<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד סיגל

הנאשם - נוכח

פרוטוקול

הנאשם:

אני מודה שעברתי על החוק אבל זה לא היה בשל רצוני. אני בנאדם בעל משפחה 12 נפש, אין לנו איפה לגור במקום אחר.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיע את הנאשם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיפים 204 (ב), 208 ו- 210 לחוק התכנון והבניה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט חשון תשע"ד, 23/10/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מבקש להציג תמונה של המבנה נשוא כתב האישום – סומנה ת/1.

כמו כן מגיש צילום אוויר של הסביבה בה הוא מצוי - סומנה ת/2.

הכוונה היא להפוך את המקום לאיזור מגורים אך יש בעיה עם תכניות המתאר.

אני לא אכחיש ולו מן הטעם שזו בעיה משותפת לבעלי בתים נוספים באותו איזור. מצד שני הרעה החולה שהחלו בביצוע עבודות במקום וכאשר אחד פותח בבניה כזו האחרים מחזיקים אחריו.

כך או כך אנו עוסקים במבנה העומד על תילו משנת 2002 לפחות, בית המשפט נתן לנאשם בזמנו אורכה של שנתיים להסדיר את הענין, אף אנו המתנו תקופה נוספת. לצערי לא נראה כי יש התקדמות מצד הנאשם אישית שעדין ממתין לסיוע מצד המועצה או הועדה ולא טרח לסייע לעצמו.

מבקשת להשית על הנאשם קנס הולם את חומרת העבירה, בהתחשב בנסיבות לרבות נסיבות אישיות של הנאשם יתכן ואין מקום למצות עימו את הדין במלוא חומרתו אלא להסתפק במתווה שנע בין 7,500 ל-15,000 ₪ ובמקרה זה בגבולות 10,000 ₪, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪.

הנאשם טוען לעונש:

אני בנאדם עם מחלות, מקבל קצבה של הבטחת הכנסה בסך 3,000 ₪ בקושי אני חי.

בבית יש 12 נפשות.

פעם שעברה נשפטתי וקבלתי כמעט 50,000 ₪ אם מביאים בחשבון כפל אגרה.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאור הודאתו בעבירה של אי קיום צו שיפוטי וכן שימוש במקרקעין בניגוד לייעודם.

יובהר כי השימוש הנטען הינו ביחס לאותם מקרקעין אשר ביחס אליהם הוגש האישום בגין אי קיום צו. עוד יודגש כי ביחס לעבירת השימוש הרי שזו הוגשה בשל היותה עבירה נמשכת הגם שהנאשם הורשע בעבר בעבירת בניה ביחס לאותם מקרקעין.

בהתאם לעובדות כתב האישום, חויב הנאשם להרוס בית מגורים אשר בנה ללא היתר וזאת עד ליום 1.8.05, אולם הוא לא קיים את הצו השיפוטי ולא הרס את הטעון הריסה עד היום.

העבירה המיוחסת לנאשם הנה עבירה הפוגעת קשות בשלטון החוק ובאמון הציבור בבתי המשפט. היא מנציחה את קיומו של דבר העבירה העומד על תילו באין מפריע ומשדרת מסר מטעה לציבור, לפיו אין הכרח לקיים את החלטות בית המשפט. לעניין זה יפים הדברים הבאים:

"צו בית משפט אינו בגדר המלצה בלבד. כל אדם מחויב לקיים צו – כל צו – ככתבו וכלשונו. הסדר הציבורי מחייב כי הוראות בית משפט תקוימנה, והאינטרס הציבורי משמיע כי הציבור ידע כי דבר בית המשפט מבוצע הלכה למעשה וכי הליכים שקוימו בפני בית המשפט לא התנהלו לשווא (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 58 (2005); דברי השופט ס' ג'ובראן בבג"ץ 8707/10 הס נ' שר הביטחון (3.2.2011))."

ע"פ 8225/12 פלונית נ' מ"י (ניתן ביום 24.2.13)

בהביאי בחשבון את הערך החברתי שנפגע, בשל ביצוע העבירה, מדיניות הענישה הנוהגת, הנסיבות המנויות בסעיף 40 ט לחוק העונשין ולענין הקנס את מצבו של הנאשם ראיתי לקבוע מתחם קנס הנע בין 4,000 ₪ ל-10,000 ₪ וכן עונש מאסר מותנה.

בהתחשב בכל אלה אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. תשלום קנס בסך 5,000 ש"ח או 25 ימי מאסר.

הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.12.13.

היה והנאשם לא ישלם אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

2. מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה בה הורשע.

3. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 7,000 ש"ח - להימנע מלעבור את העבירה בגינה הורשע – במשך שנתיים.

אם לא יחתום ייאסר ל- 10 יום.

הנאשם מופנה למשרדי המאשימה על מנת לקבל את שוברי התשלום לקנס.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ט חשון תשע"ד, 23/10/2013 במעמד הנוכחים.