1. המבקשים הגישו ביום 13.3.13 בקשה לפי סעיף 13 (ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) , להארכת המועד להגשת בקשה לוועדה המיוחדת לדון בפיצוי בשל נכסים (חממה שהוקמה לאחר היום הקובע, וחממה ומנהרה שפוצתה כחממה מדגם ב' ולא מדגם ג'), אשר לא ניתן פיצוי בעבורם בהחלטה של ועדת הזכאות מיום 8.8.07.

2. המבקשים טוענים , בין היתר, כי ביום 1.5.12 קיבלה המשיבה החלטה במסגרת תיק 3316-01 (להלן – פרשת בורשטיין), שבמסגרתה הכירה הן בשדרוג של מנהרות והן במתן פיצוי עבור חממות אשר הוקמו לאחר היום הקובע.

לנוכח שינוי המגמה , פנו המבקשים למשיבה בבקשה לפיצוי אולם , לטענתם, נדחו על הסף מטעמים טכניים – התיישנות.

3. המבקשים טוענים כי יש בהחלטה בפרשת בורשטיין , שבמסגרתה שינתה המשיבה כללים מנחים אשר נקבעו על ידה , משום שינוי נסיבות המצדיק דיון בבקשתם , ואין מקום לטענת התיישנות.

4. לטענת המבקשים, עם שינוי הכללים בפרשת בורשטיין היה על המשיבה להכריז על השינוי באופן גורף, ומשלא עשתה כן - אין היא יכולה להעלות טענת התיישנות כאשר מוגשות אליה בקשות המבוססות על ההחלטות שניתנו על ידה.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, בין היתר, כי היא אינה מגלה עילה הואיל ולא נזכר בה "טעם מיוחד" כנדרש לפי סעיף 13(ב) לחוק.

המשיבה דוחה את טענת המבקשים כי ההחלטה בפרשת בורשטיין מהווה שינוי נסיבות, ולטענתה – בוודאי שאינה מקימה "טעם מיוחד".

לטענתה , לא מדובר בהחלטה תקדימית, וגם בשנים עברו ניתנו החלטות דומות לרבים אחרים, כאשר כל מקרה נבחן לגופו.

(המשיבה מציינת החלטה מחודש מאי 2009 שפורסמה באתר מנהלת תנופה ).

6. עוד טוענת המשיבה, כי גם לו הייתה מתקבלת טענת המבקשים בעניין פרשת בורשטיין – הרי שהמבקשים השתהו גם לאחריה במשך כעשרה וחצי חודשים עד שהגישו את הבקשה שלפנינו, ויש בכך שיהוי בלתי סביר, במיוחד כאשר ההחלטה המקורית בעניינם ניתנה עוד בשנת 2007.

7. בסעיפים 20 – 21 לתגובתה טוענת המשיבה , כי לא יעלה על הדעת שכל אימת שאדם נזכר ברכיב פיצוי מסוים אותו לא דרש בשמונה השנים האחרונות - תידרש המנהלה לעניינו , וייפתחו מחדש, ללא הצדקה, הליכים בפני הוועדות, העומדות בפני סגירה במסגרת סגירת מנהלת תנופה, וייגרם בכך בזבוז משאבי הציבור בשל חוסר תשומת לב של היחיד במשך שמונה שנים.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות בתשובת המבקשים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

9. אכן נכון שלעניין סעיף 13(ב) לחוק דרוש "טעם מיוחד" – אולם, בניגוד לעמדת המשיבה, אני סבורה כי יש בהחלטה בפרשת בורשטיין משום טעם מיוחד המצדיק את בקשת המבקשים.

המשיבה מודה למעשה כי הנושאים שבבקשת המבקשים דומים , אם לא זהים לאלה שנדונו בפרשת בורשטיין.

על אף שלטענת המשיבה החלטותיה מתפרסמות באתר מנהלת תנופה - ראיתי לקבל את עמדת המבקשים כי הואיל וההחלטות מתפרסמות ללא הגדרת נושא ההחלטה, לכן קשה מאד להתעדכן בצורה זו, בבחינת "חיפוש מחט בערימת שחת" , כדברי המבקשים.

כל עוד לא הוצאה הודעה ברורה מצד המשיבה בדבר שינוי הכללים לעניין חממות ומנהרות, והיו קיימות שמועות שעברו "מפה לאוזן" - לא היה מקום לצפות מן המבקשים שיסתמכו על שמועות אלה בלבד , ויגישו את בקשתם במועד מוקדם יותר.

10. ראיתי לדחות גם את טענת המשיבה בדבר בזבוז משאבי ציבור במקרה דנן.

אמנם אינטרס ציבורי חשוב הוא לסיים את העניינים הנוגעים לתכנית ההתנתקות, לאחר שמונה שנים, אולם אינטרס ציבורי חשוב לא פחות הוא לא לפגוע במבקש פרטני ובזכויותיו , הנובעות מחוק שתכליתו העיקרית היא קביעת פיצוי ראוי והוגן בנסיבותיו המיוחדות של העניין.

11. לאור האמור, הבקשה מתקבלת, ובלבד שהבקשה לוועדה המיוחדת תוגש תוך 30 ימים.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ג, 03 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.