נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד אמיר ברק

ב"כ המשיבה עו"ד ויינשטיין

<#1#>

פרוטוקול

עו"ד ברק:

חוזר על הטענות שבכתב ואמקד את הטיעון בשלושה נושאים. הנושא הראשון, אבקש לשוב ולהפנות לכתב האישום שבו הנאשם הודה, המעשים הם פסולים והמעשים עדיף לולא נעשו אבל כשבוחנים את כתב האישום. מה שמיוחס למערער זה בעיטה במתלונן ומכה בראש. זה מה שמיוחס לו.

הדברים נעשו בעידנא דריתחא ולא מדובר בכניסה משותפת של שני הנאשמים לאותו מקום במטרה לנהוג באלימות.

אני סבור שיש הבדל גדול מבחינת חומרת העבירה מבחינת מאפייני העבירה כששני אנשים שאדם אחד בוחר לנהוג באלימות לבין מצד שני שגם הוא פסול ובמהלך התלהטות נוצרת אלימות.

כשקוראים את כתב האישום, יש גם קלטת, רואים שהאדם המרכזי שעשה את עיקר האלימות זה הנאשם 1 ושחלקו של הנאשם 2 הוא חלק מינורי, לכן אני חושב שכנקודת מוצא בתיק הזה, רמת האלימות היא כזו שלא פוסלת על הסף את האפשרות להמנע מהרשעה. רמת האלימות היא כזו שבמקרים דומים בתי המשפט במקרים המתאימים נמנעו מלהרשיע נאשמים הפנינו לפס"ד בימ"ש ירושלים בתיק 2086/06. נאשם 2 הגיע עם התוכים והוא לא זה שפתח באלימות, הוא לא אומר שהייתה לו הצדקה לפעול כך.

הדבר השני, אנו נמצאים היום בהליך ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא ואני סבור שבימ"ש קמא, מצא לנכון שלא לאמץ את המלצת שרות המבחן והוא לא חייב לאמצה ויש נימוקים כבדי משקל כדי לדחות אותה ובכל אחד מהנימוקים בימ"ש שגה ברמה המשפטית. לומר שלא לקח אחריות עומד בניגוד לכל מה שכתוב בתסקיר ובעצם העובדה שהוא הודה ולכך שהוא נתן הסבר להתלהטות היצרים מצידו. הוא לא אומר שזה הצדיק, אך הוא מתאר את השתלשלות העניינים. הוא הגיע לשרות המבחן ונשאל על הארוע, מה יכול לומר חוץ מהאמת לדידו. אם אמר דבר מה שהוא מצא הצדקה למעשיו. אני מפנה לתסקיר לעמוד האחרון בפסקה השני, ברור שהוא לא נותן לעצמו קרדיט למעשה שעשה.

אני סבור שהקביעה כי ההרשעה אינה מקימה פגיעה ממשית במסגרת הקידום המקצועי היא שגויה פעמיים, פעם אחת מהטעם וזה מופיע בפסיקות בתי המשפט, הוא עובד ציבור, עובד בצה"ל ביום שישקלו את הקידום שלו בהתחשב בכך שלא מגיע עם המון תארים, בהחלט הנושא הזה יכול להישקל לחובתו. בפסיקות בתי המשפט זה לא דבר חריג שבתי המשפט לוקחים בחשבון שלעובדי מדינה דבר כזה יכול לפגוע בעתיד גם אם אין מכתב פיטורין.

דבר אחרון, מבלי להקל ראש אני חושב שהמקרה הזה הוא המקרה עליו מדובר בפסק דין תמר כתב. יש פה איש שהגיע מהמקום הכי נמוך בחברה הישראלית, בית מפורק, סמים ומאמא שלא יכלה לגדל אותו ובדרכו עשה את הדרך שלו והתקדם לצבא. יש עליו חוות דעת טובו.

<#10#>

פסק דין

המערער, יליד 1986, הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בבאר-שבע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית. על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער, בחודש ספטמבר 2009 הוא כיהן כשוטר סיור במשטרת אילת. ביום 17/9/09 לפנות ערב, הוא נכנס לחנות לממכר חיות בבאר-שבע, ובידו קופסא ובה התוכי שלו. הוא ביקש מהמוכר במקום, (המתלונן) הוראות האכלה לתוכי, המתלונן הודיע לו שאינו מצוי בכך, המערער דרש ממנו להתקשר לבחור בשם יניב, המתלונן סירב. בשלב זה הצטרף למערער הנאשם הנוסף שנכנס לחנות, זה דחף את המתלונן, חבט בו ובעט בו לאחר שהצליח המתלונן לעמוד על רגליו, וניסה לגשת לדלת היציאה המשיך הנאשם הנוסף וחבט באגרופו במתלונן. בשלב זה הצטרף המערער למסע האלימות בעט במתלונן, וכאשר הנאשם הנוסף לופת את המתלונן בכח, המשיך המערער והיכה בראשו של המתלונן. כתוצאה מהמעשים הללו נגרמו למתלונן סימני חבלה אדומים ושריטות בידו.

המערער הורשע כאמור על פי הודאתו בכל המפורט לעיל בביצוע עבירת תקיפה.

המערער ביקש את בית משפט קמא לאמץ המלצת שירות המבחן להמנע מהרשעתו בדין, אולם בית משפט קמא, כב' השופט י. ליבדרו, החליט שאין מקום להמנע מהרשעה, הרשיע את הנאשם, בעבירת התקיפה הגורמת חבלה, ובגזר הדין הטיל עליו עונש מאסר על תנאי, קנס בסך 750 ₪ וחיייבו בתשלום פיצוי 1,000 ₪ למתלונן.

בפנינו ערעורו של המערער כנגד עצם הרשעתו בדין. לטענת בא כח המערער, המעשים בהם הורשע אינם במרום החומרה של עבירות האלימות, המבצע העיקרי של מעשי האלימות היה הנאשם הנוסף, תסקיר שירות המבחן גומר את ההלל על אישיותו הטובה של המערער שלאחר שירות במשטרה חזר והתגייס לצבא קבע בה הוא משרד גם כעת. מוסיף בא כח המערער, כי הרשעתו של המערער בדין, עשויה לגרום לפיטוריו מהצבא, או להערמת קשיים בהמשך שירותו.

לאחר שבחנו טענות הערעור המפורטות כדבעי בכתב הערעור, ולאחר שהקשבנו קשב רב לטענות בא כח המערער לא מצאנו מקום לקבלת הערעור.

נשוב ונזכיר, כי אדם בוגר, שביצע מעשה עבירה, דין הוא כי יורשע בגינו ובמעשה העבירה שביצע.

החריג של אי הרשעה, בעניינם של בוגרים, לא יהיה אלא באותם מקרים נדירים ביותר כפי שאלה התלבנו בפסיקה.

הראשון להם, טיבה של העבירה שבוצעה.

בענייננו המדובר באלימות קשה המלווה במאפיינים ברורים של בריונות, סתם כך כלאחר יד, בתוך חנות לממכר חיות. המערער והנאשם הנוסף, עשו שפטים והפליאו מכותיהם במוכר שכל חטאו היה שסירב לדרישתו של המערער כי יזעיק מיד לחנות את הממונה עליו כדי לספק לו תשובות בעניין התוכי שלו. אכן, הנאשם הנוסף, היה דומיננטי יותר בסדרת מעשי האלימות, אולם המערער היה שותף נוכח, אוהד ומסייע ואף תרם לא מעט מנחת זרועו למכות שהפליאו במתלונן.

על פני הדברים, המדובר במעשה אלימות מובהק, בריוני שאינו נמנה עם סוג המעשים שיש לבחון בהם אי הרשעה.

העובדה כי אותה שעה, היה המערער בתפקיד ובמשרה של שוטר במשטרת ישראל, אך מוסיפה חומרה לענין.

כמפורט לעיל, המערער סיים בינתיים את שירותו במשטרה, הוא משרת בצבא קבע.

איננו קובעים כמובן מה השלכה, אם בכלל, אמורה להיות להרשעה קמא לעניין המשך שירותו של המערער בצבא. העניין ייבדק ויבחן לגופו על ידי רשויות הצבא המוסמכות לכך תוך הפעלת שיקול דעתם המלא ובחינת כל השיקולים מכאן ומכאן, לרבות הנתונים בדבר אופיו הטוב והחיובי של המערער, כברת הדרך המשמעותית שעשה בחייו והעובדה כי המדובר במעידה חד פעמית.

אכן המלצת עורך תסקיר שירות המבחן היתה להימנע מהרשעה, אולם מטבע הדברים שירות המבחן אמור לבדוק היבט אחד בלבד ממכלול ההיבטים, להם נדרש בית המשפט בבואו לגזור את הדין וביתר שאת בבואו לבחון האם מתקיים החריג הנדיר של הימנעות מהרשעת בוגר בגין עבירת אלימות ובריונות שביצע.

רואים אנו עין בעין עם כב' השופט קמא כי לא היה מנוס מקביעת הממצא המרשיע בעניינו של המערער.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.

<#11#>

ניתן והודע היום ה' חשון תשע"ד, 09/10/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אילנית רוימי