ביום 12.09.13 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

להלן בקשת הנתבעים/המבקשים מיום 05.06.14 לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר:

המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הדין, ביטול מחובת הצדק בשל פגם בהמצאה, שכן מאישור המסירה עולה כי כתב התביעה נמסר לכתובת בבית צפפא, מקום מגורם של הורי המבקש ואילו המבקשים מתגוררים בעיר העתיקה. למבקשים נודע אודות ההליך דנן המתנהל כנגדם רק ביום 01.06.14 כאשר קיבלו לידיהם את כתב האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

בתגובתו טוען המשיב כי מעיון בכתב האזהרה של לשכת ההוצאה לפועל כי האזהרה נמסרה למבקשים למלון קזנובה בתאריך 09.11.13 ואילו המבקשים הגישו את בקשתם לביטול למעלה מ-6 חודשים לאחר מכן ומבלי לצרף בקשה למתן אורכה. כתב התביעה נמסר כדין לנתבע כאשר התגורר בבית צפפא ולחלופין גם אם לא התגורר בכתובת כאמור, לא הייתה כל מניעה שכתב התביעה יועבר מהוריו של הנתבע לידי הנתבעים. לא זו אף זו, המבקשים לא העלו כל טענה המהווה הגנה, אף לא לכאורה.

בתשובתם לתגובת המשיב חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשתם המקורית ומוסיפים כי האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל נמסרה לידם ביום 01.06.14 על ידי פקיד המלון המכיר אותם באופן אישי.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר עלולות להיות השלכות משמעותיו לבעל הדין אשר פסק הדין ניתן כנגדו, זאת בלא שהתובענה התבררה לגופה ומבלי שניתנה לבעל הדין הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו יישמר למקרים קיצוניים בלבד, בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם.

במקרה דנן, מאחר וכתב התביעה הומצא לכתובת שלפי טענת המבקשים אינה הכתובת הנכונה בה מתגוררים, ואילו המשיב לא הצליח להפריח טענה זו, נראה כי לא הוכחה המצאה כדין וקיים פגם בהליך.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק בשל אי-המצאה כדין.

המבקשים יגישו בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום.

בנסיבות שלהלן לא ייקבעו הוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.