<#1#>

נוכחים:

התובע בעצמו

הנתבעים 1 ו- 2 בעצמם

נציג הנתבעת 3 – מר גד ליבמן

פרוטוקול

מר ליבמן:

חוזרים על האמור בכתב ההגנה בסעיף 4, ונטען כי דין התביעה נגדנו להדחות. אני מתפלא שהתובע עד היום לא ביקש דחייה נגדנו, לאור ממצאי ההגנה שהובא לידיעתו. לכן מבקש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 3 ולחייב בהוצאות בגין התייצבותנו היום.

התובע:

קיבלתי את כתב ההגנה. אני לא מכיר את הנהלים לצערי.

הנתבע 1:

מסכים לדחיית התביעה נגד הנתבעת 3.

<#2#>

החלטה

לאור טענת נציג הנתבעת 3, ולאור עמדת הצדדים בנדון, אני מחליט לדחות את התביעה נגד
הנתבעת 3, אך מאחר ואין לי ספק, שהן התובע והן הנתבע 1 לא הבינו את משמעות הדבר, ולכן גם לא הגישו בקשה בטרם הדיון למחוק או לדחות את התביעה נגד הנתבעת 3, אין אני מחייב את מי מהצדדים האחרים בהוצאות הנתבעת 3.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' טבת תשע"ד, 12/12/2013 במעמד הנוכחים.

גב' גילה מלוביצקי מוזהרת כחוק ומעידה:

אני נהגתי ברכב התובע. נסעתי ברחוב פינס, כשאני נוסעת ברחוב, פתאום יצאה המונית, היא עמדה בחנייה והיתה נוסעת במונית, נסעתי והמונית התחילה לנסוע ופגעה בי במרכז הרכב, זה הסיפור.

המונית עמדה ואני נסעתי, כמנהגי מידי יום שלוש פעמים ברחוב הזה. נסעתי רגיל, בדרכי לנתיב, והיא פרצה כשהייתי במקביל לה.

הנתבע 2 מוזהר כחוק ומעיד:

אני יצאתי מתחנת המוניות לרחוב פינס, לקחתי את הנוסעת מרחוב פינס 8, חיכיתי לנוסעת בצמוד למדרכה, סובבתי את הראש ימינה, ראיתי את הנוסעת שאני מחכה לה, פתאום היא יצאה מהבניין, פתאום אני שומע חבטה מצד שמאל קדמי של האוטו שלי. המכה היתה שרכב התובע נכנס בי. הייתי במצב של עצירה, מחכה לנוסעת, כשהנוסעת יצאה מהבניין, סובבתי את הראש ימינה, כדי להגיד לה שאני ממתין לה, ופתאום הרגשתי את המכה, בום. לפי דבריה, או שאני עמדתי ופגעתי בה, או שהייתי בצד הנסיעה, היא אמרה שני דברים סותרים לגמרי.

גב' מלוביצקי:

זה לא הגיוני, לדעתי עם השפיץ של הטמבון, לו אין נזק באוטו, אצלי כל החלק מרוח, ממה, מהצד של הטמבון של האוטו שלו.

הנתבע 2:

ביקשתי ממנה את רשיון הנהיגה, הגברת אומרת לי, מה זה רשיון נהיגה, אני לא יודעת מה זה רשיון נהיגה, עד שבא בעלה והסביר לה, את צריכה להציג לו רשיון נהיגה.

התובע:

לא תיקנו את הרכב.

גב' מלוביצקי:

לא זוכרת כזה דבר, הייתי לחוצה מאד, אנו גרים במרחק 100 מטרים מהמקום.

<#4#>

פסק דין

בין אם אקבל את עדותה של גב' מלוביצקי ובין אם אקבל את עדותו של מר חיון, אין מחלוקת בין הצדדים, שרכב התובע נפגע בארוע, בין רכב התובע ובין המונית שהיתה נהוגה על ידי מר חיון אמנון (להלן: "מר חיון").

גרסאות הצדדים כפי שהועלו בפני, הן שונות זו מזו, יען כי בעוד שגב' מלוביצקי טוענת שבהגיעה אל המונית שהיתה בעמידה קודם לכן, יצאה המונית ממקום עמידתה, ותוך כדי כך פגעה בחלק האחורי

הצדדי של רכב התובע, דהיינו: בדלת אחורית ימנית, קדמית ימנית, ואילו מר חיון טוען, שבעודו בעמידה, סטתה גב' מלוביצקי אל עבר המונית, ופתאום הוא שמע מכה.

שקלתי את שתי הגרסאות שהובאו בפני, ולאחר שבחנתי לעומקן שתי גרסאות אלה, ולאחר שלקחתי בחשבון שמצויה בפני עדות מול עדות, הרי שבנוסף לגרסאות אלה, בחנתי גם את הראיות אשר צירף התובע לכתב התביעה, ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מקבל את עדותה של גב' מלוביצקי כעדות אמינה, ולא רק עדות אמינה, אלא שהפגיעה ברכב התובע מתיישבת יותר עם גרסתה מאשר עם גרסתו של מר חיון.

אילו באמת המונית היתה בעצירה בשפת המדרכה כפי שציין מר חיון, לא מתקבל על הדעת, שהפגיעה ברכב התובע היתה באותם המקומות שציינתי לעיל, אלא שהיתה חייבת להיות פגיעה נקודתית עם חזית הרכב או עם חלקו הימני של רכב התובע במונית, אך כפי שמצינו, הפגיעה היא בדלת אחורית ימנית וגם קדמית, דבר המתיישב יותר עם הטענה של יציאת המונית כאשר רכב התובע כבר היה במקביל למונית שעמדה קודם לכן.

זאת ועוד – כפי שאני שומע ממר חיון, ראשו היה מופנה לכיוון אחר ולא לכיוון נסיעתה של גב' מלוביצקי, שכן אם חיכה לבואה של נוסעת, וכפי שעולה גם מדברי מר חיון, אותה נוסעת כבר הגיעה למונית, ואין ספק שאותה נוסעת אם אכן היתה במקום, יכלה להעיד ולאשר גרסה זו או אחרת, אך היא לא הובאה לעדות.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, ולאחר שהאמנתי לגרסת גב' מלוביצקי, אני מחייב את הנתבעים 1
ו- 2 – שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד – לשלם לתובע סך של 2,300 ₪ וזאת על פי הצעת המחיר.

הרכב של התובע לא תוקן, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את סכום המע"מ, שלא היתה לו הוצאה של מע"מ כלל, וכמו כן, אין מקום לשלם לתובע ירידת ערך, כאשר ירידת הערך כלל לא הוכחה, ובדרך כלל נקבעת ירידת ערך, בהתחשב בצורת תיקון הרכב, ובמקרה זה, הרכב כלל לא תוקן.

לכן, למעט הסכום הנ"ל, אני דוחה את יתרת סכום התביעה מחוסר הוכחה, ולאור הנימוקים אשר פורטו לעיל.

הסך של 2,300 ₪ ישולם על ידי הנתבעים 1 ו- 2 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 2.6.2013 ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

המזכירות תשלח עותק הפרוטוקול ופסק הדין לנתבעת 3.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט' טבת תשע"ד, 12/12/2013 במעמד הנוכחים.

קלדנית/יפה