<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד אהוד מלמה

ב"כ המשיבה – עו"ד מיטל מור

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: לשאלת ביהמ"ש אני משיב, כי הגשתי את הערעור מיד.

אני סבור ומבקש מבית המשפט, בסופו של יום, להחזיר את הדיון להליך הוכחות בבית משפט קמא ואנמק מדוע. ראשית, הנאשם מעולם לא הודה בכתב האישום. התיק היה קבוע להוכחות ובטיעונים לעונש הוא היה נוכח, הוא היה בטוח שהוא נמצא בהליך של הוכחות. בסופו של יום הנאשם סבר שהוא בהליך הוכחות, הוא מעולם לא הודה בסירוב למתן דגימת שתן ואני יכול להראות את תיק החקירה. זה ההליך שהוסבר למערער, כך לפחות הוא טוען. אני לא בא בטרוניות לעו"ד ארבל. אני מבקש דחייה להידבר עם המאשימה.

ב"כ המשיבה: אנו מתנגדים לערעור ומבקשים לדחותו על הסף.

ב"כ המערער: אני מבקש להראות את הדברים שעליהם אני מסתמך – צילמתי את חומר הראיות ועיינתי בו. אני מבקש מבית המשפט לעיין ולראות, יש כאן עיוות דין כל-כך גדול אם ההרשעה הזו תישאר על כנה. כל התיק מסתמך על מידע מודיעיני, שלא קיים בתיק שום מידע שהוא נוהג תחת השפעת סמים, כל מה שכתבו השוטרים הוא לא נכון והמערער, בראשית דברים, כפר. הגיע הליך ההוכחות, משום מה חזרו בשמו מכפירה. הוא הבין שיש איזה שהוא הסדר טיעון בינו לבין התביעה, שהוא הולך לקבל שמונה חודשי פסילה.

ב"כ המשיבה: זו טענה חדשה שאנחנו לא שמענו. אני מציגה לביהמ"ש את גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער.

ב"כ המערער: לעניין העונש, אני סבור שבית משפט קמא טעה בהטילו עונש כה חמור על המערער. למערער עבר ישן. מדובר במערער שהשתקם, היום הוא נשוי ואני מבקש מבית המשפט לראות גם שגזר דינו של בית משפט קמא כלל לא מנומק – לא ברור מדוע בית משפט קמא הטיל כזה עונש. אנו נמצאים בעידן של תיקון 113, יש לקבוע מתחמים. אני מבקש מבית המשפט להתערב בעונש, היות וגזר הדין לא מנומק.

ב"כ המשיבה: אנו מתנגדים לערעור.

אמו של המערער: נכון שבאתי להגנת הבן שלי, אני עומדת מאחורי כל מילה – אכן הוא השתקם, הוא בדרך הנכונה, הוא עבר לגור בדרום עם אשתו, היא בהיריון. הוא עובד לילות וימים, מפרנס בכבוד את אשתו, ואנו תומכים בו לאורך כל הדרך. הוא עובד במפעל "עצמונה". ארבע שנים ללא רישיון לאדם בעל משפחה, הוא לא טלית שכולה תכלת, אבל כרגע הוא בדרך הנכונה ואנו חושבים שמגיע לו להשתקם.

המערער: לא מוכנים לתת לי לנסוע עם הטרקטור בשטחים חקלאיים.

<#3#>

פסק דין

ביום 11.03.13 נגזר דינו של המערער לאחר שהורשע על-פי הודאתו בכתב אישום לא קל, על-פיו, ביום 26.04.11 נהג כשהוא שיכור, שכרות שנקבעה מחמת סירוב.

המערער, עת נגזר דינו עת הודה בבית משפט קמא ועת הושמעו הטיעונים לעונש, היה מיוצג על-ידי עו"ד, עו"ד ארבל. אמנם בישיבה שבה הודה סנגורו בשמו לאחר שחזר מכפירה, לא נכח המערער אך בישיבה של הטיעונים לעונש, ביום 11.03.13 כאמור, נכח הוא, נכח הסנגור, נכחה גם אמו של המערער ובית משפט קמא אף אפשר לה לומר את דברה.

בית משפט קמא גזר את דינו של המערער, בין היתר, לארבע שנות פסילה בפועל, תוך שהוא נותן משקל לעברו התעבורתי ובעיקר הפלילי המכביד, בהן גם עבירת סמים.

חלפו להם כמעט 45 יום ואז פנה סנגורו החדש של המערער, עו"ד מלמה, לבית משפט קמא, בבקשה לאפשר למערער לחזור בו מהודייתו, זאת על-פי סעיף 153 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982. בית משפט קמא דחה על הכתב את הבקשה. משנדחתה הבקשה הוגש הערעור שבפניי ביום 30.05.13, ובנסיבות אלה אומר, כי ספק אם כלל ניתן לדון בערעור כאשר זה הוגש למעלה מ-45 יום אחרי מתן גזר הדין. הבקשה לחזרה מהודיה שהוגשה כעבור זמן רב אחרי גזר הדין, איננה יכולה להחיות או להאריך את האפשרות לערער.

סיבות רבות יש לדחיית הערעור – הראשונה שבהן, שבניגוד לפסיקה הנוהגת מבית מדרשו של בית המשפט העליון, לא הציע הסנגור שום התייחסות מאת הסנגור שייצג את המערער בבית משפט קמא, ועיקרו של הערעור, עתירה לבית משפט של ערעור לאפשר חזרה מהודיה של המערער בשלב זה.

עסקינן בפירוש בערעור תוך טענה של כשל בייצוג וכאשר אין התייחסות של הסנגור שייצג בבית משפט קמא, אין, בפירוש אין לקבל את הערעור.

אף לגופה של הבקשה לחזרה מהודיה, אין בערעור זה ממש. אפנה לשם הדוגמא לע"פ 6349/11 גנס שניידר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 10.06.13). שם, בין היתר, נאמר: "ביחס לתקופה שלאחר מתן גזר הדין (לרבות בשלב הערעור) ההלכה היא כי כדי שתיענה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו, עליו להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות ביותר, כגון...אי-הבנתו את משמעות הודאתו...הפרת אמונים מצד סנגורו או כל כשל אחר בייצוג ועוד...".

אף לגופו של עניין, בנסיבות שהמערער היה נוכח בטיעונים לעונש ושמע אותם, אין כל חשש שמא הודייתו הייתה הודית שווא. בנקודה זאת הערעור נדחה.

באשר לערעור על העונש, כלומר, על חלק העונש שבו פסק בית משפט קמא למערער ארבע שנות פסילה בפועל, לאור עברו התעבורתי והפלילי של המערער, קשה לומר שבית משפט קמא סטה באופן קיצוני מהענישה הראויה. יתרה מכך, בית משפט קמא לא נעתר במקרה זה לבקשת המדינה להטיל על המערער מאסר בפועל, כי בנסיבות בהחלט ניתן היה להטילו.

בית משפט קמא אף הלך לקראת המערער כדי לאפשר לו לעבוד כפי שצריך כאשר סיווג את הפסילה כך שהמערער יוכל לנהוג ברכב עבודה כטרקטור או מכונה ניידת. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

עם זאת, צודק הסנגור, צריך בית משפט קמא, בוודאי בעידן תיקון 113 לחוק העונשין, לפרט יותר בחלק המילולי של גזר הדין, בוודאי להתייחס לעניין הנדרש על-פי הדין היום, לפי תיקון 113.

הערעור נדחה.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ט תמוז תשע"ג, 27/06/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי