כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של כניסה לצומת תוך אי ציות לאור אדום ברמזור, ונהיגה בקלות ראש.

הנאשם הודה בנהיגה במקום ובזמן כמתואר בכתב האישום, הודה בכיווני הנסיעה של הרכבים, בתקינות הרמזורים, ובחבלות שנגרמו בתאונה, כפי שתוארו בכתב האישום.

כפירתו של הנאשם הייתה בעובדות 3 ו-4 של כתב האישום, על פיהן נטען כנגדו כי נהג בקלות ראש עת פנה שמאלה בצומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו וכי פגע ברכב המעורב שעה שזה נכנס לצומת כשברמזור בכיוון נסיעתו אור ירוק. טענת הנאשם כפשוטה היא כי הוא עצמו פנה ונכנס לצומת באור ירוק.

פרשת התביעה:

מטעם המדינה העידו נהג הרכב המעורב, ועד ראייה "ניטראלי" לתאונה שעמד כהולך רגל סמוך לצומת. בנוסף הוגש מעשה ידיו של בוחן משטרה שטיפל בתאונה.

עד תביעה מס' 1 ערן שלו, עד ראייה "ניטראלי" לתאונה סיפר בעדותו בביהמ"ש כי עמד בתחנת אוטובוס במרחק כ- 40 מטר מהצומת, כשגבו לצומת ופניו לכיוון הנגדי. העד תיאר כי שמע מכה כתוצאה מהתנגשות כלי הרכב בצומת, מיד הפנה מבטו לצומת וראה כי הרמזור בכיוון נסיעת הנאשם בפנייה שמאלה בצומת דולק אדום.

לבקשת ההגנה, ובהסכמת התובעת, הוגשה אמרתו של העד במשטרה במסגרת עדות שנגבתה ממנו ביום 05.12.12, כ-3 שבועות לאחר התאונה, ע"י בוחן את"ן ת"א [מסומנת נ/1].

ע.ת מס' 2 ליאור בכר, נהג הרכב המעורב סיפר בעדותו כי נסע בכיוון הנגדי לנאשם, בדרך לה גרדיה ממערב למזרח, לדבריו כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו ישר דולק כל העת אור ירוק. בהגיעו לצומת עם מחלף הכניסה לנתיבי איילון לדרום, הבחין משמאלו ברכב הנאשם שפנה שמאלה נכנס לצומת ופגע בו. לדברי העד, לאחר התאונה שוחח עם הנאשם וזה אמר לו כי היה שקוע במחשבות ויתכן והתבלבל בין הרמזור בכיוון נסיעתו שמאלה לנתיבי איילון והרמזור המורה ישר בצומת. לדבריו למחרת התאונה חש "כאב קל" ובהמלצת סוכן הביטוח שלו ניגש לביה"ח להיבדק. [תעודה רפואית הוגשה וסומנה ת/1].

בהסכמת הצדדים הוגשו כל המסמכים שנערכו ונאספו ע"י בוחן את"ן ת"א רס"מ יוסי ירקוני אשר סומנו כדלקמן: הודעת הנאשם - ת/2, חוו"ד מומחה - ת/3, תרשים - ת/4, תצלום אויר - ת/5, לוח צילומים - ת/6, תע"ץ תקינות הרמזורים - ת/7, תכנית רמזורים בצומת - ת/8.

פרשת ההגנה:

מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו. הנאשם עמד בביהמ"ש על גרסתו כפי שמסר גם בחקירתו במשטרה כשבועיים וחצי לאחר התאונה, כי פנה שמאלה ונכנס לצומת באור ירוק. על פי דברי הנאשם במשטרה (בת/2):

"... כאשר הגעתי לצומת עם איילון דרום הרמזור בכיוון נסיעתי היה אדום לכן עצרתי והמתנתי לירוק כאשר הרמזור התחלף לירוק פניתי שמאלה לנתיבי איילון דרום ולפתע רכב שהגיע ממול מהנתיב הנגדי חסם דרכי ופגעתי בו עם חזית הרכב שלי בצד שמאל שלו" [ת/2 ש' - 4].

לטענת ב"כ הנאשם מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר לטענתו אין לייחס לעדות עד הראייה הניטראלי (ע.ת. מס' 1) כל משקל שכן ראשית העד לא ראה את התאונה אלא עמד במרחק כ- 40 מטר מהצומת בתחנת אוטובוס כשגבו לתאונה. כששמע רעש התנגשות כלי הרכב הסתובב והחל לרוץ לצומת כדי להגיש עזרה. העד לטענת ב"כ הנאשם לא ראה את האור שדלק ברמזור שמאלה בעת שהנאשם עבר את קו העצירה והחל לפנות שמאלה. לכל היותר ראה את הרמזור כמה שניות אחרי כן.

עד ההגנה בהגינותו אישר בחקירה נגדית בתשובה לשאלות הסנגור כי :-

"... אני לא יודע אם זה היה אדום בזמן שהוא [הנאשם] נכנס לצומת או מיד כשהסתובבתי אחרי ששמעתי את המכה היה אדום". [בפרוטוקול עמ' 4 ש' 6]

טענה נוספת שמעלה ב"כ הנאשם היא כי העד לא מסר פרטיו לאיש במקום התאונה, לא לנאשם ולא למעורב. איש מהם לא יכול לאשר כי העד היה נוכח במקום. לטענת הסנגור העד לא מזהה איש מהמעורבים בתאונה, ולא זוכר את סוגי כלי הרכב. ייתכן כי העד הבחין בתאונה אחרת בצומת, וכלל לא הבחין בתאונה נשוא הדיון שבפני.

דיון והכרעה:

ניתוח תכנית הרמזורים:

על פי תכנית הרמזורים, סדר הופעת האור הירוק בצומת בכיווני הנסיעה הרלוונטיים הוא כמפורט להלן:

1. בכיוון נסיעת הנאשם, בפנייה שמאלה (פאזה מס' 5): אור ירוק בין השניות 41 ל- 60. משך האור הירוק 19 שניות.
2. בצומת מכיוון הנאשם בכיוון הנסיעה ישר (פאזה מס' 2): אור ירוק בין השניות 95 ל- 60. משך האור הירוק 75 שניות.
3. בכיוון נסיעת המעורב, ישר (פאזה מס' 6): אור ירוק בין השניות 81 ל- 100. משך האור הירוק 19 שניות.
4. בכיוון המעורב ישר ביציאה מהמנהרה (פאזה מס' 1): אור ירוק בין השניות 105 ל- 35. משך האור הירוק 40 שניות.

סה"כ משך מופע הרמזורים הכולל בצומת, במחזור אחד - 110 שניות.

מניתוח תכנית הרמזורים עולה כי:

בכיוון נסיעת הנאשם (סעיף א) ובכיוון נסיעת המעורב (סעיף ג) - אין אור ירוק משותף.

בכיוון נסיעת הנאשם (סעיף א) וברמזור הנוסף המצוי בכיוון ממנו הגיע המעורב (סעיף ד) - אין אור ירוק משותף.

בכיוון נסיעת המעורב (סעיף ג) וברמזור הנוסף המצוי בכיוון ממנו הגיע הנאשם, המורה ישר בצומת (סעיף ב) – ירוק משותף בין השניות 95 (תחילת הירוק בפאזה 2 ישר מכיוון המעורב) ל-102 (סוף הירוק בפאזה 6 כיוון המעורב).

סה"כ משך הירוק המשותף בין כיוון נסיעת המעורב לרמזור ישר בכיוון הנאשם – 7 שניות (כולל 2 שניות האור הצהוב שבסיום הירוק).

מסקנות מתכנית הרמזורים בלבד:

לו המעורב היה מתבלבל ומסתכל על הרמזור הנוסף בכיוון נסיעתו (סעיף ד) ונוסע בירוק שברמזור זה, גם אם היה עובר באדום לפי הרמזור שבכיוון נסיעתו, לא הייתה מתרחשת התאונה שכן אין ירוק משותף גם לרמזור זה ולרמזור שבכיוון נסיעת הנאשם.

מאידך, הנאשם העיד כי עמד ברמזור "אדום" והחל לנסוע כשנדלק "ירוק".

אם הנאשם "התבלבל" והסתכל על הרמזור הנוסף בכיוונו המורה ישר (סעיף ב) והחל בנסיעה בשעה שנדלק ירוק הייתה נגרמת תאונה, שכן באותו זמן בדיוק דולק אור ירוק בכיוון נסיעת המעורב. כאמור בעת זו יש ירוק משותף ל- 7 שניות.

ניתוח עדויות הנאשם העד והמעורב:

הנאשם טען בעקביות לכל אורך הדרך כי הגיע לצומת ועצר ראשון בקו העצירה בשל אור אדום בכיוון נסיעתו. לאחר מכן לדבריו החל בנסיעה כאשר הבחין באור ירוק.

בחקירה נגדית בתשובה לשאלות התובעת השיב:

" ש. לא היה מצב שהגעת לצומת והיה ירוק

ת. נכון . הגעתי ועצרתי.

ש. מהרגע שהתחלת את הנסיעה עד התאונה כמה זמן עבר?

ת. לא יודע. 10 שניות. זו צומת גדולה. זה היה מרחק של 40 מ'.

ש. כמה זמן לוקח לך לעבור 40 מ'?

ת. אני משער ש-10 שניות. "

[בפרוטוקול עמ' 8 ש' 9].

טענתו זו של הנאשם, מחזקת את המסקנה כי התאונה נגרמה בעת שהנאשם החל בנסיעה שמאלה לצומת כאשר הרמזור בכיוון שמאלה היה אדום, וזאת כיוון שטעה והסתכל על הרמזור ישר שהתחלף מאדום לירוק.

הדברים עולים מניתוח תכנית הרמזורים, כפי שהבאתי לעיל, בסעיף הקודם.

ועוד, גרסת המאשימה נתמכת בחלקה הגדול על עדותו של עד ראייה ניטראלי, אשר כזכור עמד במרחק כ- 40 מ' בתחנת אוטובוס, בגבו לתאונה, והסתובב לכיוון הצומת כששמע את כלי הרכב מתנגשים. על פי עדותו, בשלב הזה לאחר שהסתובב, הבחין ברמזור שמאלה בכיוון הנאשם, הדולק באור אדום.

העד נחקר בנקודה זו ע"י הסנגור המכובד, ועיקר כיוונה של חקירתו הייתה כי ייתכן ובפרק הזמן שחלף בין כניסתו של הנאשם לצומת, עד לתאונה ועד שהעד הסתובב, האור התחלף. כך טענת הנאשם כי נכנס לצומת באור ירוק והעד הסתכל ברמזור רק אחרי שהאור בו התחלף לאדום.

לאחר עדותו של הנאשם, מצאתי כי טענה זו נשללת. ואסביר. על פי תכנית הרמזורים הרמזור שמאלה בכיוון נסיעת הנאשם דולק ירוק משך 19 שניות. גם על פי גרסת הנאשם מרגע שנדלק אור ירוק ברמזור ועד לתאונה שהייתה להערכתו במרחק כ-40 מטר, חלפו כ- 10 שניות. העד העיד כי הסתובב מיד כששמע את קול התאונה. גם אם נוסיף לאותם 10 שניות את "זמן התגובה" הדרוש לעד כדי להסתובב ולהבחין ברמזור, הרי שנותר זמן מספיק לעד כדי להבחין באור הירוק הדולק 19 שניות.

לאור האמור אני מוצא כי עדות הנאשם בנקודה זו מחזקת את תיאור העד.

ועוד, לאחר שהאזנתי לתיאורו המפורט של העד, ולאחר שזה אף נחקר בחקירה נגדית ע"י הסנגור המלומד, לא נותר ספק בליבי כי העד מסר בדיוק את מה שראה וקלט בחושיו, ולפיכך אוכל לקבוע בלי היסוס כי אמינה ומקובלת עלי גרסתו של העד לאור שדלק ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם, מיד לאחר התאונה.

מצאתי כי על פי עדותו של העד יחד עם תכנית הרמזורים וגרסת הנאשם, ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר, ואף ברמת הוודאות הגבוהה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם פנה ונכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו "דולק" אור אדום ברמזור. הנאשם פנה שמאלה בצומת, אותה עת הגיע ממולו המעורב ברכבו, כאשר הוא נוסע בחסות אור ירוק שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. הנאשם פגע בו וגרם לתאונה.

גרסתו של העד מהימנה, וניכר בה כי אין לו כל אינטרס או היכרות מוקדמת עם מי מהמעורבים. אין ספק כי העד נקלע למקום התאונה במקרה, ממקום עמידתו בצומת הבחין באור האדום בכיוון נסיעת הנאשם.

כלל הוא כי לעדותו של עד ניטראלי נטול פניות ואינטרסים יש לתת משקל רב בשכלול הראיות. [כך למשל: בעפ"ת (מרכז) 10-06-21258 סרסור נ' מדינת ישראל, (מיום 13.12.10); ובת"ד (י-ם) 2005/09 מדינת ישראל נ' גימי, (מיום 11.6.09)].

אמרתו של העד במשטרה (ת/1) הייתה אף היא בפני, לא למותר לציין בהקשר זה כי ההודעה הוגשה בהסכמת התובעת, לפנים משורת הדין, ולא בשל סתירה כל שהיא שנתגלתה בינה לבין עדות שנמסרה בביהמ"ש.

העיד בפני אף נהג הרכב המעורב, אשר נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנאשם. מעדותו מתחזקת גרסת המאשימה כי הנאשם הוא זה שפנה שמאלה בניגוד לרמזור אדום. התרשמתי כי עדותו של הנהג המעורב אמינה, מדויקת, מפורטת, עקבית ורציפה. התרשמתי כי המעורב מסר עדות כנה ואמתית לא ניסה לייפות את גרסתו, השיב לכל שאלות הסנגור ועמד בחקירה נגדית. לעניין זה לא מצאתי בקיעים שהם בעדותו.

סיכום והכרעה:

הסנגור המלומד בסיכומיו מנסה לעורר ולבסס גרסה חלופית אפשרית לאופן התרחשות התאונה, לפיה הנאשם נכנס לצומת באור ירוק וכי המעורב הוא זה שעבר בצומת באור אדום. גרסה זו מהווה לטענתו תרחיש סביר ואפשרי לקרות התאונה, אשר בגינה יש לזכות את הנאשם, בהתקיים לטענתו ספק "סביר" בגרסת המאשימה.

לטענת הסנגור מדובר בגרסה מול גרסה (הנאשם מול המעורב) שכן גרסת העד "הניטראלי" מעוררת ספקות כמתואר הן משום שעמד בגבו לצומת ולא ראה את התאונה אלא לאחר שהתרחשה, והן משום שלא השאיר פרטיו לאיש ולכן ייתכן כי העד מתאר תאונה אחרת.

ברע"פ 7468/07 מרים לוקשינסקי נ' מ"י נקבעה הלכה לעניין מהו "תרחיש חלופי" המקים "ספק סביר". נקבע כי :-

" תפקידה של הערכאה הדיונית היה לבדוק האם אותם תרחישים הם סבירים עובדתית וככל שקיים תרחיש סביר שכזה - האם קיים ספק סביר בגדרו של אותו תרחיש".

לאחר שבחנתי את ה"תרחיש" שהעלה הנאשם, אני דוחה את גרסת הנאשם וקובע כי היא אינה מעוררת כל ספק, בגרסת המאשימה.

מבין שתי האפשרויות - האפשרות שהנאשם טעה ונסע ברמזור אדום, והאפשרות שמהמעורב נסע באור אדום או שעד הראייה הניטראלי הבחין בתאונה אחרת - מקבל אני כגרסה יחידה אפשרית את גרסת המאשימה, לפיה הנאשם הוא שנכנס לצומת ברמזור אדום, וזאת נוכח תכנית הרמזורים בצומת וגרסתו של הנאשם לבדה על פיה עמד בצומת באור אדום והחל בנסיעה כשהבחין באור ירוק.

על בסיס עדות הנאשם בנקודה זו, מצאתי כי נקודת הזמן היחידה בציר הזמנים על פי תכנית הרמזורים בצומת, בה יכלה להתרחש תאונה, היא כאמור בין שנייה 95 ל- 102, בה דלקו אור ירוק בכיוון המעורב ואדום בכיוון הנאשם. הנאשם "התבלבל" בין 2 הרמזורים שלפניו, והחל בנסיעה שמאלה כאשר נדלק אור ירוק ברמזור המורה לנסיעה ישר בלבד.

יש לציין שוב בנקודה זו, כי על פי תכנית הרמזורים אם אייחס אותה טעות לכאורה למעורב, היינו שהמעורב הוא זה שהתבלבל בין הרמזורים בכיוון נסיעתו, הרי שתכנית הרמזורים מראה כי גם אם היה נוסע בירוק על פי הרמזור השני שבכיוונו, לא הייתה מתרחשת תאונה שכן גם למופע זה אין ירוק משותף עם הרמזור שבכיוון הנאשם.

כחיזוק לאמור קבלתי כמהימנה את גרסת עד הראייה הניטראלי, הנתמכת בגרסת המעורב, והעדפתי גרסתו של המעורב על גרסת הנאשם בשל הנימוקים שציינתי לעיל.

בנוסף ולחילופין, אין לדעתי בהעלאת ה"תרחיש" כפי שניסה להעלות הנאשם, כדי להעלות ספק בגרסת המאשימה, העולה מעבר ל"ספק סביר".

מכל האמור לעיל, חולשת גרסת הנאשם מול תכנית הרמזורים, אמינות וניטרליות עדות העד, ואמינות עדות המעורב, הממצאים שנאספו ע"י הבוחן המשטרתי, מסקנותיו של הבוחן שהובאו כחוו"ד מומחה, זאת מבלי שהוצגה כל חוות דעת נגדית, כל אלו יש בהם כדי לבסס מעבר לכל ספק סביר את אשמת הנאשם בתיק זה.

אני קובע לפיכך כי לאחר שמיעת הראיות בתיק, שוכנעתי ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם פנה שמאלה ונכנס לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. בנסיבות אלו נהג הנאשם בקלות ראש והוא האחראי הבלעדי לתאונה.

אשר על כן אני מחליט להרשיע את הנאשם בביצוע כל העבירות המיוחסות לו על פי העובדות המפורטות בכתב האישום.

3

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ד , 18 דצמבר 2013, במעמד הצדדים