.12.2012 הוצגו בפנינו מסמכים המעידים כי הרכב שימש בחו"ל חב' השכרה. לכן, הובאה התוספת לחוות הדעת". לפי התיקון, ערך הרכב ללא תוספות הוא כ- 90,000 ₪, ועם תוספות – 95,000 ₪.

בחוות העת השמאית לרכבו של אבי שי (מס' 92-519-73) מיום 17.6.2012 צוין כי ערך המכונית מהדגם ומשנת הייצור, בהתחשב בנתונים ולצורכי ביטוח, ללא התוספות המיוחדות הוא כ- 115,000 ₪, ועם התוספות המיוחדות כ- 130,000 ₪".

בתוספת ותיקון לחוות דעת זו, בעקבות מידע שהרכב שימש בחו"ל להשכרה, נרשם שערך הרכב ללא תוספות הוא כ- 100,000 ₪, ועם התוספות – 115,000 ₪.

בחוות הדעת השמאית לרכב של עמירם בית הלחמי (מס' 92-447-73) מיום 17.6.2012, הערך הרכב ללא תוספות בסך 115,000 ₪, ועם התוספות – 130,000 ₪. בתוספת ותיקון לחווה"ד, בעקבות מידע בענין ההשכרה, הופחת ערך הרכב ללא תוספות ל- 100,000 ₪, ועם תוספות – 115,000 ₪.

לבסוף, לגבי הרכב של דוד זריהן (מס' 90-872-73) הוגשה חוות דעתו של השמאי משה אקרמן מיום 28.5.2012. צוין כי לפי הצהרת המזמין, השימוש במכונית בחו"ל היה השכרה. הרכב לא נבדק על ידי השמאי. צוין שעבר תאונה קלה שלא קיבלה התייחסות בחוות הדעת "מחוסר נתונים". ערך הרכב הערך על ידי השמאי בסך 111,600 ₪ לחודש מאי 2012.

יוער כי ב"כ הרוכשים צירף לסיכומיו תשובות של השמאי לוי מי-רון מיום 11.5.2016, במענה לשאלות ב"כ הרוכשים המתייחסות לחוות הדעת.

1. כאמור, הסעד העיקרי אותו דורשים הרוכשים הוא הפרש השווי בין המחיר ששילמו לערך הרכב, בהתבסס על חוות הדעת השמאיות שהגישו. לגבי כלי הרכב שיובאו ע"י ה"ה אבי שי, עמירם בית הלחמי, ודוד זריהן, נטען: "הרכבים שונים מהותית מהרכבים שהוזמנו ע"י התובעים מבחינת הדגם, בשל מרחק הקמ' אותו עברו והיותם בבעלות קודמת של חב' השכרה" (ס' 44.1.1 לכתב התביעה המתוקן).

הזכאים הרוכשים לסעד זה? התשובה לכך היא חיובית. הנימוקים לכך יפורטו להלן.

1. רכב מהשכרה -- טענת הרוכשים לפיה כלי הרכב שימשו להשכרה גובתה בדו"חות ה- carfax וכן בתוספות לחוות הדעת של השמאי לוי מי-רון, שנסקרו לעיל. והנה, עיון במסמכי ההזמנה של כל אחד מהרוכשים הנ"ל מלמד כי אין בהם הערה כלשהי בענין האפשרות שהרכב המיובא יגיע מהשכרה. כעולה מחוות הדעת של השמאי לוי מי-רון, נתון ההשכרה הוא בעל משמעות לקביעת מחיר הרכב. על כן, היה על הנתבע לצייד את הרוכשים במידע ברור ומפורש בענין זה בטופס ההזמנה.
2. הנתבע טען בסיכומיו כי "בארה"ב אין כמעט בעלות פרטית אנושית של רכבים, הרכבים נמכרים הם רובם ככולם בבעלות חברות הליס ההחכרה/השכרה" (ס' 68). בחוות הדעת של הסוכן עופר אטדגי מטעם הנתבע צוין כי "הרכבים שיובאו ואשר מפורטים בכתב התביעה, אינם רכבים מהשכרה כפי שמוכר המונח בישראל. בארה"ב רב המכוניות הן בבעלות חברה אחת אשר מחכירה את המכוניות לאנשים פרטיים לשימוש אישי, כך שאם בקאר פקס מדובר על owner 1, הכוונה לבעלים אחד אשר רכש את הרכב ומכרו". ואולם מר אטדגי התעלם מהנתון המופיע בדפי ה"קאר-פקס" לפיו מדובר ב- rental vehicle.
3. העובדה שהרכב הוא rental vehicle מהווה נתון מהותי לעסקה. היה על הנתבע – כבעל המידע – לציין אפשרות זו בטופס ההזמנה, והוא לא עשה כן. בכך הפר את חובתו החוזית לפעול בתום לב כלפי הצד האחר לעיסקה. במקרה דנא, יבוא רכב מהשכרה, שעה שענין זה לא הוסכם מראש, מהווה סטיה בלתי מוסכמת מהחוזה. אשר על כן, טענת הרוכשים בנקודה זו – מתקבלת, וערכה הכספי יפסק להלן.
4. קילומטראז' - התובעים טענו כי הוסכם על הגבלת מספר הקילומטרים המקסימלי של הרכב המיובא ל- 9,000 ק"מ (ס' 17ד' לכתב התביעה המתוקן). ואולם טענה זו לא גובתה בראיה כלשהי. בטופסי ההזמנה לא נרשמה הערה בענין הקילומטראז'. אשר על כן, תביעת הרוכשים בראש זה – נדחית.
5. הדגם – בטופסי ההזמנה נרשם דגם jeep compass נפח מנוע 2.4. בחוות הדעת השמאיות לגבי שני כלי רכב (אבי שי ועמירם בית-הלחמי) צוין שזהו גם הדגם שהתקבל . בחוות הדעת לגבי הרכב של דוד זריהן צוין "דגם קומפאס" ללא ציון נפח מנוע, ולא הוכח כי הדגם חרג מזה שהוסכם. על כן, טענות שלושת הרוכשים הנ"ל בענין הדגם – נדחות. לעומת זאת, בחוות הדעת עבור יהודה זריהן נרשם שהתקבל דגם קומפאס נפח מנוע 2,000 סמ"ק – בחריגה מהדגם שהוזמן. על כן, תביעתו של יהודה זריהן בראש זה מתקבלת, בסכום שייפסק בהמשך.
6. הנתבע טען כי כל אחד מהתובעים "ייבא בעצמו בייבוא אישי את רכבו, העביר הוראות מדוייקות לחזן לאיתור רכב מתאים עבורו, עד לרמת צבע הרכב וצבע מושביו, הזמין תוספות מיוחדות שאינן כלולות ברכב המקורי, חזן איתר עבור כל אחד מהתובעים רכב המתאים בדיוק למאוויו, וקיבל את אישור כל אחד מהם, קודם לרכישת כל רכב בארה"ב, לרכישתו, כשבפני כל אחד מהם פרטיו המדויקים של כל רכב טרם רכישתו, כולל מחיר רכישתו בארה"ב, ממנו נגזרים המסים שעליו לשלם בישראל לצורך ייבואו, ומחירו הכולל" (ס' 12 לסיכומיו). מטבע הדברים, יש אמנם להניח כי התובעים היו מעורבים במידה זו או אחרת בבחירות שונות הקשורות לרכב. עם זאת, הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח שהוציא לתובעים עדכון להזמנה הכתובה, המציין את עובדת ההשכרה, וכן את שינוי הדגם ביחס לרכב של יהודה זריהן. גם מסמכי "סיכום העלויות" שהנתבע צירף לכתב תביעתו (נספחים ז'-י'), ואשר אינם אלא מסמכים פנימיים שלו עצמו, גם הם אינם מפרטים כל מידע בענין נתון ההשכרה או שינוי הדגם.
7. בנוסף, אני ערה לכך שבין המועד בו הגיעו הרכבים ארצה (פברואר-מרס 2012) לבין מועד בדיקתם על ידי השמאים אקרמן ולוי-מירון (מאי-יוני 2012) חלף זמן מה (כשלושה חדשים), והקילומטראז' ודאי עלה. ואולם אין מדובר בפער זמן משמעותי והנתבע לא הוכיח שיש ליתן לו משקל של ממש. ולהיפך: בסיכומיו, ב"כ הנתבע אימץ את תשובתו של שמאי הרוכשים, לוי מי-רון, לפיה פער הקילומטרים בין מועד הגעת הרכב ארצה לבין מועד בדיקת השמאי – אינו מקים הבדל (ס' 65 לסיכומיו). מר עופר אטדגי, המומחה מטעם הנתבע, העריך את שוויה של מכונית מסוג ג'יפ קומפאס, נפח מנוע 2,000 סמ"ק, עם תוספות, במכירה רגילה בסך 185,000 ₪. ואולם מומחה זה התייחס למכירה רגילה, ולא אמד את ערך הרכישה ביבוא אישי. השמאי משה אקרמן ציין בחוות דעתו, כי בגין יבוא אישי יש להפחית 20%, והערכה זו לא נסתרה.
8. הנתבע הוסיף וטען כי הרוכשים עושים עד היום שימוש במכוניות, וכי אלה שומרות על ערכן הגבוה בשוק (ס' 14 לסיכומיו). בנוסף טען שאין שום פגם מכני ברכבים (ס' 15 לסיכומי הנתבע). ואולם אין באלה כדי להפריך את טענות התובעים בדבר פער בין ההזמנה לבין כלי הרכב שהתקבלו בפועל, כפי שהוכח לעיל.
9. במישור הנזק: לפי התוספות לחוות הדעת, אומדן השווי של כלי הרכב פחת בעקבות נתון ההשכרה, בסכומים אלה:

אבי שי (לפי התוספת לחווה"ד של השמאי לוי מי-רון) – סך 15,000 ₪;

עמירם בית הלחמי (לפי התוספת לחווה"ד של השמאי לוי מי-רון) – 15,000 ₪;

דוד זריהן (לפי חווה"ד של השמאי משה אקרמן) – הפחתה של 10%, קרי: 16,100 ₪.

1. כאמור, היה על הנתבע להבהיר לרוכשים מראש ובטופס ההזמנה, כי הרכב המיובא עשוי להגיע מהשכרה. אספקת רכב מהשכרה, מבלי שהוסכם על כך מראש, עולה כדי הפרת חוזה, וזאת משום שמדובר במידע מהותי שמטיבו משליך על שווי הרכב. כפי שצוין, שלושת הרוכשים הנ"ל לא הוכיחו כי הרכב שקיבלו בפועל היה שונה ממה שהזמינו מבחינת הדגם והקילומטראז'. על כן, הפיצוי בגין הפרת הסכם המבוטא באי גילוי מידע לענין ההשכרה, יהא כדלקמן:

בגין רכבו של אבי שי - 15,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל;

בגין רכבו של עמירם בית הלחמי – 15,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל;

בגין רכבו של דוד זריהן – 16,100 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

1. לגבי הרכב של יהודה זריהן, נטען כי שוויו בפועל הוא רק 95,000 ₪, בה בעת ששולם 161,000 ₪ (ס' 44.2.5 לכתב התביעה המתוקן). כאמור, לגבי רכב זה הוכח שהדגם שיובא שונה מהדגם שהוזמן (בעוד שבטופס ההזמנה נרשם נפח מנוע 2.4, הרי שבחוות הדעת של השמאי לוי מי-רון צוין כי התקבל רכב בנפח מנוע של 2,000 סמ"ק. גם לגבי רוכש זה, לא צוין בטופס ההזמנה מידע כלשהו לענין השכרה, ואילו לפי מסמך ה- carfax מדובר ב- rental car.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בראש זה בסך של 66,000 ₪. סכום זה יישא הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

1. טענת האיחור -- התובעים טענו, כי שעה ששילמו לנתבע תשלומים ביום 29.11.2011, היה עליו לגרום להגעת כלי הרכב לארץ בתוך 45 ימים, ולא יאוחר מיום 13.1.2012 (ס' 23 לכתב התביעה המתוקן). בפועל, לפי הנטען, כלי הרכב הגיעו בימים 7.2.2012; 7.3.2012; 13.3.2012 ו- 13.3.2012 (ס' 24 לכתב התביעה המתוקן). נטען כי הנתבע הסכים לשאת באחריות ולממן השכרה של רכב לתקופת הביניים (ס' 26 לכתב התביעה המתוקן).
2. לענין מועד ביצוע התשלומים -- לפי אסמכתאות התשלום שנסקרו לעיל, התובעת שילמה לנתבע סך 92,400$ ביום 30.11.2011 ותשלום נוסף בסך 5,000 ₪ באותו יום. אלה תשלומים ששולמו לנתבע עצמו. יתר התשלומים שולמו בהמשך לכיסוי מכס ומיסים. על כן, יש לקבל את טענת התובעים לפיה המועד בו שילמו לו את התשלומים הנ"ל (30.11.2011) הוא המועד ממנו מתחיל מנין הימים להגעת כלי הרכב לארץ.
3. לענין מנין הימים להגעת כלי הרכב, במסמכי ההזמנה נקבע: "מועד הגעת הרכב לארץ: 45 יום ממועד התשלום וביצוע ההזמנה". הוסף כי "איחור של עד 15 יום ממועד הגעת הרכב לארץ לא יחשב לאיחור". כן צוין כי "מנין הימים יחל רק לאחר המצאת כל המסמכים הנזכרים לעיל". לענין זה נרשם בהזמנה כי על הלקוח להמציא העתק רשיון נהיגה. לא נטען כי התובעים נכשלו במשימה זו.
4. אשר על כן, לפי ההזמנה, היה על הנתבע לגרום להגעת כלי הרכב עד ליום 15.1.2012.
5. בפועל, מועדי הגעת כלי הרכב לארץ הם אלה (לפי רשימוני היבוא של אגף המכס, נספחים לכתב התביעה המתוקן של הרוכשים):

דוד זריהן – 7.2.2012;

יהודה זריהן – 28.2.2012;

אבי שי – 13.3.2012;

עמירם בית-הלחמי – 13.3.2012.

מועדי הגעת כלי הרכב לארץ חורגים מתקופת החסד בת 15 הימים שנקבעה בהזמנה.

1. הנתבע הודה כי מועד התשלום היה בסוף חודש נובמבר 2011, ולמרות זאת טען כי לא ארע כל איחור (ס' 62 לסיכומיו). לדבריו, הרוכשים לא המציאו לו את "כל המסמכים שנדרשו להמציא במועד שהעביר להם אותו חזן" (ס' 64 לסיכומיו) – ואולם לא פירט אילו מסמכים עוכבו בידי הרוכשים. בס' 64 לסיכומיו טען: "חזן אינו יכול או רשאי להגיש בקשות ופרטים למשרד התחבורה בעצמו, אלא כל אחד מה"ה זריהן ביחס לרכב שהוא מייבא בעצמו בייבוא אישי, וגם זה גרם לעיכובים". ואולם טענה זו נטענה על דרך הסתם, מבלי לפרט מה בדיוק עיכב (אם בכלל) את הגשת הבקשה למשרד הבריאות, מה עשה הנתבע כדי להגישה, ומתי הוגשה בפועל.
2. הנתבע הוסיף וטען כי כל אחד מהרוכשים הוסיף דרישות ביחס לסוג רכב, כגון צבע וריפוד, והדבר הוביל לעיכוב באיתור כלי הרכב המתאימים (ס' 63 לסיכומיו). ואולם דרישות כגון דא הן אופייניות לתהליך הרכישה. אם הנתבע סבר כי 45 ימים לא יספיקו לשם כך, היה עליו לציין במסמך ההזמנה פרק זמן ארוך יותר להגעת כלי הרכב, ולמצער להתריע ששינוי או תוספת צפויים לעכב את מלאכת האיתור בפרק זמן נקוב. ואולם הנתבע יצר כלפי הרוכשים מצג מחייב, לפיו די ב- 45 ימים מהתשלום. כאמור, הנתבע חרג במקרה זה גם מתקופת החסד בת 15 ימים נוספים.
3. בענין שכירת כלי רכב חלופיים, התובעים הציגו מכתב של פרימיום ליס בע"מ מיום 24.12.2012, לפיו יעד ממתקים בע"מ שוכרת כלי רכב בעלות של 7,700 ₪ לחודש, וכי בחודשים פברואר-מרס 2012 היתה חריגה בסך 17,966 ₪. במכתב לא פורטו רכיבי ההוצאה החריגה, וכנגד מה הוא שולמו. התובעים הציגו חשבונית תשלום ע"ס 7,700 ש"ח מיום 29.1.2012, לתקופה שבין 27.1.2012 ועד 27.2.2012, וחשבונית נוספת מיום 26.2.2012, לתקופה מיום 27.2.2012 ועד 27.3.2012, לתשלום 10,150 ₪. הסכום לפי שתי החשבונית הנ"ל הוא: 17,850 ₪. גם בחשבוניות לא נרשם אילו כלי רכב הושכרו.
4. התובעים לא פירטו מהם כלי הרכב שכרו בחדשים פברואר-מרס כנגד האיחור, ומה היתה ההוצאה לכל רכב שנשכר בעקבות האיחור. התובעים הוסיפו וטענו שמכרו את רכביהם הישנים בהתאם ללו"ז שבהסכם (ס' 25 לכתב התביעה המתוקן), אך גם כאן לא פירטו את המועדים שבהם מסרו את רכביהם הישנים.
5. עם זאת, בהתחשב במשך האיחור, ועל דרך של הערכה, הנזק יעמוד על 75% מסכום חשבוניות ההשכרה, ובסך 13,387.50 ₪. סכום זה יישא הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2012 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל.
6. אני דוחה את תביעת התובעים בענין עוגמת נפש. מדובר בענין רכושי גרידא, ובסכומי כסף שהוצאו לא על ידי בעלי המכוניות עצמן, כי אם על ידי חברה.
7. אשר על כן, התביעה בת.א. 27157-05-13 מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל. סכום פסק הדין ישולם לתובעת 1, יעד ממתקים בע"מ, וזאת בשים לב לכך שהיא זו שנשאה בתשלומי הרכישה (וראו בענין זה ס' 9 לכתב התביעה המתוקן).

התביעה בת.א. 24650-01-14

1. בתביעה זו, אברהם חזן דרש לחייב את הנתבעים (יהודה זריהן, אבי שי, עמירם בית-הלחמי, ודוד זריהן) בתשלומים אלה: סך 7,120$ כיתרת תשלום עבור ייבוא המכוניות; עמלה בסך 20,000 ₪+מע"מ בניכוי 5,000 ₪ ששולמו לכל רכב; וסך 4,000 לכ"א עבור הוצאות רישוי ותקינה.
2. יתרת תשלום בסך 7,120$ -התובע טען כי סך הוצאות הרכישה עמד על 99,070$, וכי הנתבעים שילמו לו 91,950$ בלבד (ס' 20-19 לכתב התביעה המתוקן). הטענה להוצאות הרכישה בסך 99,070$ נתמכת לכאורה בדפי סיכום פנימיים שהנתבע הגיש ביחס לכל רכב, בהם נרשמו בתמצית סכומי ההוצאות לפי ראשים: שליפה מאוקשן, דילר, בדיקה, הובלה יבשתית, עור, ביטוח, הובלה ימית. עם זאת, הנתבע לא הגיש קבלות על התשלומים שביצע בפועל עבור הרכישות, לדילר בחו"ל או לכל גורם אחר.
3. כך או אחרת, וכמפורט לעיל (במסגרת הדיון בתביעת הרוכשים), נפלה טעות בתחשוב התובע. אין זה נכון שהרוכשים שילמו לו 91,950$ בלבד, שהרי הציגו אסמכתאות מהן עולה כי ביום 30.11.2011 שילמו 92,400$ (בשתי העברות בנקאיות) וכן 5,000 ₪ בשיק לאותו מועד.
4. בנוסף, עלות הרכישה לפי טופסי ההזמנה העמדה ע"ס 162,500 ₪ לכל רכב. נרשם כך:

"תוספות מעבר לסטנדרט המקורי של הרכב לפי בקשת הלקוח:

מחיר הרכב יקבע במועד ההזמנה לפי שער הדולר 3.75 ₪ שיקבע מראש.

מחיר: 162,500 ₪".

עיננו הרואות כי בהזמנה סוכם סכום כולל וסופי. בהזמנה לא צוין כי תוספות תתומחרנה בנפרד או שהן מחוץ למחיר שסוכם. גם לא הוגש מסמך מאוחר המלמד על הסכמה של הלקוחות לשלם סכומים נוספים מעבר לאלו שכבר נגבו מהם בעקבות ביצוע ההזמנה, ביום 30.11.2011.

1. התובע לא הוכיח את תביעתו בראש זה, והיא נדחית.
2. עמלה – התובע טען ש"הבהיר כי עמלתו הקבועה בגין הייעוץ והטיפול היא 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין על כל רכב, מכל סוג (בלי קשר למחירו/עלותו, עלות המיסים וכיו"ב), וזאת כפי שמצוין בהסכם הייעוץ לייבוא רכב הקבוע שהוא מעביר לכל לקוחותיו" (ס' 32 לסיכומיו). בסיכומים, התובע תיקן תביעתו בראש זה והפחית את הסכום הנתבע: בסיכומים אלה יתקן חזן את תביעתו, ויפחית סך של 5,000 ₪ מעמלתו בגין כל רכב, אשר בהתאם להסכמים נספחים לעיל, שולמו בהזמנה על חשבון העמלה הכוללת, ולכן סכום התביעה יפחת בסך של 20,000 ₪..." (ס' 57).
3. הנתבעים טענו שעמלה לא סוכמה ולא נדרשה מעולם (ס' 54 לכתב ההגנה המתוקן).
4. בטופס נקי של "כרטיס לקוח/הצעת מחיר", שהוגש כנספח א' לכתב התביעה המתוקן, רשום:

"תנאי תשלום:

מקדמה עם ביצוע ההזמנה.

שמתוכם 20,000 ₪+מע"מ מקדמה עבור שירותי משרד שלא ניתנים להחזר".

ניתן להניח, כי "שירותי המשרד" משקפים את רכיב העמלה בעיסקה. ואולם טופס זה נותר על החלק, לא מולא ולא נחתם.

1. בטופסי ההזמנה הספציפיים שנכתבו ביחס לכל אחד מארבעת הרוכשים, נרשם (נספחים ב'-ה' לכתב התביעה המתוקן):

"תנאי התשלום:

מקדמה עם ביצוע ההזמנה 23,100$

שמתוכם 5,000 ₪+מע"מ מקדמה עבור שירותי משרד שלא ניתנים להחזר".

1. אין צורך לאמר, כי יש להעדיף את ההזמנה הספציפית על פני הטופס הכללי הריק, שאינו מתייחס להזמנה שסוכמה בפועל. ההזמנה הספציפית קובעת סכום של 5,000 ₪+מע"מ בלבד עבור שירותי משרד, ולא 20,000 ש"ח.
2. והנה, לפי תנאי ההזמנה שצוטטו לעיל, התשלום עבור "שירותי משרד" כבר גולם בתשלום המקדמה בסך 23,100$, ששולמו עבור כל רכב ביום 30.11.2011. נמצא, כי אין בסיס לחייב את הרוכשים בתשלום נוסף בראש זה, ותביעת התובע – נדחית.
3. הוצאות רישוי ותקינה – התובע טען כי שילם עבור כל רכב 3,000 ₪ לרישוי ותקינה ובנוסף 1,000 ₪ לכל רכב לאישור מוסך (ס' 27 לכתב התביעה המתוקן). הוגש מכתב של סוכן המכס עופר אטדגי (ללא תאריך), המפרט הוצאות לשחרור רכב ביבוא אישי, בהם מופיעים (בין השאר) שני הפריטים הנ"ל (ראו נספח יד' לכתב התביעה המתוקן). לא הוגשו קבלות מנותני השירותים עצמם. הנתבעים הכחישו את טענת התובע לפיה סכומים אלה היו אמורים להשתלם בנפרד מעלותו הכוללת של הרכב (ס' 59 לכתב ההגנה המתוקן).
4. עיון במסמכי ההזמנה תומך בטענת הנתבעים. במסמכי ההזמנה נרשם מחיר כולל, ללא הסכמה לתשלומים עתידיים נוספים או חיצוניים. אשר על כן, התובע לא הוכיח תביעתו בראש זה, והיא נדחית.
5. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בת.א. 27157-05-13 בחלקה, ודוחה את התביעה בת.א. 24650-01-14. בנסיבות הענין, הנתבע בת.א. 27157-05-13 יישא בהוצאות התובעים: אגרה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מסכום פסק הדין

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.