רקע

1. לפני בקשת הנתבעים לחייב את התובעים בערובה לתשלום הוצאותיהם, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").
2. עניינה של התובענה הוא תביעת ילוד בגין חיים בעוולה. התביעה הוגשה ביום 26.5.13 בגין לידתו ביום 7.2.03 של התובע 3, באמצעות הוריו, התובעים 2-1.
3. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים 2-1 בצעו את מעקב ההיריון לתובעת. נטען כי נתבעים אלו לא הציעו לתובעים 2-1 לבצע ייעוץ גנטי לאחר נישואיהם ובמהלך ההריונות וכן לא הפנו אותם לבצע בדיקות חיוניות במהלך ההיריון. באשר לנתבע 3, בית החולים בו נולד התובע 3, ואשר הנתבעת 4 היא מבטחתו, נטען כי היה עליו להותיר את התובעת 1 באשפוז, כאשר הגיעה אליו בשבוע 30 להריונה, כשבועיים עובר ללידה, ולבצע בדיקות נוספות. עוד נטען כי התובע 3 סבל בלידתו מחוסר חמצן ומבעיות נשימה. בהתייחס לנתבעת 5 נטען כי התרשלה בכך שסרבה לאשפז את התובעת 1 כאשר זו הגיעה אליה בשבוע ה 30 להריונה והעבירה אותה לאשפוז אצל הנתבע 3, שם האמצעים לטפל בה ובעובר מוגבלים. בכתב התביעה צוין, ללא פירוט, כי קיימים "חסרים מהותיים ברישומים", כי נגרם לתובעים נזק ראייתי מהותי וכי יש להטיל נטל ההוכחה והשכנוע על הנתבעים. עוד צוין כי התובעים לא הצליחו לקבל חוות דעת של מומחה בתחום הנשים והמיילדות נוכח הרשומות הרפואיות החסרות, לאור "זהותן של הנתבעות שהן שולטות על עולם הרפואה בארץ" ונוכח העדר יכולת כלכלית. לפיכך, ביקשו התובעים למנות מומחים בתחומים שונים מטעם בית המשפט.
4. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מיום 19.7.07 חתומה על ידי ד"ר יחיאל היילברון, מומחה לנוירוכירורגיה. במסגרת חוות דעתו התייחס המומחה לנכותו הנוירולוגית של התובע 3 והוסיף התייחסות כללית לאחריות הנתבעים 4-1: "בסבירות גבוהה אפשר לומר כי מצבו של כ' כיום הוא תוצאה של היפוקסיה בלידה, ושל מעקב ההיריון של אמו שלא היה מקיף דיו ובסבירות משמעותית גם ניהול הלידה, כל הנ"ל דברים שאינם מגיעים לרף הדרישות מהרופא הסביר".

1. ביום 10.10.13 נדחתה בקשת התובעים למנות מומחים מטעם בית המשפט (כב' השופטת גנות). בהמשך, הגישו התובעים חוות דעת נוספות. האחת, חוות דעת מיום 8.11.13 חתומה על ידי ד"ר עמיחי ברזנר, מומחה ברפואת ילדים, לעניין נזקיו של התובע 3. בחוות דעת זו קובע המומחה נכות רפואית בת 20% לתובע 3. השנייה, חוות דעת מיום 5.2.14 חתומה על ידי ד"ר רמדאן עומר, מומחה ברפואת ילדים וגנטיקה רפואית. בחוות דעת זו נרשם כי התובעים 2-1 הם בני דודים מדרגה שניה וכי קרבה זו חייבה הפנייה לייעוץ גנטי לפני הכניסה להיריון ובצוע בדיקות שונות במהלך ההיריון כדי לאתר מומים בעובר. השלישית, חוות דעת משלימה מיום 10.9.14 חתומה על ידי ד"ר היילברון, בהתייחס לנתבעת 5. במסגרת חוות הדעת מציין המומחה כי "במקרה חרום מיילדותי לא מקובל להעביר יולדת במצבה לבית חולים אחר". עוד ציין המומחה כי חוסר מסמכים רפואיים לגבי תהליך הלידה מקשה להתייחס אל כל פרטי מהלך הלידה וכי המום ממנו סובל התובע 3 יכול היה להתפתח "מחוסר חמצן בשלב קריטי של תהליך הלידה". מטעם הנתבעים הוגשו שלוש חוות דעת: חוות דעת מיום 30.11.14 של פרופ' גונן אוהל, מומחה לרפואת נשים ויילוד מטעם הנתבעת 5; חוות דעת מיום 22.3.15 של פרופ' טלי שגיא, מומחית לנוירולוגיה ילדים מטעם הנתבעים 1-2; חוות דעת מיום 22.6.15 של פרופ' ישראל מייזנר, אף היא מטעם הנתבעים 1-2.
2. ביום 5.6.15 נדחתה בקשת הנתבעים 4-3 לדחות התביעה כנגדם על הסף. בבקשה נטען שהטענות כנגד הנתבע 3 אינן מבוססות במסגרת חוות דעת רפואית ושלא קיימת כל טענה קונקרטית להתרשלות כנגדו. במסגרת ההחלטה נאמר כי הנתבעים 4-3 אכן צודקים בטענתם כי בחוות דעתו של ד"ר היילברון לא קיימות טענות קונקרטיות כנגד הנתבע 3 מעבר לטענה כללית בדבר חוסר חמצן בעת לידת התובע 3, וכי יש ממש בטענות הנתבעים 4-3 בכל הנוגע לחוות דעתו של ד"ר היילברון. עם זאת, נקבע, דחיית תובענה על הסף מחמת העדר עילה הוא צעד דרסטי ובאותה עת לא היה מקום לקבוע כי מדובר במקרה בו יש לנקוט סעד קיצוני כזה.
3. בדיון שנערך ביום 24.12.15 הודיעה ב"כ התובעים, לגבי ד"ר היילברון, כך: "למעשה הוא לא יוכל להעיד בהמשך. נודיע בצורה מסודרת לגבי מצבו, ובמידה ונצטרך נבקש להגיש חוות דעת של מומחה אחר. אבקש שהות. כרגע אין בקשה כלשהי מצדנו בתיק". התיק נקבע להגשת ראיות. שני הצדדים הגישו תצהירים ותיקי מוצגים. ביום 18.12.16 התקיים דיון נוסף לאחר הגשת הראיות. ב"כ התובעים ציינה: "אין לנו חוות דעת נוספות להגיש. נבקש לקבוע להוכחות". התיק נקבע לשמיעת פרשת התביעה ליום 7.5.17 ולשמיעת פרשת ההגנה ליום 14.5.17. הובהר בהחלטה כי בכל מועד ישמעו כל העדים מטעם אותו הצד, לפי העניין. יוער, כי בכתבי ההגנה שהוגשו נדרש ד"ר היילברון להתייצב לחקירה על חוות דעתו.
4. ביום 7.5.17 נשמעה פרשת התביעה. מטעם התביעה העידו התובעים 2-1 וד"ר רמדאן עאמר. ב"כ התובעים הודיעה כי ד"ר היילברון לא יגיע לחקירה כי אינו מסוגל להעיד וד"ר ברזנר לא יגיע אף הוא לחקירה, כיון שבטעות לא הוזמן על ידי ב"כ התובעים. בתום הדיון ביקשו הנתבעים כי, בנסיבות אלו, בהן לא התייצבו המומחים האמורים, יורה בית המשפט לתובעים להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים טרם המשך שמיעת הראיות. התובעים עמדו על הגשת בקשה בכתב מטעם הנתבעים וזו אכן הוגשה. נוכח לוח הזמנים הקצר ועל מנת לא לגרום להוצאות נוספות, נדחה מועד ההוכחות הנוסף שהיה קבוע לפרשת ההגנה.

טענות הצדדים

1. הנתבעים טוענים בבקשתם כי ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.5.17 הוכיחה כי מדובר בהליך סרק. התובעים הודיעו כי הם מושכים את חוות דעתו של ד"ר היילברון. רק ביום הדיון התברר ששתיים מתוך שלוש חוות הדעת שהגישו התובעים אינן עומדות עוד בפני בית המשפט. בית המשפט נתן לתובעים את יומם באריכות ובסבלנות אך התובעים בחרו להתנהל בדרך של זלזול בזמן שיפוטי ובמשאביהם של הנתבעים. לאחר שנשמעו ראיות התביעה אין כל קושי לקבוע כי לתובעים אין כל עילת תביעה כלפי מי מהנתבעים. בנסיבות אלו יש להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.
2. התובעים, בתשובתם, מציינים כי מטרת הבקשה, אשר הוגשה בשיהוי, היא לחסום את זכותם להביא עניינם בפני בית המשפט. נטען שהנתבעים 2-1 מונעים מהתובעים את רשומות מעקב ההיריון נושא התביעה. מדובר בנזק ראייתי אשר מעביר את נטל השכנוע אל הנתבעים. ללא הרשומות הרפואיות וללא תיק מעקב ההיריון אין מומחה אשר מוכן לכתוב חוות דעת. לגבי יתר הנתבעים – העובדה שד"ר היילברון אינו יכול להעיד אינה בשליטת התובעים "והם שקלו את כל השיקולים הנובעים ממצב זה". די בכך שהתביעה כוללת טענות עובדתיות המצריכות המשך בירור. בתגובה לתשובה מציינים הנתבעים כי מדובר במקרה חריג בו מתנהלת תביעה רבת הוצאות כנגד שלושה נתבעים שונים ללא כל חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות הנטענות בשאלות האחריות, הקשר הסיבתי והנזק. הבקשה הוגשה מיד לאחר שנודע לנתבעים על כך שחוות דעתו של ד"ר היילברון נמשכת מהתיק, דהיינו, ביום שמיעת פרשת התביעה. גם לנתבעים יש זכויות ולא ניתן לרמוס אותן באצטלה של "חסימת הדרך". הנחת המוצא היא שחוות דעת של מומחה בעניין רפואי היא שמקימה את עילת התביעה ובהעדר חוות דעת כזו לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה. התובעים לא יוכלו להוכיח עניין שברפואה בשאלת האחריות והנזק. טענת התובעים באשר להעדר רשומות רפואיות מקוממת. ככל שהתובעים סברו שהנתבעים מונעים מהם את רשומות מעקב ההיריון ובשל כך הם אינם מאתרים מומחה אשר מוכן לכתוב עבורם חוות דעת, היה עליהם להגיש בקשה מתאימה בשלב קדם המשפט ולהתריע על כך טרם קביעת התיק לשמיעה. התובעים לא עשו כן. התובעים מעולם לא הגישו בקשה בנושא זה. הטענה נטענת בעלמא רק עתה.

דיון והכרעה

1. התכלית הניצבת בבסיס חיובו של תובע בהפקדת ערובה היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע כאשר סיכויי התביעה קלושים. הדבר מהווה, למעשה, איזון בין זכות הגישה של התובע לבית המשפט, זכות בעלת אופי חוקתי, ובין החובה למנוע תביעות סרק, להגן על זכות הקניין של הנתבע ולהבטיח כי לנתבע יהיה ממי להיפרע את הוצאותיו אם תידחה התביעה. על בית המשפט לשקול שיקולים שונים בדונו בבקשה להפקדת ערובה ובהם סיכויי התביעה, מורכבות ההליך והתנהלות הצדדים. עוד יש לתת את הדעת לכך שאינטרס ההימנעות מתביעות סרק אינו רק אינטרס פרטי של הנתבע, אלא הוא ממלא תפקיד חשוב בשמירה על המשאבים השיפוטיים המצומצמים והיקרים לתביעות בעלות משמעות ובכך תומך אינטרס זה, גם הוא, בזכות הגישה לערכאות (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 [1990]; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846 [1993]; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 856 [2004]; רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן, 16.1.13; רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, 13.11.14; רע"א 5738/13 שרה אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, 14.11.13; רע"א 8575/14 אשרף עזיז גודה חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, 30.12.14; רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות, 4.12.14; רע"א 9934/16 אירג' קרמנשהצ'י נ' טיזאבי ביזאן, 18.1.17).
2. על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לבסס טענה מטענותיו לצרף חוות דעת מומחה, בהתאם לתקנה 127 לתקנות. חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות שעניינן רשלנות רפואית, שאז הן הוכחת ההתרשלות, הן הוכחת הנזק והן הוכחת הקשר הסיבתי תלויות בחוות דעת כזו (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4)898, 911). בהעדר חוות דעת מומחה רפואי לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעם אותו בעל דין, בהתאם לתקנה 137(א) לתקנות. חוות הדעת, אמנם, אינה יוצרת את עילת התביעה אך קיומה נדרש, כתנאי בלעדיו אין, על מנת לתמוך בה מבחינה ראייתית. בהעדר חוות דעת – לא ניתן יהיה להוכיח את הטענות שברפואה הכלולות בכתב התביעה (רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו עודה, 14.10.09).
3. עילות התביעה, בענייננו, מבוססות על טענות שברפואה כנגד כל הנתבעים. ד"ר היילברון התייחס לטענות כנגד הנתבעים 5-3 במסגרת שתי חוות הדעת שלו. ההתייחסות הייתה כללית ביותר ולא קונקרטית ומפורטת. לא הובהר במסגרת חוות הדעת מהם פרטי ההתרשלות הספציפיים כלפי נתבעים אלו ומהו הקשר הסיבתי בין ההתרשלות (שלא פורטה) ובין הנזק. נרשמו פרטי התרשלות חלופיים, אשר אינם יכולים להתיישב זה עם זה. מעבר לכך, ד"ר היילברון אינו מומחה במיילדות ובגניקולוגיה ולא הובהרה מומחיותו ליתן חוות דעת בנושאים הרלוונטיים לכתב התביעה. האמור לעיל נאמר למעלה מן הצורך כיון שד"ר היילברון לא התייצב להיחקר על חוות דעתו וחוות דעתו אינה יכולה לשמש ראיה בתיק. כל הטענות שברפואה כנגד הנתבעים 5-3 אינן נתמכות בחוות דעת של מומחה רפואי. הסיכוי כי התובעים יוכלו להוכיח תביעתם כנגד נתבעים אלו הוא אפסי. הטענה הכללית של התובעים כי לא הצליחו למצוא מומחה אשר יערוך חוות דעת בתחומים הרלוונטיים נטענה בעלמא ולא ניתן לתת לה משקל כלשהו.
4. הטענות כנגד נתבעים 2-1 הן בשני מישורים – האחד – אי מתן ייעוץ גנטי עובר לכניסה להיריון. השני – התרשלות בעת בצוע מעקב ההיריון. באשר למישור הראשון, הוגשה חוות דעתו של ד"ר רמדאן עאמר, מומחה בגנטיקה רפואית וברפואת ילדים, אשר נחקר על חוות דעתו. במסגרת חקירתו אישר ד"ר רמדאן, אשר לא נפגש עם התובעים ולא בדק את התובע 3, כי אינו יודע כלל אם התובע 3 סובל מתסמונת גנטית ולא ידע להצביע על בדיקה כלשהי שהייתה יכולה להתבצע בעקבות ייעוץ גנטי ואשר הייתה יכולה לאתר ולמנוע את הליקויים מהם סובל התובע 3. מעדותו התברר כי חוות דעתו ניתנה, לכאורה, באופן כללי, ללא התייחסות ספציפית לתובע 3 ולבעיותיו הרפואיות. בהקשר לחוות דעת מסוג זה נפסק: "חוות הדעת הרפואית איננה מסמך רפואי עיוני תיאורטי, אלא היא מסמך רפואי שנערך לצורך מטרה קונקרטית ומוגדרת ועל כן עליה להתבסס על עובדות קונקרטיות ולשרת מטרה קונקרטית" (רע"א 3826/13 ד"ר אבנר שיפטן נ' פלוני,12.8.13). באשר למישור השני, מדובר בנושא השייך לתחום המיילדות והגניקולוגיה. בנושאים אלו, כאמור, לא הוגשה כל חוות דעת של מומחה. גם חוות דעתו של ד"ר היילברון, אשר אינו מומחה בנושאים אלו, כאמור, אינה יכולה לשמש עוד ראיה בתיק. ד"ר רמדאן ציין בחוות דעתו באופן כללי מהן הבדיקות המומלצות לכל אשה בהריון, אך הבהיר שאין לו ידע ומומחיות בנושא זה ומדובר בחוות דעת שנרשמה, לכאורה, באופן כללי ולא מתוך התייחסות ובחינה קונקרטית בעניינם של התובעים. התובעים טוענים, שוב, באופן כללי, כי לא קבלו את רשומות מעקב ההיריון מהנתבעים 2-1. מדובר בטענה הנטענת רק כעת, בעלמא. ככל שהתובעים סברו כי לא הועבר אליהם מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים לצורך ניהול התביעה, היה עליהם להגיש בקשות מתאימות במסגרת ניהול ההליכים המקדמיים ובמהלך ניהול התיק עד כה. התובעים לא פנו בכל בקשה מסוג זה אלא להפך, בישיבת יום 24.12.15 הודיעה ב"כ התובעים לפרוטוקול כי "אין בקשה כלשהי מצדנו בתיק" והתיק נקבע להגשת ראיות. גם בישיבת יום 18.12.16 בקשה ב"כ התובעים לקבוע התיק להוכחות ולא העלתה כל בקשה מצד התובעים.
5. לאור כלל האמור, מקום בו סיכויי התביעה כנגד כל הנתבעים הם כה קלושים, אף מבלי להתייחס לעובדה שגם ד"ר ברזנר לא התייצב להיחקר על חוות דעתו, ולאחר איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובעים ובין זכויות הנתבעים, לא להיות מוטרדים בתביעת סרק, אני סבורה שיש להיעתר לבקשה. יש ליתן את הדעת בהקשר זה לכך שמדובר בתביעה אשר תדרוש משאבים נוספים לניהולה, שהרי הנתבעים אמורים להעיד מומחים ועדים נוספים מטעמם ולכך שהיא עוסקת בארועים שארעו לפני קרוב ל – 15 שנים, עובדה נוספת המכבידה על ניהולה.

1. הבקשה, אם כן, מתקבלת. התובעים יפקידו ערובה להבטחת הוצאות כל הנתבעים, על דרך הפקדה במזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד המחירים לצרכן, על סכום כולל של 30,000 ₪. ככל שהערובה לא תופקד עד יום 10.7.17 תידחה התביעה כנגד כל הנתבעים ללא התראה נוספת.

תז"פ ליום 11.7.17.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.