1. זוהי בקשה להחזרת תפוס, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה).

2. הבקשה מתייחסת למכשיר טלפון נייד תוצרת סמסונג (להלן: הטלפון), ולרכב מדגם מזדה 3, מס' רשוי 8354556 (להלן: הרכב), שניהם בבעלות המבקש (להלן: התפוסים). התפוסים נתפסו על ידי המשטרה ב-30.4.13, במסגרת חיפוש וחקירה שהתנהלה נגד המבקש בחשד ששימשו אותו לביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן.

3. יצוין כבר עתה, כי בעקבות החקירה, ובעקבות מעצרו של הנאשם, הגישה המשיבה/המאשימה ב-1.5.13 כתב אישום, ובו ייחסה לנאשם עבירות של סחר בסם מסוכן, עקב כך שמכר בשלושה מועדים שונים סם מסוכן מסוג חשיש לסוכנת משטרתית סמויה, תמורת 3400 ₪. הנאשם שוחרר ממעצרו בתנאים מגבילים.

4. בכתב האישום הביעה המשיבה עמדתה כי תעתור בסיום ההליך הפלילי להכריז על הנאשם, אם יורשע, "סוחר סמים", ותבקש לחלט את התפוסים הנ"ל, חילוט שמאפשר המחוקק בנסיבות הענין.

5. בבקשה טוענים באי כוח המבקש, כי החזקת התפוסים פוגעת בקניינו של המבקש פגיעה בלתי מידתית; הסיכוי לחילוט התפוסים נמוך, בהתחשב בכך שמדובר ברכב ובטלפון אותם רכש המבקש לפני מספר שנים, בכספים שהשתכר כדין מעבודתו; וכן, בהתחשב בכך שהמבקש סובל מבעיות רפואיות כרוניות, והוא נזקק לרכבו לצרכיו היום-יומיים ולטיפולים רפואיים.

6. הבקשה מעוגנת בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה, בשלב שבו עומדת למבקש חזקת החפות, שלילת זכותו לעשות שימוש בקניינו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מהווה צעד דרסטי שפגיעתה בזכות הקניין היא בלתי מידתית. כדי למנוע פגיעה זו, ראוי לנקוט באמצעי חלופי, כגון החזרת התפוסים, תוך הטלת עיקול על התפוסים לטובת המדינה, באורח שיאפשר את החילוט בבוא היום, אם יעלה צורך כזה.

7. המשיבה מתנגדת לבקשה, ומבססת את עמדתה על המגמה לאפשר את חילוטם של התפוסים במידה שיורשע המבקש במשפטו. מה גם, שקיים סיכוי סביר לכך שהתפוסים יחולטו, נוכח העובדה ששימשו את המבקש לביצוע העסקאות בסם מסוכן. הראיות לכך מצויות בתיק. לחילופין, במידה שיוחלט להחזיר למבקש את התפוסים, ביקשה ב"כ המשיבה להבטיח בעיקול ובערבויות כספיות את האפשרות לחלט את התפוסים בבוא היום.

8. שקלתי את עמדות הצדדים, ולהלן הכרעתי.

הבקשה להחזרת תפוסים מעוררת באורח טבע את הצורך להכריע בין אינטרס הציבור בדבר קיום סדרי חברה תקינים, בכלל זה, מניעת עבירות, הגבלת ההנאה הכלכלית שהיא תוצר העבירות ונקיטה בענישה ראויה, ובין היתר, חילוטם של נכסים שהושגו בעבירה, לבין אינטרס הפרט למניעת פגיעה בזכויותיו, לרבות, זכויותיו הקנייניות, ועקרון שלטון החוק שבמסגרתו מתחייבת שמירה על הוראות החוק, ועל הליכי משפט תקינים.

9. תפיסתם של מוצגים הוכרה זה מכבר כאמצעי קיצוני להשגת התכלית של הוכחת התשתית הראייתית כנגד העבריין, ובכלל זה, האפשרות לחלטם בעתיד, היה ויורשע הנאשם, שכן, היא שוללת מן המחזיק, או, מן הבעלים, בטרם הוכרע דינו של הנאשם, את השימוש וההנאה מהתפוסים למשך תקופה ארוכה. בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל פי עקרון המידתיות המקובל, וכן, מאחר שמדובר בפגיעה קניינית, ולעתים – פגיעה קשה, קבע בית המשפט העליון כי יש לנקוט בתפיסת רכושו של חשוד רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית [ראו: בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2006(1), 3416 (להלן: פרשת לרגו); בש"פ 7715/97 שושנה חג'ג' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נב(1) 14; וכן, רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312 (להלן: פרשת גאלי)].

10. אין צורך להדגיש, כי המשך ההחזקה בתפוסים אשר נתפסו כדין בידי המשטרה, איננה מקדמה על חשבון העונש. הדברים ברורים וידועים. על כן, בהתבקש התערבות שיפוטית והכרעה לעניין החזרתם של תפוסים, אמור בית המשפט לוודא, בראש וראשונה, את קיומו של מקור סמכות לתפיסה; בית המשפט אמור לערוך איזון חוקתי בין ההגנה על זכויותיו הקנייניות של המבקש את החזרת התפוסים, לבין אינטרס הציבור שבמניעת ביצוע העבירות באמצעות חפצים שקידמו את ביצוען בדרך זו ואחרת. לצורך כך, קבעה הפסיקה, על בית המשפט להתחקות אחר מיגוון התכליות שברקע סמכות התפיסה הנתונה לרשות, המקרינות, כל אחת, על סוגיית שחרור התפוסים והתנאים לכך.

11. שלוש תכליות עיקריות עשויות להצמיח מקור סמכות להמשך החזקת התפוסים עד לסיום הליכי המשפט, והן: בראש וראשונה, אם מדובר בחפץ - הצגתו של החפץ התפוס כראיה במשפט; ושנית, מניעת עבירות בעתיד, וזאת, בהתקיים חשש מבוסס כי התפוס עלול לשמש את העבריין לביצוע עבירות בעתיד. המטרה היא, אפוא, להקשות על העבריין להוציא את תכניתו העבריינית מן הכוח אל הפועל (ראו: פרשת גאלי, בעמ' 322). התכלית האחרונה המוכרת הינה - חילוט התפוסים (שהוכתמו בעבירה) כאמצעי עונשי, לפי סעיף 39 לפקודה.

12. אשר על כן, בהגיע בית המשפט למסקנה כי תכלית התפיסה נותרה בעינה, עליו לבחון, ברובד הראשון, האם ניתן באיזון ראוי להשיג את המטרות תוך פגיעה פחותה בבעל הקניין בנכס, תוך החלת "חלופת תפיסה" שתגשים כראוי את האינטרסים השונים הפועלים בענין זה (ראו: פרשת לרגו). להתרת הסוגיה, על בית המשפט לבחון ולהתייחס, בין היתר, לשלב ההליך הפלילי, בנקודת הזמן הרלוונטית, קרי: האם מדובר בשלב החקירה, ומה הם סיכוייה להבשיל לכתב אישום ולמשפט; וכן, האם החשש לשימוש בחפץ לצורך ביצוע עבירה עתידית עודנו קיים, ומה עוצמתו. בית המשפט אמור לבחון אם קיימת הסתברות לקיום משפט, ואם כן, מה מידת הצורך בחפץ כראייה, ומה סיכויי ההרשעה העשויים להביא בעקבותיהם גם לחילוט החפץ, וכיוצא באלה שיקולים. כך, למשל, אם הנכס נתפס למטרה מניעתית, ואין התפתחות ממשית בחקירה מזה זמן, עשוי להיות כי החשש לשימוש בחפץ למטרת ביצוע עבירה עתידית ייחלש באופן ניכר, ועמו יישמט הבסיס המתמשך לתפיסה. אם הנכס נתפס למטרת הבטחת אפשרות חילוט עתידי, יהיה מקום לבחון את אופי התפתחות החקירה, והצפי לקיום משפט ולסיומו בהרשעה; אולם, אם נתפס החפץ למטרת הצגתו כראייה במשפט, יהיה מקום לבחון מה מידת הסיכוי לקיום משפט, ומה מידת הנחיצות בחפץ כראייה במסגרתו.

13. רובד הבחינה השני מתמקד באפשרויות שחרור התפוסים והתנאים לכך, בהינתן קיומה של עילת תפיסה מתמשכת. במסגרת זו, נפסק, אמור בית המשפט לשקול את הצורך בהמשך התפיסה, כדי להגשים את תכליתה מול עניינו של הפרט שזכותו הקניינית נפגעה, ולבחון את אפשרות האיזון בין השניים באורח מידתי. בגדרו של איזון זה על בית המשפט לשקול, בין היתר, מהי מידת הסכנה לפגיעה בתכלית התפיסה אם ישוחררו התפוסים, לבין היקף הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים, ועוצמתם היחסית של האינטרסים הנוגדים תישקל ותיבחן אלה מול אלה. על בית המשפט להחליט בגדרו של איזון זה, אם ניתן לשחרר את התפוסים אף שמתקיימת עילה נמשכת לתפיסה, ואם כן - באלו תנאים וסייגים יש לעשות כן, כדי להגן על תכלית התפיסה תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל הזכות בנכסים התפוסים (ראו: פרשת לרגו; פרשת גאלי, בעמ' 323-325; בש"פ 7023/03 אבוטבול נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003 (3) 628; וכן: בש"פ 3159/00 אסנת רבין נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2000(2) 1118).

14. בשקלול האינטרסים תוערך, מצד אחד, מידת הצורך בהשארת התפוסים בידי המשיבה בהתאם לעוצמת התכלית שהתפיסה נועדה להשיג בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי המתפתח; מצד שני, יבחן בית המשפט היבטים שונים הנוגעים לטיבם של התפוסים מבחינתו של בעל הקניין. כך, למשל, יבחן בית המשפט האם מדובר בתפוסים שההחזקה בהם מותרת על פי דין או אסורה; מה מידת הנזקקות להם, ומה שיעור הנזק הצפוי משלילת ההחזקה בטרם הסתיים ההליך הפלילי. בהקשר זה, עשוי להיות הבדל בין תפוס המשמש אדם לעסקו ולמשלח-ידו, לבין תפוס שאינו בר-שימוש יומיומי; כן, עשוי להיות שוני בין חפץ כלה לבין חפץ שערכו אינו מושפע ממעבר הזמן, וכיוצא באלה שיקולים.

15. מן הכלל אל הפרט: אין חולק בדבר קיומו של מקור סמכות לתפיסת הרכב ולתפיסת הטלפון הנייד. בנוסף, מתיק החקירה עולה, לכאורה, קשר הדוק בין העבירות שבכתב האישום לבין התפוסים. כתב האישום שהוגש על-ידי המשיבה זמן קצר לאחר החקירה ותפיסת התפוסים מקנה למשיבה את הזכות לעתור לחילוטם אם יורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו לפי פקודת הסמים המסוכנים. המשך החזקת התפוסים תבטיח את תקינות ההליך הפלילי. מאידך גיסא, ועל פי הנחיות הפסיקה, לא ניתן לשלול את טענת המבקש כי הוא זקוק לרכב התפוס לצרכי יום-יום וזקוק לטלפון.

16. באיזון בין השיקולים שהזכרתי, אני סבורה כי השיקול המכריע הוא להפחתת הפגיעה בזכויות היסוד של המבקש, וזאת, בהחזרת התפוסים, תוך קביעת תנאים שיבטיחו את האפשרות לחילוטם בעתיד.

17. באשר לרכב התפוס:

אני מורה למשיבה להחזיר למבקש את הרכב התפוס (שפרטיו לעיל), תוך איסור על ביצוע דיספוזיציה כלשהי ברכב עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי, וכן, בכפוף למילוי התנאים המוקדמים הבאים:

א. המבקש ידאג לרשום במשרד הרשוי עיקול על הרכב לטובת מדינת ישראל;

ב. הרכב יבוטח בפוליסת ביטוח מקיף, והפוליסה תשועבד לטובת מדינת ישראל;

ג. להבטחת אי מכירתו או העברתו של הרכב עד לסיום ההליכים, יחתום המבקש על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪, ויפקיד בקופת בית המשפט סך 5,000 ₪ במזומן.

18. אשר למכשיר הטלפון הנייד התפוס:

בהתחשב בכך שמכשיר הטלפון ו/או תוכנו עשויים לשמש ראיה במשפט, אני מורה על החזרתו למבקש, כפוף לכך שהמשטרה תוודא כי הפיקה מהמכשיר האמור את הראיות שהיא נזקקת להן במהלך המשפט.

לצורך האמור לעיל, אני מעכבת את החזרת מכשיר הטלפון עד 20.6.13.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ב"כ המבקש יוכלו לקבל בלשכתי את המסמכים שנמסרו לעיוני.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.