מבוא

• • • 1. התובעת, ילידת 15.5.74, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 09.07.12. לאחר התאונה פנתה התובעת לחדר מיון בבית החולים שערי צדק.
      2. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, כאמור בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים"). ועל כן חלוקים הצדדים בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות התאונה, והפיצוי הראוי בגינם.

הנכות הרפואית

• • • 1. לשם בחינת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה, מונה ד"ר טים יעקובי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. המומחה קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני לפי פרט 37 (7) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז – 1956. המומחה העריך כי לתובעת הייתה נכות זמנית מלאה בשיעור 100 % למשך חודשיים ממועד התאונה, וכן נכות זמנית בשיעור 50% למשך חודשיים נוספים.
      2. הצדדים לא חלקו על האמור בחוות הדעת, לא שלחו למומחה שאלות הבהרה אף לא זימנו אותו לדיון ועל כן מצאתי שיש לאמץ את קביעתו של המומחה ולקבוע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 5%.
      3. ראוי לציין כבר בשלב זה, כי דיון הוכחות היה קבוע בתחילה ליום 07.04.16, ואולם ימים ספורים לפני המועד האמור, ביקשה התובעת לדחות את מועד ההוכחות בטענה להחמרה במצבה הבריאותי. בדיעבד הסתבר כי לא זו בלבד שלא הייתה כל החמרה במצבה הבריאותי של התובעת, התובעת פנתה לבדיקה במסגרת קופת חולים אצל מומחה בית המשפט, ועל כן לא ניתן היה לקבוע בדיקה נוספת אצל המומחה.
      4. נוכח טענותיה של התובעת, ומטעמי זהירות, הוריתי על בדיקה מחודשת של התובעת במימונה שלה, ואולם התובעת ביכרה לוותר על בדיקה נוספת.

ראשי הנזק

כאב וסבל

• • • 1. בהתאם לשיעור הנכות שנותרה בעקבות התאונה זכאית התובעת לפיצוי בסכום של 9,000 ₪ בראש נזק זה.

הנכות התפקודית

• • • 1. בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי לפני התאונה הייתה אישה בריאה וחזקה, עבדה בעבודת כפיים מאומצת כטבחית בגני ילדים וכעוזרת גננת. מאז התאונה ובשל המגבלות והכאבים שמהם היא סובלת נבצר ממנה לעבוד כבעבר והיא נאלצה לצמצם את היקף משרתה. עוד הצהירה כי לאחר תקופת אי כושר ממושכת נאלצה לצמצם בצורה משמעותית את היקף עבודתה. בחודש מרץ 2013 פוטרה מעבודתה בשל חוסר יכולתה לתפקד בצורה תקינה ויעילה בהיקף משרה מלא. רק במאי 2013 מצאה עבודה חלופית קלה יותר במשרה חלקית אשר התאימה למגבלותיה.
      2. התובעת הצהירה כי כיום היא עובדת כטבחית במשרה חלקית במעון אמונה, עבודתה כרוכה במאמצים פיזיים רבים ומשמעותיים, הכרוכים בין היתר בעמידה ממושכת, ונסיעת משאות ובשימוש תנועות צוואר וגב. בשל הכאבים ומגבלות התנועה, היא מתקשה עד מאוד בביצוע עבודתה, ועל כן היא עובדת בהיקף של משרה חלקית בלבד.
      3. התובעת העריכה כי נכותה התפקודית גבוה מנכותה הרפואית וכי יש לה עמידה על שיעור של 10%.

הפסדי שכר בעבר

• • • 1. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי לאחר התאונה לא חזרה עוד לעבודתה. לטענתה הגיע המעביד לביתה כדי למסור לה את מכתב הפיטורין, רק בחודש יולי עלה בידה למצוא את עבודתה הנוכחית (עמ' 9 שורות 5-9).
      2. הנתבעת הפנתה לכך שבעדותה של התובעת במל"ל שניתנה כ-5 חודשים לאחר התאונה, ציינה התובעת כי היא שבה לעבודה ביום 23.08.12. גם מעסיקתה של התובעת העידה בעמ' 3 לעדותה במל"ל (מוצג נ/1), כי התובעת לא עבדה במשך חודש ימים.
      3. בדו"ח רציפות הביטוח נרשם כי התובעת עבדה בין התאריכים ינואר 2012 עד פברואר 2013.
      4. במהלך חקירתה הנגדית טענה התובעת לראשונה שלפיה בתו של מעסיקה "קימבנה" תלושי שכר פיקטיביים, וכי המעסיקה הגיעה לביתה כדי לפטרה במהלך המחלה (עמ'9 שורה 10; שורות 26-27).
      5. לא מצאתי שיש לקבל את עדותה זו של התובעת. מעבר לכך, שעדותה זו לא נתמכה בשום ראיה אובייקטיבית, היא אינה תואמת את האמור בתצהיר עדותה הראשית של התובעת, והיא מתווספת לשורה שלמה של תהיות באשר לאמינותה. התובעת שבה אפוא לעבודתה זמן קצר לאחר התאונה. הטענה שלפיה צמצמה משרתה בשל הנכות המזערית שנגרמה לה לא הוכחה, והיא אף אינה סבירה בנסיבות העניין. סביר להניח כי בשל שינויים בהרכב המשפחה, ולאחר שעלה בידי התובעת למצוא משרה מכניסה יותר, ביכרה התובעת לעבוד במשרה חלקית בתמורה לאותו סכום שאותו הרוויחה לפני התאונה.
      6. מדו"ח רציפות השכר עולה כי ממוצע שכרה של התובעת בשנת 2014 עמד על 3,741 ₪ לחודש, בשנת 2015, על 3,581 ₪ ובשנת 2016 על 3,794 ש"ח, וזאת אף שהיא עובדת בהיקף משרה של 59 אחוזים. במצב דברים זה מצאתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היו לה הפסדי שכר.

הפסד השתכרות לעתיד

• • • 1. נוכח מכלול הנתונים, בשים לב לנכות ולפוטנציאל השכר, 3,735 ₪ כפי שביקשה התובעת בסיכומיה, זכאית התובעת לפיצוי בסכום של 14,000 ₪ בראש נזק זה (בהנחת עבודה עד גיל 67, וכשליש תחשיב אקטוארי ).
      2. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד פנסיה בסכום של 1,660 ₪.

עזרה וסיעוד

• • • 1. נוכח הנכות הזמנית ניתן להניח כי התובעת הייתה זכאית בעבר לעזרת הזולת בהיקף מסוים וניתן להניח שנוכח נכותה הצמיתה היא תהיה זכאית לעזרה מסוימת בעתיד.
      2. נוכח האמור, מצאתי לקבוע פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בערכי יום מתן פסק הדין.

הוצאות

• • • 1. התובעת עתרה בסיכומיה לפיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר וסך של 15,000 ₪ בגין הוצאות עתידיות.
      2. בשים לב להוצאות בגין השתתפות עצמית שהיו לה והצפויות לה, מצאתי שיש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 2,000 ₪, בערכי יום מתן פסק הדין.

סיכום

• • • 1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כמפורט להלן:
• נזק לא ממוני- 9,000 ₪;
• גריעה מכושר השתכרות (כולל פנסיה)- 15,660 ₪;
• עזרת הזולת בעבר ובעתיד- 3,000 ₪;
• הוצאות 2,000 ₪;
• סה"כ- 29,660 ₪.
  • • 1. הנתבעת תשיב לתובעת גם את הוצאות המשפט שהיו לה, לרבות האגרה. אמנם בהינתן העובדה שהנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט את הסכום שהוצע לסיום התיק בפשרה, ונוכח כלל התנהלותה של התובעת, יש ממש בדרישת הנתבעת לחייב את התובעת בהוצאות האגרה, כאמור בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ואולם בנסיבות העניין מצאתי שראוי לוותר לתובעת על התשלום האמור. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).
      2. הסכום ישולם מתוך הסכומים שהפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט והיתרה תוחזר לידיה.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.