לפני בקשה לתיקון גזר דין באופן שבמקום 60 ימי פסילה בפועל יירשם 30 ימי פסילה בפועל.

לטענת המבקש הודה במסגרת הסדר טעון לפיו יוטלו עליו 60 ימי פסילה בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, כך שבפועל נותרו לריצוי 30 ימי פסילה בלבד.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה פרוטוקול הדיון משקף את ההסדר שהושג בין הצדדים ובהקשר זה הפנתה לעובדה כי בעבירה בה הורשע הנאשם קיימת פסילת חובה של 3 חודשים בפועל, שהיא התקופה הכוללת אותה ריצה הנאשם (30 ימי פסילה מנהלית+60 ימי הפסילה שהוטלו במסגרת גזר הדין).

לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה וזאת מהטעמים הבאים:

פרוטוקול הדיון משקף את אשר הוצג על ידי הצדדים.

גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם וב"כ אשר לא העלו כל הסתייגות במהלך השמעת גזר הדין ולא טענו להסדר אחר.

יצוין כי פסילת המינימום הקבועה בחוק הינה 3 חודשים שזו התקופה הכוללת אותה ריצה הנאשם בחיבור 30 ימי הפסילה המנהלית ו-60 ימי הפסילה הנוספים שהוטלו במסגרת גזר הדין.

העובדה כי המאשימה ציינה כי הנאשם היה פסול מנהלית 30 ימים, לא כוונה לצורך ניכוי תקופה זו מ- 60 ימי הפסילה, אלא על מנת להבהיר לבית המשפט כי סך ימי הפסילה עומד על 90 ימים כך שבפועל אין חריגה מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

הסכמת המאשימה כי בגזר הדין יירשמו 60 ימי פסילה ולא 90 ימים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, "חסכה" מהנאשם את הארכת תקופת "נהג חדש" בשנתיים נוספות (ראה סעיף 12.א (ד) לפקודת התעבורה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי לא נפלה כל טעות בגזר הדין אשר משקף את ההסדר שהוצג ובהתאם אני דוחה את הבקשה.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.