החלטה

1. בפניי בקשת המבקש/הנתבע (להלן: "הבקשה") לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 31/1/14 (להלן: "פסה"ד").

רקע

2. ביום 2/6/13 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבע, בה טענה כי בתקופה בה עבד הנתבע בשורותיה, נתקבל אצלה צו עיקול על שכרו במסגרת תיק הוצל"פ אשר עניינו חוב מזונות של התובע כלפי גרושתו ו/או ילדיו.

עוד טענה התובעת כי ניכתה משכרו של התובע סכומים לטובת תיק ההוצל"פ, אך בדיעבד התברר כי היה עליה להעביר לתיק ההוצל"פ את שכר הנתבע במלואו, ומכאן חויבה במסגרת הליכי ההוצל"פ לשלם סך של 30,127 ₪ . בתביעתה, התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בשיפויה בסכום הנ"ל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מחודש 8/08.

3. המצאת כתב התביעה לנתבע בוצעה על ידי הדבקת ההזמנה לדין בכתובת המגורים הרשומה שלו במשרד הפנים, זאת לאחר שנערכו במקום שלושה ביקורים על ידי המוסר.

4. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ולבקשת התובעת ניתן פסה"ד בהעדר הגנה.

5. ביום 9/6/14 הגיש הנתבע את הבקשה, וביום 23/6/19 הוגשה תגובת התובעת אשר התנגדה לה.

6. ביום 9/7/14, התקיים בפניי דיון בבקשה (להלן: "הישיבה"), ובו הודיע ב"כ התובעת כי אין לו חקירה נגדית לנתבע והצדדים סיכמו אל טיעוניהם.

טענות הצדדים

7. להלן עיקרי טענות המבקש/הנתבע:

א. הנתבע אינו מתגורר בכתובת בה בוצעה המסירה מזה מספר חודשים, והוא עבר לאחרונה לכתובת אחרת אך טרם עדכן את הנתונים במשרד הפנים. לנתבע נודע על התובענה רק בחודש 5/14 .

ב. מתקיימת עילה לביטול פסה"ד שניתן במעמד צד אחד מכוח חובת הצדק, הואיל וכתב התביעה לא הומצא לנתבע.

ג. הנתבע עבד אצל התובעת מאמצע שנת 2006 עד ליום 30.3.07, במהלך תקופה זו נוכו משכרו תשלומים על ידי התובעת לאחר שגרושתו הטילה עיקול על שכרו. הנתבע סבר כי הסכומים המנוכים משכרו נוכו כדין, והניח כי מועברים לתיק ההוצל"פ מלוא הסכומים אשר התובעת אמורה להעביר בהתאם להוראות הדין. מה עוד שהניכויים שביצעה התובעת משכרו בוצעו במשך תקופה של 8 חודשים מבלי שהועלתה טענה או טרוניה כלשהי משום גורם ביחס לגובהם.

ה. בחודש 5/07 הגיש הנתבע בקשה להכרזה עליו כפושט רגל, וביום 9/10/07 ניתן בעניינו צו כינוס על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ואילו ביום 22/10/08 הוכרז כפושט רגל.

ו. גרושתו של הנתבע הגישה את בקשתה כנגד התובעת במסגרת תיק ההוצל"פ אשר ניהלה כנגד הנתבע עוד ביום 13/3/07, בזמן שהנתבע עבד אצל התובעת, ואף התובעת הגישה את תגובתה לבקשה זו ביום 17/4/07 . כך שהתובעת היתה מודעת לדרישת גרושתו להפרשי שכר מכוח צו העיקול בטרם ובסמוך למועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל, ובכל מקרה מספר חודשים לפני שניתן צו הכינוס.

ז. אי לכך, החוב נשוא התובענה הינו חוב שנוצר לפני מתן צו הכינוס, ומכאן אין התובעת רשאית לנקוט נגד הנתבע בהליכים, לרבות הגשת תביעות והליכי הוצל"פ.

ח. החוב נשוא התובענה הינו חוב בר תביעה, כאמור בסעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").

ט. עילת התביעה של התובענה נוצרה לפני מתן צו הכינוס, והיא כתוצאה ממחדליה ומעשיה של התובעת אשר התבטאו באי העברת שכרו של הנתבע במלואו לתיק ההוצל"פ, ולא עם מתן החלטת ראש ההוצל"פ ביום 21/7/08 .

י. משניתן צו כינוס, חל עיכוב הליכים ביחס לכל ההליכים נגד הנתבע וזאת מכוח האמור בסעיף 20(א) לפקודה. כך שהיה על התובעת להגיש תביעת חוב לנאמן שמונה, כשלא ברור מדוע השתהתה במשך 6 שנים בהגשת התובענה.

י"א. הנתבע עדיין בהליך פשיטת רגל, וחל עליו איסור לשלם כספים לנושיו שלא במסגרת תיק פשיטת הרגל.

י"ב. הסמכות לדון בתובענה מוקנית לבית המשפט של פשיטת רגל והוא זה שאמור להכריע האם חוב זה הינו בר תביעה או לא, כשכל מטרת התובענה הינה לעקוף את הליכי פשיטת הרגל.

8. להלן עיקרי טענות המשיבה/התובעת:

א. התנהגות הנתבע מהווה חוסר תום לב, משהיה מודע לטעותה של התובעת עת לא העבירה את כל שכרו לתיק ההוצל"פ אשר נפתח נגדו על ידי גרושתו.

ב. החוב נשוא התובענה נוצר ביום 21/7/08, עם מתן החלטת ראש ההוצל"פ בה חויבה התובעת בתשלום הסך נשוא התובענה לגרושתו של הנתבע.

ג. המועד הקובע לקיומו של חוב בר תביעה הוא מועד צו הכינוס, כך שכל חוב שנוצר לאחר מכן אינו נחשב בדרך כלל חוב בר תביעה ואין מניעה שהנושה יגיש בגינו תביעה. הואיל והחוב נשוא התובענה נוצר לאחר שניתן צו הכינוס בעניינו של התובע ביום 9/10/07, אין מניעה להגיש תביעה בגינו.

ד. מדובר בחוב של מזונות, אשר במסגרתו נכנסה התובעת בנעלי הנתבע ושילמה לזוכה בתיק ההוצל"פ את המזונות אותם הוא חייב, ומכאן מדובר בחוב שאינו בר תביעה אשר לא חלים עליו הוראות סעיף 20 לפקודה.

ה. הנתבע לא כלל את התובעת ברשימת נושיו בהליך פשיטת הרגל, ואילו התובעת לא ידעה כלל על ההליך עד שהנתבע יצר קשר עם משרדו של ב"כ התובעת. בשלב זה, הגשת תביעת חוב איננה מעשית כלל, והדבר מהווה טעם לדחיית הבקשה.

ו. הנתבע לא עמד בשני התנאים אשר אמורים להתקיים על מנת לקבל את הבקשה, הואיל ואין לו הגנה בפני התביעה שכן הוא מודה בה, ומכאן אין מקום לביטול פסק הדין.

המסגרת הנורמטיבית

9. בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית הדין לבחון האם מדובר בביטול מחובת הצדק או שמא מדובר בביטול על פי שיקול דעתו.

10. בהתאם להלכה הפסוקה, בביטול מחמת הצדק בוחן בית הדין האם נפל בפסק הדין פגם, ובדרך כלל פגם הנובע מהעדר המצאה כדין למבקש הביטול. במקרה זה, יבוטל פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. ביטול זה נעשה "מחובת הצדק" הואיל ולכל בן האדם זכות קנויה לקבלת פסק דין בדרך משפטית תקינה.

11. במסגרת ביטול פסק דין על פי שיקול דעתו של בית הדין, על בית הדין לבחון שתי שאלות: הראשונה, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא יגיש כתב הגנה מטעמו. והשנייה, מהם סיכויי ההצלחה של טענות המבקש באם יבוטל פסק הדין.

על פי הפסיקה, השאלה השנייה היא העיקר ואילו לשאלה הראשונה חשיבות משנית. כך שככל שסיכויי ההצלחה גבוהים יותר, כך קטן משקלה של התשובה לשאלה הראשונה.

בשלב הדיון בבקשה לביטול פסק דין, מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח כי הגנתו איתנה ובטוחה, ודי שיראה שמדובר בהגנה אפשרית. על המבקש להראות שלגופו של עניין עשוי הביטול להביא לו תועלת, כלומר ששמיעת עמדתו בנושא שבמחלוקת עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה. יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא יש בה משום זלזול והתעלמות מהחלטות בית המשפט, לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשת ביטול פסק דין, גם אם יש למבקש, לכאורה, הגנה כנגד התביעה.

דיון והכרעה

12. האם יש מקום לביטול פסה"ד מחמת הצדק?

התובעת ויתרה על חקירתו הנגדית של הנתבע, כך שאין מחלוקת שהנתבע לא קיבל לידיו את כתב התביעה וכי הוא לא התגורר בכתובת בה הודבקה ההזמנה לדין "מזה מספר חודשים".

כפי שמסר בתצהירו, הנתבע ידע על קיומה של התובענה אך ורק לאחר מתן פסק הדין ורק לאחר שנוצר קשר עמו על ידי משרד ב"כ התובעת בחודש 5/14 .

אם כך, ההמצאה בוצעה במקום שלא היה מקום מגוריו של הנתבע ומכאן יש מקום לביטול פסה"ד שניתן נגדו מחמת הצדק, ומתן אפשרות להתגונן מבלי לדון כלל בסיכויי ההצלחה של ההגנהו.

13. למעלה מהנדרש, ועל אף שנקבע כי נפל פגם בהליך ההמצאה של ההזמנה לדין לנתבע, עת הומצאה לכתובת בה אינו מתגורר – גם בבואי לבחון אם יש מקום לביטול פסה"ד בתוקף שיקול דעתו של בית הדין, הגעתי למסקנה לפיה גם במסגרת זו יש מקום לביטול פסה"ד, כפי שיפורט להלן.

14. באשר לסיבת אי הגשת כתב הגנה מטעמו, הנתבע הצהיר כי לא ידע כלל על התובענה עד שנוצר קשר עמו על ידי משרד ב"כ התובעת בחודש 5/14 – לאחר שפסה"ד ניתן. מכאן ברור שלא היה באפשרות הנתבע להגיש את כתב הגנתו משלא ידע כלל על ההליך שנפתח נגדו.

15. באשר לסיכויי ההצלחה של טענות הנתבע בהגנתו, לטענת הנתבע לא היה מקום כלל לפתיחת התובענה נגדו לאור היותו פושט רגל, ולאור העובדה שכבר ביום 9/10/07 ניתן נגדו צו כינוס, כשבמועד זה כבר התגבש החוב אשר עומד במרכזה של התובענה. לטענת הנתבע, היה על התובעת להגיש נגדו תביעת חוב בהתאם להוראות הפקודה ואילו בהתאם להוראות סעיף 20 לפקודה, לא ניתן כלל לפתוח נגדו הליכים אלא ברשות בית המשפט.

16. כפי שפורט בסעיף 7 לעיל, בפי הנתבע טענות בעלות סיכויים טובים להתקבל, וככל שיתקבלו טענות אלה הרי ההליכים בתביעה יעוכבו.

17. יצויין כי אין נפקא מינא לעובדה לפיה הנתבע כביכול מודה בעובדה לפיה אכן שכרו לא הועבר במלואו לתיק ההוצל"פ נשוא התובענה. הגנת הנתבע הראשונית היא הנבחנת במסגרת בקשה זו, ולפיה יש מקום לעיכוב הליכים לאור דיני פשיטת הרגל, ועל התובעת לפנות בהליכים המתאימים לערכאה המוסמכת.

18. לאור כל המפורט לעיל, הנני מורה על ביטול פסה"ד מיום 31/1/14 .

20. בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את מכלול העובדות והטיעונים בתיק, איני מוצאת מקום לחיוב הנתבע בהוצאות.

21. התיק מועבר לשופט להמשך טיפול.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ד, (17 יולי 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.