בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הסיבה שתביעה שעניינה רשלנות רפואית אינה מלווה בחוות דעת לענין הנזק מטעם התובע, וכפי שיובהר בהמשך גם לא תוגש חוות דעת כזו בעתיד.

1. התובע, יליד 18.11.1994, הגיש תביעתו בגין הולדה בעוולה, ביום 26.05.2013.

לטענתו הוא סובל מלידתו מתסמונת TREACHER COLLINS, יש לו ליקויי שמיעה חמורים, קשיים בדיבור ועיוותים בשתי האוזניים. כתוצאה מכך נגרם לו פיגור התפתחותי ושינוים בלסת, ועל כן הוא סובל גם מקשיי נשימה ומקשיים ומגבלות באכילה.

גם אביו של התובע סובל מאותה תסמונת. אחיו של האב וסבתו סובלים מליקוים בשמיעה, בעיניים ובלסת.

התובע טוען כי הנתבעות לא ערכו מעקב הריון ראוי בנסיבות העניין, ובשל התרשלותן לא ידעו הורי התובע אודות מצבו האמתי של העובר, ואילו ידעו זאת היו נוקטים הליכים להפסקת ההיריון.

התביעה הוגשה לראשונה גם בשם הורי התובע, אך לפי הסכמת הצדדים מיום 22.12.2014 בעקבות רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' פלוני (22.8.14) נדחתה תביעת ההורים ונותרה תביעת התובע לבדו (עמוד 2 בפרוטוקול).

2. כאמור, לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת. בסעיף 24 לכתב התביעה ביקש התובע למנות "מומחה נשים ומילדות ו/או נאונטולוג ו/או גנטי ו/או אף, אוזן, גרון ו/או שיקומי" מטעם בית המשפט. בקדם המשפט הראשון חזר בו ב"כ התובע מן הבקשה למינוי מומחה רפואי.

3. לפניי בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר חוות דעת רפואיות. לצורך הדיון בבקשה אפרט את ההליכים שננקטו בקשר לכך:

בקשה ראשונה לסילוק על הסף הוגשה על ידי הנתבעת 1 ביום 8.10.2013 כשנטען בה הן להתיישנות תביעת ההורים, הן לדחייה על הסף בהיעדר חוות דעת רפואית. הנתבעת 2 הצטרפה לבקשה. בתשובת התובע נטען כי היעדר חוות דעת אינה עילה לסילוק על הסף; כי התובעים רשאים להגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים לאחר הגשת כתבי ההגנה; וכי בית המשפט יכול לפטור מהגשת חוות דעת או להסתמך על תעודה רפואית של הנתבעות.

ניתנו לתובע ארכות אחדות להגשת חוות דעת מטעמו (22.12.2014, 22.06.2015). לבסוף הוגשה ביום 25.08.2015 חוות דעת של ד"ר בנימין זילברמן בשאלת החבות.

לאחר הדברים הללו ביקשה הנתבעת 1 לשוב ולהידרש לבקשה לסילוק על הסף. ביום 20.10.2015 נדחתה הבקשה, הואיל וסעד המחיקה שנתבקש נראה קשה מדי בנסיבות העניין. באותה החלטה ניתנה לתובע ארכה נוספת להגשת חוות דעת עד 15.11.2015.

במועד זה (ביום 15.11.2015) ביקש התובע ארכה להגשת חוות דעת בתחום אף, אוזן גרון. בקשתו נדחתה ללא שנתבקשה תגובת הנתבעות. התובע ביקש לערער על החלטה זו אך בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף ללא בקשת תשובה מן הנתבעות (החלטת כב' השופט צ' זילברטל מיום 23.02.2016 (רע"א 8589/15)).

בישיבת קדם המשפט מיום 14.3.2016 הודיע ב"כ התובע שהוא עומד על תביעתו ובאות כוח הנתבעות עמדו על בקשתן לדחיית התביעה על הסף.

4. תקנה 127 בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שירשמו".

תקנה 137 (א) בתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 ---

ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לענין הנדון".

לשון התקנות ברורה וכך גם מטרתן: קשה לדון בעניין שברפואה ולקבוע ממצאים ללא חוות דעת משמעותית בתחום זה. עדיין פתוחה הדרך בפני המבקש לפטור אותו מצירוף חוות דעת, לבקש פטור "מטעמים מיוחדים שירשמו".

5. התובע לא ביקש פטור. התובע רק השיב לבקשה לסילוק התביעה על הסף, ובקש כמובן להימנע מכך. הנימוקים יכולים להיות דומים לבקשת פטור, אך הם נדחו בהחלטתי מיום 15.11.2015 שאושרה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 23.02.2016.

בתמיכה לעמדתו הפנה ב"כ התובע לת"א (מחוזי י-ם) 1777/96 עזבון המנוחה דליה דוד ז"ל נ' ד"ר סילביו גוטקובסקי (25.6.2001ׂ) (ערעור וערעור שכנגד שהוגשו על פסק הדין נדחו בהסכמת ב"כ בעלי הדין, פרט לעניין אחד (ע"א 6771/01)). לא ברור כיצד ניתן ללמוד מפסק הדין לענייננו.

6. בתביעה בעניינים רפואיים, במיוחד בעילת רשלנות רפואית, נשענים כל רכיבי התביעה על חוות דעת רפואיות: הן עילת הרשלנות הנטענת, הן הנזק, הן הקשר הסיבתי ביניהם (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה(4) 898, 911 (2001)). בענייננו התובע הגיש לבסוף חוות דעת לשאלת האחריות, אך לא לשאלת הנזק.

כיצד יוכיח התובע תביעתו ללא הוכחת עניין שברפואה? כיצד יראה ממה הוא סובל? וכיצד יוכיח את הקשר הסיבתי בין אלו לבין הרשלנות הנטענת? ב"כ התובע עתר לאפשר לו להבהיר עניינים אלו גם ללא חוות דעת רפואית, לאחר שהדרך להגשתה נחסמה בפניו.

7. נטיית הלב היא שלא לסגור בפני אדם פגוע את דלתות בית המשפט מסיבות שאינן ענייניות.

התובע שלפניי לא טען כי אינו יכול לעמוד בתשלום למומחה. התובע שלפניי פשוט נמנע מהגשת חוות דעת מטעמו, למרות ארכות שניתנו לו. ב"כ התובע גם נמנע מלטעון כי הוא רשאי להוכיח נזק שאינו נזק ממון ללא חוות דעת רפואית, מה שהיה מאפשר אולי דיון בנזק חלקי זה. בנסיבות אלו, אין להידרש לטענות התובע בעניין נזקים רפואיים שנגרמו לו (השווה: ת"א (מחוזי נצ') 58988-05-13 שירותי בריאות כללית מחוז דן נ' א.א. (13.11.14, ס"נ השופט ב' ארבל; בש"א 7290/08 ת"א (מחוזי י-ם) 8306/06 ברק זנדני נ' מכון אולטרה סאונד להריון וגניקולוגיה (5.5.2008, השופטת א' אפעל-גבאי)).

8. לנוכח האמור לא ראיתי דרך להימנע ממחיקת התביעה (תקנה 100 (1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984), ובנסיבות הענין, בהתחשב באפשרות של התובע להגיש את תביעתו מחדש, גם חיוב התובע בהוצאות מתונות של הנתבעות, בסכום כולל של 1,500 ₪ לכל אחת.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ו, 16 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.