ע"י ב"כ עו"ד א' קלוזנר

רקע

1. התובעת, שהינה ילידת 1960, הייתה מעורבת בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.8.12 (להלן: התאונה).
2. הנתבעת הינה חברה לביטוח המאוגדת כדין, ביטחה ביום התאונה את הרכב בו נהגה התובעת והיה מעורב בתאונה.
3. המחלוקת היחידה שנטשה בין הצדדים סבה סביב נזקי הגוף של התובעת והפיצוי לו זכאית בעקבות חבלתה בלבד.
4. דר' קליגמן מונה לבקשת התובעת כמומחה מטעם בהמ"ש (להלן: המומחה). הצדדים פנו למומחה ולפנייתם צירפו תיעוד רפואי רלוונטי. לאחר שהמומחה עיין בתיעוד הרפואי ובדק את התובעת, הוא ערך ושגר את חו"ד שבגדרה מצא כדלקמן:
5. הגבלה קלה ביותר בתנועות ע"ש הצווארי ללא קיפוח נוירולוגי שבגינה העריך את הנכות שנותרה אצל התובעת ב-5% לפי סע' 37 (5) א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. לעניין נכות זו המומחה הוסיף וציין כי אינה קשורה לתאונה.
6. הגבלה קלה עד בינונית בתנועות ע"ש המותני המקנה לתובעת נכות רפואית בשיעור 15% בהתאם לפריט הנכות 37 (7) א-ב לתוספת הנ"ל. המומחה הוסיף בהדגישו, כי כפי התרשמותו רק מחציתה של נכות זו קשורה לתאונה. היינו נקבע, כי בעקבות התאונה נותרה אצל התובעת נכות רפואית בשיעור 7.5% בשל הגבלות בתנועות הגב המותני.
7. הצדדים הגישו תחשיבי נזק וניתנה הצעתי, אלא שהדבר לא הביא לסיום תובענה זו בפשרה. לאור זאת, נקבע דיון לשמיעת ראיות הצדדים ליום 19.4.15. במועד זה העידו ונחקרו התובעת ובעלה. משום שהנתבעת עמדה על חקירת המומחה שנבצר ממנו מלהתייצב, אזי נקבע דיון נוסף שהתקיים היום. בדיון זה שני הצדדים חקרו את המומחה וכן סיכמו את טיעוניהם בע"פ.

סיכומי הצדדים

1. התובעת טענה, כי המומחה קיפחה בשלילת הקשר הסיבתי בין ההגבלות שנמצאו בתנועות הצוואר לבין התאונה וגם לא השלימה עם חלוקת הנכות באשר לגב. לגישתה המומחה הפריז במשקל שיחס לעברה הרפואי ולשינויים הניווניים שנמצאו בגבה.
2. התובעת עמדה בהרחבה על השלכת הנכות על תפקודה בחיי היום יום ובעבודתה. הדגישה, כי בשל ההגבלות שהוסבו לה בעטיה של התאונה היא נזקקה ותיזקק משך חייה לעזרה משמעותית מאת הזולת. עוד הוסיפה, כי הנכות שנותרה גורעת באופן משמעותי מיכולתה לעבוד ולהשתכר. אמנם התובעת המשיכה בעבודתה, אך הדבר נעשה מחוסר ברירה בשל מצבה הכלכלי הקשה וספק אם תוכל, לנוכח כאביה והגבלותיה, להתמיד בעבודתה הנוכחית או למצוא עבודה מתאימה אחרת.
3. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי המסתכם בסך כחצי מיליון ₪, זאת בגין הפסדי השכר בעבר, בעתיד, הפסדי הפנסיה, העזרה, ההוצאות וגם בגין הכאב והסבל.
4. גם הנתבעת אינה שבעת רצון מקביעת המומחה. לגישתה, ההגבלה שנמצאה בגבה של התובעת הינה לכל היותר קלה ומקנה נכות רפואית מקסימאלית בשיעור 10% בלבד ולא 15% כפי שנקבע ע"י המומחה. מכאן, כך נטען, המומחה טעה בהעריכו את נכותה הכוללת בגין ההגבלות בגב המותני. לנוכח עברה הרפואי העשיר, כן משנמצאו שינויים ניווניים גם בחוליות ע"ש המותני, לכל היותר ניתן היה לייחס רבע מנכותה הרפואית הנכונה (שהינה כגישת הנתבעת בשיעור 10%) לתאונה בה עסקינן.
5. הודגש, כי התובעת לא נעדרה מעבודתה, היא ממשיכה בביצוע עבודתה ללא אף מגבלה. הנתבעת גם הזכירה בטיעוניה שהתובעת סובלת מבעיה בכפות הרגליים בגינה היא מטופלת באופן אינטנסיבי, זאת נוסף להגבלות בצוואר ולשינויים הניווניים בגב שאין בינם לבין התאונה קשר כלשהוא. עסקינן בממצאים משמעותיים שיתכן ופגעו בכושרה של התובעת לעבוד, זאת בשונה מהנכות הזניחה וחסרת ההשלכה שנקבע כי הינה תוצאה של התאונה.
6. התובעת לא הוכיחה כי נזקקה לעזרת הזולת. לבד מהטענה לא הובאו עדים ולא הונחו ראיות התומכות בטענה זו. עוד נטען, שגם הטענה לעזרה עתידית הינה חסרת כל תוחלת בשים לב להגבלה המינימאלית שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה.
7. לעניין ראשי הנזק הנתבעת הפנתה לתחשיב הנזק שהוגש מטעמה, שם היא הציעה לפצות את התובעת בתשלום סך של 12,500 ₪, בגין כאב וסבל סך 10,500 ועזרה בעבר סכום נוסף בסך 2,000 ₪.

מסקנות המומחה

1. על אף החקירה הארוכה והשאלות הרבות והמגוונות שהצדדים הפנו למומחה בחקירתו, הוא נותר איתן בדעתו וחזר והסביר בצורה משכנעת את מסקנותיו והערכתו לנכותה של התובעת. לא מצאתי כל טיעון, הסבר או תיעוד כלשהו, לא כל שכן בעל משקל שיצדיק דחיה או סטיה ממסקנתו של המומחה . אמנם הלכה היא שבית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלת הנכות, הקשר הסיבתי והתפקודיות, ואין הוא חייב לאמץ חו"ד במיוחד לאחר שהמומחה נחקר בפניו, (רע"א 8575/12 פאינה אדאף נ' אסם בע"מ, והאסמכתאות שם). יחד עם זאת, כפי שנקבע, נכון וראוי להפעיל סמכות זו בזהירות ואך למקרה והונחו נימוקים כבדי משקל שיצביעו על טעות בולטת, דבר שלא נמצא בענייננו.
2. לעניין הצוואר המומחה הסביר כי בבדיקת ה-C-T נמצאו שינויים ניווניים שסביר להניח שמהווים הגורם להגבלה; זאת נוסף לעובדה שהתובעת לא התלוננה על חבלה כלשהיא גם לא כאבים או הגבלות בתנועות הצוואר בסמוך לאחר התאונה. תלונתה הראשונה לעניין הצוואר הופיעה ביום 30.9.12, היינו אחרי כחודש וחצי מאירוע התאונה, דבר שמערער עד מאוד את זיקת התאונה להגבלות הזניחות שנמצאו בתנועות הצוואר. הסברים אלה הגיוניים, משכנעים, מבוססים על בדיקתו הקלינית, ניסיונו של המומחה והתיעוד הרפואי שהונח בפניו, ואותם אני מאמץ.
3. הדבר גם נכון לעניין מסקנותיו באשר לגב. המומחה הסביר את הערכתו שההגבלה שנמצאה בתנועות הגב המותני הינה בין קלה לבינונית, עמד על שיטות הבדיקה וחלק מהמבחנים ששמשו עזר בידיו להסקתה של מסקנה מקצועית זו לעניין טווח התנועות. גם כאן לא מצאתי כי המומחה הפריז, לכאן או לכאן, או טעה בקביעת שיעור נכותה בגין ההגבלות שנמצאו בתנועות הגב. המומחה חזר ושטח בפניי בהרחבה את נימוקיו והסבריו למסקנתו זו, ניכר כי עשה מלאכתו באופן מקצועי ועל הצד הטוב ביותר גם לאחר עיון מעמיק בכל התיעוד הרפואי שהצדדים הניחו בפניו.
4. גם חלוקת הנכות בגין ההגבלות בתנועות הגב, הינה סבירה ולא מצאתי טעם כלשהוא לסטות הימנה. המומחה הדגיש בפניי כי בקביעתו לעניין הקשר הסיבתי ותרומתה של התאונה הוא נתן את דעתו לעברה הרפואי של התובעת, ומהצד השני הדגיש כי במשך שנים, החל משנת 2007 ועד לאירוע התאונה, לא נמצאו בתיקה הרפואי תלונות משמעותיות המעידות על קיומה של הגבלה בתנועות ע"ש המותני. נוסף לכך, ובשונה מההגבלות בצוואר, התובעת התלוננה בהזדמנות הראשונה, ביום התאונה, על כאבים בגב התחתון דבר שמחזק את מסקנתו של המומחה אודות תרומתה החלקית של התאונה להגבלות בגב המותני.
5. לסיכום, המומחה עמד איתן בעדותו בפניי, הסביר ושכנע כי מסקנותיו מבוססות, הגם שלבד מטיעון גורף וכללי לא הוצג בפניי נימוק ענייני ובעל משקל שיצדיק סטייה ממסקנותיו הסופיות של המומחה באשר לנכות הרפואית ולקשר הסיבתי.

הפסדי השכר והפנסיה

1. התובעת ילידת 1960 ועלתה ארצה בשנת 1990. כעולה מעדות התובעת, כחצי שנה אחרי הגיעה ארצה החלה עובדת כקופאית בסופר מרקט, ולאחר כשנה עבדה בחברת עלית תחילה כמוכרת ולאחר מכן כמנהל חנות. בחברת עלית התובעת עבדה למשך 12 שנים ולאחר מכן התקבלה ברשת אחרת בשם "קנדי לנד", בה עבדה למשך 6 שנים בתור מנהלת סניף בקניון חיפה. לאחר מכן התובעת התקבלה כמוכרת בחנות רהיטים בה עבדה למשך 3 שנים והחל מיום 1.8.12 עברה לחנות רהיטים אחרת בבעלותה של חברה בשם ניר עיצובים בע"מ, בה היא עובדת עד עצם היום.
2. מעיון בדוח הרציפות בעבודה (נ/5), עולה שבשנת 2011 התובעת עבדה 12 חודשים אצל מעבידה הקודם, והשתכרה בממוצע חודשי ברוטו כ-6,250 ₪. החל מחודש 1.2012 ועד חודש 7.2012 התובעת לא עבדה עד אשר התקבלה בעבודתה האחרונה. ביום 1.8.12 התובעת החלה בעבודתה הנוכחית בה היא משתכרת שכר קרוב לשכרה אצל מעבידה הקודם.
3. מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי אושר לתובעת אי כושר עד 20.9.12, היינו למשך כחודש ימים (תעודה מיום 20.9.12). עם זאת התובעת מסרה כי נעדרה מעבודתה אך למשך כשבוע ימים (עמ' 12, ש' 12), ברם גם טענה זו לא מתיישבת עם תלוש השכר לחודש התאונה, לא נתמכה באישור מעביד או בעדות המעביד, ומכאן דינה דחיה.
4. בעדותה התובעת הסבירה כי על אף העובדה שהיא ממשיכה לעבוד ולא חלה ירידה בהכנסתה :" בעבודה קשה לי עכשיו, לפני התאונה לא היתה לי בעיה מבחינת פעילות, יכולתי לעלות ולשלוט על השטח, שטח החנות 3,000 מטרים ב 3 קומות, היה לי קל לעלות ולרדת, אני לא צריכה להסביר שלמכור רהיטים זו לא עבודה כמו בסופר כמו מוצר במדף, פה אני יכולה ללוות אדם כמה שעות לעלות ולרדת במדרגות, אחרי התאונה מאד קשה לי, פניתי כמה פעמים למעביד שלי לצמצם שעות, אבל לצערי בגלל שאנו מורכבים ככה וזה עסק פרטי הוא לא יכול, אמר לי שכמה שהוא רוצה לעזור לי ורואה שקשה לי אמר שאם יצטרך לקחת עוד בן אדם אני אשאר ללא עבודה" (עמ' 7, ש' 7-12). עוד הוסיפה : "אני עובדת בין 8 ל – 10 שעות כל יום, 6 ימים בשבוע. פעם בשבוע יש לי חופש בזמן האחרון ימי רביעי. אני עובדת מוצאי שבת וימי שישי. קשה לי מאד בלילות, אני בלחץ מבחינת כל המצב גם נפשי וגם כלכלי בגלל שהפחד שלי לאבד את העבודה היא מאד משפיע על הדברים האלה, כי זו הפרנסה שלי אנו חיים מזה. יש לי גם משכנתא ויש לי הרבה הוצאות בגלל ההורים משני הצדדים, ..... אני מפחדת לאבד את עבודתי איני יודעת כמה יחזיק אותי כעובדת חצי פעולה." (עמ' 7, ש' 27-31).
5. לנוכח קביעותיו של המומחה והנכות שנמצאה קשורה בסופו של יום לתאונה נראה כי התובעת הפריזה בתיאור השלכות התאונה. דברים אלה נכונים ביתר שאת בשים לב לעובדה שהתובעת סובלת מהגבלות והפרעות רפואיות נוספות, כגון בצוואר ובכפות הרגליים, שאין בינן לבין התאונה ולא כלום. עם זאת, וגם אם התובעת משתדלת ועובדת ולא נגרמו מאז התאונה הפסדי שכר דבר ששולל את טענתה להפסדי שכר בעבר, אך לא באשר לעתיד. עדיין השאיפה היא להחזיר את מצבה לקדמותו בפסיקת פיצוי שישקף את הגריעה שחלה בכושרה לעבוד. אין כל ערובה כי התובעת תוכל להתמיד בעבודתה או בהקפה הנוכחי. באם התובעת תפוטר קיימת אפשרות כי תתקשה במציאת עבודה, לא כל שכן מתאימה.
6. אני סבור כי במקרה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה שיגלם בתוכו את כלל השיקולים הרלוונטיים כגון גילה, נכותה הרפואית, פוטנציאל השתכרותה, הגבלותיה שלא קשורות לתאונה וגם הגריעה שחלה ביכולתה לעבוד ולהשתכר בעקבות התאונה. סכום הפיצוי שנראה בעיני סביר בגין השפעת התאונה על כושרה לעבוד וגם הפסדי הפנסיה שהינם מינמאליים בנסיבות, הינו בסך של- 50,000 ₪.

עזרה והוצאות

1. התובעת טענה כי בעקבות התאונה היא נאלצה להעסיק בקביעות עוזרת בית בתדירות של פעם בשבועיים (עמ' 7, ש' 20), זאת בעקבות התאונה. אני סבור שגם כאן התובעת הפריזה בתיאוריה, הגם שטענה עובדתית זו לא הוכחה. ראשית , העוזרת לא הובאה לעדות. שנית, לא הוגשו מסמכים המוכיחים תשלום שוטף זה לידי העוזרת גם לא דיווח למל"ל כמתחייב עפ"י דין. שלישית, אין לדעת האם עזרה נטענת זו במלואה או שמא בחלקה דרושה רק בעקבות התאונה. מכאן, איני מקבל טענה זו גם לא חישוביה של התובעת להיקף העזרה הדרושה. עם זאת, בל נשכח שהתובעת סובלת מאז התאונה מהגבלות בתנועות הצוואר שאפשרי כי גרמו לפגיעה ביכולתה לבצע את עבודות משק הבית הקשות ואלה המחייבת השקעת מאמצים פיזיים . על-כן, לאחר שנתתי את דעתי לאפשרות כי בחודשים הסמוכים לתאונה סביר להניח כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת ולקיומה של הגבלה קלה אפשרית בביצוע עבודות משק הבית הפיזיות אני סבור כי יהיה צודק וסביר להעריך את היקף העזרה לה נזקקה התובעת בעבר והעזרה לעתיד, בעטיה של התאונה, בסך של 20,000 ₪.
2. התובעת טענה גם לנסיעות והוצאות ריפואיות אחרות. אף שלא צירפה קבלות, עם זאת לנוכח המעקב הרפואי הממושך במסגרת קופ"ח שכלל גם טיפולים פיזיוטיראפיים, אני מקבל את טענתה של התובעת כי מעקב זה היה כרוך בהוצאות בגין הנסיעות וההשתתפות בעלות הטיפול. סביר להניח שבמהלכו של המעקב הרפואי הממושך נגרמו לתובעת הוצאות מצומצות אותן נכון להעריך על דרך האומדנה בסך של 3,000 ₪. 

כאב וסבל

1. בשים לב לנכותה הרפואית של התובעת, גילה והמעקב הרפואי הממושך אותו עברה בקופ"ח אני פוסק לתובעת בראש הנזק של כאב וסבל פיצוי בסך של-15,000 ₪.

סוף דבר

מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 88,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת גם הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט בשיעור של 13% והמע"מ.

הסכומים ישולמו לתובעת באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.