15 אפריל 2015

1. השאלות בהן עלינו להכריע במסגרת תיק זה, כפי שנקבע בישיבת בית הדין מיום 7.4.14 , הינן האם כטענת המוסד חלה התיישנות על תביעת התובעת לגבי עצם קיומו של חוב בגין תשלום דמי אבטלה בתקופה שבין החודשים 9/07-6/08.

כמו כן וככל שלא חלה התיישנות יש לבחון האם כדין נוצר החוב, בהתייחס לאיזו תקופה ומה גובהו ? והאם כדין פעלה הועדה לביטול חובות עת הפחיתה את החוב בשיעור של 60%.

2. ב- 25.11.14 התקיים בפנינו דיון, והצדדים טענו בנוגע התיישנות התביעה וניהול ההליך.

סוגיית ההתיישנות-

טיעוני התובעת-

3. התובעת אמנם ידעה על קיומו של החוב אך פנתה לנתבע מספר פעמים ונערכו התכתבויות בין הצדדים. המוסד השיב לפניות התובעת רק כעבור מספר חודשים. לטענתה, משיכת הזמן עד למתן תגובה והצורך לחכות שוב ושוב לתגובה היא הסיבה לסחבת בהליך זה.

4. עוד הוסיפה וטענה כי ככל שסברה כי היא עושה משהו לא תקין, לא היתה עושה זאת, ואין בכוונתה לקבל דבר מה בניגוד לזכאותה. לדידה, הכל החל עת עבדה במשרה מלאה וכאשר עברה למשרה חלקית , נאמר לה על ידי הפקידה כי היא זכאית לקבל דמי אבטלה בגין ההפרש בשעות. הפקידה הבהירה כי עלייה להתייצב מידי חודש ולדווח על מספר ימי העבודה באותו חודש. התובעת הייתה זכאית לקצבה בגין ההפרש בין משרה מלאה למשרה חלקית. בנוסף טענה כי עבדה במספר מקומות, אולם בכל אחד מהמקומות עבדה מעט שעות.

5. עוד טענה כי לא תבעה תחילה מאחר ואינה בקיאה בתחום המשפט . החלטתה להגיש תביעה התגבשה רק כאשר מנהל מחלקת אבטלה התקשר אליה באופן אישי והציע לה לתבוע. התובעת סברה כי חלופת המכתבים בינה לבין הנתבע תביא את הצדדים להבנה והסכם ללא צורך בהתערבות בית משפט אך הדבר לא צלח.

טיעוני הנתבע-

6. התובעת הגישה תביעתה לבית הדין בחודש 6/13.

7. התובעת ידעה על החוב בגין תשלום דמי אבטלה עוד בשנת 2010 ובוודאות בחודש ינואר 2011, עת פנתה לוועדה לביטול חובות , אשר תחילה לא ביטלה או הפחיתה את החוב, ולאחר מכן הפחיתה את החוב בשיעור של 50%. על התובעת היה להגיש תביעתה לבית הדין מיד עם היוודע דבר החוב וללא כל קשר עם פנייתה לוועדה לביטול חובות.

8. החלטת הועדה הינה מיום 2.5.11 על כן התובעת ידעה בוודאות על קיום החוב. לפיכך, כל טענה לגבי מהות החוב וקיומו, דינו להידחות על הסף מחמת התיישנות.

9. אין מדובר במכתב ששלחה התובעת והנתבע השיב רק לאחר מספר חודשים. בחודש 9/11 ניתנה תשובה ברורה מטעם הנתבע כי הועדה לביטול חובות דחתה את בקשת התובעת. לאחר מכן התובעת פנתה שוב ושוב והוסבר לה כי אין כל שינוי בהחלטה. על פי ההלכה הפסוקה, התכתבות מבוטח עם המוסד אין בה כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות.

10. בהתייחס לטענת התובעת כי הוטעתה על ידי שירות התעסוקה, המקום לטענות אלה אינו בבית הדין. התובעת מילאה טופס דמי אבטלה וציינה כי אין לה הכנסות ממקור אחר. אין לומר כי במקרה זה מדובר ברשלנות או הטעיה מצד המוסד, שעה שהתובעת עצמה איננה מציינת כי יש לה הכנסות. כמו כן בטופס התביעה מצויין כי יש לדווח על כל שינוי.

11. עוד נטען כי עניינו של תיק זה בסבירות הועדה לביטול חובות אשר, ניתנה בתאריך 19.11.13. (הגם שמדובר בועדה שהתקיימה לאחר הגשת התביעה לבית הדין). החלטת ועדה הביאה בחשבון את כל טענות התובעת בעניין מצבה הכלכלי והבריאותי והפחיתה את החוב בשיעור של 60%. לאור האמור יש לדחות את התביעה, ככל שהיא מתייחסת להחלטה הועדה מחודש 11.13 לגופה.

דיון והכרעה-

12. בהתאם להחלטה מיום 25.11.14 הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור מטעמו אשר חתומה ע"י מר רוג'יניאנו שאול , מנהל מחלקת מילואים ואבטלה בנתבע, ממנה עולה כדלקמן-

"התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה בחודש 9.2007 בגין תאריך קובע 8.2007 , תביעתה אושרה ושולמו לה דמי אבטלה כדלקמן:

חודש 9.2007 סך של 3,255 ₪

חודש 10.2007 סך של 4,030 ₪

חודש 11.2007 סך של 4,030 ₪

חודש 12.2007 סך של 3,255₪

חודש 1.2008 סך של 163 ₪

חודש 3.2008 סך של 1630 ₪

חודש 4.2008 סך של 3259 ₪

חודש 5.2008 סך של 4,074 ₪

חודש 6.2008 סך של 4,074 ₪

ב - 12.2009 הסתבר שהתובעת יש הכנסות ממקומות עבודה נוספים.

לאחר בדיקה מפורטת של התיק עלה כי הגב' נדב המשיכה לקבל שכר במשרד החינוך, לפיכך נדחתה תביעתה לדמי אבטלה באופן מוחלט , ונשללו ממנה דמי אבטלה.

הועדה לביטול חובות החליטה לבטל 60% מהחוב.

נכון להיום החוב עומד על 9,928 ₪ פלוס הצמדה על סך 1,594 ₪ סה"כ החוב 11,522 ₪."

13. יצויין כי גם במועד מוקדם יותר , בתאריך 28.4.14, הוגשה לתיק תעודת עובד ציבור מטעם מר שאול רג'יניאנו.

14. לתובעת ניתנה זכות תשובה בהתייחס לתעודת עובד הציבור. התובעת הגישה התייחסותה במסגרתה שבה על הטענות שהעלתה בדיון בפנינו. לאור טענותיה, התובעת סבורה כי מן הצדק לבטל את החוב שנוצר בגין תשלום דמי אבטלה.

15. כפי שפורט לעיל , התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה בחודש 9.2007 בגין תאריך קובע 8.2007. בחודש- 12.2009 הסתבר לנתבע כי לתובעת קיימות הכנסות ממקומות עבודה נוספים.

לתיק צורפה החלטת הנתבע מתאריך 9.12.09 אשר נשלחה לתובעת, בה הובא לידיעתה כי תביעתה לדמי אבטלה לחודש 8/07 נדחתה הואיל ואיננה זכאית לדמי אבטלה משהתייצבה בלשכת שירות התעסוקה בתקופה בה הייתה עובדת. כמו כן צוין בהחלטה כי התובעת רשאית להגיש ערעור על החלטה זו תוך שישה חודשים לבית הדין האזורי לעבודה.

בנוסף, אין חולק כי החל מחודש 1/10 קוזז חובה של התובעת מגמלת הילדים לה היא זכאית עד לחודש 2/2011, ולאחר מכן מחודש 10/2011 ועד לחודש 2/2012. (ראו : תעודת עובד ציבור נוספת שהוגשה לתיק ביום 28.4.14).

בחודש 1/2011 פנתה התובעת לוועדה לביטול חובות. בחודש 9/11 קיבלה התובעת תשובה ברורה כי הועדה דוחה את בקשתה לביטול החוב.

התובעת פנתה לבית הדין בחודש 6/13.

16 . מכוח סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח חדש] תשנ"ה- 1995, נקבעו

תקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים.

תקנה 1(ב) לתקנות קובעת את המועד להגשת תובענה לבית הדין האזורי כנגד החלטת המוסד באופן הבא:

"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה שנים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

17. יוער כי תקנה 1(ב) תוקנה במסגרת תיקון תש"ע – 2010, והוארכה

התקופה במסגרתה יש להגיש תובענה לבית הדין, מששה חודשים לשנים עשר חודשים. ברם בתקופה בה ניתנה ההחלטה נשוא תיק זה, התקופה בה היה על התובעת להגיש תביעה לבית הדין, עמדה על שישה חודשים.

18. כלל פסוק הוא כי המועדים אשר נקבעו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים כפופים להוראות חוק ההתיישנות, הקובעות עילות להארכת התיישנות או להפסקת מרוצה, או המציבות מחסום כנגד עצם טענת ההתיישנות (ראו-דב"ע לו/0-11חיים בר אילן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 340 (להלן- פרשת בר אילן); בג"צ 156/70 שלמה אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד (2) 87).

19. כמו כן, על פי ההלכה הפסוקה, אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים

להגשת תובענות ולהגשת ערעור, וזאת מאחר וכאשר מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות סדר הדין שעניינה הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, להבדיל מעשיית פעולה במהלך המשפט עצמו (ראו - דב"ע מח/0-104 סבאג נסים - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 127; עב"ל 31/98 אליהו סולן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 481).

20. עוד נפסק כי מקום בו איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך

צידוק מהצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה (ראו- דב"ע 1מט/0-170 אוריאל פרת - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא' 132).

21. בפרשת חיים בר-אילן אשר צוינה לעיל נטענה טענה כי לאחר קבלת מכתב הדחייה היתה התכתבות בין המבוטח למוסד ויש בה להפסיק את מרוץ ההתיישנות. טענה זו נדחתה על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה וכך נקבע-

"לא ניזקק כאן לבירור עקרוני באילו נסיבות, יכולה חליפת מכתבים בין תובע לבין המוסד, לאחר שנשלחה לו הודעת דחיה, להשפיע על מרוצת הזמן להגשת התביעה. די לנו בכך כי במקרה שלפנינו כל מה שהתובע טען הוא כי עקב פנייתו הנוספת 'קיווה' לשינוי החלטת המוסד. תקווה חד-צדדית כזאת אין בה כדי להפסיק את מרוצת הזמן".

22. כך גם בענייננו, התובעת לא חולקת על העובדה כי נודע לה אודות החוב

במועדים המצוינים על ידי הנתבע. התובעת טענה בפנינו כי-"אמנם ידעתי על החוב אבל פניתי אליהם מספר פעמים והם נענו לפניות שלי לאחר כמה חודשים"(עמ' 4 לפר' שורות 5-6). כמו כן, סברה כי עקב פניות נוספות מצידה והתכתבות בינה לבין המוסד, הצדדים יגיעו לידי הבנה והסכמה (עמ' 5 לפר' שורות 15-15). כאמור תקווה חד צדדית, אין בה די כדי להפסיק את מרוץ תקופת ההתיישנות.

23. לאור האמור לעיל, ובשים לב להלכה הנוהגת, משתביעת התובעת הוגשה לבית הדין בחודש 6/13 - דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

24. אשר לטענות התובעת בעניין הועדה לביטול חובות מחודש 11/13 , מועד

המאוחר להגשת התביעה לבית הדין, יוער כי התובעת זנחה בהתייחסותה

טענותיה בקשר להחלטת הועדה . מכל מקום שוכנענו כי הועדה פעלה כדין ושקלה את השיקולים הרלוונטיים בעניינה של התובעת טרם מתן החלטתה על כן, לא נפל פגם בהתנהלותה המצדיק התערבות בית הדין.

25. לאור כל המקובץ דין התביעה להדחות .

משמדובר בתביעה מכח חוק סוציאלי איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ה, (15 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.