1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.7.10 בכביש 444.

2. לטענת התובע, ניידת משטרה נסעה שלא כדין והתנגשה באופנועו. בהליך הפינוי קרע הצוות הרפואי את בגדיו. הבגדים הקרועים עם הציוד שהיה על התובע נאספו בשקית ונזרקו לאחר מכן.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו טענו כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות ויש להפנות התביעה כנגד מדינת ישראל. הנתבעות טענו כי ביקשו לשלם לתובע בהפחתה של 15% אשם תורם ונאמר לתובע כי בכפוף להצגת צילומי חפצים וחשבוניות רכישה יפוצה בעבור חפציו האישיים. באשר לאופן קרות התאונה טענו הנתבעות כי הרכב המשטרתי האט בצומת והחל בביצוע פניה שמאלה. לפתע, הגיח במהירות רכב התובע מהנתיב הנגדי ופגע ברכב המשטרתי.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע על אופנועו בכביש שהיה פקוק. לפתע הבחין שרכב הנתבעות פונה שמאלה בניסיון לבצע פניית פרסה ופגע באופנועו. התובע טען כי הנהג ברכב הנתבעות לא הפעיל אורות מהבהבים ולא היה ניתן להבחין בפנייתו בשל התנועה העמוסה ולכן הבחין בו לראשונה רק עם כניסתו לצומת ובשלב זה לא יכול היה למנוע את התאונה.

5. נהג הנתבעת העיד וטען כי ביקש לפנות שמאלה, לא הבחין באופנוע הנוסע בכביש ופגע בו. הנהג ברכב הנתבעות היה הגון והודה שלא ציין בעדותו שהתובע נסע מהר מאחר ולא הבחין בכך.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו. בנוסף, הנהג ברכב הנתבעות בהגינותו הודה באחריותו לקרות האירוע. לפיכך, בהעדר ראיה שהתובע נסע מהר, לא מצאתי מקום להטיל עליו אשם תורם והאחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבעות.

באשר לנזק הנתבע – יש לפצות התובע בגין נזקיו בהתאם לדוח השמאי לאחר ניכוי גרט בסך 7,600 ש"ח בתוספת שכ"ט השמאי בסך 700 ₪. כמו כן יש לפצותו בגין נעלים בהתאם לקבלה בסך 559 ₪. באשר ליתר הרכיבים לא הציג התובע אסמכתאות לרכישתם, למעט הצעת מחיר לרכישת ציוד חדש, כשהנתבעת צריכה להשיב המצב לקדמותו. קרי, ערך ציוד משומש. ברם, לפנים משורת הדין, על דרך האומדנא ומשאין חולק כי כל בגדיו של התובע לרבות ציוד אופנוע (קסדה, מעיל רכיבה, כפפות, מנעול שרשרת) אבדו כתוצאה מהתאונה, מצאתי לנכון לפצותו בסכום גלובאלי בסך של 2,500 ₪.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 11,359 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 3.6.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תישא הנתבעת 1 בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.