1. בפני כתב תביעה שהוגש על ידי יילודה והוריה בגין לידתה בעוולה.

2. מכתב התביעה עולה, כי התובעת 1 נולדה בתאריך 19/4/95, כשהיא סובלת ממחלה המתבטאת בשברים.

התובעים טוענים, כי אילו לא התרשלו הנתבעים, הייתה מאובחנת מחלתה של התובעת 1 ולידתה הייתה נמנעת.

3. התובענה הוגשה ללא חוות דעת לאימות הטענות שהועלו על ידי התובעים במישור הרפואי, ולטענת התובעים, הם נמנעו מהגשת חוות דעת רפואית הן בשל חסרון כיס והן משום שהנתבעים מנעו מהם לקבל לרשותם, או לעיין בתיעוד הרלבנטי לתביעתם, ועל כן הם עתרו במסגרת כתב התביעה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

4. בהחלטתי מתאריך 3/7/13 הוריתי לנתבעים להגיב למבוקש, והם עשו כן, תוך הבעת התנגדות נחרצת למינוי מומחים מטעם בית המשפט, כפי שפורט בתגובותיהם.

דיון והכרעה

5. ב"כ התובעים הגיש יחד עם התביעה נשוא החלטה זו כ-50 תביעות, אשר במרביתן מופיע סעיף זהה, שענייננו טענה בדבר חסרון כיס והסתרת תיעוד רפואי מהתובעים.

טענה זו, בדרך בה הוגשה איננה יכולה לעמוד לתובעים, ואבאר.

6. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את חובתו של תובע לצרף חוות דעת לכתב התביעה לצורך הוכחת עניין שברפואה, וכן נקבע, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו".

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל (מתאריך 8/5/12, פורסם בנבו) התייחס בית המשפט העליון לחובת צירוף חוות דעת רפואית, בקובעו:

"ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו

חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת

מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניין שברפואה, שאותן אין לצרף

לכתבי הטענות). בעניין זה נפסק כי: 'בעל דין הרוצה להוכיח עניין

שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא, או

חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד

1984). חובה זאת היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות

רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות דעת

כזו'". (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה (4) 898).

וכן הובהר:

"כבר נפסק, כי שילוב שתי התקנות הנ"ל מאפשר לבית המשפט

לפטור בעת דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות

מומחה מטעמו (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ

נ' בוריסי, [פורסם בנבו], 23/3/1997). אלא שסמכות לחוד ושיקול

דעת לחוד. כבר צויין שתקנה 127 סיפא מחייבת קיומם של 'טעמים

מיוחדים שיירשמו' כתנאי למתן פטור מהחובה לצרף חוות דעת

לכתב התביעה, כך שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות

מיוחדות ומשכנעות במיוחד. בנוסף, נוכח הוראת התקנה הנ"ל,

המחייבת צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה (בניגוד לחוות

דעת מומחה בתחום שאיננו רפואי) נחשבת חוות הדעת האמורה

למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. חוות

הדעת היא חלק מכתב הטענות, ולפיכך אף נקבע שהגשת חוות

דעת נוספת, או משלימה מחייבת בקשה לתיקון כתב הטענות.

אי צירוף חוות דעת על ידי התובע והשלמת החסר על ידי בית

המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט..."

(וכן ראו: רע"א 5793/10 הרשות הפלסתינית נ' עזבון שבו, 27/12/2010,

פורסם בנבו).

7. כאמור, תקנה 127 לתקנות מאפשרת מינוי מומחה רפואי על ידי בית המשפט, וזאת "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מונות רשימה של "טעמים מיוחדים", אשר בהתקיימם ימנה בית המשפט מומחה מטעמו, ואלו פורטו בפסיקה (ראו למשל: עניין אייזנבך; רע"א 7474/00 עיריית תל אביב יפו נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו (2) 193, 195; רע"א 10251/02 אפרים כץ – חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז (1) 797, 799; רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, [פורסם בנבו] 21/3/11; רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא [פורסם בנבו] 28/12/11; רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי [פורסם בנבו] 23/3/97; רע"א 4046/09 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו [פורסם בנבו] 10/12/08; רע"א 7731/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל [פורסם בנבו] 21/6/07).

8. בעניין אייזנבך הבהיר בית המשפט את הנטל הכבד המוטל על המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, בהבהירו:

"11. עוד נפסק, כי על התובע המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית

לכתב התביעה מוטל 'נטל כבד' להראות שאין באפשרותו להגיש חוות

דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד

(ראו עניין שבו) כן נקבע, כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור רק

בהתקיימן של 'אותן נסיבות חריגות הצדיקות מתן פטור לבעת הדין

מהצגת חוות דעת ובהתקיים, בנוסף לכך, הטעמים המיוחדים המצדיקים

מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט' (עניין תותיה בפסקה 7).

לפיכך במסגרת 'הנטל הכבד' המונח על כתפי התובע, עליו להראות

מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי

מומחה על ידי בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא,

אלא עליהן להיות מגובות בראיות... לסיכום האמור, ניתן לומר, כי

בית המשפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות

דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי

קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר

עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה,

אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך

טענות אלו בתצהיר...".

9. לא זו אף זו. תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי מפרטת את הפרטים שיכיל כתב התביעה, וברור שפרטים אלו אינם כוללים בקשות שיש בפי התובע.

באם סבור התובע, כי לאחר הגשת כתב התביעה הוא נזקק להגשת בקשות לצורך ניהול תביעתו, עליו להתכבד ולהגישן בהתאם לתקנה 241 לתקנות, בצירוף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה.

התובעים לא הגישו כל בקשה, ובחרו להעלות את בקשתם למינוי מומחה על ידי בית המשפט באופן סתמי במסגרת כתב התביעה, ללא כל פירוט, ובהסתמך על טענה שהועלתה על דרך הסתם, וממילא לא אומתה בתצהיר, למרות שמדובר בטענה עובדתית שעניינה הסתרת התיעוד הרפואי מידיעת התובעים, דבר אשר אינו מאפשר להם לכאורה להמציא חוות דעת רפואית.

סביר להניח, כי אילו היו התובעים טורחים ומגישים את בקשתם כדין, בצירוף תצהיר, הם היו מפרטים את המאמצים שנעשו בנסיון לאתר את התיעוד הנדרש, היו מצרפים את פניותיהם לגורמים הרלבנטיים ואת תשובת אותם גורמים, וכן היו מתייחסים לסיכוייהם לזכות בתביעתם (ראו עניין אייזנבך) ומשלא עשו כן, אין מנוס מהמסקנה, כי מדובר בטענות סתמיות אשר הועלו בדרך לא דרך בנסיון להימנע מהגשת חוות דעת רפואית והטלת עלותה על הצד שכנגד, דבר אשר לא

ייעשה.

10. הנתבעים אף מפנים לע"א 1326/07 ליאור המר ואח' נ' דר' עמי עמית [פורסם בנבו, 28/5/12] (להלן: "עניין המר"), אשר בגדרו בוטלה עילת התביעה בגין "חיים בעוולה" והותרה על כנה עילת התביעה בגין "חיים בעוולה", אשר זכות התביעה בגינה הוקנתה להורי היילוד בלבד.

אמנם הנתבעים לא עתרו לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה, וטוב שכך, אולם נוכח הלכת המר, איבדה למעשה התובעת 1 את זכות התביעה שעמדה לה על פי הלכת זייצוב (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ (2) 85), ועל כן יש למוחקה מכתב התביעה.

11. נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן:

א. הנני מוחקת בזאת את התובעת 1 מכתב התביעה.

ב. התובעים יגישו חוות דעת רפואית בתוך 45 ימים.

ג. נקבע לתזכורת פנימית לתאריך 28/11/13.

ד. באם לא תוגש חוות הדעת הרפואית במועד כאמור, תימחק התובענה במועד התזכורת

הפנימית מחמת חוסר מעש, ללא מתן התראה נוספת.

ה. בהנחה שתוגש חוות דעת רפואית, יגישו הנתבעים כתבי הגנה בצירוף חוות דעת נגדית

בתוך 150 ימים מתאריך היום.

ו. נקבע לקדם משפט לתאריך 29/4/14 שעה 9:00.

ז. הצדדים יגישו תחשיבי נזק למועד הדיון.

התובעים יגישו תחשיביהם 21 ימים לפני מועד הדיון עם העתק לב"כ הנתבעים ואילו הנתבעים יגישו תחשיביהם 7 ימים לפני מועד הדיון, גם כן עם העתק לב"כ התובעים.

ימי פגרת הפסח יובאו במניין הימים הנקובים בהחלטה זו.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.