1. התנגדות לביצוע תובענה בסכום של 2,843 ₪, בגין חוב ארנונה, ובקשה להארכת המועד להגשתה.

המדובר בהתנגדות שהוגשה באיחור של כשלושה חודשים, דהיינו, כארבעה חודשים לאחר המצאת האזהרה.

במסגרת תצהיר התנגדותו טען המבקש כי אמנם לא התנגד בזמן, אולם לא היה רשום בשום מסמך מהמסמכים שקיבל את האופציה להגשת התנגדות, לכן חיכה כדבריו לטופס בו יוכל להגיש התנגדות, שכאמור לא הגיע. במסגרת תצהיר התנגדותו טוען המבקש כי פנה למשרד ב"כ המשיבה, מבלי לציין מועד פנייתו, ודיבר עם מזכירת ב"כ המשיבה, הגב' סיגל, אשר תחת מתן ארכה להגשת ההתנגדות, הבטיחה לעכב הליכי ההוצאה לפועל עד להמצאת המסמכים המאשרים כי המחסן נשוא התובענה הוחזק במועדים הרלבנטים לתובענה ע"י הנתבעת 1. עוד טוען המבקש בתצהירו כי עד למועד הגשת ההתנגדות חלף כחודש וחצי וטרם נמסרו לו המסמכים.

בתצהיר תשובתו לתגובת המשיבה מצהיר המבקש באותיות של קידוש לבנה כי אינו מתכחש למסירה שבוצעה לו, ואולם טוען כי המסמכים שנמסרו לו אינם אלא תדפיס חוב ארנונה ומכתב מב"כ המשיבה. המבקש מכחיש את דבר רישום השליח על גבי אישור המסירה לפיו סירב לקבל, שכן ככל שהדבר נוגע אליו באופן אישי מדובר במסירה שבוצעה בפועל, ואילו יתכן כי המסירה לחברה, שאינה פעילה, סורבה ע"י מי מבני משפחתו. יצוין, כי המבקש אף מעלה טענה תמוהה, כנגד הרישום לפיו המסירה בוצעה ל"דניאל מנהל", שכן לדידו שם משפחתו אינו "מנהל", בעוד שברור הוא כי המדובר ברישום שמו הפרטי ותפקידו בחברה הנתבעת 1, וטוב לטענה זו אילו לא היתה נטענת כלל.

המשיבה טוענת כי המדובר בהמצאה כדין של כלל המסמכים הנדרשים, לרבות ובמיוחד טופס האזהרה, אשר לו מצורפים כתב התביעה על נספחיו, המצאה בה מודה המבקש.

המשיבה צירפה בתמיכה לעמדתה תצהיריה של הגב' סיגל אזולאי ממשרד באי כוחה, האמונה על ביצוע פעולות הטיפול וההכנה של האזהרות המתקבלות מלשכת ההוצאה לפועל למשלוח במסירה ע"י שליח, ובמסגרתם הצהירה הגב' אזולאי כי פעלה גם בתיק זה, כבכול התיקים, דהיינו, לאחר שתלשה את אישור המסירה ממסמך האזהרה, צירפה למסמך האזהרה עותק מלא מכתב התביעה על נספחיו, הכניסה את מלוא המסמכים למעטפה עם לוגו של משרד ב"כ המשיבה, ועל גבי המעטפה חיברה את אישור המסירה לנמען.

לעמדת המשיבה, בהעדר מחלוקת על עצם קבלת המסירה, אין צורך בעדות השליח.

יוער, כי על אף החלטתי מיום 14.10.13, הרי שמאחר והמבקש אכן הוסיף ופירט בתצהיר מפורט נוסף, במסגרת תשובה לתגובה לעניין הארכת המועד, הן טענות שלא נטענו בתצהיר ההתנגדות והבקשה להארכת המועד והן פירוט והרחבה של האמור בתמציתיות יתר בתצהיר ההתנגדות, אכן היה מקום להעלאת טענות המשיבה במסגרת תצהיר סדור כפי שעשתה במסגרת תגובתה לתשובת המבקש, ובמיוחד מקום שניתנה למבקש ההזדמנות להפנות שאלות אל המצהירה, הגב' סיגל אזולאי, אולם הוא בחר שלא לעשות כן.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים, במסגרתו נחקר המבקש, וכאמור וויתר הוא על חקירת המצהירה מטעם המשיבה, הגב' אזולאי.

2. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, ולאחר ששמעתי חקירת המבקש בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לקבלת טענות המבקש וגרסתו וכי דין בקשתו להארכת המועד להידחות.

ראשית יובהר, כי למעשה עותר המבקש להכרה בהתנגדותו כהתנגדות שהוגשה במועד, שכן טענתו היא כי לא קיבל את מסמך האזהרה. אולם, כאמור, לא מצאתי לקבל טענות המבקש בעניין זה, ובהעדר כל נימוק שהוא לאיחור הכבד בהגשת ההתנגדות, לא כל שכן נימוק העולה כדי טעם מיוחד, אין כל יסוד לדיון בעתירה להארכת מועדים, ודין בקשתו להידחות.

כאמור, אין המבקש מכחיש כי קיבל את המסירה, אשר בוצעה כפי העולה מאישור המסירה ותצהיר השליח, ביום 6.2.13.

מכאן, בחינת טענות המבקש מלמדת כי גרסתו נסתרת מאליה, מתוך טענותיו ועדותו שלו, היא אינה סבירה בנסיבות העניין ואף נסתרת נוכח עדותה של הגב' אזולאי, שבהעדר חקירה על תצהירה לא נסתרה.

המבקש לא טרח להציג את הראיה המובהקת ביותר שהיה בה כדי לתמוך בטענתו – המסמכים שנתקבלו אצלו במסגרת המסירה, וכשנשאל על כך השיב "זה לא כאן" (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 17-18). המבקש לא נתן כל הסבר מדוע מכתבי ההתראה טרם הגשת התביעה לא נדרשו על ידו, על אף שנשלחו לכתובתו הנכונה, הכתובת שאף מציין המבקש בעצמו בהתנגדותו. משטוען המבקש כי מאחר ולא קיבל את מסמך האזהרה הרי שלא ידע כי עליו להגיש התנגדות, הרי שהיה עליו לכל הפחות ליתן הסבר כיצד זה נתוודע בסופו של יום עת הוגשה ההתנגדות בפועל לאופציה של הגשת התנגדות.

אולם, מלבד האמור לעיל, הרי שגרסת המבקש נסתרת מאליה. על אף הודאתו כי המסירה לידיו בוצעה בפועל (מסירת כתב התביעה מיום 6.2.13, ובפועל המסירה היחידה שבוצעה ע"י שליח), וכי היא כוללת גם מכתב התראה, טוען המבקש באותה נשימה כי הפעם הראשונה בה נודע לו על החוב המיוחס היתה כשהודיע לו פקיד הבנק על עיקול שהטילה המשיבה על חשבון הבנק.

עפ"י רישומי תיק ההוצאה לפועל, עיקול על חשבון הבנק הוטל ביום 20.3.13, עובדה הבאה בסתירה לגרסת המבקש לפיה את מסמכי המסירה קיבל רק לאחר שכבר היו עיקולים, וכך אף אין שחר לטענה כי לא ידע על החוב קודם לכן.

משנשאל על כך בחקירתו, לא נתן המבקש כל הסבר לסתירה:

"ש. ממי קיבלת את המסמכים, זה מה שהשליח הביא לבית שלך?

ת. כן. אבל זה היה כבר אחרי שהיה עיקול.

ש. אני אומרת לך שביצענו שליחות אחת בלבד לבית שלך, ביום 6.2.13.

ת. אני לא יכול להיזכר כרגע בתאריכים, אני יכול לומר שקיבלתי מסמך אחד, וזה היה אחרי שכבר היום עיקולים."

(עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 12-16)

מדברי המבקש אף עולה כי אין זו הפעם הראשונה בה מתעלמת החברה מדרישת חוב הארנונה, אף עוד בטרם נשלחו מכתבי ההתראה טרם הגשת התביעה. ר' דבריו לפרוטוקול, בעמ' 3 לפרוטוקול, ש' 12-16:

"... כנרה שהם שלחו דרישת חוב, אבל החברה לא היתה פעילה ולא התייחסנו לדואר הזה. בפעם הראשונה שזה הגיע על שמי ביררתי. התקשרתי אליהם מייד. מייד כשידעתי שיש עיקול פניתי אליהם.

כשקיבלתי את החומר החשבון היה כבר מעוקל.

כאשר ביהמ"ש אומר לי שהחשבון לא היה מעוקל כשקיבלתי את החומר, אני אומר שיכול להיות."

חיזוק לגרסת המשיבה יש למצוא בעובדה כי המבקש פנה למשרד ב"כ המשיבה רק ביום 9.4.13, אכן, לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק (ר' תצהיר הגב' אזולאי), ומכאן, כי גרסת המבקש לפיה קיבל את המסמכים (החסרים לשיטתו), רק במועד שלאחר הטלת העיקול נסתרה.

יצוין, כי אף ממועד פנייתו למשרד ב"כ המשיבה חלפו חודש וחצי עד להגשת ההתנגדות, ואף לכך לא נתן המבקש כל התייחסות.

כנגד גרסתו הסתורה והבלתי קוהרנטית של המבקש, הוגשו תצהירה הברורים והמפורטים של הגב' סיגל אזולאי, עליהם לא נחקרה ולפיכך טענותיה העובדתיות לא נסתרו. בנסיבות אלה, לא הרים המבקש את הנטל להוכחת טענותיו, הנטענות כנגד מסירה שאין עליה כשלעצמה מחלוקת, ואשר חזקה שנעשתה כדרך שגרתן של מסירות, וכדין.

לאור כל האמור, משנדחתה גרסת המבקש, הרי שכתב התביעה והאזהרה נמסרו כדין וההתנגדות הוגשה באיחור ניכר, מבלי שניתן לכך כל נימוק שיצדיק מתן ארכה.

הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא, ועימה ההתנגדות.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 1,000 ₪.

הליכי הוצל"פ ישופעלו.

3. מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.