החלטה זו הינה בבקשת התנגדות לביצוע תביעה בסכום כסף קצוב אשר הגיש הבנק כנגד המבקשת ע"ס 48,511.90 ₪.

ביום 20.10.13 התקיים דיון בהתנגדות, ב"כ המשיבה ויתר על חקירת המבקשת וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

המבקשת טוענת בבקשתה כי החוב נשוא התביעה נצבר ע"י הגב' ארטמן כחייבת ראשית, חובות אשר אינם סבירים ליכולתה הכלכלית ואשר לא היה כל סיכוי כי החייבת הראשית תוכל לפרוע את חובה לבנק. לטענת המבקשת, ע"מ לכסות על התנהלות הבעייתית של הבנק מול הגב' ארטמן, פרס הבנק את החוב האמור במסגרת מתן הלוואה חדשה, לה ערבה המבקשת.

לטענת המבקשת, המבקשת הולכה שולל ע"י הגב' ארטמן, הבנק ופקידיו.

לטענת במבקשת, לא היה מקום ליתן הלוואת פריסת החוב אלא היה על המשיבה להגיש תביעה כבר באותו שלב כנגד החייבת הראשית.

לטענת המבקשת המשיבה ניצלה את תמימותה ולא הסבירה לה משמעות החתימה על מסמכי הערבות. לטענת המבקשת, המשיבה התנהלה באופן רשלני, שכן ידעה כי המבקשת אינה עובדת ,ציינה עובדה זו במסמכי ההלוואה, ועל כן, לא היתה מתאימה לשמש כערבה.

כמו כן, נטען כי הבנק לא מיצה ההליכים כנגד החייבת הראשית באשר לא פעל למימוש רכב השייך לאותה חייבת.

דיון:

המבקשת אינה מכחישה כי חתמה כערבה על מסמכי ההלוואה.

המבקשת טוענת כי לא היה מקום להעמיד לגב' ארטמן הלוואת פריסה של החוב אלא להגיש כנגדה תביעה.

מעיון בכתב ההתחייבות להחזר ההלוואה מיום 18.1.10, עולה כי בסעיף 2 לכתב ההתחייבות, נרשם כי ההלוואה ניתנה למטרת של כיסוי חוב והלוואה קודמת.

מכאן, שבעת קבלת ההלוואה לא הוסתר מהמבקשת כי מדובר בהלוואה לפריסת חוב קיים והלוואה שניתנו לחייבת הראשית הגב' ארמן.

על כן, טענת המבקשת כי הולכה שולל ו/או הוטעתה ע"י הבנק באשר בקשר למטרת ההלוואה שניתנה להידחות.

המבקשת טוענת בתצהיר באופן כללי וסתמי כי לא הבינה משמעות חתימתה על כתב הערבות, מבלי שפרטה מה בדיוק לא הובן על ידה. המבקשת הינה אדם בגיר, ע"פ תצהירה, כיום הינה סטודנטית לתואר ראשון, היודעת קרוא וכתוב, אשר מודה כי חתמה על כתב התחייבות להחזר הלוואה כערבה, ועל כן, טענת בענין אי הבנתה משמעות חתימתה לא זו בלבד שנעדרת פירוט, אלא לאו טענה היא ומהווה הגנת בדים.

טענת המבקשת כי לא היה מקום מלכתחילה ליתן לחייבת הראשית הלוואה לפריסת חוב קיים בו לא עמדה, אינה מהווה הגנה ולו לכאורה. אך סביר ומקובל כי מוסדות בנקאיים מאפשרים ע"פ שיקול דעתם לפרוס חובות והלוואות קיימות במסגרת הלוואת פריסה חדשה, על מנת להימנע ככל הניתן מהגשת תביעה, אשר רק תגדיל את החוב לנוכח ריביות הפיגורים החלות במצב זה לעומת פריסה בהלוואה הנושאת ריבית נמוכה יותר.

על כן, טענת המבקשת בענין זה אינה מגלה הגנה ולו לכאורה.

אשר לטענת המבקשת לפיה קבלת המבקשת כערבה להלוואה בידיעה כי המבקשת אינה עובדת באותה עת, אין בה כשלעצמה כדי להקים למבקשת הגנה ולו לכאורה. המבקשת אינה טוענת בבקשתה לקיומן של עילות ביטול מחמת כפיה או עושק מצד הבנק, ואף לא פרטה בתצהירה מצב עובדתי המלמד על כך. טענות כי המבקשת היתה באותה עת מובטלת גרושה ואם חד הורית המגדלת שני ילדים אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה בטענה של כפיה ו/או עושק.

על כן, אין בטענות אלה של המבקשת כדי להראות הגנה ולו לכאורה כנגד התביעה.

המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבה לא פעלה למיצוי ההליכים כנגד החייבת הראשית, באשר לא עיקלה רכב מסוג וולוו של הגב' אלטמן.

לענין זה יאמר כי ב"כ המבקשת הודה בדיון מיום 20.10.13 כי הרכב אינו שום על שמה של הגב' ארטמן. טענות אלה היה צריך להעלות במסגרת בקשת מיצוי הליכים בהוצל"פ, ואין חולק כי ניתן צו כינוס נכסים כנגד החייבת העיקרית, כך שע"פ חוק הערבות, לא נדרש מיצוי הליכים במצב דברים זה כנגד הגב' ארטמן (החייבת העיקרית) טרם הגשת התביעה כנגד המבקשת.

לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי בקשת ההתנגדות אינה מגלה הגנה ולו לכאורה בפני התביעה.

לפיכך, ההתנגדות נדחית.

אני מחייב את המבקשת בהוצאות ושכ"ט בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.