לפניי תובענה כספית בסדר דין מהיר אותה הגישה התובעת בעקבות התחייבויות הנתבעים על פי הסכם שכירות, וכתב ערבות שליווה אותו, אשר לשיטתה הופרו על ידי הנתבעים.

ביום 25/2/12 נחתם בין התובעת והנתבעים 1-2 הסכם שכירות ביחס לדירת מגורים בת 5 וחצי חדרים בישוב קציר. הנתבעת 3 חתמה על כתב ערבות להתחייבויות הנתבעים 1-2 על פי ההסכם האמור.

תקופת השכירות שנקבעה על פי הסכם השכירות הינה בין 1/4/12 ועד 31/3/13 והנתבעים מסרו בידי התובעת 12 המחאות על סך של 3,700 ₪ כל אחת.

לטענת התובעת על אף הוראותיו הברורות של ההסכם מהן עולה כי לשוכרים חובה לשלם את דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות על פי ההסכם בכל מקרה, וכי תנאי לעזיבתם את המושכר ולהפסקת התחייבותם זו עליהם להמציא שוכרים חלופיים תחתם ולהודיע על כוונתם לעזוב את המושכר 90 יום מראש, עזבו הנתבעים את המושכר ביום בהיר אחד במהלך חודש ספטמבר 2012 ללא כל הודעה מוקדמת, ונתנו הוראת ביטול להמחאות שנותרו בידי התובעת בגין יתרת תקופת השכירות.

בנוסף, הותירו הנתבעים נזקים במושכר אשר עלויות תיקונם נאמדים ב- 20,000 ₪. כן נותרה יתרת חוב בגין תשלומי חשמל, ביוב ומים בסך של 1,800 ₪ ו- 4,385 ₪ בהתאמה שלא הוסדרה על ידי הנתבעים עובר ליציאתם. מכל אלו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם סך כולל של 46,965 ₪.

לטענת הנתבעים אמנם שכרו מאת התובעת יחידת מגורים כאמור, אלא שמרגע כניסתם למושכר התברר כי מדובר ביחידת מגורים מתפרקת המסכנת את יושביה, אשר כלל לא קיבלה אישור אכלוס ועל כן אכלוסה מהווה עבירה פלילית. עוד טענו כי הלינו לפני התובעת על הלקויים במושכר, אשר ככל הנראה אף מנעו את קבלת אישור האכלוס האמור, והפנו תשומת לבה לבעיות הרבות ההולכות ומתעצמות במושכר עד אשר הסכימה התובעת כי יעזבו את המושכר קודם לסיום תקופת השכירות, אלא שאז, מתברר, חזרה בה. לשיטתם, בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים היה על התובעת לתקן בנכס ליקויים בהתאם לרשימה שנערכה המכונה "פרוטוקול קבלת החזקה" עד למועד מסירת החזקה בה, אך לא השלימה התיקונים כנדרש לא עד מועד המסירה ואף לא לאחר מכן. בנוסף התברר כי ליקויים נוספים קיימים בבית והוסתרו במועד עריכת הפרוטוקול. כך, בין היתר, חוטי חשמל ונקודות חשמל חשופים, צינור גז שאינו תקני, והעדרו של אישור מאת חברת החשמל לשימוש בנכס. עוד טענו כי במהלך תקופת השכירות בה החזיקו בנכס נתגלו ליקויים נוספים, כגון פיצוצים בצנרת המים, הפסקות מים, ביוב שעלה על גדותיו, העדרם של מים חמים שנגרם כך התברר מהעדר חיבור לדוד המים, שיבושים באספקת החשמל לדירה ועוד. בנוסף, החליפה התובעת את מנעול שער הגינה ללא כל הודעה מוקדמת, השאירה במקום חיות נטושות ולבסוף הכניסה ליחידה הנוספת במבנה משפחה גדולה מבלי שתעודכן דרך ההתחשבנות בכל הנוגע לחשבונות המשותפים.

לטענת הנתבעים הלינו אודות הפגמים והבעיות לפני התובעת וזו שלחה מעת לעת אנשי מקצוע מטעמה אך מרבית הבעיות לא תוקנו ולא הוסדרו כלל והם נאלצו לחכות לאנשי מקצוע לשווא, עד אשר קצה נפשם והם ביקשו לעזוב את המושכר. לטענת הנתבעים התריאו רבות טרם עזיבת הבית עד אשר נאלצו "לברוח" מהבית נוכח הפרת ההסכם על ידי התובעת בהפרה יסודית. לטענת הנתבעים משהפרה התובעת את ההסכם ממילא לא חלה עליהם חובה להמשיך ולשאת בתשלומי שכר הדירה, וכל טענות הנתבעת בנוגע לנזקים שנגרמו על ידי הנתבעים אין בהן ממש.

במהלך בירור התביעה נחקרו התובעת והנתבעים 1 ו- 2 בחקירה קצרה על ידי ביהמ"ש ובעקבותיה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תוכרע התובענה על בסיס חקירת מתווכת שמעורבותה תפרש להלן ותמונות שיציג כל אחד מהצדדים.

על מנת שתהא התמונה שלמה אפרוש להלן את עדויות הצדדים כפי שנשמעו בחקירתם הקצרה כאמור -

התובעת העידה כי הדירה המושכרת הינה חלק מבית פרטי, כאשר מלבד המושכר קיימת בו יחידה קטנה נוספת. לשתי היחידות ביחד, העידה, קיים שעון חשמל אחד, המוטען על ידה מול חברת החשמל, ואז נערך חישוב בין הצדדים על בסיס חיוב זה, המשולם לחברת החשמל, אל מול שעון חשמל המותקן ומעיד על צריכת החשמל ביחידה הקטנה. לשיטתה שילמה הנתבעת עבור צריכת החשמל סך של 300 ₪ עבור 5 חודשים בהם התגוררה במושכר.

עוד הבהירה כי טרם השכרתו של המושכר התגוררה היא עצמה במושכר, וכאשר נכנסו הנתבעים למושכר עברה היא להתגורר ביחידה הקטנה. בהמשך לשאלת ביהמ"ש האם מאותו רגע התגורר תמיד מישהו ביחידה הקטנה השיבה – "כן, אני" אך לאחר מכן שינתה את גירסתה והבהיר כי היא עצמה עזבה את היחידה הקטנה כחודש וחצי-חודשיים לאחר תחילת תקופת השכירות, והיחידה הקטנה לא נותרה פנויה כי אם הושכרה בתחילת יולי למשפחה אחרת, אשה עם שני ילדים.

אשר לליקויים במושכר טענה התובעת כי רשימת הליקויים שצורפה לכתב התביעה תוקנה על ידה עובר לתחילת תקופת השכירות, ואף מעבר לנדרש שכן הנתבעים היו מעורבים בביצוע העבודות והביאו להגדלת עלויות הביצוע אגב העלאת דרישות מטעמם. עוד טענה כי כל טרוניה שהעלו הנתבעים זכתה לטיפול וכי הנתבעים הזמינו את המתווכת שמצאה עבורם את הנכס כדי שתוכל לראות כי הכל נעשה, וזאת כחודשיים לאחר כניסתם למושכר.

אשר לטענה כי נותרו כלבים מסתובבים בשטחי גינת המושכר טענה התובעת תחילה כי לא היו כלבים בחצר מעולם. ומיד לאחר מכן תיקנה עצמה וטענה כי הבחור ש"היא" נישאה לו (ככל הנראה הנתבעים כאן) ביקש מהתובעת להשאיר את הכלב במקום שעה שהתובעת עברה להתגורר בחדרה.

כאן יצויין כי במהלך הישיבה המקדמית הציגה התובעת תמונות של הנכס להבהרת מבנהו, ואלו סומנו כ- ת/1. לימים ובישיבת ההוכחות הציג כל אחד מהצדדים תמונות מטעמו, ותמונות שהציגה התובעת כתמונות המייצגות את מצב הנכס כיום סומנו אף הן כ- ת/1 בשוגג. למען הסדר הטוב יכונו אלו מכאן ואילך ויסומנו כך בתיק ביהמ"ש כ- ת/1א.

הנתבעת נחקרה כאמור אף היא וטענה כי רשימת הליקויים לא טופלה עד תום וכי נותרו ליקויים עד מועד יציאתם. כך, טענה, חוטי החשמל נותרו חשופים, קולט לדוד הוזמן אך לא חובר וזה שהונח על הגג לא הביא מים חמים לדירה המושכרת וצינורות גז נותרו חשופים. בהמשך הבהירה כי למעשה היא עצמה הזמינה שני בלוני גז והזמינה את חברת הגז לחבר את הכיריים ואלו עשו את כל החיבורים אלא שהטכנאי אמר שהוא ממליץ להכניס את הצינור לתוך הקיר.

לטענת הנתבעת פניה ראשונה אל התובעת בנוגע לליקויים נעשתה כבר ביום 23/4 בעל פה בהיותן שכנות, ואז גם נקראה המתווכת כדי שתערוך את הבירורים הנדרשים ותתווך בין הצדדים. לשיטתה, לאחר הפגישה הוצא מכתב סיכום באמצעות המייל וזאת על מנת שהתיקונים ביחס למפגעים הבטיחותיים, כהגדרתה, ייערכו עד יום 1/5. עוד טענה כי את עלויות צריכת החשמל שילמו לתובעת וכי כאשר ביקשו לצאת מן המושכר פנו שוב למתווכת וביקשו את עזרתה במציאת דיור חלופי וזו הפנתה אותם לנכס בישוב חיננית.

הנתבע העיד כי בתחילה היתה מערכת היחסים תקינה וכי על כן שלחו התראות חוזרות במייל במשך תקופה. כאשר נשאל מה השתנה בין משלוח התראה אחת לשניה טען תחילה כי דבר לא השתנה. בהמשך טען כי כל עוד התגוררו התובעת ובן זוגה ביחידה הקטנה הדברים התקדמו חלקית אך לאחר מכן החלו שיבושים של ממש. לדבריו, יום אחד התנתק החשמל בבית ורק אז, ובעקבות הוראתו של בן זוגה של התובעת כי יש לפנות אל סניף הדואר ולשלם טעינה של החשמל בבית הבינו כי החשמל הינו חשמל זמני נטען. עוד טען כי התברר בדיעבד שהוזמן דוד חדש והדוד הישן נותק, כי מכונת הכביסה חוברה למים חמים בלבד ועל כן התקלקלה וכי לא היתה הארכה למערכת החשמל בבית. לטענת הנתבע התובעת שחררה אותם מהתחייבותם על פי חוזה השכירות ולאחר מכן חזרה בה. לדבריו, פנו אל המתווכת כדי לסייע להם.

יצויין כי לשיטת הנתבעים פנתה התובעת אל המתווכת לאחר פינוי הנכס על מנת שתשכיר את הנכס לאחרים וזו תלתה שלט על הבית. לשיטת התובעת היתה המתווכת בבית רק בתחילת תקופת השכירות ולא ראתה את מצב המושכר והנזקים בתום התקופה.

עדות המתווכת –

ביום שמיעת הראיות בתיק התייצבה המתווכת לדיון וטענה בראשית דבריה כי היא מעידה בניגוד לרצונה, כי שני הצדדים נמנים על לקוחותיה באופן שאין היא מעוניינת לעמוד בחיץ שביניהם, וכי פעלה כמתווכת בלבד מבלי להיכנס לפרטי החוזה שבין הצדדים ומבלי לקחת על עצמה אחריות כלשהי לשאלת קיומם או העדרם של נזקים במושכר.

בהמשך עשתה כמיטב יכולתה כדי להמנע ממתן מענה מסודר לשאלות המוצגות לה והשיבה למרבית השאלות בתשובה "אני לא זוכרת" או "אני לא יודעת".

יחד עם זאת אלו העובדות שעליהן העידה המתווכת –

1. לא זכור לה שנכחה בפגישה משולשת במושכר לאחר תחילת תקופת השכירות והיא אינה זוכרת או אינה יכולה לומר בשל ניגוד אינטרסים, אם הועלו לפניה טרוניות בנוגע לליקויים במושכר;

2. נודע לה מפי התובעת לאחר תחילת תקופת השכירות כי בין הצדדים מחלוקת כלשהי בנוגע לדוד החשמל המשותף, אך התובעת טענה לפניה אז כי הצדדים מסתדרים ביניהם והיא לא נדרשה להתערב.

3. יתכן שתלתה שלט המעיד על מעורבותה בהשכרת הנכס לאחר שיצאו הנתבעים מן המושכר אך היא לא נכנסה אל המושכר לפני תליית השלט לבחון את מצבו, לא מצאה את השוכרים החלופיים והורידה את השלט לאחר זמן מבלי שפעלה להשכרת הנכס לאחרים;

4. הנתבעים מעולם לא פנו אליה כדי לבקש את עזרתה למצוא נכס חלופי, ונודע לה כי הם עברו לחיננית רק כאשר מאן דהוא הודיע לה על כך טלפונית (לשיטתה הנכס בחיננית הוא בשכנות לביתה ובשעה שהיתה בעבודה נאמר לה כי הנתבע דופק על דלת ביתה כדי לומר שלום ולספר לה כי שכר דירה ליד ביתה). יחד עם זאת ידעה שהדירה פנויה כיוון שמישהו מהצדדים פנה אליה בבקשה שתסייע במציאת דיירים חדשים, אך לשיטתה לא זכור לה מי מהם פנה כאמור.

דיון ומסקנות –

לאחר שעיינתי בתמונות שביקשו הצדדים להציג לפני ביהמ"ש, בעדויות הצדדים כמפורט לעיל ואף בכתבי הטענות ונספחיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ואבהיר –

1. ראש וראשון אציין כי לכתב התביעה צורף עותק מהסכם השכירות ומן הנספח להסכם.

עיון בהסכם השכירות מלמד כי אכן, כטענת התובעת, חלה על הנתבעים החובה להודיע על כוונתם לסיים את תקופת השכירות 90 ימים מראש ולמצוא שוכרים חלופיים אם וככל שמבקשים לצאת מן המושכר טרם סיום תקופת השכירות. עוד נקבע שם כי בכפוף למילוי תנאים אלו ובכפוף לקיומם בלבד לא יידרשו הנתבעים לשאת במלוא עלות שכה"ד לכל תקופת השכירות, ובכל מקרה אחר חלה עליהם חובה לשאת בדמי השכירות עד לתום התקופה.

יחד עם זאת, זכותה של התובעת לקבלת תמורת דמי השכירות אינה עומדת לבדה והיא כפופה למילוי חובותיה כמשכירה של הנכס.

2. עיון בנספח להסכם השכירות מלמד כי זה נועד לרכז את רשימת התיקונים הנדרשים עובר לתחילת תקופת השכירות.

כך, נושא הנספח את הכותרת "פרוטוקול קבלת החזקה" ובשורה שמתחת לכותרת צוין "הוסכם בין הצדדים כי המשכיר על חשבונו תקן הליקויים / תוספות עד לתאריך מסירת המושכר בהתאם לחוזה הר"מ, כדלהלן:" ולאחר מכן מופיעה רשימה של תיקונים.

התובעת טענה כי הליקויים האמורים תוקנו עד למועד הכניסה למושכר, ואילו הנתבעים טענו כי התיקונים לא היו מלאים וכי נותרו ליקוים שלא תוקנו עד לכניסתם לנכס, וחלקם אף לא תוקנו עד למועד יציאתם. עוד טענו כאמור כי התגלו ליקויים נוספים וכי על אף התראות רבות בעניין לא הוסדרו הליקויים השונים, והתובעת הפרה התחייבויותיה כמשכירה באופן השולל ממנה את הזכות לגבות את דמי השכירות.

3. מעמד הנספח והמסקנות העולות ממנו ומן הראיות שהוצגו בעניינו -

אציין כי בין הצדדים מחלוקת בנוגע לשאלה האם במילה "תקן" נפלה טעות קולמוס באופן שיש לקרוא את המילה כ"יתקן" או שמא אין מדובר בטעות קולמוס כלל. מחלוקת זו, אציין עלתה במסגרת הסיכומים בלבד, כאשר לאורך כל כתבי טענות הנתבעים טענו אלו כי רשימה זו מייצגת את הליקויים שנדרשה התובעת לתקן עד למועד הכניסה ואלו לא תוקנו, ואילו התובעת טענה כי אלו תוקנו עובר לכניסה למושכר.

הנספח אינו מכיל תאריך יצירה, והתובעת טענה כי טענות התובעים בנוגע לקיומה של טעות קולמוס נטענה רק בשלב הסיכומים ועל כן מדובר בהרחבת חזית שהיא אסורה.

עיון בכתב ההגנה מלמד כי כבר במסגרתו טענו הנתבעים כי הנספח נערך בעת עריכת ההסכם, והכיל רשימת ליקויים אותם נדרשה התובעת לתקן עד למועד המסירה. עוד עולה מעיון בכתב ההגנה כי כבר במסגרתו טענו הנתבעים כי התובעת לא עמדה בהוראות הנספח ולא השלימה את התיקונים עד למועד המסירה כאמור. במהלך חקירת הנתבעת במעמד הישיבה המקדמית שהתקיימה כאן חזרה זו על הטענה כי חלק מהליקויים הנזכרים בנספח לא תוקנו עד מועד הכניסה למושכר ואף לא הושלמו לאחר מכן, וכל אלו ביחד מביאים את ביהמ"ש כאן לכלל מסקנה כי אין מדובר בטענה חדשה ובשינוי חזית שנערך במהלך הסיכומים, כי בניסוח משפטי לטענה עובדתית שהועלתה הלכה למעשה עוד קודם לכן.

לא זו אף זו, עיון בנספח, ברשימת הליקויים המנויה בו, ובתמונות הצדדים מביאים את ביהמ"ש כאן למסקנה כי למעשה יש לקבל את עמדת הנתבעים בנוגע לטעות הקולמוס שנפלה בטופס ואבהיר –

א. עיון בנספח המכונה "פרוטוקול מסירת החזקה" מלמד כי הצדדים נקטו במסגרתו בכתיב מלא. כך, למשל, נרשמה המילה "מסירת" עם האות י' והמילה "המושכר" עם האות ו'. בהתאמה מצופה היה כי גם המילה "תיקן" ככל שלכך היתה כוונת הצדדים, כטענת התובעת, תרשם בצירוף האות י'. משלא צורפה אין לביהמ"ש אלא להסיק כי האות י' נשמטה מהנספח ונותרת אם כן שאלה יחידה והיא – היכן מיקומה בתוך התיבה "תקן", האם לפני התיבה או באמצעיתה.

ב. איני רואה הגיון בהכנת נספח שבו יצויינו דברים שנעשו זה מכבר לתיקון הדירה, בעת מסירת החזקה בה, ועל כן קבלת עמדת התובעת בנוגע למהותו של המסמך נעדרת הגיון מסחרי ואינה מתיישבת עם השכל הישר. בהתאמה, מחייב השכל הישר לקבוע כי רשימת הליקויים האמורה הוכנה מבעוד מועד, במועד החתימה על הסכם השכירות (שנערך למעלה מחודש לפני תחילת תקופת השכירות) ולא בעת כניסת השוכרים למושכר.

ג. תמונות שהוצגו לפניי מטעם הנתבעים מעידות, בין היתר, על כך שהכניסה לבית מכוסה בטיח שאינו גמור (ר' תמונות 9-11 לנ/1). הואיל ואין הגיון בכך שתמונות צולמו על ידי הנתבעים עובר לתחילת תקופת השכירות ושעה שבכוונת השוכרים להיכנס למושכר והם עדיין לא החלו את תקופת השכירות על פי ההסכם (במיוחד בשים לב לעובדה שהנתבעים למעשה עזבו את המושכר רק חודשים ארוכים לאחר מכן), הרי שאין לי אלא להסיק כי אלו מעידים על מצב המושכר לאחר תחילת תקופת השכירות. הליקויים הניכרים בתמונות אלו הם חלק מהליקויים הנזכרים ברשימת התיקונים הנדרשים על פי הנספח המכונה "פרוטוקול קבלת החזקה" – ר' סעיף 13 "ציפוי/צביעה כניסת הבית (במקום בו יש טיח בלבד) - ואם צולמו על כן על ידי הנתבעים חזקה שלא תוקנו עובר לכניסתם אל המושכר. בהתאמה, אין לי אלא להסיק כי הרשימה הנזכרת אינה מעידה על התיקונים שהושלמו עובר לכניסת השוכרים למושכר ואשר נערכה במועד המסירה כי אם רשימה שנערכה מבעוד מועד, עובר לכניסתם, ובמעמד החתימה על הסכם השכירות.

מכל אלו אני מקבלת את טענת הנתבעים כי הרשימה הנזכרת בנספח לחוזה מהווה רשימת ליקויים לגביה אין מחלוקת כי תיקונם נדרש עד למועד הכניסה למושכר, ואשר השלמתה לא בוצעה כאמור.

4. עיון בתמונות הליקויים שהציג כל אחד מהצדדים מלמד כי אכן בדירה ליקויים שונים, וביניהם ליקויים כגון העדרם של כיסויים לנקודות חשמל וכד'. יחד עם זאת, לא הובהר מתי נגרמו הליקויים האמורים, והאם היו קיימים עובר לתחילת תקופת השכירות אם לאו. עיון בתמונות הנתבעים מלמד כי למעשה אין מדובר בליקויים שיכולים היו להיעלם מן העין בגין העובדה שהתובעת התגוררה בנכס עובר להשכרתו, כפי שביקשו לטעון כאן, שכן ממילא נראה כי מרבית הליקויים עליהם אין חולק מופיעים באזורים גבוהים בקירות הבית, בסמוך לחלונות, ובתוך מהלך חדר המדרגות. בהתאמה, אין לי אלא להסיק כי עיון בתמונות מלמד כי ליקויים אלו, ככל שהיו עובר לתחילת תקופת השכירות היו גלויים לעיני הנתבעים מבעוד מועד ובהתאמה היה על אלו להלין על כך מבעוד מועד ולהוסיפם לרשימת הליקויים העומדת לתיקון עובר לתחילת תקופת השכירות. משלא פעלו כך, ממילא לא עומדת להם בגינם עילה לבטל את החוזה.

ליקויים אחרים המופיעים לכאורה בתמונות הם ליקויים קוסמטיים שאינם מעידים על כך שעניין לנו בנכס שלא ניתן להתגורר בו, ולמעשה עדויות הנתבעים והתנהלותם מלמדים על כך שלא היה בליקויים כדי למנוע שימוש סביר במושכר במהלך כ- 5 חודשים לפחות.

זאת ועוד, עיון בתמונות מלמד כי בעלי החיים שהושארו במקום אינם מוזנחים וזרוקים, וניכר כי מדובר בבעלי חיים מטופחים למדי.

אשר לליקויי הבטיחות שמעתי את עדותה של הנתבעת ונראה כי טכנאי חברת הגז שהגיע אל המקום לא פסל את צינור הגז לשימוש ולמעשה אף חיבר לבקשתה את הכיריים ובלון הגז מבלי לערוך שינויים בסלילת צינור הגז. דברים אלו יש בהם כדי ללמד כי למעשה אין מדובר בליקוי בטיחותי של ממש, כפי שביקשו הנתבעים להציג לפני ביהמ"ש, אלא לכל היותר ליקוי אסתטי בלבד.

ועם כל זאת- נדמה כי אין חולק כי ליקויים היו קיימים במושכר, חלקם צוינו מפורשות ברשימת הליקויים הדורשים טיפול לפני הכניסה ולא טופלו עד תום וחלקם כאלו שנמצאו במהלך החיים בנכס, כגון בעיית המים החמים והתקנת דוד נפרד ליחידה הגדולה תוך חיבורו לקולט שמש וכד'. אציין כאן כי בסה"כ הותירו הנתבעים רושם מהימן יותר על ביהמ"ש מאשר התובעת בעדותה, וניכר כי התובעת מנסה להציג מצג שהיא עצמה ערה לכך שאינו תואם את המציאות בשטח, דבר שהביא לכך ששינתה את גרסתה במהלך עדותה מספר פעמים וצריכה היתה לתקן את דבריה מעת לעת משהתברר לה כי הציגה את הדברים בצורה שאינה נכונה.

5. בסעיף 8 להסכם שבין הצדדים צוין בכתב יד כך – "הוסכם בין הצדדים שתשלום המים יהיה 2/3 ישלם השוכר ו- 1/3 ישלם המשכיר. במידה ויגיע שוכר נוסף ידונו הצדדים בחלוקה שונה". על אף דברים אלו אין מחלוקת בין הצדדים כי כאשר נכנסו שוכרים אחרים להתגורר במושכר לא נערך חישוב מחדש ולא שונתה שיטת החיוב.

6. חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1981 קובע:

"6. המשכיר לא קיים את חיוביו אם מסר לשוכר נכס שבזמן המסירה לא התאים מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו או מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים (להלן — אי-התאמה); אולם אין השוכר זכאי להסתמך על אי-התאמה בכל אחת מאלה:

(1) הוא ידע עליה בעת כריתת החוזה;

(2) הוא לא הודיע עליה למשכיר זמן סביר לאחר שגילה אותה או, אם הודיע כאמור, לא נתן למשכיר הזדמנות נאותה לבדוק את המושכר; פסקה זו לא תחול אם ידע המשכיר על אי-ההתאמה.

7. (א) המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן — פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז–1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר.

...

9. (א) לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר —

(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות;

(2) להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה.

(ב) רצה השוכר לתקן את הפגם, עליו להודיע על כך בכתב למשכיר זמן סביר מראש.

(ג) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן השוכר שימתין לתיקונו בידי המשכיר, רשאי השוכר לתקנו כאמור בסעיף קטן (א) (1) בלי דרישה לפי סעיף 7 (א) או הודעה לפי סעיף קטן (ב).

...

23. התרופות הנתונות לצדדים לפי פרק זה באות להוסיף על הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א–1970, ולא לגרוע מהן".

הנה כי כן עינינו הרואות כי בכל מקרה בו קיימים ליקויים בנכס המושכר, כבמקרה דנן, שומה חלה על השוכר חובה להודיע למשכיר אודות הליקויים, ולאפשר תיקונם.

7. הנתבעים טענו כי לא זו בלבד שהודיעו לתובעת אודות הליקויים הרבים והשונים במושכר הרי שאף שיתפו בכך את המתווכת שתיווכה בין הצדדים ומצאה עבורם את הנכס המושכר. לשיטתם, שלחו מכתבים לתועבת במייל וקיוו לתיקון הליקויים תוך שהם נותנים לתובעת עוד ועוד הזדמנויות עד אשר אישרה להם זו להשתחרר מן החוזה ולעזוב את המושכר, הסכמה ממנה חזרה לאחר מכן.

8. עיון בנספחי כתב ההגנה מלמד כי מכתבים כאמור אמנם נוסחו על ידי הנתבעים, והנתבע העיד כי אלו נוסחו בידי הנתבעת, בשים לב לכך שנהגה לעשות שימוש במחשב יותר ממנו. עיון בנספחים מלמד לכאורה על כך שמרבית הטענות בנוגע לליקויים הקיימים ואף בנוגע לאי תיקונם אכן נזכרו שם. אציין כי אסמכתאות המעידות על משלוח ההודעות לא הוצגו לפניי.

9. המתווכת טענה כאמור כי אינה זוכרת האם פנו אליה מי מטעם הצדדים בנוגע לקיומם של ליקויים במושכר, האם ביקרה במושכר לאחר תחילת תקופת השכירות בשל טענה לליקויים ומי עירב אותה בצורך במציאת שוכרים חלופיים לנכס. לאחר ששמעתי את עדותה התרשמתי מן הדברים כי זו, בכל מקרה בו סברה שידיעותיה עלולות להשפיע על תוצאת ההליך בחרה לטעון כי "אינה זוכרת". יחד עם זאת, מקום שסברה כי עדותה אינה משמעותית להליך כאן, ידעה גם ידעה לומר מה היה. כך למשל העידה כי לא תיווכה בין הנתבעים לבין בעלי הבית בחיננית בודאות גמורה, וכך העידה כי לא לקחה חלק פעיל בניסוח ההסכם ונספחיו, ואף ציינה כי בדיעבד נודע לה מפי התובעת כי הנתבעים מלינים על סוגיית דוד החשמל וכי נערכה רשימת ליקויים בין הצדדים עובר לתחילת תקופת השכירות. כל אלו ביחד מביאים את ביהמ"ש כאן למסקנה כי בזכרונה של העדה לא נפל כל פגם של ממש, וכי שתיקותיה נוגעות במיוחד לסוגיות שהיא יודעת היטב כי יש בידיעותיה כדי לפגוע במי מהצדדים כאן. כך, עמידתה על טענתה כי היא "אינה זוכרת" שנכחה במפגש משולש, תחת שתכחיש השתתפותה כאמור, מלמדת בעיניי על כך שאמנם נכחה אך מעדיפה שלא לציין זאת מפורשות מפיה, ובהתאמה על דך ששמעה אודות קיומן של טרוניות מפי הנתבעים ואין מדובר בעניין שהוא חדש לה.

10. צירוף הדברים יחדיו – קרי, עדותם האמינה של הנתבעים בנוגע לפניות אל התובע ביחס לליקויים הקיימים, התמונות התומכות לכאורה בטענותיהם בנוגע לקיומם של ליקויים, עדות המתווכת כאמור מעלה, ונספחי כתב ההגנה מביאים את ביהמ"ש כאן לכלל מסקנה כי לא זו בלבד שהיו ליקויים רבים במושכר, אלא שהנתבעים הלינו אודות הליקויים פעם אחר פעם, הגיעו לסיכומים שונים עם התובעת בנוגע לתיקון הליקויים ולא זכו לביצוע תיקונים מלאים כנדרש.

11. משמצאתי אם כן לנכון להאמין לטענות הנתבעים ומצאתי כי אלו עומדות בקנה אחד עם יתר העדויות שבתיק ועם ההתרשמות שיש לביהמ"ש כאן ביחד לעדות התובעת לפניו, אני מאמינה לנתבעים אף בנוגע לטענה כי פינו את הנכס בידיעת התובעת, ולאחר שאישרה בפניהם יציאה מוקדמת מהנכס, ואני מקבלת את טענתם לפיה בהתאמה פעלו הן בהתאם להוראות חוק השכירות, במתן הודעה והזדמנות למשכירה לתקן את הנכס, והן בהתאם להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה),תשל"א -1970, הקובעות בין היתר בסעיף 7(ב) כי "היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול."

12. אשר להתנגדות התובעת לביטול החוזה, נחה דעתי כי התנגדות זו לא עלתה אלא לאחר שפינו הנתבעים את הנכס, כעולה מטענותיה שלה בעניין.

מכל האמור עד כה נחה דעתי כי התובעת הפרה התחייבויותיה כלפי הנתבעים, כמשכירה, כי לא עמדה בהוראות ההסכם ובנספחיו וכי בהתאמה, ולאחר שנתנו הנתבעים הזדמנויות רבות לתובעת לתיקון הליקויים ואלו לא הוסדרו תוך זמן סביר רשאים היו להודיע על ביטול החוזה, וכך עשו. עוד נחה דעתי כי התובעת לא התנגדה לביטולו של החוזה על ידי הנתבעים בעקבות ההפרה, ולמעשה אף הסכימה לכך.

13. לעניין הנזקים שהותירו לטענת התובעת הנתבעים במושכר אבהיר כי גם טענה זו דינה להידחות מהנימוקים הבאים –

ראשית יצויין כי התובעת לא צירפה לכתב תביעתה קבלות המעידות על ביצוע תיקונים במושכר בהתאם להצעת המחיר שהציגה ובהתאמה לא שוכנעתי כי אמנם נגרמו לה הוצאות כאמור;

שנית, נראה כי רשימת התיקונים נערכה למעלה מחצי שנה לאחר יציאת הנתבעים מהמושכר ולא ברור כיצד יש בה כדי להעיד על מצב הדברים ביום סיום תקופת השכירות;

התמונות שהגישה התובעת אין בהן כדי להבהיר מה היה מצב הבית במועד עזיבת הנתבעים. כך, למשל בתוך אגד התמונות ת/2, אשר אמור להיות אגד של תמונות המעידות על מצב הבית כפי שנמצא על ידי התובעת מיד לאחר שעזבו הנתבעים את המושכר, ניתן לראות שתי שתמונות של מטבח הבית, כאשר באחת נראה המטבח ריק מכל חפץ למעט מדפים וארונות מטבח, ואילו בשניה נראה אותו מטבח בדיוק, באותה זוית צילום כשהוא עמוס בכלי עבודה על גבי המשטח, קופסאות לאחסון מזון וחבילות מוצרי מזון. נוכח ההבדל המשמעותי בין מצב המטבח והשימוש בו כאן וכאן, ממילא אין ביהמ"ש יכול לקבוע איזו מבין התמונות מארת את מצבו של המטבח כשפונה הבית כאמור, ואיזו מתארת מצב במועד אחר. כך או אחרת, זו גם זו אינן מלמדות על כשל של ממש בתחזוקת המטבח. הואיל וכאמור נמאת סתירה בין חלק מהתמונות בת/2, ממילא אין ביהמ"ש יכול לקבוע כי התמונות באגד זה אמנם מבטאות את מצב הדברים בתום תקופת השכירות, ואין ביהמ"ש יכול לקבוע כי נגרמו נזקים בעטיים של השוכרים הנתבעים כאן. זאת ועוד- עיון בתמונות ת/א1 אל מול התמונות ת/2 מלמד כי למעשה מצב המושכר כיום אינו שונה באופן ממשי ממצבו לכאורה בתום החזקת הנכס בידי הנתבעים. כך למשל בתוך אגד ת/2 (מצב הדירה בעת קבלת החזקה בחזרה בידי התובעת) ניתן לראות תמונות של מעקה השיש במרפסת (לגביו נטען בהצעת המחיר כי יש להחליף 2 מ' שיש) כי התמונות צולמו מקרוב מאוד, וניכר כי על גבי השיש חובר עמוד, שלשיטת התובעת נועד להתקנת פרגולה על ידי הנתבעים ללא היתר ממנה. עיון בתמונות ת/1א, אשר נועדו לתאר את מצב המושכר כיום מלמד כי אותו עמוד מחובר באותו מיקום אל השיש, והתמונה צולמה מרחוק באופן שלא ניתן לזהות החלפה של השיש או תיקונו, אם וככל שנעשה.

מכל אלו אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הוכיחה כי נדרשה לבצע תיקונים במושכר בעטיים של הנתבעים, כי ליקויים במושכר המצריכים תיקון היו קיימים עובר ליציאת השוכרים מהנכס בידיעתה ובאחריותה, וכי מרבית הליקויים שהיו קיימים ממילא עדיין לא תוקנו. אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום עלות התיקונים הנזכרת בהצעת המחיר שצירפה.

14. אשר לחיובי החשמל הבהירה התובעת בראשית ישיבת ההוכחות כי היא אינה עומדת על תביעתה בגין רכיב זה.

15. לבסוף, אשר לסוגיית תשלומי המים, בהקשר זה שוכנעתי כאמור כי לאחר פינוי היחידה התחתונה על ידי התובעת והכנסת שוכרים אחרים להתגורר בה מנתה היחידה התחתונה לפחות 3 אנשים, קרי יותר דיירים מכפי שמנתה היחידה הגדולה בה התוגררו הנתבעים. יחד עם זאת נדמה כי שינוי באופן החישוב לא נערך, והתובעת לא צירפה לתביעתה תחשיב מדויק המפרט את שיעור התשלומים ששולמו בפועל על ידי הנתבעים, אל מול החיוב הנכון, על מנת שביהמ"ש כאן יוכל לקבוע את שיעור היתרה לתשלום, ככל שאמנם קיימת. משכך, אני קובעת כי התובעת אל הרימה את הנטל לשכנע את ביהמ"ש כאן כי אמנם נותרה יתרה כאמור, ואם כן – מהו שיעורה. נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על התובעת.

מכל האמור אני רואה לנכון לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בגין ההליכים כאן ובשכ"ט באת כוחם בסך כולל של 2,000 ₪. יובהר כי בשיעור ההוצאות התחשבתי בהסכמת הצדדים ושיתוף הפעולה ביניהם בנוגע לאופן ניהול ההליך, והסכמתם לקיצורו וייעולו, באופן שלא נדרשו ישיבות הוכחות ממושכות, לא הוגשו תצהירים וסיכומי הצדדים נשמעו על פה.

נוכח העדר שיתוף הפעולה מטעם המתווכת באופן שהקשה על בירור התביעה כאן אני קובעת כי התובעת תישא בשכר בטלתה בסך של 150 ₪ בלבד.

כל החיובים הנזכרים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.