לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 7/8/13.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 1/9/13, כלומר במועד.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה שנמסר ביום 13/6/13 לאחותו של המבקש, גב' פאטמה (הוגשו אישור מסירה, תצהיר מוסר והבהרת ב"כ המשיבים).

עניינה של התביעה פיצוי מוסכם בזכרון דברים למכירת דירת המשיבים למבקשים.

המבקשים טענו כי הם תושבי רהט העובדים בדרום הארץ, כי כתב התביעה מעולם לא נשלח אליהם בדואר רשום, כי מעולם לא סרבו לקבל דבר דואר רשום, וכי אין למי מהם אחות בשם פאטמה, וממילא היא אינה מתגוררת עימם. המבקשים עתרו לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לגוף התביעה טענו המבקשים כי אכן ביקשו לקנות את דירת המשיבים וחתמו על זכרון הדברים אך הוטעו ע"י המשיבים, אשר לא עמדו בהתחייבותם להסדיר ולקבל היתר בניה למרפסת ופרגולה טרם החתימה על החוזה, וכן להסדיר נזילה שהתגלה להם לאחר חתימת זכרון הדברים כי הוגשה תביעה נגד המשיבים ע"י שכניהם. המבקשים טענו כי המשיבים התעלמו מפניותיהם ודרישותיהם, ועתרו לקבלת פסק הדין בדרך לא דרך. המבקשים מציינים, את שאינו מוכחש כי שילמו למשיבים 20,000 ₪ על חשבון העיסקה, שבוטלה על ידם, ויגישו תביעה נפרדת להשבתם. לבקשה צורף תצהיר המבקשים בלבד.

המשיבים הגישו תגובה, ובה טענו כי מען המבקשים, כפי שנמסר בזכרון הדברים היה ת.ד. 467 בכרמיאל ולשם נשלח מכתב ביטול ההסכם, אך הוחזר בציון "לא נדרש" (המעטפות המוחזרות ומוחתמות צורפו כנספח א' לתגובה). לתגובה צירפו המשיבים גם מסרון ששלחו להם המבקשים ביום 20/6/13, המעיד על קבלת התביעה ועל נכונות לרכוש את הדירה על הפגמים, הנטענים ובלבד שיופחת המחיר (נספח ב' לתגובה). המשיבים טענו כי לאורך כל הדרך פעלו בשקיפות מלאה מול המבקשים, גילו להם את כל העובדות והתחייבו לשאת בכל קנס, אם יוטל בגין חריגות הבניה, אך המבקשים הם שהתעלמו מטיוטת החוזה, שנשלחה אליהם ובכך גרמו למשיבים נזקים.

המבקשים בתגובה לתגובה רק טענו נגד טענת המשיבים לפיה אין חובה למלא מס' תיק באישור המסירה ונגד המסרון, שאינו מעיד לטענתם על המסירה.

לאחר שקראתי את הבקשה והתגובות, אני מוצאת כי בהעדר ראיה על מענם של המבקשים, ומאחר והכתובת היחידה שמסרו בזכרון הדברים היתה ת.ד. בכרמיאל, אין להלין על המשיבים ששלחו להם מכתב ביטול בדואר רשום, והוא הוחזר אליהם, על כי ניסו לאתר את מענם באמצעות איש מקצוע. חבל שאיש מן הצדדים לא הוכיח את כתובתם של המבקשים, כפי המופיע במרשם האוכלוסין, שהוכרה בתקנות ככתובת מחייבת.

למרות האמור, היה על ב"כ המשיבים, למסור את כתב התביעה למבקשים בדואר רשום עם אישור מסירה, כקבוע בתקנה 475א(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לבקש תחליף המצאה או לבקש אישור למסירה אישית. כך לא יכולים הי המבקשים להכחיש את המסירה בצורה סתמית, כפי שעשו. המסרון מיום 20/6/13 מחזק את המסירה מיום 13/6/13, והמבקשים לא טרחו לתת הסבר אחר למשלוח המסרון, תוכנו ובעיקר מועדו. הטענה כי בא כחם פנה לב"כ המשיבים במקרה הינה סתמית, ואינה עולה בקנה אחד עם העובדה שכבר בחודש פברואר ידעו הצדדים כי לא נחתם החוזה שהיה אמור להיחתם עד ליום 15/2/13.

לגוף התביעה, יש בפי המבקשים טענות, שיש מקום לברר, אמנם המשיבים גילו את הבעייתיות בפרגולה ובמרפסת בזכרון הדברים, אך לא נתנו מענה לטענה בעניין תביעת השכנה בגין הנזילה, ובהתחשב בעובדה שההסכם בוטל בסמוך לעריכת זכרון הדברים, אין מדובר בתביעה דחופה, וראוי לברר את הטענות לגופן חלף השארת פסק הדין במעמד צד אחד על כנו. אני מקבלת את טענת המבקשים לפיה אין זכות אוטומטית לתשלום הפיצוי המוסכם ויש לברר את התנהלות הצדדים עד לביטול החוזה, וגם את נזקי הצדדים.

התוצאה הינה שאני מבטלת את פסק הדין מיום 7/8/13, ללא צו להוצאות, ומורה לנתבעים להגיש בקשת רשות להתגונן, עד ליום 1/10/14.

למניעת חשש לאי יכולת לאתר את המבקשים, אם יחליפו את בא כחם, יצהירו המבקשים בכותרת הבקשה גם על כתובתם הפרטית (לא ת.ד.) בצירוף אסמכתא.

הדיון בבקשת הרשות להתגונן יתקיים לפניי ביום 10/12/14 בשעה 13:00.

אם לא תוגש בקשת רשות להתגונן במועד, יהווה תצהיר המבקשים מיום 31/8/13 תצהיר תמיכה בבקשת הרשות להתגונן (בשינויים המחוייבים).

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.