24 יולי 2017

1. תביעתה תובע לתשלום דמי פגיעה והודעתו בדבר פגיעה בעבודה בגין אירוע תאונתי מיום 5.1.2012 עת היה מעורב בתאונת דרכים ממקום עבודתו לביתו, נדחתה על ידי הנתבע. התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע מכאן ההליך אשר לפניי.

טענות התובע:

2. התובע תושב שטחים נפגע בתאונת דרכים בעת חזרתו ממקום עבודתו בישראל לביתו ברשות הפלסטינית. תאונת הדרכים נחקרה על ידי משטרת ישראל ובהתאם לטענות הנתבע בתיקים אחרים( התובע הפנה לתיק ב"ל 52185-06-14) שם נטען כי תאונה בשטח ישראל נחקרת על ידי משטרת ישראל בעוד תאונה בתחום הרשות נחקרת על ידי המשטרה הפלסטינית ומשטרת ישראל נעדרת סמכות לחקור, הוכח כי התאונה התרחשה בשטח יישוב ישראלי ובהתאם לרישום משטרת ישראל ממנו עולה כי התאונה ארעה ביישוב 'אריאל'.

3. אישור המשטרה הינו בבחינת רשומה מוסדית המהווה ראיה לאמיתות תוכנה. מאחר ולא הוגשה על ידי הנתבע ראיה כלשהי הסותרת את תוכן הרשומה המוסדית יש לקבוע כי התאונה התרחשה בתחומי מדינת ישראל ביישוב אריאל.

4. גרסת התובע כי התאונה התרחשה כ-200 מ"ר לאחר כיכר כניסה לעיר אריאל הייתה עקבית לאורך כל ההליך ונטענה בפני חוקר הנתבע, בתצהיר התובע ובעדותו בפני בית הדין על כן גם מטעם זה יש לקבל את התביעה.

טענות הנתבע:

5. התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התאונה ארעה במיקום הנטען על ידו ולא קיימת ראשית ראייה או עדויות מטעם התובע המוכיחות כי התאונה אכן ארעה בדרכו חזרה מעבודתו ביישוב "טיירה" לביתו בכפר "כיסרה". כמו כן התובע טען כי היה שקוע במחשבות עליו אביו אשר הלך לעולמו על כן, אינו יודע כיצד ארעה התאונה עם זאת ידע למסור במדויק כי התאונה ארעה כ-150 מ"ר מכיכר הכניסה לאריאל.

6. מהצהרת התובע ועדות מעסיקו מר עזמי מנסור עולה כי המשטרה לא נכחה במקום התאונה בזמן אמת והדו"ח המשטרתי הוצא ביום 17.1.2012 כ- 12 ימים לאחר התאונה. גרסת התובע בחקירתו בפני הנתבע כי המשטרה הגיעה אולם לא שוחחה אתו ולא נדרש להגיע לתחנת המשטרה למסירת עדות ושמו נרשם על ידי המשטרה מאחר ומסמכיו נפלו ברכב , הינה גרסה מעורפלת ולא קיימת כל ראיה כי אכן נכחה משטרה בזמן אמת במקום האירוע. בנוסף, שמו של התובע לא הופיע בדו"ח המשטרתי מיום 17.1.12 אלא הוסף רק מאוחר יותר בדו"ח נוסף אשר הוצא ביום 28.2.12 וזאת כדברי התובע לאחר בעורך הדין מטעמו פנה למשטרת ישראל וקבל את הדו"ח תמורת תשלום.

7. לטענת התובע מיד עם קרות האירוע הגיע אמבולנס ישראלי ולאחריו הגיע אמבולנס מטעם הרשות הפלסטינית אשר פנה אותו לבית החולים ברשות. התובע לא המציא כל דו"ח פרמדיק לתמיכה בטענתו כי לאירוע הוזעק אמבולנס ישראלי על כן לא קיימת כל ראייה כי אכן התקיימה בדיקה רפואית של פרמדיק אמבולנס בין ישראלי ובין מתחום הרשות. כמו כן התובע טען כי היו עדים לאירוע אולם לא זימן את העדים להעיד בפני בית הדין .בגרסתו בנוגע להיכרותו עם העדים נפלו סתירות מאחר ותחילה טען כי אינו מכיר את העדים ולאחר מכן העיד כי העתיק את שמם מדו"ח המשטרה ובסוף שינה גרסתו והעיד כי הוא מכיר את העדים מהכפר בו הוא מתגורר.

8. בטופס התביעה נרשמה השעה 15:00 כשעת הפסקת העבודה ולאחר מכן תוקנה שעה זו באופן ידני לשעה 16:00 על כן קיים ספק לעניין השעה בה סיים התובע את עבודתו. על פי הדו"ח המשטרתי האירוע התרחש בשעה 17:45. לטענת התובע המעסיק הסיעו עד למחסום איל ומשם לאחר המחסום פגש את הנהג עודה חוסאם אשר הסיעו לביתו. כעולה מחקירת המעסיק מר מנסור עזמי המרחק למחסום היה כעשר דקות נסיעה. על פי עדות התובע והנהג מר עודה חאסם זמן הנסיעה ממחסום אייל לבית התובע הינו כ-40 דקות. על כן זמן הנסיעה הכולל לבית התובע ועד למקום עבודתו הינו לכל היותר שעה נסיעה דבר העומד בסתירה עם הטענה כי התאונה ארעה כשלוש שעות לאחר סיום עבודתו. ככל שהתובע אכן סיים עבודתו בשעה 16:00 כפי שתוקן בטופס התביעה רצף הזמנים אינו סביר ואינו עולה בקנה אחד עם רצף ההתרחשויות הנטען על ידי התובע, מעסיקו והנהג. כמו כן התובע לא הבהיר את פשר תיקון השעה בטופס התביעה.

9. עוד נטען כי נפלו סתירות בין גרסת התובע והעדים מטעמו לעניין נסיבות השתלשלות האירוע. בחקירת התובע על ידי חוקר הנתבע טען התובע כי מעסיקו מר מנסור עזמי , הגיע לביתו ומלא את טופס הפגיעה לנתבע. בחקירת המעסיק הכחיש האחרון כי בקר בבית התובע ולא ידע לציין היכן עזר לו למלא את טופס התביעה. כמו כן בניגוד לטענת התובע כי שלם לנהג מר עודה חסאם הצהיר הנהג כי התובע כלל לא שלם לו עבור הנסיעה.

דיון והכרעה:

10. השאלה הדרושה להכרעתנו הינה היכן התרחשה תאונת הדרכים בה נפגע התובע. האם כטענתו סמוך לישוב אריאל בתחומי מדינת ישראל או שמא כטענת הנתבע לא הוכח כי התאונה התרחשה בתחומי המדינה.

11. סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], תשנ"ה-1995(להלן: "החוק") קובע כדלקמן-

" רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

(1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

סעיף 378(ג)(1) לחוק ,הרלוונטי לעניינינו קובע כדלקמן:

(ג) תקנות שהותקנו לפני יום התחילה, לפי סעיף 192א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, כנוסחו לפני יום התחילה -

(1) לענין מי שאינו תושב ישראל באזור - בטלות, למעט תקנות שהותקנו לענין פרק ה', ואולם לא יראו כתאונת עבודה תאונה שאירעה לאחר יום התחילה בדרך לעבודה וממנה, אם אירעה מחוץ לישראל;

הוראת סעיף 378א קובעת כי:

"378א. (א)הוראות פרקים ג', ה' ו-ח' יחולו על עובד זר המועסק ביישובים או באתרים הצבאיים, (בסעיף זה – עובד זר באזור) בידי מעסיק שהוא תושב ישראל או תושב ישראל באזור.

(ב)בעד עובד זר באזור ישתלמו דמי ביטוח לפי הוראות סעיפים קטנים (א), (ג) ו-(ו) של סעיף 335 והוראות סעיף 340(ג).

ׁ(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)עובדת זרה באזור או אשת עובד זר באזור לא תהיה מבוטחת לפי סעיף קטן זה למענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה אם אינה מתגוררת באחד מהיישובים או האתרים הצבאיים כאמור;

(2)הוראות סעיף 80(1) לא יחולו אלא אם העובד הזר מתגורר בישראל או באחד מהיישובים או האתרים הצבאיים ומתקיים אחד מאלה:

(א)תאונת העבודה כאמור בסעיף 80(1) אירעה בתוך אחד היישובים או האתרים הצבאיים;"

המונח "אזור"- מוגדר בסעיף 378(א) כיהודה והשומרון וחבל עזה.

12. התובע הגיש תצהיר בו טען כי ביום 5.1.12 סמוך לשעה 17:45 בדרכו חזרה מהעבודה לביתו ארעה תאונת דרכים סמוך לכניסה ל"אריאל" בדרך המובילה מאריאל לישוב "כפר תפוח" אשר שניהם ישובים ישראליים(סעיפים 3-4 לתצהיר התובע). עוד הצהיר התובע כי הדבר עולה מפורשות מאישור משטרת ישראל וכן הצהיר כי למקום התאונה הגיע אמבולנס ישראלי וכוחות משטרה ישראליים(סעיף 5 לתצהיר התובע).

13. אציין כי בנסיבות מקרה זה קיימים שני אישורי משטרה. הראשון מיום 17.1.12 בו כלל לא נזכר שמו של התובע כנהג או כנוסע או כמעורב בתאונה בדרך כלשהי. האישור השני מיום 28.2.12 צורף לתצהיר התובע בו נכלל לפתע שמו של התובע כנוסע אשר היה מעורב בתאונה. הסתירה בין המסמכים אלו לא יושבה כלל וכלל ולא הובהר הכיצד באישור הסמוך יותר למועד התאונה שמו של התובע כלל לא נזכר בדו"ח המשטרה. משנשאל התובע לעניין זה העיד כי אינו יודע מדוע שמו אינו נזכר בטופס המשטרה( עמ' 4 לפ' מיום 19.7.16ש' 24-26).

14. טענת התובע בעניין האישורים השונים בהם אוחז הוא , האחד ללא שמו והאחר אשר ניתן כחודשיים לאחר התאונה וכולל את שמו ,נעדרת הסבר כלשהו ונותרה כתעלומה עת לא ניתן לדעת מהו האישור הנכון מבין האישורים. אף אם נניח כי התובע אכן היה מעורב בתאונה אולם מסיבה עלומה כלשהי שמו לא נזכר בדו"ח המשטרתי הסמוך למועד התאונה, מתעוררת בעיה בעניין מיקום התאונה. מאישור המשטרה מיום 3.8.14 עולה כי התאונה ארעה בכביש 505 בק"מ 42 בעוד צומת אריאל נמצאת בכביש 505 בק"מ 36.7 על כן ,המרחק בין מקום התאונה ובין צומת אריאל הינו 5.3ק"מ. מסמך זה מלמד באופן מפורש כי אין ממש בטענת התובע כי התאונה ארעה סמוך לכניסה ליישוב אריאל שכן מקום התאונה וצומת אריאל מרוחקים מרחק של 5.3 ק"מ, מרחק רב לאחר צומת הכניסה לאריאל .

15. יצוין כי מאישור משרד הביטחון מיום 27.11.14 עולה כי תחום שיפוט אריאל כולל קטע מכביש 505 (כ-440 מ"ר) אולם לא הוכח כי התאונה ארעה דווקא בקטע הכביש אשר הינו בתחום שיפוט הישוב אריאל. לפיכך, אין באמור באישור זה כדי לסתור את המידע אשר הציגה משטרת ישראל על פיו התאונה ארעה מרחק של כ-5.3 מצומת אריאל ,עובדה אשר מקעקעת את גרסת התובע לעניין מקום האירוע הנטען וודאי לא ניתן לקבל גרסתו כי התאונה ארעה כ- 200 סמוך לצומת אריאל. כמו כן מדו"ח פעולה וזיכרון דברים אשר צורף לכתב ההגנה, עולה כי התאונה ארעה בין צומת תפוח לאריאל באזור בו כלל אין יישובים ישראלים. עובדה זו מחזקת את גרסת הנתבע ושוללת את טענת התובע להתרחשות התאונה סמוך לצומת אריאל.

16. מעבר לאמור לעיל, יצוין כי התובע בחר שלא להעיד עדים ולא זמן מי מהמעורבים בתאונה ובפרט לא את נהג הרכב אשר היה ביכולתו לשפוך אור על השאלה המרכזית בהליך זה והיא היכן ארעה התאונה. מנשאל התובע מדוע לא זמן את נהג הרכב העיד כי לא בקשו ממנו(עמ' 10 לפ' מיום 19.7.16 ש' 10-11). הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה או העדות, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה דין הימנעות כדין הודאה בכך

שאילו הובאה אותה העדות הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לעדות שלא הובאה (ראו- ע"א 641/87 קלוגר – החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1), 239, 245).

17. בהתאמה לעניינינו ,הימנעות התובע מהבאת ראיות לעניין מיקום התאונה והסתירות בגרסתו שעה שמחד הצהיר כי התאונה התרחשה כ- 200 מטר סמוך לכניסה לעיר אריאל אולם, בעדותו בפניי העיד כי אינו יודע איך ארעה התאונה מאחר והיה נתון במחשבות על אביו המנוח( עמ' 8לפ' מיום 19.7.16 ש' 1-4) אולם זכר את מיקום התאונה כ- 150 מ"ר מהכיכר ביישוב אריאל, פועלת לחובתו.

18. לאור האמור לעיל מאחר ולא הוכח כי התאונה ארעה סמוך ליישוב אריאל כטענת התובע, ונוכח מסמכי התיק מהם עולה כי התאונה הייתה מרוחקת מצומת אריאל מרחק העולה על 5 ק"מ בניגוד לגרסת התובע, אשר לא נתמכה בעדים מטעמו, התוצאה היא כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת התרחשות התאונה במקום הנטען על ידו קרי, בתחום המדינה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

לפנים משורת הדין , לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, א' אב תשע"ז, (24 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.