1. זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 25.10.12 שבה היו מעורבים רכב התובעת נהוג על ידי בנו, מאור דדוש, ורכב הנתבעת 1 , נהוג על ידי הנתבעת 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

א. נזק לרכב לפי דו"ח שמאי 5,616 ₪.

ב. שכ"ט שמאי 650 ₪.

ג. הפסד זמן טרחה ועוגמת נפש 1,000 ₪.

מר מאור דדוש טען שנכנס לתחנת דלק על מנת לתדלק במקום. הוא הבחין ברכב הנתבעים:

"עומד עם הפנים לכיוון שאני בא להיכנס ממנו, עומד ללא תזוזה....נסעתי לאט וראיתי שיש אדם שלא מסתכל על כיוון הנסיעה, והוא נכנס בו בדלת הנהג".

2. בכתב ההגנה נאמר שרכב הנתבע עמד במצב סטטי בעמדת התדלוק כאשר רכב התובע עקף אותו ברשלנות, מצדו הימני.

כמו כן, נטען כי מר מאור דדוש נהג במהירות ובחוסר סבלנות (כתב ההגנה סעיפים 5-6).

אולם בעת הדיון גרסת מר בן אברהם הייתה קצת שונה:

הנתבע לא עמד בעמדת תדלוק אלא גילה שעליו לצאת מעמדת התדלוק ולהיכנס למשאבה אחרת, ונסע קדימה.

כמו כן טען שלא ראה את רכב התובע:

"לא ראיתי את התובע. נסעתי קדימה ופתאום הוא בא במהירות מצד ימין" (עמוד 6 שורות 14-15).

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

א. כללית העדפתי את גירסת מר מאור דדוש לעומת דברי הנתבע.

ב. חלק קדמי של רכב הנתבעת פגע ברכב התובע על ידי דלת הנהג. עולה כי רכב הנתבע

לא עמד אלא התקדם.

בנסיבות אלה קשה להבין כיצד הנתבע כלל לא הבחין ברכב התובע.

ג. מסקנתי היא שהנתבע גרם לתאונה תוך נסיעה קדימה ללא תשומת לב ראוי.

ד. באשר לגובה הנזק:

לא הוכחו נזקים מעבר לתיקון לרכב והוצאות השמאי.

אשר על כן, על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת 6,266 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות.

הפיקדון יוחזר לתובעת.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה, 09 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.