<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד ברנע

ב"כ הנאשם/ת – עו"ד עתאמנה

הנאשם/ת – בעצמו

פרוטוקול

לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס, לפיה נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

הנאשם ביקש להישפט, כפר במיוחס לו ובית המשפט שמע הראיות.

מטעם התביעה העיד שדה אילן (להלן: "עד התביעה") אשר ערך את הודעת תשלום הקנס (ת/1). העד העיד כי בעודו יושב בניידת המשטרה, הבחין ממרחק של 15-20 מטרים, בנאשם נוהג במשאית של משאבת בטון, ממערב ומזרח בכביש 5720 כאשר הוא מחזיק במכשיר הטלפון הנייד ביד ימינו אל מול פניו. העד העיד כי הבחין בביצוע העבירה כאשר הנאשם נסע בכיכר אך עצר אותו כ- 2 ק"מ לאחר מכן וזאת מאחר ולדבריו משורטט על הכביש קו הפרדה לבן, לא ניתן לבצע עקיפה ולא ניתן לעצור מוקדם יותר, בבטחה. העד שרטט סקיצה של הכיכר בה בוצעה העבירה ומקום עמידת ניידת המשטרה בה ישב (ת/2).

הסנגור הציג לעד פלט פירוט שיחות יוצאות, לטענתו, ממכשיר הטלפון הנייד של הנאשם (נ/1).

הנאשם הכחיש כי השתמש בטלפון בעת הנהיגה. הנאשם העיד כי נהג באותו היום במשאית, התקרב לכיכר ונאלץ להחליף לפחות 2 הילוכים כך שידיו כלל לא היו פנויות להחזיק במכשיר הטלפון. הנאשם המשיך והעיד כי ניידת המשטרה בכיכר היתה מימינו ולא משמאלו כפי שטען עד התביעה. עוד העיד הנאשם כי היתה אפשרות לעד התביעה להורות לו לעצור עוד לפני המקום בו עצר.

טענות ההגנה

הסנגור טען כי מדובר בעד תביעה מבוגר וראייתו אינה חדה כך שלא הוכח כי עד התביעה אכן הבחין בנאשם אוחז במכשיר הטלפון הנייד כל שכן כאשר מדובר במשאית בטון הגבוהה מספר מטרים מהקרקע.

הסנגור הפנה לפלט פירוט השיחות היוצאות (נ/1) כאשר בשעה הרשומה בת/1 כלל לא נרשמה שיחה יוצאת ממכשיר הטלפון הנייד של הנאשם.

הסנגור ציין כי דברי הנהג בת/1 כאשר אמר: "לא עשיתי כלום, ה' ינקום בכם" הינם זעקה של אדם מקופח אשר לא ביצע את העבירה המיוחסת לו.

דיון

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים הנני נותנת אמון מלא בגרסת המאשימה.

עד התביעה ציין כי הבחין בברור בנאשם נוהג וחולף בכיכר מול ניידת המשטרה ממערב למזרח. העד ציין כי הבחין כי הנאשם אוחז במכשיר הטלפון הנייד בידו הימנית, מול פניו. העד ציין כי שמשות הרכב היו נקיות, יום בהיר והראות טובה.

הנאשם הודה כי שדה הראיה של עד התביעה היה כזה המאפשר להבחין בביצוע העבירה. וכך העיד: "בתוך הכיכר הוא יכול לראות אותי כי הוא ביציאה ראשונה. הוא יכול לראות אותי ואת היד שלי ואת הפנים שלי. יש לו שדה ראיה שם" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-2).

הנאשם העיד בחקירתו הראשית כי מיד לאחר שנעצר, עוד בטרם ציין בפניו עד התביעה במה הוא מואשם, הוא מצא לנכון לרדת מרכבו כאשר אוזניית הבלוטוס מותקנת. וכך העיד: "ירדתי עם אוזניית בלוטוס בכל זאת כדי להוכיח לו שיש לי בלוטוס..." (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 28). ובהמשך כאשר נשאל בחקירתו הנגדית בעניין זה השיב:

"ש. כשאתה ירדת מהמשאית זה היה אחרי שהוא אמר לך במה אתה נאשם או לפני שהוא אמר לך?

ת. לפני.

ש. אמרת בכל זאת ירדתי מהמשאית כדי להראות לו שיש לי בלוטוס?

ת. מה שאמרתי זה הכוונה שהפסקתי נהיגה בגלל שהוא עצר אותי ויכלתי להוריד את האוזניה ולדבר איתו והתכוונתי להשאר עם האוזניה כדי שהוא יראה אותי איתה" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 11-15).

תמוהה העובדה כי הנאשם יצא מרכבו והיה בכוונתו להוכיח לעד התביעה כי לא דיבר במכשיר הטלפון שעה שכלל עוד לא ידע במה מאשימו עד התביעה.

איני מייחסת משקל לפלט פירוט השיחות היוצאות (נ/1). מדובר בשיחות יוצאות בלבד כאשר עבירת השימוש במכשיר הטלפון בעת הנהיגה רחבה. יכול ונכנסה שיחה, מכשיר הטלפון הוחזק והנאשם עשה בו שימוש אחר מלבד לשוחח דרכו.

אינני מקבלת טענת ההגנה בדבר החובה להחליף הילוכים במשאית בנסיעה בכיכר. עד התביעה סתר את הטענה והעיד כי: "אני נהג משאית 30 שנה ואני בוחן רכב וכשרכב מגיע לכיכר הוא לא חייב להחליף מהלך ואני לא אמרתי שהוא החליף יכול היות שהוא הגיע בהילוך ראשון או שני או שלישי ועשה את הסיבוב עם אותו מהלך" (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 6-8).

זאת ועוד, לא הומצאה כל חוות דעת מקצועית בעניין זה.

סוף דבר

לאחר ששמעתי גרסאות הצדדים, לאור האמור לעיל, הנני מעדיפה גרסתו של עד התביעה.

לאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, הנני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ומרשיעה אותו בהתאם.

<#2#>

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ד, 09/10/2013 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש -

ב"כ המאשימה:

הנאשם נוהג משנת 99. לחובתו 24 הרשעות קודמות . מגישה.

מדובר בנהג משאית, שדיבר במכשיר הטלפון, מדובר בעבירה חמורה לכן עותרים לפסילה בפועל, פיסלה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם:

הנאשם האמין בצדקתו. היתה בפניו אפשרות לשלם את הקנס ולא להגיע לפתחו של בית משפט.

הגיש את הבקשה לשפט מאחר וידע שלא השתמש בטל' וסבר כי יצליח לשכנע את בית משפט, לצערנו, בית משפט לא השתכנע והרשיע אותו.

אציין, כי מדובר בנהג משאית, משאבת בטון, משתכר למחייתו ולפרנסתו ולפרנסת משפחתו.

מבקש להתחשב בעובדה שהוא נהג, אדם נורמטיבי, לא היתה לו אף לא עבירה אחת בגין שימוש בטל', זו עבירה ראשונה, וכפי שציינתי הוא סבר אחרת.

מגיש פסיקה.

מבקש כי בית משפט יסתפק בקנס מועט בגזר דינו.

הנאשם:

זו פעם ראשונה, אין לי אף עבירה שנתיים ומשהו, רוב העבירות מכניות ולא עבירות תנועה.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות כי נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

לא אחת נפסק, כי משויתר הנאשם על זכותו לשלם את הקנס המקורי, ובחר לנהל משפטו, ומשהורשע בדין, אין בית משפט כבול בגזה"ד לגובה ברירת הקנס המקורית.

זאת ועוד, משנוהל המשפט נחשפו בפני בית משפט הרשעותיו של הנאשם, דבר שלא היה מתרחש אילו לא בחר לנהל משפטו ולשלם את הקנס המקורי.

לאחר שעיינתי בגליון הרשעותיו של הנאשם, ומאחר וזו עבירה ראשונה מסוגה לנאשם, מצאתי שלא לפסול בפועל את רישיון נהיגתו של הנאשם.

יחד עם זאת, לחובת הנאשם 24 הרשעות כאשר ביניהן עבירות חמורות כגון נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ברכב לא תקין שנאסר לשימוש, גרימת ת.ד. .

עיינתי בפסקי דין אותם המציא הסנגור ועברם התעבורתי של הנאשמים שם אינו דומה לעברו התעברותי של נאשם זה.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1300 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים

וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ד, 09/10/2013 במעמד הנוכחים.

סיגי - ק