1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד של נזק רכוש, בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 14.04.2013.
2. העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים

התובעים תבעו את הנתבעים על נזקי רכוש בגין תאונת הדרכים כאמור , בסך כולל של 24,921 ₪ .

התובעת שכנגד , תבעה את הנתבעים שכנגד על נזקי רכוש בגין תאונת הדרכים , בסך כולל של 36,212 ₪.

התובע מס' 1 , תושב כפר ערערה , ובכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו היה בעל זכויות ציבורית והבעלים הרשום של רכב מונית מסוג סקודה , ש.י 2010, מ.ר 8610625 (להלן: "רכב המונית")

התובע מס' 2 תושב נצרת , ובכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו היה המחזיק והבעלים בפועל והמפעיל של המונית.

התובע מס' 3 , תושב נצרת , ובכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו היה הנהג של רכב המונית.

הנתבע מס' 1 , היו הנהג ו/או המשתמש ברכב מסוג סוזוקי מ.ר 3739973 (להלן: "הסוזוקי").

הנתבעת מס' 2 הינה המבטחת של רכב הסוזוקי בפוליסת ביטוח .

התובעים טוענים כי, ביום 14.04.2013 בסביבות השעה 07:00 או בסמוך לכך, עת נהג התובע 3 ברכב המונית, ועמד ממושכות בכניסה למפרץ החניה באזור התעשייה אלון תבור, על מנת לאסוף פועלים, הגיח לפתע מאחוריו רכב סוזוקי נהוג ע"י נתבע 1 , אשר נהג במהירות מופרזת, ללא זהירות וללא תשומת לב וללא שהבחין ברכב המונית , ופגע ברכב המונית בצדו הימני באזור דלתותיו , וכתוצאה מהפגיעה נגרמו לרכב המונית נזקים כבדים .

התובעים טוענים כי, הנתבע 1 נהג בסוזוקי בצורה מסוכנת ו/או לא מיומנת ו/או מבלי שיהיה לו הכשירות המקצועית לנהוג ברכב כאמור ו/או מבלי ליתן את הדעת כי באזור ובשעה בהם נהג, הכביש מלא בכלי רכב .

התובעים טוענים כי, נתבע 1 סטה לכיוון רכב המונית ו/או נכנס למסלול עמידתו בצורה פזיזה ורשלנית ו/או לא הבחין במונית ו/או לא ניסה להתרחק ממנה ולהימנע מהפגיעה בה.

הנתבעים טוענים כי, ביום התאונה נסע נתבע 1 כדין בנתיבו באזור התעשייה באלון תבור, לפתע הגיח רכב התובעים תוך ביצוע פניית פרסה שלא כדין אל נתיב נסיעת הסוזוקי , פגע בו וגרם ברשלנותו המלאה לאירוע התאונה.

הנתבעים טוענים כי, התאונה נגרמה בשל רשלנותו ו/או פזיזותו ו/או חוסר זהירותו ו/או הפר חובה שבחוק של נהג רכב התובע ו/או מי מטעמו.

הנתבעים טוענים כי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של הנהג ברכב המונית .

הנתבעים טוענים גם כי, הסכומים הנטענים בכתב התביעה , מוגזמים , מופרכים וחסרי כל אחיזה במציאות .

הוגש כתב תביעה שכנגד , בגין שיבוב ,התובעת שכנגד , הינה חברה לביטוח בע"מ , והינה הנתבעת 2 בתביעה העיקרית.

התובעת שכנגד חוזרת על טענותיה בכתב הגנתה בתביעה העיקרית והיא טוענת כי , בהתאם לחבותה על פי פוליסת הביטוח , פיצתה את המבוטח שלה רכב בסוזוקי בגין הנזקים שנגרמו לו בסך של 36,212 ₪, והיא טוענת כי על הנתבע שכנגד לפצותה בגין הנזקים שנגרמו בשל אחריותו לתאונה .

הוגש כתב הגנה שכנגד ע"י נתבעת שכנגד 3 , חוזרת על טענותיה בכתב התביעה העיקרי ,והיא טוענת כי, התובעת שכנגד לא צירפה לכתב התביעה פוליסת ביטוחו/או כל מסמך המעיד על זיקה כלשהי לרכב הנטען , ומשכך התובעת שכנגד לא הוכיחה כי שילמה בפועל את הסכומים המבוקשים , וכי היה על עליה להקטין את הנזק , שכן הנזקים לא מגיעים לכדי סכומי העתק שבחוות הדעת ,וכי סכומים אלה מופרכים ומוגזמים.

מטעם הנתבעים 1 ו 2 הוגש כתב תשובה לתביעה שכנגד , לפיה הם חוזרים על טענותיהם בכתב התביעה , והם מטילים האחריות לתאונה על נהג הסוזוקי , והם טוענים כי טעתה התובעת שכנגד משלא עשתה לצירוף מבטחתם , כצד נוסף לתביעה הם טוענים גם כי, הנזקים הנטענים מוכחשים , מוגזמים ומופרכים וחסרי כל אחיזה במציאות.

1. התקיים דיון בפניי ביום 05.11.2015 המצהירים נחקרו על תצהיריהם ולהלן עיקר עדויותיהם.

עד תביעה מס' 1, מר אברהים סובחי (התובע מספר 3),

לבקשה מהעד להדגים איך אירעה התאונה הוא הדגים באמצעות מכוניות צעצוע ," העד מדגים באמצעות רכבי צעצוע, רציתי לפנות למפרץ שמאלה, כשאני רציתי לפנות לא היה שום רכב, הכל היה ריק גם מאחורי ולפני, פניתי וחלק מהרכב נכנס למפרץ, היה רכב לפני שרצה לחנות במפרץ, והוא חנה אבל הוא צריך להתקדם, בינתיים אני התקדמתי והגיע הרכב השני ופגע בי בזווית של 90 מעלות"

ראה עמ' 2 שורה 10

לשאלת העד למי זכות הקדימה בכביש, תשובתו הייתה ,"כשהכביש ריק ואני פונה ואין אף רכב היא שלי. "

ראה עמ' 2 שורה 17

לשאלת העד מאיפה הגיע רכב הסוזוקי אם הוא טוען כי הכביש היה ריק , תשובתו הייתה ," בגלל שאני התעכבתי כמה שניות, כנראה שהוא לא נזהר, אני לא יודע אם הוא היה עייף.."

ראה עמ' 2 שורה 21

לשאלת העד איפה כתוב בתצהירו כי היה רכב לפניו, ומשום כך הוא התעכב, תשובתו הייתה," זה מה שהיה, אני לא כתבתי את התצהיר"

ראה עמ' 2 שורה 23

לשאלת העד אם התאונה קרתה בעת פניתו שמאלה , תשובתו הייתה," אני אמרתי לך שחיכיתי לרכב שיצא כדי לחנות בצורה נכונה, ובכמה שניות שחיכיתי הגיע הרכב שפגע בי."

ראה עמ' 3 שורה 1

לשאלת העד אם עשה פנייה שמאלה ועצר, תשובתו הייתה, "התעכבתי כן, אבל לא היה רכב"

ראה עמ' 3 שורה 30

לשאלת העד איפה כתוב בתצהיר כי התעכב על מנת להיכנס לחנייה, תשובתו הייתה, "לא כתבתי את התצהיר"

ראה עמ'4 שורה 2

לשאלת העד כמה זמן עמד, תשובתו הייתה , "כמה שניות, יכול להיות 3,4,10,20."

ראה עמ' 4 שורה 32

לשאלת העד על הסיבה שהזיז את האוטו אחרי התאונה ולא נתן לנהג הסוזוקי לצלם אותו, ועל הסיבה שמיהר להיכנס למפרץ, והסיבה שהבן שלו ביקש סליחה מנהג הזוזוקי , תשובתו הייתה, "תזמין את הבן שלי, הבן שלי היה שם אחרי. "

ראה עמ' 5 שורה 17

לשאלת העד אם הבחין בסוזוקי רק כשהייתה מכה, תשובתו הייתה , "לא מוכן לענות על זה"

ראה עמ' 6 שורה 1

לשאלת העד איך הוא יודע שנהג הסוזוקי נסע במהירות מופרזת, תשובתו הייתה "לא, אני אומר שאם היה נזהר, זה גם היפותטי. אני מצפה מנהג שינהג בזהירות כללית".

ראה עמ' 6 שורה 7

עד הגנה מס' 1, מר אלכסנדר,

העד מתאר את קרות התאונה, "אני נסעתי באזור תעשייה היכן שאני עובד, במהירות נמוכה, אני עובד שם 10 שנים, הכביש הזה הרוס אי אפשר לנסוע שם מהר, זו שעה של אסיפת עובדים, יש הרבה מכוניות משני הנתיבים, פתאום בנתיב מולי קופץ אוטו ועושה פרסה לפניי, בלי לאותת בלי שום דבר, וככה נכנסתי בו כי זה היה קרוב מאוד, אם הייתי רואה את זה מרחוק הייתי בולם, זה היה מרחק של כמה מטרים הוא לא אותת ולא כלום. מדגים את קרות התאונה, אני נסעתי הוא בא מולי וחתך פתאום."

ראה עמ' 6 שורה 24

לשאלת העד כמה זמן חלף מהרגע שנהג המונית חתך לבין התאונה , תשובתו הייתה , "ממש שנייה אולי פחות."

1. ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בע"פ

ב"כ התובע טוען בסיכומיו אם אכן נהג המונית הפתיע את נהג הסוזוקי בשנייה , מוקד הפגיעה אמור להיות מקדימה, אבל המוקד הוא בשתי הדלתות כשהכביש הוא צר ובעייתי, כלומר חלק מהמונית כבר בתוך המפרץ מכאן הואיל ואין ספק שנהג המונית הוא זה שהקדים וביצע את הפנייה כל עולה בוודאות ממוקד הנזק שלו הרי והאשמה מוטלת על הסוזוקי. והוא טוען כי ,יש לדחות את שתי התובענות.

ב"כ הנתבע טוען כי הטענה כי ,רכב המונית עצר לפני הכניסה למפרץ, הדבר מהווה עדות כבושה, וכי הדבר מהווה עדות לא אמת, וכי בעיון בנספחי התיק, היינו עדות המשטרה וטופס ההודעה, אין כלל אזכור לטענה שהיה רכב מקדימה במפרץ, והוא טוען כי ,זו טענה שנולדה על מנת לנסות ולהקים עילת תביעה מסוימת על פי בסיס רשלנות תורם, ב"כ הנתבע מוסיף וטוען כי, גם אם טענה זו תתקבל ,הרי משרצה נהג המונית לעשות פרסה, היה רכב שהפריע לו והוא לא יכל לסיים את הפרסה, ולפי תקנות התעבורה , אדם שרצה לעשות פרסה, לא צריך להתחיל את הפרסה מלכתחילה אם לא יכול לסיים אותה , הוא טוען גם כי , עד התביעה לא ידע מהירות הנסיעה של נהג הסוזוקי ,וכי זוהי טענה היפותטית , וכי טענתו של נהג הסוזוקי שנסע במהירות 30 קמ"ש לא נסתרה.

1. דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות, כולל תמונות הרכבים לאחר התאונה , ובדברי העדים, אני קובע כי החלק הארי של האחריות מוטלת על התובע, אם כי גם לנתבע אחריות לאירוע ולתוצאותיו ,והחלטתי לקבל את התביעה בחלקה, תוך ייחוס אשם תורם לנתבע בשיעור של 20%.

בגרסתו של התובע נצפו סתירות רבות ,כך למשל , התובע טוען כי , ברכב המונית, ועמד ממושכות בכניסה למפרץ החניה באזור התעשייה אלון תבור, על מנת לאסוף פועלים, הגיח לפתע מאחורי רכב סוזוקי נהוג ע"י נתבע, בעוד שבחקירתו טען התובעת לראשונה כי אני אמרתי לך שחיכיתי לרכב שיצא כדי לחנות בצורה נכונה, ובכמה שניות שחיכיתי הגיע הרכב שפגע בי." ראה עמ' 3 שורה 1

תשובת לעניין אזכור הרכב הנוסף לו חיכה על מנת לחנות התצהיר , תשובתו הייתה חמקנית והא טען , ," זה מה שהיה, אני לא כתבתי את התצהיר" ראה עמ' 2 שורה 23

התובע גם העיד כי בפנייתו שמאלה הוא התעכב,, "התעכבתי כן, אבל לא היה רכב" ראה עמ' 3 שורה 30, אך לא ידע להצביע על זמן העיכוב על מנת לבצע חניה "כמה שניות, יכול להיות 3,4,10,20."(ראה עמ' 4 שורה 32) לשאלת העד על הסיבה שהזיז את האוטו אחרי התאונה ולא נתן לנהג הסוזוקי לצלם אותו, ועל הסיבה שמיהר להיכנס למפרץ, והסיבה שהבן שלו ביקש סליחה מנהג הסוזוקי , גם כאן תשובתו הייתה חמקנית והוא השיב , "תזמין את הבן שלי, הבן שלי היה שם אחרי. "

בכל אופן ,לעניין זה, אני סבור כי גרסתו של התובע, כפי שהושמעה בפניי, על אף שהועלתה לראשונה בחקירתו , מלמדת כי הוא לא קיים חובות המוטלות עליו בתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. תקנה 44 לתקנות האמורות קובעת, כי:

" (א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא."

יצוין כי, בעיון בתמונות שהוגשו, ניתן למצוא כי מוקדי הנזק ברכבים אינם מתאימים לטענות נהג המונית כי הוא התעכב על מנת להחנות במפרץ החנייה , אלא מתיישבת יותר עם העובדה כי, הוא לא השלים את פניית הפרסה ,שכן הנזק לרכב המונית היו בחלקו הימני הצדדי של הרכב, בעוד שהנזק ברכב הסוזוקי הינו בחזית, עולה אפוא , כי סביר להניח, כאמור, כי נהג המונית לא השלים את הפרסה, אחרת אם טענותיו נכונות, מוקדי הנזק היו צריכים להיות בחלק האחורי של הרכב.

מנגד , עדותו של עד ההגנה הייתה מהימנה קוהרנטית ואמינה בעיניי, הוא טען כי, רכב המונית עשה פרסה בפתאומיות , כמה זמן חלף מהרגע שנהג המונית חתך לבין התאונה , תשובתו הייתה , "ממש שנייה אולי פחות."( ראה עמ' שורה )גרסה זו תומכת בטענותיו כי, נהג המונית הפתיע אותו בפניית הפרסה ,אולם, אילו הנתבע נסע בזהירות, הרי גם אם הוא היה מופתע מפניית הפרסה אז עם זהירות סבירה בהתאם לתנאי הכביש , הפגיעה הייתה פחות קשה מזו שקרתה . לעניין טענת התובעים כי , הנתבע נהג במהירות מופרזת, בנסיבות העניין, לא הובאה בפני כל ראיה, ואין לי דרך לקבוע באיזו מהירות נסע התובע, היות והתובע בעצמו לא ידע לענות באיזה מהירות הנתבע נהג ואם נסע במהירות מופרזת, "לא, אני אומר שאם היה נזהר, זה גם היפותטי. אני מצפה מנהג שינהג בזהירות כללית".(ראה עמ' 6 שורה 7)

1. התוצאה היא, כי התאונה נגרמה בשל הפרת חובה מצד התובע ,עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריות לתאונה. מן העובדה, שהנתבע לא הצליח לעצור את רכבו ולמנוע התנגשות בתובע , עולה כי נהג בנסיבות העניין בחוסר זהירות. מסקנה זו מתחזקת מכך, שהנתבע העיד כי הכיר היטב את זירת התאונה, וכי הוא עובר דרך הכביש במשך 10 שנים . אשר לחלוקת האחריות בין הצדדים, נראה לי כי אחריות התובע לנזק עומדת על 80% ואחריות הנתבע על 20% היינו, מידת האחריות של התובע היא דומיננטית בביצוע פניית פרסה במקום שלא יכול להשלימה , באופן העלול ליצור סכנה, אך נוכח אי הזהירות של הנתבע תרומתו לאירוע אינה זניחה, הגם שהיא פחותה מזו של התובע, ניתן להעריך כי החלוקה היחסית היא כאמור לעיל.
2. בשים לב כי לא צורפה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת שמאי שהוגשו הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד הנני קובע כדלקמן :
3. נזקיהם של התובעים.

על פי כתב התביעה נזקיהם של התובעים , הינו בסך של 24,721₪ , 20% מסכום זה הינם 4,944 ₪,לפיכך, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים באמצעות נתבעת 2 , את הסכום של 4,944₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 02.05.2013 (תאריך חוות הדעת מטעם התובעת), ועד התשלום בפועל.

כמו כן הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים באמצעות נתבעת 2 ,הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,200 ש"ח , סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

1. נזקה של התובעת שכנגד.

על פי כתב התביעה נזקה של התובעת שכנגד הינו נכון ליום הגשת התביעה 36,212₪,

בהתאם לחלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד ביחד ולחוד באמצעות נתבעת שכנגד 3 סך של 80% מהסכום הנ"ל, קרי 28,970 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 22.04.2013 (תאריך חוות הדעת מטעם התובעת שכנגד), ועד התשלום בפועל.

כמו כן הנני מחייב את הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד לשלם לתובעת שכנגד , באמצעות הנתבעת שכנגד 3 , הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ ,סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.