סע"ש - 4825-06-13

24 דצמבר 2015

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן

נציגת ציבור (עובדים) - גב' טובה אוגוסט

נציג ציבור (מעסיקים) - מר אברהם שפירא

כללי

1. התובע עבד כנהג בנתבעות 2-4 בתקופה שמחודש 1/05 ועד 5/2012.

הנתבע 1 הינו מנהל החברות.

2. לטענת התובע, פוטר מעבודתו בנתבעת ללא מתן זכות שימוע וללא הודעה מוקדמת.

3. בתביעה זו, שהוגשה בחודש 6/13, תובע התובע תשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 7 משכורות.

כמו כן, תובע התובע תשלום 19 משכורות שלטענתו כלל לא שולמו לו קודם לסיום עבודתו בתקופה 1/10 עד 3/12 וכן, דמי הבראה וחופשה לתקופת עבודתו.

4. במסגרת הדיון, חזר בו התובע מתביעה לתשלום עבור ביגוד וכן צמצם תביעתו ברכיבי ההבראה והחופשה, בהתחשב בתקופות ההתיישנות הרלוונטיות לרכיבים אלה.

5. בסיכומיו מוסיף התובע רכיב תביעה חדש בגין אי תשלום ימי מחלה.

יצוין כבר עתה, כי מדובר בהרחבת חזית לה התנגדו הנתבעות בסיכומיהן, ועל כן אין מקום לדון בהרחבת חזית זו.

6. לטענת התובע, עבד למעשה אצל הנתבע 1 שהוא מעסיקו, ויש לראות רצף בכל תקופת עבודתו אצל הנתבע / הנתבעות 2-4.

7. לטענת הנתבעים, התובע עבד אצל כל אחת מן החברות ואין כל עילת תביעה אישית כנגד הנתבע מס' 1.

עוד נטען, כי התובע הועסק אצל הנתבעות 2-4 שניהלו מפעליהם במקומות שונים וכי אין רצף זכויות בגין תקופות העבודה בחברות.

8. לטענת הנתבעים התובע התפטר ללא הודעה מוקדמת ועבר לעבוד במקום עבודה אחר לפיכך, דין תביעתו לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת או פיצוי בגין פיטורים שלא כדין - להידחות.

9. עוד טוענים הנתבעים כי התובע קיבל מלוא זכויותיו, לרבות שכר עבודה, חופשה והבראה.

לטענתם, שילמו עבור התובע בעבור תיאום מס וקנסות סך של 50,000 ₪, ולמצער, 6,000 ₪ בהם הודה התובע, אותם יש לקזז מכל סכום שיפסק לתובע, אם ייפסק, כמו גם קיזוז הסכומים הצבורים לזכותו בחברת "כלל".

10. נדון תחילה בנסיבות סיום עבודת התובע ובשאלה האם פוטר, ואם כן, באיזה אופן, שאלה המשליכה על תביעתו לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בהמשך נבחן תביעתו לתשלום שכר עבודה שלטענתו לא שולם לו, תביעתו להפרשי פדיון חופשה והבראה ובשים לב לשאלת רצף הזכויות, וכן בשאלה מי המעסיק החייב בתשלום לתובע, ככל שיפסקו לזכותו סכומים, ובשאלת הקיזוז.

נסיבות סיום עבודתו של התובע

11. לטענת התובע, פוטר שלא כדין בחודש 5/12, וזאת רטרואקטיבית במכתב מיום 19.8.12. התובע לא פרט מה היו עילות או נסיבות הפיטורין אחרי כ - 7 שנות עבודה.

לכתב התביעה צרף התובע את "מכתב הפיטורים" נושא תאריך 19.8.12 שזו לשונו:

"הנדון: אישור סיום יחסי עובד מעביד

לכל מאן דבעי,

הננו מאשרים בזאת, כי העובד צבי הורוביץ, סיים לעבוד בחברתנו בחודש 05/12, עקב מחלה.

בברכה ותודה מראש

ח.מ.מ. מחזור חומרי גלם בע"מ"

12. לטענת הנתבעת, אין מדובר במכתב פיטורים.

לטענתה, התובע נטש את עבודתו, הבטיח לחזור ולא חזר, עד שנודע כי החל לעבוד בחברה אחרת.

13. בחקירתו, הודה התובע כי עבר ניתוח מעקפים. התובע טען כי אינו זוכר את מועד הניתוח.

התובע טען כי לא יכול היה להמשיך לעבוד.

לטענתו, פנה לקבלת קצבה מבטוח לאומי והתבקש להביא מכתב שפוטר על מנת לקבל את הגמלה.

התובע הודה כי בגלל הניתוח ישב 4 חודשים בבית ובגלל זה לא חזר לעבוד.

14. התובע לא המציא כל מסמך בדבר מועד הניתוח, תעודות מחלה ואף לא זכר, לטענתו, איזו קצבה ביקש מהמוסד לביטוח לאומי.

15. עדות התובע מחזקת גרסת הנתבעת כי התובע לא פוטר, אלא, בעקבות הניתוח שעבר ביקש לסיים עבודתו מרצונו.

עוד מאשר התובע בעדותו כי המכתב המאשר סיום עבודתו נמסר לו, לבקשתו, לשם קבלת קצבה מהמל"ל וכתנאי לקבלת הגמלה (ככל הנראה דמי אבטלה).

למעלה מן הצורך נציין, כי התובע לא המציא כל מסמך המאשר כי אינו כשיר לעבודתו וכלל לא טען כי זכאי הוא לפיצויי פיטורים עקב אי כושרו לחזור לעבודה. ואכן, בחלוף תקופה קצרה, בחודש 10/12, החל לעבוד כנהג בחברה אחרת.

16. לנוכח האמור, שוכנענו כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא סיים אותה מרצונו ובחר שלא לשוב אליה אלא, ככל הנראה, לקבל דמי אבטלה ובהמשך לעבור לעבוד בחברה אחרת שם השתכר סכומים גבוהים יותר.

הואיל והתובע היה זה שביקש לסיים עבודתו, אין כל מקום לטענה כי פוטר שלא כדין וכי זכאי הוא לפיצוי בהעדר שימוע.

משכך, דין תביעתו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין - להידחות.

התביעה להפרשי שכר עבודה

17. לטענת התובע, לא קיבל שכר עבודה כלל לחודשים 1-5/10, 8-9/10, 11-12/10, 1-3/11, 5/11, 7/11, 10-11/11 סה"כ 19 חודשים.

התובע תבע שכר חדשים אלו בסך 76,000 ₪ (קרן) ובתוספת פיצויי הלנת שכר.

18. לטענת הנתבעים, תביעה זו משוללת יסוד.

לטענתם, התובע קיבל מלוא שכרו בשיקים ולפי בקשתו, בשל עיקולים שהיו בחשבונו, גם במזומן. עוד טוענים הנתבעים, כי מכל מקום התביעה לפיצויי הלנה - התיישנה.

19. הנטל להוכחת תשלום שכר עבודתו של תובע מוטל על המעסיק.

בענייננו, שוכנענו, כי שכר העבודה הנתבע שולם לתובע וזאת הן בהסתמך על הראיות שבפנינו והן מתוך חוסר האמינות שמצאנו בגרסת התובע, ונפרט.

20. ראשית נציין, כי אין זה סביר בעינינו כי התובע לא יקבל שכר תקופה כה ארוכה ויוסיף לעבוד מבלי לפנות כלל למעסיק בדרישה לתשלום שכר, ובכלל.

לא זו בלבד, אלא שגם לאחר סיום עבודתו מצא התובע לנכון להגיש תביעה זו רק בחלוף כשנה מסיום עבודתו, מבלי שקדמה להגשתה כל פנייה כתובה למעסיק לתשלום השכר, דבר לו לא מצאנו כל טעם והסבר של ממש.

21. גרסת התובע אינה מהימנה עלינו וזאת אף מתוך מסמכי הבנק שהוצגו בפנינו.

באשר לחלק מהחודשים שבגינם תבע התובע שכר שלטענתו לא שולם כלל, מצאנו הפקדות שיקים בגובה שכרו של התובע וזאת בחודשים: 6/10, 10/10, 4/11, 6/11, 8/11, ו- 12/11.

22. זאת ועוד, הנתבעות טענו, כי בשל עיקולים שהיו בחשבונות התובע, ביקש הוא

קבלת שכר במזומן, וכן שולם לו.

התובע אישר בעדותו כי הפך למוגבל בכל הבנקים (עמ' 13 לפרוטוקול), כי חשבונותיו בבנק לאומי, דיסקונט ובנק אוצר החייל, היו מעוקלים (עמ' 16 לפרוטוקול) וכי העיקול היה בערך בתקופה בה לא קיבל משכורות (עמ' 16 לפרוטוקול).

התובע הכחיש כי הפקיד כספים במזומן לחשבונו (עמ' 17 לפרוטוקול).

משהופנה להפקדות מזומנים בחשבונו טען, כי יכול להיות שאלו העברות מחשבונות אחרים של חמותו בבנק לאומי או דיסקונט (שם יש לו ייפוי כוח), אולם הסבריו מדוע שלא לבצע העברה מחשבון לחשבון לא היו מספקים.

23. מדפי הבנק שהציג התובע עולה כי בתקופה הרלוונטית בה טוען כי לא קיבל משכורות נעשו הפקדות מזומנים רבות לחשבונו בבנק אוצר החייל, בסכומים של אלפי שקלים, שמקורם אינו ברור.

נוסף לאלו נעשו זיכויים מבנק דיסקונט.

נתונים אלו מתיישבים אף הם עם עדות הנתבע 1 כי שילם לתובע לפי צרכיו בשיקים או במזומן.

24. לנוכח האמור, איננו מקבלים גרסת התובע כי הנתבעים נותרו חייבים לו שכר 19 חודשי עבודה, ותביעתו ברכיב זה נדחית.

יצוין, כי אף אם היינו מקבלים תביעתו ברכיב זה באופן מלא או חלקי, הרי שהדרישה לפיצויי הלנת שכר התיישנה.

התביעה לתשלום פדיון חופשה והבראה

25. בישיבת 23/11/14, לאחר תיקון תחשיב רכיבי תביעה אלה ע"י התובע, הצהירו הצדדים כי "מוסכם עלינו כי ברכיב פדיון החופשה ישולם לתובע הסך הנתבע... בסך 10,688 ₪, כמו כן מוסכם כי ברכיב דמי ההבראה ישולם הסך הנתבע בסך 5,110 ₪".

בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, התכחשו הם להסכמה זו וטענו, כי היא ניתנה לצורך פשרה אולם, משלא הושגה פשרה, אין היא מחייבת אותם.

על טענה זו חזרו בה גם בסיכומיהם.

הנתבע לא נחקר בעניין זה.

26. טענת הנתבעים נתמכת בפרוטוקול הדיון, שם, משלא הושגה הסכמה, דרש ב"כ התובעים קבלת דו"ח שעות ופנקס חופשה שלא היו נדרשים אם אכן מוסכם היה עניין החופשה.

לפיכך, לא נפטור עצמנו מלדון לגופה של מחלוקת.

27. התובע מבסס חישוביו על רצף זכויות לכל תקופת העבודה, בה לא היה כל שינוי.

רצף זה מקובל עלינו.

הוכח, כי החברות כולן הינן בניהולו של הנתבע 1 אשר העביר התובע מחברה לחברה כמשתקף בתלושי השכר.

התובע טען כי לא היה מודע לשינוי לכאורה בזהות המעסיקה ואכן, לא מצאנו כי נערך לתובע הסכם עבודה חדש עם מי מהנתבעות או גמר חשבון או תשלום זכויות אצל מי מהחברות.

למעשה, הנתבע אישר כי התובע עבד על אותה משאית בכל 3 החברות.

28. יחד עם זאת, לא מצאנו בטיעוני התובע ובראיות שהביא בפנינו עילה לחיובו של הנתבע 1 באופן אישי בחיובי הנתבעות כנדרש לצורך הרמת מסך ההתאגדות, ועל כן דין התביעה האישית כנגדו להדחות.

29. התובע תיקן תביעתו ותבע דמי הבראה לשתי שנות עבודתו האחרונות.

משאין בפנינו כל ראיה כי בתקופה זו שולמו לתובע דמי הבראה, ואין כל תשלום בתלושי השכר שהוצגו בפנינו לתקופה הרלוונטית, הרי שבהתאם לותקו זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בסך 5,110 ₪, כנתבע ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/12 ועד התשלום בפועל.

30. הנטל להוכחת תשלום דמי חופשה או ניצול חופשה ע"י התובע מוטל על הנתבעות.

הנתבעות לא הציגו פנקס חופשה והסתמכו על הרישום בתלושי השכר.

התלוש האחרון שבפנינו בו מופיע רישום ניצול חופשה הינו 12/10.

31. לטענת הנתבעים, בתקופה שקודם ל- 12/10 היה התובע ביתרת חופשה שלילית כמופיע בתלושי השכר ולפיכך אינו זכאי לתשלום ברכיב זה.

32. הנתבע נחקר אודות הרישומים בתלושי השכר ולא נתן הסבר מניח את הדעת (ר' עמ' 22 לפרוטוקול).

לנוכח האמור, בהעדר פנקס חופשות לא הרימו הנתבעים את הנטל להוכיח טענתם כי לא מגיע לתובע תשלום יתרת חופשה.

על יסוד חישובי התובע המקובלים עלינו, זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה בסך 10,688 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/12 ועד התשלום בפועל.

טענת הקיזוז

33. באשר לטענת הקיזוז, הנתבעות לא הוכיחו ולו בראשית ראיה את טענתן כי שילמו עבור התובע ובמקומו תיאומי מס בסך 50,000 ₪ או כל סכום אחר, וטענתם ברכיב זה - נדחית.

לסיכום

34. תביעת התובע נדחית ברובה הגדול.

על הנתבעת 4, מעסיקתו האחרונה של התובע, לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 10,688 ₪ ודמי הבראה בסך 5,110 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.12 ועד התשלום המלא בפועל.

לנוכח כלל נסיבות העניין, ומשרובה של התביעה נדחה, איננו מוצאים לעשות צו להוצאות.

35. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.