<#2#>

נוכחים:

התובעת: עו"ד שני ברדה

הנאשם: בעצמו (הובא על ידי שב"ס) וע"י עו"ד ניצה כהן

פרוטוקול

התובעת טוענת לעונש: בהמשך לטיעונינו מהישיבה הקודמת, אפנה את ביהמ"ש לרע"פ 8013/13 שם נקבע מתחם ענישה הולם בגין נהיגה בזמן פסילה שנע בין 7 חודשי מאסר ל- 20 חודשים. שם מדובר במקרה הרבה יותר קל מהמקרה שלנו. הנאשם כאן הורשע בעבירות של הריגה, שכרות ותאונת דרכים, שם כאמור הוטלה עליו פסילה ארוכה של 11 שנים, עברו של הנאשם הוא עבר מכביד הרבה יותר, מדובר בנאשם מסוכן ולכן במקרה זה התביעה תטען כי יש להחמיר ולקבוע שמתחם הענישה ההולם במקרה שלנו צריך לנוע בין 12 חודש מאסר לבין 24 חודשי מאסר. אני אטען כי רחמנות במקרה של הנאשם כמוה כהתאכזרות להולכי הרגל ולמשתמשים התמימים בדרך ואין לחשוף את המשתמשים בדרך לאותה סכנה הנשקפת מהנאשם. ביהמ"ש צריך להחמיר בעונשו של הנאשם מעבר למה שנקבע ברע"פ אליה הפניתי. הנאשם נוהג משנת 2005 לחובתו 6 הרשעות ביניהן עבירות הריגה. שירות המבחן קבע כי הטיפול בנאשם לא אפקטיבי והישנות כזו בעתיד הינה גבוהה. הנאשם ביצע את העבירה שעה שהיה אסיר ברישיון בגין עבירות חמורות ביותר, וכמובן לחובת הנאשם עונש מאסר מותנה. כל אלה, כלומר עברו המכביד של הנאשם, הפסילה והמלצת שירות המבחן אשר קבע שהישנות לעבירה היא גבוהה, צריכים להביא את בית המשפט לגזור עונש חמור על הנאשם ולהטיל עליו עונש של מאסר ארוך ומרתיע בנוסף לפסילה ארוכה כפי שנטען בישיבה הקודמת.

הסנגורית טוענת לעונש: ראשית, המקרה שלפנינו לא דומה למקרה שהגישה חברתי בתיק רע"פ 8013/13, שם הוטל על הנאשם פסילה בפועל של 11 חודשים ועוד 6 עבירות שבגינן נפסל הנאשם פסילות נוספות, וגם בנוסף לעבירת הנהיגה בזמן פסילה נהג ברכב בזמן שרישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 99. רף המאסר לפי הרע"פ הוא 7 חודשים וחברתי טוענת לרף שמתחיל ב- 12 חודשים. הרף התחתון שם הוא 7 חודשים. בנוסף מדובר ברף התחתון של העבירה, לא נשכח שזו עבירה ללא עבירה נלווית, זה היה בחניון, מטרים ספורים, נסעו אחריו קילומטרים ולא היתה הפרה. עברו כמו שחברתי אומרת אינו מכביד, למעט העבירה שעליה נשפט ועליה נתן את הדין. אני אבקש שמתחם הענישה ההולם יהיה בין 6 חודשים ל- 8 חודשים. כמו כן, אבקש להתחשב בהודאתו מהרגע הראשון, העובדה שהשליש הופקע החל מיום 2.1.14, מציגה החלטה. אבקש שהמאסר יהיה מיום מעצרו.

<#3#>

גזר דין

בהמשך להחלטתי מיום 10.12.13, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מגזר דין זה, אזכיר כי הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ובעבירות נלוות.

בית המשפט סבר כי מן הראוי לשחרר את הנאשם ממעצרו, על מנת להעמידו במבחן ולגזור עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות, וזאת משני נימוקים. האחד, שירות המבחן הצביע על הצורך בהמשך טיפול בנאשם נוכח מצבו הפוסט טראומטי מאז התאונה, וכידוע הטלת מאסר בפועל, שלא בדרך של עבודות שירות, מונעת העמדת הנאשם במבחן (ראו סעיף 1(1)(ב)(1)) לפקודת המבחן). והשני, הוא הצורך במניעת תוצאות בלתי פרופורציונאליות לחומרת העבירה אשר תתבטאנה בביטול שחרורו של הנאשם על תנאי, במידה ויוטל עליו מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח, ובכך יתווסף לכל עונש שיוטל על הנאשם כאן מאסר למשך שנה כאורך תקופת התנאי (ראו סעיף 20 לחוק שחרור על תנאי ממאסר). מכאן, שהשיקול הדומיננטי בהחלטת בית המשפט מיום 10.12.13 לשחרר את הנאשם ממעצר היה שיקול הנוגע לענישה, ולא שיקול הנוגע לענייני המעצר, ובשל כך הנטייה היא שלא להתערב בשיקול דעת בית המשפט המורה על שחרורו של נאשם מטעמים הקשורים בענישה (ראו החלטת כבוד השופטת – כתוארה אז – מרים נאור בש"פ 3717/12 אזולאי נ' מדינת ישראל (2012)).

ואולם, משהחליט בית המשפט המחוזי כפי שהחליט, אין מנוס אלא מגזירת דינו של הנאשם כשהוא נתון מאחורי סורג ובריח.

אכן, כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, העבירות שבהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות מאוד, אשר מצביעות על זלזול בחוק ופוגעות בשלטון החוק ובערך של כיבוד החוק. הרקע של הפסילה שהנאשם היה נתון בה בעקבות הרשעתו בעבירת הריגה בעת נהיגה ברכב, מוסיף נופך של חומרה מיוחדת לנסיבות העבירה. אין דינו של מי שנוהג בזמן הפסילה שהוטלה עליו בעקבות ביצוע עבירת נהיגה במהירות מופרזת לדוגמה, כדין מי שנוהג בזמן הפסילה שהוטלה עליו בעקבות גרימת תאונה קטלנית, והדברים ברורים.

מנגד, אין להתעלם מהנסיבות המקלות שבהן בוצעה העבירה נשוא תיק זה, בכל הקשור במקום ובזמן ביצוע העבירה. כאמור, הנאשם נהג את הרכב בזמן הפסילה במקום המיועד לחניית רכבים, למרחק קצר ביותר ובמשך זמן מינימאלי. אין כמובן בנתונים אלה כדי לפטור את הנאשם מאחריות פלילית לעבירה שביצע, אך בהחלט יש בהם כדי להקהות מעוצמתו של שיקול הגמול שבענישה ולהוות נימוק להקלה משמעותית בעונש.

בנוסף, אין להתעלם מכך שמאז ההחלטה האחרונה, וועדת השחרורים כבר הורתה על ביטול שחרורו על תנאי של הנאשם לתקופה של 8 חודשים שהנאשם ירצה מאחורי סורג ובריח במצטבר לכל עונש שיוטל עליו בתיק זה. תוצאה זו נגרמה לנאשם בעקבות ביצוע העבירה ומהווה נסיבה רלוונטית בקביעת עונשו.

לאור כל האמור, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בנסיבותיו, עומד על תקופת מאסר שבין 6 חודשים לשנתיים, בנוסף לפסילה בפועל שבין שנה ל- 3 שנים, ועונשים נלווים. בהקשר זה יצויין כי בהחלטה שניתנה בבית המשפט העליון בעניין רע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (2013), שאליה הפנתה התובעת, לא נקבעו מסמרות לעניין מתחם העונש הראוי בעבירות מסוג זה (ראו פסקה 13 באותה החלטה).

ובאשר לגזירת דינו של הנאשם שבפניי, אתחשב לקולא בהודאתו ובקבלת אחריותו לעבירה שביצע, וכן אתחשב בהשלכות הקשות של העונש עליו ועל בני משפחתו, וכן לא אוכל להתעלם כפי שציינתי לעיל משמונת חודשי המאסר שיצטברו למאסר כאן בעקבות ביטול שחרורו על תנאי כמתואר לעיל, בבחינת נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו כאמור בסעיף 40יא(3) לחוק העונשין.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 7 חודשים, מיום מעצרו 2.6.13.

2. אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי של 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם ביום 7.10.10 בתיק ת"פ 6183-11-08 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לריצוי באופן חופף.

3. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. הנאשם יגיש בקשה לחישוב תקופת הפסילה בבוא העת ולאחר סיום תקופת הפסילה שהוא מרצה היום.

4. 24 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

5. 7 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד שבט תשע"ד, 15/01/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ענת פיתוסי