המוסד לביטוח לאומי המבקש

-

אבו שאח זיאד המשיב

בשם המבקש - עו"ד יפעת קונה

בשם המשיב - עו"ד ירון בן-ארי

החלטה

השופטת יעל אנגלברג שהם

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עפרה ורבנר; ב"ל 18781-09-12; ניתן ביום 23.4.13; להלן - "פסק הדין"), שבו התקבלה בחלקה בקשת המשיב למתן צו עשה. בפסק הדין נקבע כי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו למשיב ביום 21.2.12 בתחום הריאות יעמדו בתוקפם ויהוו חלק מהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן - "הוועדה" או "הוועדה לעררים"). עוד נקבע בפסק הדין כי הוועדה תתכנס בהעדר המשיב לצורך סיכום מצבו ותתייחס אך לנכות הראומטולוגית ולהפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - "תקנה 15"), היינו בעניינים שטרם הוכרעו בדיון הראשון שקיימה הוועדה לעררים בעניינו של המשיב.

רקע עובדתי

2. מחלת הריאות שממנה סובל המשיב הוכרה כ"פגיעה בעבודה", כהגדרתו של מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"). בעקבות זאת, עניינו של המשיב הובא בפני ועדה רפואית לצורך קביעת אחוזי נכותו. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיב ביום 27.8.09 אחוזי נכות ועל החלטתה הגיש המשיב ערר לוועדה.

3. ביום 21.2.12 התכנסה הוועדה בעניינו של המשיב, ובה נטלו חלק מומחים בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה והריאות (להלן - "ישיבת הוועדה" או "הישיבה"). מומחה הריאות היה ד"ר נוה טוב (להלן - "ד"ר טוב"). בתום הישיבה נקבעו למשיב 30% נכות בגין מחלת הריאות ו-10% נכות עקב אמפיזמה. הוועדה לא סיכמה דיונה בעניינו של המשיב, שכן בנוסף לנכויות שנקבעו לו ביקשה להפנותו ליעוץ ראומטולוגי, שלאחריו תסכם את הדיון בהעדרו ותתייחס להפעלת תקנה 15. וכך נרשם בפרוטוקול הישיבה -

"לאחר עיון במסמכים ובחוות הדעת של פרופ' רובין ופרופ' אוליבן, הועדה קובעת נכות בשיעור - 1) בגין אפיזמה (משנית לעישון) 10% לפי סעיף 5(1) בין א'-ב'. 2) בגין מחלת ריאות סיליקוזיס עם ירידה בדיפוזיה 30% לפי סעיף 5(1)...

הועדה מבקשת חוות דעת יועץ ראומטולוג בשאלה האם מחלת הרנו קשורה למחלת המקצוע וכן באם כן מהי דרגת הנכות. בקבלת המבוקש יסוכם בהעדר הנפגע.

לפני יעוץ ראומטולוגי יש לצרף תיק נכות כללית." (הדגשה שלי - י.א.ש.).

4. בהתאם לאמור, נבדק המשיב ביום 14.5.12 על ידי רופא ראומטולוג, שקבע כי "קיים קשר בין מחלת המקצוע שהוכרה ותופעת רנו. הנכות בשיעור 10%...".

5. במכתב מיום 29.7.12 הודיע המבקש (להלן גם - "המוסד") למשיב ולבא כוחו כי ד"ר טוב הפסיק עבודתו בוועדות הרפואיות, ועל כן יזומן המשיב בשנית לוועדה בהרכב שונה (להלן - "ההחלטה").

6. המשיב עתר לבית הדין האזורי כנגד ההחלטה וביקש צו עשה המורה למוסד -לקבוע את שיעור נכותו על 65% לצמיתות; לחילופין, לזמן את ד"ר טוב לסיכום הדיון בעניינו; לחילופי חילופין, להורות לוועדה לסכם את הדיון בהתאם לקביעות הרפואיות שכבר נתקבלו בעניינו, ושלאורן נקבע בעבר כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה (להלן - "הבקשה לצו עשה").

פסק הדין האזורי

7. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה לצו עשה בחלקה. נקבע כי אחוזי הנכות בתחום הריאות שנקבעו בישיבת הוועדה יעמדו בתוקפם ויהוו חלק מהחלטתה הסופית של הוועדה לעררים בעניינו של המשיב, וכי הוועדה תתכנס פעם נוספת לצורך סיכום מצבו של המשיב, וזאת אך ורק בהתייחס לשני העניינים שטרם הוכרעו בישיבה, שהם שיעור הנכות הראומטולוגית ושאלת הפעלתה של תקנה 15.

באשר להרכב הוועדה נקבע כי נסיבות העניין דומות להחלפת מותב בערכאה שיפוטית לאחר שניתן פסק דין חלקי ביחס לחלק מעילות התביעה, כך שהמותב החדש נדרש להכריע אך באותם העניינים שטרם הוכרעו, מבלי שיבטל את קביעות המותב הקודם. עוד נקבע כי על רקע הימשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אין כל הצדקה "לטרטר" אותו פעם נוספת לשם קביעת אחוזי הנכות בעניין מחלות הריאות; כי מינוי הרכב חדש או החלפת אחד מחברי הוועדה אינם דרך עוקפת הגשת ערעור על החלטת הוועדה; וכי אם יסבור המוסד שהחלטת הוועדה הנוספת שגויה, יוכל להגיש ערעור לאחר שתתקבל החלטתה הסופית בהתייחס למכלול הנכויות של המשיב.

משכך, סיכם בית הדין האזורי, תתכנס הוועדה לעררים בעניינו של המשיב ותשלים החלטתה רק באשר לאותן פגימות שלגביהן טרם נתקבלה החלטה בישיבה. כמו כן, מאחר שהוועדה תכננה לסיים את הדיון בעניינו של המשיב בהעדרו, הרי שאם תסבור כי יש מקום לזימונו בשנית לצורך הכרעה בתחום הראומטולוגי או באשר לתקנה 15, יהא עליה להסביר זאת, ואז יזומן המשיב, לשם העניינים שטרם הוכרעו בלבד.

8. ביום 20.5.13 הגיש המוסד ערעור על פסק הדין (להלן - "הערעור") וביום 3.6.13 הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא-היא הבקשה דנן.

טענות המוסד

9. לעמדת המוסד, סיכויי הערעור גבוהים שכן בית הדין קמא נקלע בפסק דינו לשתי טעויות. האחת, הוועדה לעררים טרם סיכמה דיוניה בעניינו של המשיב ועל כן מדובר בהחלטה שטרם באה לעולם; משכך, טרם נפלה בהחלטה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין והבקשה לצו עשה היתה תיאורטית ומוקדמת, שהיה מקום למחקה על הסף. השנייה, לגופו של עניין, נפל פגם בפסק הדין משאינו מאפשר לחבר הוועדה שיחליף את ד"ר טוב למלא את תפקידו כראוי, ובכלל זה למלא את תפקידו המעין-שיפוטי כראוי ולהפעיל את שיקול דעתו הרפואי באופן עצמאי, ובכך יהא "חותמת גומי" בכל הנוגע לתחום מומחיותו. לטענת המוסד, מומחה רפואי בעל הגינות רפואית וציבורית לא יסכים לחתום על החלטה של מומחה רפואי אחר מבלי שיתאפשר לו לבדוק את העניין לגופו, ובפרט שעה שהוועדה בהרכבה הקודם כלל לא ערכה למשיב בדיקה פיזיולוגית.

10. באשר למאזן הנוחות והשבת המצב לקדמותו טוען המוסד כי אם המשיב יועמד בפני הוועדה עוד קודם לשמיעת הערעור, כפי שנקבע בהחלטת בית הדין קמא, עשויה להיווצר סתירה בין פסיקת בית הדין בערעור, להחלטת הוועדה, והדבר עלול לגרום לכך שהחלטת הוועדה תהא חסרת נפקות. לטענת המוסד, זכויותיו של המשיב לא תפגענה אם יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, וזאת מן הטעם שהדיון בוועדה יכול להתקיים גם לאחר הדיון בערעור. לטענת המוסד, היה ותיקבע למשיב זכאות לגמלה, יהא זה זכאי לתשלומה בהתאם למועד שייקבע, בשים לב למועד הגשת התביעה ובכפוף לכל הוראות החוק. לעומת זאת, כך לטענת המוסד, קיום דיון בוועדה בטרם נדון הערעור יש בו משום בזבוז כספי ציבור.

עוד נטען כי עבור המוסד מדובר בשאלה משפטית עקרונית. לדבריו, בזימונו של המשיב לוועדה בטרם יוכרע הערעור, יש כדי לשמוט את הבסיס לערעור, והדבר יביא לפגיעה במוסד ולהפרת האיזון בין הצדדים. בנסיבות אלה, משלים המוסד, הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ויתקבל הערעור, הוא גדול מהנזק הצפוי למשיב אם תתקבל הבקשה לעיכוב הביצוע והערעור יידחה.

11. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לדחותה על הסף הן בשל חוסר סמכות עניינית הן לגופה. לטענתו, המוסד לא פנה לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אלא פנה ישירות לערכאת הערעור, ועל כן אין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בה ומטעם זה בלבד דינה להידחות. לגופו של עניין תומך המשיב יתדותיו בפסק הדין וטוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. לדבריו, ההליכים לקביעת דרגת נכותו נמשכים מאז חודש 4/09, חלפו כשנתיים ימים עד שהוועדה לעררים התכנסה, והתעמרות זו אינה יכולה להימשך, במיוחד שעה שכבר נבדק ונקבעו לו אחוזי נכות כדין. עוד טוען המשיב כי אם תתקבל הבקשה דנן, משמעות הדבר תהא שכל אימת שהחלטה של הוועדה לא תמצא חן בעיני המוסד, יפעל לסיכול החלטתה על ידי שינוי הרכבה.

המשיב מוסיף וטוען כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן נעשה לו עוול שיש לסיימו, וכי עיכוב עניינו גורם לו לעיוות דין ולעיכוב הליך משפטי נוסף שהוא צד לו ושלא ניתן לקדמו מבלי הכרעה בשאלת שיעור אחוזי נכותו.

הכרעה

12. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין ולטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

13. בבחינת בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין נקודת המוצא היא כי הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע, אשר נדרש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו - בין היתר במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך, אם הערעור יתקבל (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם; עס"ק (ארצי) 46505-05-12 מדינת ישראל - הסתדרות המהנדסים בישראל (22.7.12), בסעיף 13 להחלטה).

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי -

"בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך." (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס (22.9.10), בסעיף 8 להחלטה).

14. תחילה יש לדחות את טענת המשיב שלפיה היה על המוסד להגיש את הבקשה דנן לבית הדין קמא, שנתן את פסק הדין. תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנה 467") חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. תקנה 467, שתוקנה אך לאחרונה (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013, ק"ת 7231, נכנסה לתוקפה החל מיום 11.4.13), מורה כהאי לישנא -

"(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער;...

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

(ג) בית המשפט רשאי לצוות על מתן סעד או על עיכוב ביצוע לפי תקנה זו בתנאים שייראו לו..." (הדגשה שלי - י.א.ש.).

נוסחהּ החדש של התקנה קובע את האפשרויות העומדות בפני המבקש לעכב ביצועה של החלטה (לרבות פסק דין) בהתאם למצב הגשת הערעור. טרם הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב הביצוע נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה (שעיכוב ביצועה מבוקש) ולה בלבד. לאחר הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, נתונה הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור לבדה.

15. בענייננו - שעה שהמוסד הגיש לבית דין זה את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין ביום 3.6.13 (שעה שתקנה 467 בנוסחה החדש כבר עמדה בתוקפה), ולאחר הגשת הודעת הערעור, פעל הוא כדין ולבית דין זה הסמכות לדון בבקשתו.

16. מכאן - לגופה של הבקשה. המוסד טוען, כאמור, כי בית הדין קמא נעדר סמכות לדון בבקשה לצו עשה, משהחלטת הוועדה לעררים טרם נולדה. אין לקבל טענה זו. משהבקשה לצו עשה עניינה בהחלטת המוסד (כפי שהובאה במכתבו מיום 29.7.12) העומדת לביקורת שיפוטית על פי הוראת סעיף 391 (א) לחוק ולא בקביעה של הוועדה שטרם סיימה עבודתה, מצוי הדבר בגדר סמכותו של בית הדין ואין מדובר בפנייה מוקדמת או תיאורטית.

17. ולגופם של דברים - על פניו, מבלי לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור, יש טעם רב בקביעת בית הדין האזורי שלפיה אין מקום לזמן את המשיב לדיון נוסף בעניינים רפואיים שכבר נדונו על ידי הוועדה והוכרעו על ידה. קבלת עמדת המוסד - שמשמעותה המעשית היא שקביעותיה הרפואיות הקודמות של הוועדה ניתנות לביטול כאילו "לא נעשה דבר" - עלולה לפתוח פתח לביצוע שינויים חד צדדים על ידי המוסד, באופן שיאפשר לו לאיין החלטות של הוועדה שלא בדרך של ערעור על פי דין.

מאזן נוחות: העובדה שההליך בעניינו של המשיב מתנהל מזה זמן רב, ובהתחשב בתכלית הסוציאלית העומדת בבסיסו של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 לרבות מהות הגמלה כמחליפת הכנסה, מחייבת את המסקנה כי יש להעדיף את ביצוע פסק הדין על פני עיכובו. טענת המוסד שלפיה ביצועו המיידי של פסק הדין יפגע בקופה הציבורית, אין בה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, משהפגיעה האמורה - העלויות של כינוס הוועדה (מומחה אחר בתחום הריאות ימלא את מקומו של ד"ר טוב) לשם סיכום הדיון, רק באותם העניינים שלא הוכרעו בישיבה - אינה פגיעה משמעותית.

כמו כן, לא מצאתי שקיומו המיידי של פסק הדין יהיה בו כדי לגרום למוסד נזק בלתי הפיך, היה ויתקבל הערעור. אם יתקבל הערעור, יוחזר עניינו של המשיב לוועדה לעררים, שבה מומחה ריאות שאינו ד"ר טוב, לדיון מחודש, אף באותם עניינים שכבר הוכרעו בישיבה, וההחלטה שתתקבל על ידה תחליף את החלטת הוועדה הקודמת. ואם יעלה שעל פי ההחלטה הקודמת שולמה למשיב גמלה ביתר - יהא המוסד זכאי להשבת סכומי היתר.

18. אחרית דבר - הבקשה נדחית. המוסד יפעל לכינוס הוועדה לעררים בהתאם להוראות בית הדין קמא וזאת בהקדם האפשרי.

המוסד יישא בהוצאות המשיב בשיעור של 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג (02 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.