<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שגית שלו

הנאשם ובא כוחו עו"ד אבו עאמר

פרוטוקול

עו"ד רונן:

אבקש לשחרר אותי מהמשך ייצוגו של הנאשם.

<#9#>

החלטה

משחררת את עו"ד רונן ואת הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ג, 10/07/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון, במסגרתו יתוקן כתב האישום. מגיש/ה כתב אישום מתוקן.

הנאשם יודה בכתב האישום, יורשע ויצרף ת.פ. 4766-06-13 ונטען לעונש באופן חופשי.

הערת בית המשפט:

בית המשפט מודיע לצדדים כי אינו כבול להסדר הטיעון ביניהם.

ב"כ הנאשם :

אני מאשר את דברי ב"כ המאשימה לעניין הסדר הטיעון, ומסכים לתיקון כתב האישום.

הנאשם:

אני מאשר את דברי בא כוחי.

<#2#>

החלטה

כתב האישום יתוקן כמבוקש. המזכירות תסרוק את כתב האישום המתוקן.

אני מורה על צירוף ת.פ. 4766-06-13 לתיק הקבוע בפניי.

פוסקת לעדה דניאלה ארקוסין שכר בטלה, בשכר המקסימלי הקבוע בסעיף 10 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, להתייצבות של עד 4 שעות, וכן דמי נסיעה בתוך העיר אשדוד וחזרה.

מוסבר לעדה כי יש לגשת מיידית למזכירות בית המשפט לצורך הסדרת העברת התשלום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ג, 10/07/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם :

לאחר שהוקרא למרשי כתב האישום המתוקן, הוא הבין את תוכנו, והוא מודה במיוחס לו בו.

הנאשם :

לאחר שהוקרא לי כתב האישום המתוקן והבנתי את תוכנו, אני מודה במיוחס לי בו. וכן במיוחס לי בת.פ. 4766-06-13.

-

<#4#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתבי האישום, אני מרשיעה אותו בכל המיוחס לו בכתבי האישום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ג, 10/07/2013 במעמד הנוכחים.

<#6#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי נותן את הדיון היום 3 כניסות לישראל שלא כחוק. וכן תקיפה סתם

כלפי בת זוג. כאשר באחת השהיות מדובר בשהייה בת 7 שנים בישראל שלא כדין.

בשתי הכניסות משנת 2011, מדובר אך בפער של חודש בלבד מאז ששב לסורו והכניסה האחרונה שנתיים מאוחר יותר כנראה שלא למד את לקחו, שב לבצע עבירות של כניסה לישראל, כאשר בעבירה אחת יש עבירה נלווית של תקיפת בת זוג וביהמ"ש בפסיקה ארוכה נתן דעתו כי דינו של שוהה בלתי חוקי לא זהה לדינו של שוהה בלתי חוקי שמבצע עבירות נלוות.

אני מפנה את ביהמ"ש לפסיקה של מחוזי נצרת שם קובע ביהמ"ש מתחם של 9 חודשי מאסר בפועל על שהייה בלתי חוקית כולל עבירות נלוות.

בנסיבות העניין, לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, התביעה טוענת כי מתחם ההולם הינה בין 4 ל- 12 חודשי מאסר בפועל כאשר בנסיבות תיק זה בהעדר עבר פלילי, אני עותרת ל- 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת מרתיע למשך 3 שנים בכל עבירה בה הורשע וגם בגין עבירת איום, קנס והתחייבות.

ב"כ הנאשם:

לעניין המתחם, המתחם שחבריי מכוונים אליו לא רלבנטי שכן צריך לתמוך זאת עפ"י אסמכתאות.

בענייננו מדובר באדם ללא עבר פלילי. זהו מעמדו הראשון בביהמ"ש, וכך יש להתייחס אליו וזה לא רלבנטי אם יש כניסה אחת או יותר לישראל שכחוק.

בבתי משפט אחרים מעמידים אדם רק בכניסה האחרונה וביהמ"ש גוזר עליו עונש. במקרה אחר לנאשם היו 12 כניסות אבל לא העמידו אותו לדין על כולן.

מצד שני, מדובר באדם שזהו מעמדו הראשון בביהמ"ש.

הנאשם בחקירתו כאשר נשאל, אמר שאין שוטר שלא מכיר אותי מאשדוד, הם קונים ממני שווארמה. לא מדובר באדם מסוכן. מדובר באדם שבשלב מסוים, אלמנט הזמן הופך לעמוד כנגד המדינה ולא כנגד המתחם. עדיין מדובר באדם שלא הועמד לדין ופעם ראשונה ביהמ"ש לא מעניש במלוא החומרא וזה מפנה אותנו לסעיף 113, איזה שיקול ביהמ"ש יקח בחשבו, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי. הוא עומד בכל התנאים. זוהי פעם ראשונה שהוא נענש, מעולם לא קיבל הזדמנות. הוא מקבל את הדין ומודה בהזדמנות הראשונה.

ככל שזה נוגע לעבירת השהייה הבלתי חוקית, אני מבקש שביהמ"ש יטיל עליו את המגדר הנמוך ביותר.

כאשר זהו מעמדו הראשון בביהמ"ש מן הדין להסתפק ברף התחתון.

לא בשביל העיניים היפות של הנאשם התביעה תיקנה את כתב האישום. היה בתיק קושי ראייתי ואני סומך על ההגינות והמקצועיות של חברתי שהסכימה לכך.

המתלוננת נמצאת באולם ביהמ"ש וכל מה שהיא מבקשת שלא להחמיר איתו אלא לשחררו.

היה כשל בחקירה. נקבו בשמות של אנשים אחרים ולא חקרו אותם.

בסופו של דבר כתב האישום תוקן.

בנסיבות העניין אני סבור שהעבירה הנוספת של התקיפה סתם, לא צריכה להוסיף ולו יום אחד לעונש המאסר, כן למאסר המותנה.

אני מבקש לכבד זאת.

דבר נוסף, הנאשם שוחרר במסגרת תיק זה, משלא הגיע לדיון, ביהמ"ש קיבל את ההפקדה שהוא הפקיד. אנחנו נבקש מביהמ"ש להסתפק במחצית הסכום ולהחזיר מחציתה לנאשם.

אנו נבקש לעניין זה לאור המצב הכלכלי הקשה של הנאשם, כן לקחת בחשבון להחזיר לו את מחצית הסכום שהופקד. רמת המחייה בשטחים זה פחות משליש.

<#7#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק ותקיפת בת זוג.

עפ"י כתב האישום המתוקן, הנאשם שהה בישראל שלא כחוק במשך כ- 7 שנים עד ליום 11/11/11.

ביום 1/10/11 בחוף הים באשדוד, הנאשם תקף את בת זוגו, אזרחית ישראל בכך שדחף אותה.

הנאשם צירף תיק נוסף שעניינו כניסה לישראל שלא כחוק מיום 30/5/13.

המדובר בנאשם יליד 1987 שאין לחובתו הרשעות קודמות.

המאשימה הפנתה לפסיקה ולפיה מתחם העונש הראוי לעבירה בודדת של שהיה בלתי חוקית בישראל הינו בין חודש ל-6 חודשי מאסר. לטענתה, מאחר והנאשם ביצע עבירה נלווית, אזי יש לקבוע כי המתחם נע בין 4 ל- 12 חודשי מאסר, ועל כן עתרה לדון את הנאשם בתוך מתחם זה.

הסנגור טען כי מדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר זהו מעמדו המשפטי הראשון, ואשר התקיפה בה מדובר היא תקיפה מינורית, כך שיש לדון אותו כאדם אשר נשפט בפעם הראשונה בעבירות שב"ח לעונש מאסר קצר.

בסימן א1 לפרק ו' לחוק העונשין, שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" נקבע עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה, היינו, ניתן משקל בכורה לשיקולי הענישה של גמול, ונקבע כי בראש ובראשונה, על העונש להלום את חומרת העבירה ומידת אשמו של הנאשם.

העבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל פוגעת בראש ובראשונה בריבונותה של מדינת ישראל על גבולותיה, בזכותה להגן עליהם ובתפקוד רשויות הבטחון האמונות על שמירתם. בנוסף, לאור המצב הבטחוני השורר בישראל, נועד החוק להגן על בטחונה של ישראל מפני כניסת פעילי טרור שמטרתם לפגוע פגיעה פיזית באזרחיה.

ברע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל, התייחס בית המשפט העליון לערך המוגן בגדרי החוק:

"מצויים אנו... בדילמה שבין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, והרי אלה זכות וחובה שעליהן לא יתכן חולק, בתחום הבטחוני ומעבר לו, לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמטעמים ידועים, שלא ניכנס אליהם, מצויה במצב סוציואקונומי בעייתי, ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני...

אין צורך להיות מומחה בביטחון על מנת להבין, כי לשהיה בלתי חוקית אוסף מגרעות; ראשית - היא הפרת החוק, וזו רעה חולה, ולא זו בלבד, אלא יש בה פוטנציאל ברור לסיכון בטחוני, והיו דברים מעולם; ואין מדינה עלי חלד שלא תיאבק בנכנסים לשטחה באופן בלתי חוקי, לא כל שכן אם יש מהם העלולים לסכן את ביטחונה ואף סיכנוהו".

מנגד נקבע, כי לא ניתן להתעלם מהמצוקה הכלכלית הקשה השוררת ברשות הפלשתינאית, המאלצת לעתים אנשים נורמטיביים לבצע עבירות על החוק, ולהסתכן במעצר לצורך קיום בסיסי.

עוד נקבע בהלכת פראג'ין, כי בעבירה ראשונה, אשר בוצעה ללא עבירות נלוות וללא הקשר בטחוני, ניתן להסתפק בעונשים מותנים, אך החל מהעבירה השניה, ראוי להטיל עונש מאסר בפועל, וככל שיתווספו נסיבות מחמירות, יש להטיל ענישה חמורה יותר, באופן מדורג.

לאור האמור, קבעתי במספר פסקי דין כי לטעמי מתחם הענישה שנקבע בפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים מרכז ונצרת, אליהם הפנתה המאשימה, אינו עומד בתנאי הלכת פראג'ין, וכי  בהתחשב בכך שהעונש המקסימאלי הקבוע לעבירה הוא שנת מאסר בפועל, הרי שבעבירת שב"ח "פשוטה" שבוצעה ללא עבירות נלוות, ללא אינדיקציה לסיכון בטחוני ולצרכי פרנסה, מתחם העונש ההולם לכל עבירה נע בין 7 ימי מאסר לשלושה חודשי מאסר בפועל. חיזוק לגישה זו, ניתן
למצוא ברע"פ 4088/13 הדרי נ' מד"י, במסגרתו ביהמ"ש העליון בחר שלא לקבע את המתחם הנ"ל וסבר, כי עדיין ישנם מקרים שבהם ני תן לסיים עניינם של שוהים בלתי חוקיים במאסר מותנה.

לגבי עבירת התקיפה, אין ספק כי הערך המוגן במסגרתה הינו זכותו של האזרח להגנה על שלומו ועל שלמות גופו, וזכותו לתחושת בטחון בביתו ומחוצה לו.

מטבע הדברים העבירות של פגיעה בגופו של אדם, ובכלל זה עבירת התקיפה, הינן בעלות דרגות רבות של חומרה, וזאת בשים לב לחומרת ועוצמת התקיפה, נסיבותיה ותוצאותיה, ובהתאם משתנה גם העונש הראוי לעבירה.

בענייננו מדובר בעבירת תקיפה המצויה ברף תחתון של חומרה, כאשר מדובר בתקיפה נקודתית, רגעית, אשר נפסקה מיד, ושבעקבותיה לא נגרם נזק פיזי למתלוננת.

בעבירות מסוג זה, מתחם העונש הראוי והנוהג נע בין מאסר על תנאי לבין עונש מאסר קצר, שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות.

עם זאת, אין ספק כי השילוב בין שתי העבירות בהן הורשע הנאשם, והעובדה שהנאשם ביצע עבירה פלילית בעת ששהה בישראל שלא כחוק ולאור השהייה הארוכה בישראל יש בכך כדי להחמיר את מעשי הנאשם (כך גם על פי הלכת פראג'ין), כך שלא ניתן לומר כי עניינו מצוי ברף התחתון של מתחמי הענישה האמורים, וודאי שלא ניתן להסתפק בענייננו בתקופת מעצרו של הנאשם.

בפסיקת בתי המשפט ניתן לראות החמרה בעונשם של שוהים בלתי חוקיים, אשר ביצעו עבירות נלוות, גם כאשר מדובר בעבירות הנחשבות קלות יחסית (ראו למשל, ע"פ (ב"ש) 35879-04-10 עמירה נ. מדינת ישראל, במסגרתו אושר עונש של חודשיים ו-21 ימי מאסר בפועל, לנאשם נעדר עבר פלילי בגין עבירות של שהיה בלתי חוקית והחזקת סם לצריכה עצמית).

על פי סעיף 40 ג(ב) ו- 40 יא לחוק העונשין, נסיבותיו האישיות של הנאשם מוצאות ביטויין רק בעת קביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע לעיל, וברור כי העדר עבר פלילי מהווה שיקול משמעותי להקלה בעונשו של הנאשם.

עם זאת, לא נכון ל ומר כי מדובר במעמדו המשפטי הראשון של הנאשם, שכן הנאשם הועמד לדין תחילה בגין התיק העיקרי, שוחרר ממעצרו ולא התייצב למשפטו, כך שההליכים בעניינו הותלו פעמיים ורק לאחר מעצרו בגין עבירה נוספת, חודשו ההליכים בתיק זה.

אשר לחילוט, אין ספק כי חולט סכום משמעותי בסך 8,000 ₪ לאחר התליית ההליכים בפעם השנייה וזאת מאחר והנאשם לא התייצב למשפטו, מסר פרטים של ערב שאינם נכונים ואף את הערב לא ניתן היה להביא לביהמ"ש.

החילוט בוצע כאמור, בחלוף למעלה משנה מיום שחרורו של הנאשם, כאשר מצופה היה מהנאשם לברר לפחות באמצעות עורך דינו מה עלה בגורל המשפט.

החילוט אינו עונש אלא סנקציה על הפרת תנאים מגבילים.

מכל מקום, נראה לי כי לאחר שהחילוט בוצע כבר באוקטובר 2012 והכספים הועברו לאוצר המדינה, לא ניתן לבטלו. מה גם, שאינני בטוחה כי לאור ההעלמות הארוכה של הנאשם, יש מקום לבטלו.

בענייננו, לאור העדר עבר פלילי, הודיית הנאשם מיד לאחר תיקון כתב האישום, עמדת המתלוננת והעובדה שהנאשם שהה בישראל שלא כחוק תקופה ארוכה לפחות בידיעת המתלוננת, אשר לא הועמדה לדין, הרי שיש להתחשב במידה מסוימת בעונשו של הנאשם, אך כאמור יש גם להתייחס לתקופה הארוכה של השהייה ולביצוע העבירה הנלווית.

לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך חודשיים וחצי. המאסר יימנה מיום מעצרו 30/5/13 וכן ינוכו ימי מעצרו מיום 1/11/11 ועד 7/11/11.
2. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירת אלימות נוספת לרבות איומים.

1. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירה נוספת לפי חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש מחוזי ב"ש.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ג, 10/07/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איילה זגורי