1. התובעת הגישה תביעה כספית בסך של 152,672 ₪, כנגד יורשיו של המנוח, נתבע 1, בשל חוב שחב המנוח לתובעת.

2. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, תוך חיוב בהוצאות, בטענה שכנגד המנוח ניתן צו כינוס במסגרת הליכי פש"ר שנמשכים גם לאחר פטירת המנוח, על פי החלטת בית המשפט המחוזי שדן בפשיטת הרגל של מנוח.

3. מנגד, הגישה התובעת בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, מהטעם שהנתבעים לא גילו לתובעת דבר צו הכינוס, חרף פניות עובר להגשת כתב התביעה, וטרם הוגש כתב הגנה בתיק. עוד נטען כי מדובר ברשות מקומית שהמנוח נותר חייב לקופה הציבורית סכום נכבד.

4. תקנות 511 ו- 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעות כי בתום כל הליך יחליט בית המשפט אם לחייב בעל דין בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת בעל דין אחר.

5. פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעת בית המשפט, וזה יבחן את שווי הסעד, התנהגות בעלי הדין להליך, דרך ניהול ההליך, מורכבות התיק , הזמן שהושקע בהכנת התיק וחשיבות העניין לבעלי התיק. (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית עמ' 744).

6. עוד נאמר שם כי העובדה שבעל דין פעל בתום לב, אין בה כדי לפטור אותו מהוצאות הנפסקות למי שמפסיד בדינו, בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו וממילא הוא זכאי להוצאותיו.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדבר ההוצאות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בסך של 500 ₪.

8. לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים תוך 30 יום מהיום סך של 500 ₪.

9. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים.