1. התובע, הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפי פוליסת אובדן כושר עבודה.

ב"כ הנתבעת הגישה הודעה מוסכמת בה צוין כי הנתבעת שילמה לתובע את מלוא תביעתו. עוד צוין כי נותרה מחלוקת לעניין שכר טרחת עורך דין וההוצאות וכי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה בית המשפט יחליט בעניין זה לפי שיקול דעתו, לאחר שהצדדים יגישו סיכומים בעניין.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

2. אין מחלוקת כי התובע הינו מבוטח של הנתבעת.

התובע חלה במחלה קשה באופן שלא איפשר לו לעבוד למשך תקופה ובעקבות זאת פנה בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח.

התובע נדרש להמציא לנתבעת מסמכים שונים. התובע המציא את חלקם, אך לא את כולם.

בסופו של דבר, התובע פנה לבאת כוחו אשר הגישה את התביעה.

הצדדים החלו לנהל מו"מ עוד בטרם הוגש כתב הגנה.

בהמשך, הודיעה ב"כ הנתבעת לב"כ התובע כי התביעה אושרה.

התשלום נעשה לשיעורין וחלף זמן נוסף עד להשלמתו.

3. בסיכומי התובע נטען, כנגד המענה שניתן על ידי הנתבעת לתובע, בטרם הגשת התביעה לבית המשפט. לפי הנטען, לא היה מקום לשלוח לתובע, במצבו, תשובות בכתב מבלי לנסות לברר מדוע איננו מוכן לחתום על טופס ההרשאה לחשבון הבנק.

עוד צוין כי לתובע היה חשש מפני התיישנות התביעה.

בסיכומים אף צוין, כי גם לאחר שהוגשה התביעה היה על ב"כ התובעת להשקיע מאמצים בקידום הטיפול בעניינו של התובע וחלפו מספר חודשים בטרם שולמו הסכומים.

לכן, היתה הצדקה להגשת התביעה.

בסיכומי התובע נטען כי בין התובע לבאת-כוחו סוכם על תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. עוד צוין כי הסכם שכר טרחה שצורף, נחתם לאחר שהתברר כי ישנה מחלוקת עם הנתבעת לעניין תשלום שכ"ט.

לטענת התובע, יש לחייב הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ מהסכום ששולם.

4. בסיכומי הנתבעת נטען, כי הגשת התביעה לבית המשפט היתה מיותרת והתשלום לתובע לא נבע מהגשתה.

לטענת הנתבעת, התביעה שהגיש לה התובע, בטרם הגשת התובענה לביהמ"ש, מעולם לא סורבה. הוא התבקש להשלים את הגשת המסמכים הנדרשים. ככל שהיה עושה כן, היה נתן להשלים את הטיפול בתביעתו. כך גם, אם היה פונה בעצמו או באמצעות באת כוחו, בטרם הגשת התביעה.

לפיכך, נטען, כי אין הצדקה לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד בשל הגשת התביעה.

5. יצויין כי הוגשו על ידי התובע אף סיכומי תשובה.

6. שקלתי את טיעוני הצדדים, אשר המרכזיים שבהם הובאו לעיל.

התובע, אשר היה בשעת פנייתו חולה, קיבל תשובות בהן שב ונדרש להמציא מסמכים. לאחר עיון בנוסח המכתבים, אני מקבלת את האמור בסיכומי התובע, כי בשים לב למצבו הרפואי, ניתן היה לצפות כי הנתבעת תפנה לתובע באופן אישי יותר, בניסיון לבוא עימו בדברים ולתת לו מענה. במכתבו של התובע לנתבעת מיום 13.2.12 כתב כי לא ברור לו מדוע עליו להעביר לידיהם הוראה בלתי חוזרת לחיוב חשבונו. לא מצאתי מענה לכך במכבתי הנתבעת. ניתן היה להסביר לתובע את מהות הדרישות של הנתבעת, ולא להסתפק בלחזור עליהן שוב ושוב, ללא מתן כל הסבר לצורך בהם.

מאידך, אני מקבלת אף את טיעונה של הנתבעת, כי משעה שהיה התובע מיוצג, ניתן היה להקדים פניה לנתבעת לבירור דרישותיה, פניה אשר יכול שהיתה מייתרת את הגשת התביעה לבית המשפט.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שאף לאחר הגשת התביעה לביהמ"ש, והשלמת המסמכים הנדרשים, הנתבעת לא הזדרזה לשלם את הכספים. ההליך ארך מספר חודשים. סוף מעשה מלמד על תחילתו. משמע, היה צורך במעורבות של באת כוחו של התובע לצורך הסדרת התשלום.

בסופו של דבר, לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובשים לב לכך שהנתבעת הודיעה לב"כ התובע בשלב כה מוקדם של ההליך, עוד בטרם הגשת כתב הגנה, על נכונותה לשלם את התביעה, מצאתי כי יש לפסוק לתובע שכר טרחת עורך דין, אך לא במלוא השיעור שנתבע על ידו.

לנוכח כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 22,000 ₪.

בשים לב לכך שלא התקיימו דיונים בתיק זה, אני מורה על השבת האגרה בכפוף לתקנות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.