בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה מיום 12.5.13 (כב' השופטת לימור ביבי-ממן).

פסק הדין ניתן במאוחד בשתי תביעות שהגיש המבקש כנגד המשיבים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשני אירועים בהם נפגעו חנותו ומלאי שהיה בה כתוצאה מנזילה שמקורה לטענת המבקש בדירת המשיב 1, שהיתה מבוטחת בזמנים הרלוונטים על ידי המשיבה 2. בפסק הדין נדחו תביעותיו והמבקש חויב בהוצאות המשיבים בגין שתי התביעות בסך 2,000 ₪.

בפסק הדין, קבעה ערכאה קמא שהראיות מטעם המבקש לרבות עדויות המומחים מטעמו לא תמכו בקשר הסיבתי הנטען על ידי המבקש ואשר אותו עליו להוכיח כתובע, בין האירועים הנטענים לבין דירת המשיב 1. זאת מאחר והמומחה מר דבי אשר את חוות דעתו הגיש המבקש בקשר לאירוע הראשון הנטען, ביקר במקום רק כשנה לאחר המועד אשר בו לטענת המבקש ארעה ההצפה בדירת המשיב 1 וכחמישה חודשים לאחר המועד שבו לטענת המבקש ארעו נזקיו, ולא ביקר ולא ביקש לבקר בדירת המשיב 1. כמו כן מאחר והמומחה הנ"ל הצביע על מקור הנזק כי ארע ככל הנראה מדליפה בצנרת מים העוברת בבניין המשותף, ובחקירתו גם לא יכול היה לשלול המומחה הנ"ל - מאחר ולא בדק את הדברים - קשר סיבתי בין הארוע הנ"ל לבין הקרבה לים ואחוזי הלחות או עומס יתר של תלית מנורות על תקרת המבקש. גם המומחה מר ברוכים, שאת חוות דעתו הגיש המבקש בקשר לאירוע השני הנטען, לא ביקר ולא ביקש לבקר בדירת המשיב 1, ואצל המבקש ביקר רק תשעה חודשים לאחר מועד האירוע השני הנטען, ואף התברר במשפט כי המומחה הראשון מר דבי הגיש בעבר למבקש חוות דעת גם לגבי האירוע השני במסגרתה לא תמך בקשר סיבתי בין האירוע השני לבין דירת המשיב.

ערכאה קמא מצאה את עדויות העדים מטעם המשיבים מהימנות בעיניה - את עדות המומחה מטעם המשיבים ואת עדויות הדיירים שהתגוררו בדירת המשיב 1 בזמן האירועים, ואשר שללו קשר סיבתי בין דירת המשיב לבין האירועים הנטענים. וכן ציינה בפסק הדין מסמך שהוצג לפניה מטעם המשיבים של חברת שחר מיום 4.9.11 לפיו לא נמצאה נזילה בדירת המשיב ולא ניכר נזק בצנרת.

ערכאה קמא קבעה שהמבקש גם לא הוכיח את הנזקים שלטענתו נגרמו כתוצאה מהאירועים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפסק הדין ובתגובת המשיבים, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר, יעיל ונגיש לצדדים.

בשל כך לא מוקנית לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, אלא ברשות, וכן יש להעניק משקל רב להכרעת הערכאה המבררת שלפניה נדון העניין.

התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מוגבלת למקרים חריגים בהם נפלה שגיאה בולטת בפסק הדין.

בעניין שלפני, אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

הבקשה שלפני עוסקת רובה בניסיון להפוך את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. עיקר השגותיו של המבקש הן כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו וכנגד האופן שבו הבין בית המשפט את העדויות והראיות על בסיסן השתית את מסקנותיו, לאחר שישב על המדוכה, שמע את העדים, התרשם מהם באופן ישיר וחקר היטב בראיות.

הכלל שנקבע בפסקי דין רבים, הדנים בהתערבות בממצאים עובדתיים הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בלבד - שאינם בנמצא כאן - בהם מצאה שנפלה טעות עקרונית ובולטת או שאינם מתיישבים כלל עם חומר הראיות (ראו גם: בע"מ 8124/09 ‏פלוני נ' פלונית, 14.10.10; ע"א 2412/06 פלוני ואח' נ' עיריית טירת הכרמל ואח', 20.1.09; בע"מ 7593/06 פלונית נ' פלוני, 22.10.06).

התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים מצומצמת עוד יותר כאשר הם מבוססים על התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מן העדים ועל חוות דעת מומחים, כבמקרה דנא (ראו גם: ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח', 28.11.07).

בעניין הנדון, דחיית התובענה מבוססת על קביעות עובדתיות, על סמך התרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט קמא מהעדים שהתייצבו לפניו ומהמומחים ומהראיות שנפרשו. בית המשפט לא קיבל את גרסת המבקש גם לפי שקבע שעדויות המומחים מטעמו אינם תומכים בה. זאת לעומת גרסת המשיבים שנתמכה בעדויות המומחה מטעמם ובעדים נוספים מטעמם אותן מצאה ערכאה קמא מהימנה וכן במסמך הנ"ל של חברת שחר ועל פניו גם קיבלה חיזוק מחוות דעת שנמסרה בעבר למבקש לגבי האירוע השני אותה הכין המומחה מטעמו מר דבי.

קביעתה של הערכאה המבררת לפיה המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו היא סבירה ומנומקת, התבססה על חומר הראיות שבא לפניה ועל סמך התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים ומהראיות. אין למצוא בה טעות גלויה על פניה המצדיקה על פי הכללים שנקבעו בפסיקה התערבות ערכאת הערעור בממצאים שנקבעו או במסקנה המשפטית שהסיקה מהעובדות.

ביחס לטענה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות , אין לשעות לה.

המבקש עצמו ביקש את איחוד הדיון בשתי התביעות ופסק הדין ניתן לאחר ניהול הליכים לרבות שמיעת עדויות הצדדים והכרעת בית המשפט הייתה לגופו של עניין. קבלת טענת המבקש אין לה מקום משפטי ובודאי שאינה מוצדקת בנסיבות בהן הוקדשו לברור התביעות מירב המשאבים.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪.

ערבון שהופקד על פירותיו יחולט בהתאם על חשבון ההוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ד, 10 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.