רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף.
2. עסקינן בתביעה כספית על סך 65,607 ₪ אשר הוגשה בסדר דין מהיר. במסגרת כתב התביעה טען המשיב, כי המבקשת מס' 1 הינה חברה העוסקת בין השאר ביבוא, הפצה ומכירה של כלי רכב מתוצרת רנו וניסאן והמבקשת מס' 2 הינה חברה בע"מ והיא הבעלים והמנהלת של מוסך מורשה מטעם המבקשת מס' 1. המשיב טוען, כי בחודש ספטמבר 2011 רכש, מצד שלישי, רכב ניסאן קאשקאי בעל מ.ר 73-791-72. לטענתו, מאז עלה הרכב על הכביש הוא טופל במרכז שירות של המבקשת מס' 1 ומאז נרכש על ידו הוא טופל אצל המבקשת מס' 2 בלבד.
3. המשיב טוען, כי ביום 24.12.12, שישה ימים לאחר שהרכב טופל על ידי המבקשת, דמם המנוע של הרכב בעת שעמד ברמזור אדום והוא הבחין באדים היוצאים מתא המנוע. לטענתו, הרכב נגרר למוסך והמבקשת מס' 2 הודיעה לו, כי הנזק אינו כלול באחריות וכי המנוע של הרכב גמור והנזק נגרם בשל שימוש בנוזל קירור לא תקני. לטענתו, מאחר והייתה לרכב אחריות אצל המבקשת מס' 1 הוא פנה אליה ובתגובה טענה, כי המנוע מתחמם בשל נקב אשר נגרם בשל שימוש בנוזל קירור שאינו מתאים לדרישות היצרן.
4. המשיב טוען, כי החליף את המנוע על חשבונו וכי לקח את המנוע הקודם לבדיקה אצל מומחה שמצא, כי בית התרמוסטט כשל כתוצאה מפגם ביצור במערכת הקירור של הרכב, כי הכשל אינו נובע מתחזוקה שלא על פי הוראות יצרן הרכב וכי על יבואנית הרכב לשאת בעלות התיקון במסגרת האחריות. לטענתו, בנסיבות אלו על המבקשת מס' 1 לפצותו בגין נזקיו. עוד טוען, כי אם ייקבע שהנזק נגרם בשל שימוש בנוזל קירור שאינו מתאים לדרישות היצרן אזי אף המבקשת מס' 2 אחראית לנזקיו בהיותה מי שטיפלה ברכב באופן בלעדי.
5. במסגרת הבקשה שלפניי עותרות המבקשות, כי בית המשפט יורה על סילוק התובענה על הסף בשל הליך תלוי ועומד באותו עניין. המבקשות טוענות, כי בחודש אפריל 2013 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המבקשת מס' 2 ובמסגרתה טען, כי בעקבות התחממות המנוע נגרם נזק למנוע ברכבו. המבקשות טוענות, כי המבקשת מס' 2 הגישה כתב הגנה וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.
6. לטענתן, בעקבות כתב ההגנה שהגישה המבקשת מס' 2, המשיב היה מעוניין לתקן את התובענה הראשונה, כך שיהיה בידו לתבוע סעדים נוספים, להוסיף עילות, לשפץ את טענותיו ולצרף מסמכים חדשים וזאת, מבלי שיידרש להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בתובענה האמורה. על כן הגיש את התביעה בה עסקינן.
7. המבקשות טוענות, כי יש להורות על סילוק התובענה או עיכוב הדיון בה בשל עיקרון הליך תלוי ועומד. לטענתן, אין ספק, כי העילה והמסכת העובדתית בשתי התובענות דומות מאוד ולמעשה מדובר בהליך כפול. לטענתן, אין זה הכרחי, כי תהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים שעשויים להידון בשתי התובענות. המבקשות טוענות, כי הסוגיה המועלית בשתי התובענות הינה נזק למנוע הרכב והחלפתו ואין הצדקה לנהל שני הליכים במקביל, דבר אשר יגרום להכבדה לא מידתית עליהן ועלול לגרום להחלטות סותרות.
8. עוד הן טוענות, כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי על תובע לכלול את מלוא הסעדים העומדים לרשותו בגין עילת התביעה שביסוד התובענה שהגיש וסעד שלא נדרש אין לתבוע בתביעה נוספת, אלא אם ניתן לכך אישור בית המשפט. לטענתן, המשיב אינו יכול לתבוע במסגרת התביעה השנייה סעדים שלא נכללו בתביעתו הראשונה ויש לראותו כמי שוויתר עליהם. לטענתן, הפער בין סכום התביעה הראשונה והשנייה מלמד, כי התובע הרחיב את סעדיו באמצעות הגשת התביעה השנייה וזאת מבלי שקיבל היתר מבית המשפט לעשות כן. בנסיבות אלו טוענות המבקשות, כי יש להורות על סילוק התובענה בה עסקינן על הסף ולחלופין יש לעכב את הדיון בה עד להכרעה בתובענה הראשונה.
9. המשיב טוען, כי דינה להדחות. לטענתו, אין לבקשה בסיס דיוני או ענייני והיא הוגשה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיב טוען, כי במסגרת התובענה הראשונה טען, כי המבקשת מס' 2 הייתה חייבת למסור לו מסמכים הקשורים להחלפת המנוע ואשר בלעדיהם לא ניתן לעדכן את פרטי המנוע החדש ברישיון הרכב ולא ניתן להוציא רישיון חדש לרכב או לנסוע ברכב. עוד טען, כי המבקשת מס' 2 הפרה החייבויותיה כלפיו בכך שלא מסרה לו את מסמכי המנוע ואף התנתה מסירתם בחתימתו על אישור העדר טענה, דרישה או תביעה נגדה. המשיב טוען, כי בתובענה הראשונה טען, כי מסמכי המנוע נמסרו לו רק לאחר כשלושה חודשים מיום החלפת המנוע ושחרור הרכב מהמוסך. במסגרת התובענה האמורה הוא טען, כי הדבר גרם לו לנזקים והוצאות וכי על המבקשת מס' 2 לפצותו.
10. המשיב טוען, כי עילת התביעה בתובענה בה עסקינן שונה לחלוטין מעילת התביעה בתובענה הראשונה. בתביעה בה עסקינן הנתבעת העיקרית היא המבקשת מס' 1 וכי המבקשת מס' 2 נתבעת רק במידה שיתברר שטענת ההגנה של המבקשת מס' 1 נכונה. לטענתו, במסגרת שתי התובענות לא עומדות לדיון סוגיה מהותית זהה ואין תחולה להלכה בדבר הליך תלוי ועומד. לבסוף ביקש, כי ככל שבית המשפט יימצא, כי מדובר בסוגיה זהה בשתי התביעות אזי שיורה על עיכוב בירור התובענה אשר הוגשה נגד המבקשת מס' 2 עד לבירור התובענה בה עסקינן ולא יורה על סילוקה.
11. המבקשות המציאו תגובה לתגובת המשיב. לטענתן, עיון בכתב התביעה בתובענה הראשונה מלמד, כי המשיב העלה טענות רבות הן לגבי מנוע הרכב והן לגבי מסמכי שטר מכר המנוע ולא רק לגבי מסמכי המנוע, כפי שנטען על ידו. עוד הן טוענות, כי במסגרת התובענה הראשונה העריך התובע את נזקיו באופן כללי.
12. לטענתו, כל העובדות ביחס למנוע ולמסמכי שטר המכר היו ידועות למשיב טרם הגשת התובענה הראשונה והיה עליו לפעול למיצוי כל הסעדים המבוקשים על ידו בעת הגשת התובענה הראשונה וככל שרצה להרחיב את סעדיו ו/או להוסיף סעדים חדשים הרי שהיה בידו להגיש בקשה בנדון במסגרת התובענה הראשונה.
13. לטענתן, עסקינן בהליך כפול אשר אין לו הצדקה ושיש בו בכדי לסרבל ולהעמיס הן עליהן והן על בית המשפט אשר עלול ליתן החלטות סותרות. המבקשות טוענות, כי אין להיעתר לניסיונו של המשיב להפריד באופן מלאכותי את עילת התביעה ולפצל אותה לשתי עילות.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם יש להורות על סילוק התובענה על הסף ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים עד להכרעה בתובענה קודמת אשר הגיש המשיב אם לאו.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט.
3. אפתח ואציין, כי סעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה. די בקיומה של אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה.
4. המבקשות טוענות, כי יש להורות על סילוק התובענה או עיכוב הדיון בה בשל עיקרון הליך תלוי ועומד. לטענתן, העילה והמסכת העובדתית בשתי התובענות דומים מאוד ולמעשה מדובר בהליך כפול. מנגד טוען המשיב, כי עילת התביעה בתובענה בה עסקינן שונה לחלוטין מעילת התביעה בתובענה הראשונה.
5. בעניין זה מקובלת עליי עמדת המשיב. מעיון בכתב התביעה שהגיש המשיב בתביעה הראשונה עולה, כי המשיב טען, כי לאחר שנתגלתה תקלה במכוניתו פנה למבקשת מס' 2 אשר החליפה את המנוע במכונית. לטענתו, ביום 16.1.13 שוחחר הרכב מהמוסך אולם עד ליום 8.4.13 הוא לא קיבל את המסמכים אשר המבקשת מס' 2 אמורה הייתה להעביר לידיו. המשיב טען, כי בכך הפרה המבקשת מס' 2 את התחייבותה כלפיו וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. על כן עתר, כי בית המשפט יורה למבקשת מס' 2 לפצותו.
6. מאידך, במסגרת התביעה שלפניי מתייחס המשיב לנזק אשר נגרם לרכבו וטוען, כי על המבקשת מס' 1 לפצותו שכן בתקופה האמורה הייתה אחריות לרכב וכי ככל שהנזק נגרם כתוצאה מטיפול לקוי הרי שעל המבקשת מס' 2 לפצותו שכן היא היחידה שטיפלה ברכב.
7. אציין, כי במסגרת התובענה הראשונה התייחס המשיב לעניין החלפת המנוע ולכך שהמבקשות לא לקחו אחריות על הסוגיה האמורה ואף ציין את עלות המנוע אשר החליף וצירף חשבונית. כמו כן, במסגרת התביעה הראשונה העריך המשיב את נזקיו באופן כולל ולא פירט על מה מתבססת הערכתו. בנסיבות אלו, ניתן היה, לכאורה, לחשוב, כי בין היתר עותר התובע לפיצוי בגין עצם החלפת המנוע. עם זאת, במסגרת תצהיר עדות ראשית אשר הגיש המשיב בתובענה הראשונה הוא פירט את נזקיו ומהפירוט עולה בבירור, כי התביעה האמורה לא הוגשה בטענה שהמבקשת התנערה מאחריותה לשאת בתיקון המנוע ובשל כך נגרמו למשיב נזקים אלא בשל טענת המשיב, כי המבקשת מס' 2 לא קיימה את התחייבותה לספק לו את המסמכים הדרושים ובשל כך נגרמו נזקיו.
8. מהאמור לעיל עולה, כי עילת התביעה והסעדים הנתבעים בשתי התובענות האמורות הינם שונים. אכן, במסגרת שתי התובענות מתייחס המשיב לתקלה אשר התגלתה ברכבו ואשר בעקבותיה הכניס את הרכב למוסך של המבקשת מס' 2. כמו כן, במסגרת התובענה הראשונה ציין המשיב, כי פנה למבקשות בדרישה, כי ישאו בנזקיו וכי הן סירבו לעשותו כן. עם זאת, עילת התביעה בתביעה הראשונה אינה קשורה לסוגיה זו וכך גם הסעד המבוקש. במסגרת התובענה הראשונה ציין המשיב את הפרטים האמורים כרקע לנסיבות בהן הכניס את רכבו למוסך של המבקשת מס' 2 והחליף את מנוע הרכב. לא די בכך שהמבקשת מס' 2 הינה נתבעת בשתי התובענות שהגיש המשיב, בעובדה שהתובענות הוגשו בקשר לאותו רכב ובכך שבשתי התביעות ציין המשיב, כי הרכב טופל במוסך של המבקשת מס' 2 וכי האחריות אשר סיפקה המבקשת מס' 1 הייתה בתוקף ואף התייחס להתנערותן לכאורה של המבקשות בכדי ללמד, כי עסקינן באותה עילת תביעה.
9. אין מחלוקת, כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי על תובע לכלול את מלוא הסעדים העומדים לרשותו בגין עילת התביעה שביסוד התובענה שהגיש וכי סעד שלא נדרש אין לתבוע בתביעה נוספת, אלא אם ניתן לכך אישור בית המשפט. אלא, שכאמור, בעניינו שתי התובענות לא הוגשו בגין אותה עילה. על כן, לא היה על המשיב לתבוע את הסעדים אשר הוא תובע במסגרת התובענה בה עסקינן בתביעתו הראשונה. לפיכך, הטענה, כי כל העובדות היו ידועות למשיב בעת הגשת התביעה הראשונה אינה רלוונטית והמשיב לא צריך היה להגיש בקשה להוספת סעדים בכדי לתבוע את הסעדים להם עתר במסגרת התובענה נשוא בקשה זו.
10. לא מקובלת עליי טענת המבקשות לפיה יש להורות על סילוק התובענה או על עיכוב הדיון בה מאחר ועסקינן בהליך כפול אשר אין לו הצדקה ואשר יש בו בכדי לסרבל ולהעמיס על המבקשות ועל בית המשפט אשר עלול ליתן החלטות סותרות. כאמור התובענות מתבססות על עילות תביעה שונות והסעדים המבוקשים במסגרתן שונים. לפיכך, אין לקבל טענה, כי ניהול שתי התובענות יסרבל ויעמיס על המבקשות ועל בית המשפט. כמו כן, מאחר ועילות התביעה שונות הרי שאין חשש להכרעות סותרות. במסגרת התובענה הראשונה על בית המשפט לבחון, האם המבקשת מס' 2 הפרה את התחייבותה לספק את המסמכים הרלוונטיים ואילו נזקים נגרמו למשיב בשל כך. במסגרת התובענה בה עסקינן עומדות להכרעתי שאלות שונות ואין בהכרעה בתובענה אחת בכדי להשליך על ההכרעה בתובענה השנייה. לפיכך, הרי שאין להורות על סילוק התובענה על הסף או להורות על עיכוב הדיון בה עד למתן החלטה בתובענה הראשונה.
11. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.